תפארת יעקב על גיטין יז

לא עדיף מא"י ומדינא מיפסל כמו שפירש"י אך ה"מ בלי קיום אבל אי יתקיים בחותמיו פשיטא דמהני לרבה ג"כ דחשש לשמה נסתלק בעדות העד וחזר דין ח"ל כא"י ונהי דס"ד דלא עדיף מא"י אבל לא גרע מא"י. והשתא לק"מ קושית ר"י כיון דברישא מהני קיום חותמיו ג"כ לרבה כמו לרבא שפיר קאי עוררין דסיפא ארישא ג"כ ועוררין דלשמה ליכא אפי' לרבה כנ"ל:

ובעיקר פי' הסוגיא כבר כתבתי דבס"ד ידע ג"כ דלא מהני עוררין ברישא רק הקושי' כיון דחיישינן בעלמא לע"א דמשקר הוי חומרא דשמא יברר בעדים שהוא משקר והשתא לק"מ וכן מצאתי בפי' ר"ח כמ"ש לעיל:

בד"ה אתי לאיחלופי טפי מחציו ראשון. לפי מה שכתבתי לעיל דאפילו לרבא דס"ל משום לקיימו מ"מ מודה דמשום איחלופי צריך באמת להעיד על לשמה ממש כמו לרבה דהאיך יאמר בפני נכתב וכי לא ידעינן שנכתב והרי אנו רואין כתב כתוב לפנינו ובהכרח דמכח איחלופי צריך באמת לראות שנכתב לשמה ולהעיד על זה והיינו דלא קאמר נ"מ לעיל בין רבה לרבא שאינו יודע אם נכתב לשמה א"כ לק"מ קושית התוס' דשפיר מהני חציו ראשון טפי מחציו אחרון לרבא כמו לרבה:

בד"ה הכא בפני אבל ידעתי וכו'. הרב מהרש"א תמה על מהרש"ל דגריס ידעתי בכל דברי התוס' וכתב דעיקר הגירסא ידענו בכל דבריהם. והוא תמוה דהיאך ס"ד דשנים שיאמרו ידענו ניחוש להו דלא דייקו והך סברא דמידק דייק לא הוזכר רק בחד דאין מן הדין להאמינו רק מחמת סברא דדייק ולא מרע אנפשי' אבל תרי מ"ש מכל עדים דעלמא, והעיקר הוא דמעיקרא גרסי' ידעתי ומוא"ת ואילך הכל ידענו כמו שאבאר:

איברא קשה מאד אם נתכוונו התוס' לידעתי החתימות א"כ מה דעתם לרבא אם מודה רבא לסברא זו דידעתי לא מהני הרי אכתי לא אסיק אדעתייהו דרבא יודה בידעתי בחד כמ"ש בדיבור שאחר זה ואי רבא חולק בסברא זו א"כ מאי קשיא להו בתר הכי דלימא כרבא ויועיל דהא רבה ס"ל דאינו מועיל ואי נפשך לומר דקושיתם דידענו עכ"פ למה לא יועיל לרבה זה אינו תלוי בלשמה וקיום כיון דבהא לא שייך דלא מרע אנפשי' ואי כוונתם ידענו החתימות למה לא יועיל ע"כ משום לשמה א"כ ידעתי פשיטא דלא מהני מהאי טעמא ולמה להו לומר משום דלא מרע אנפשי' הוי להו לומר דידעתי אינו מועיל משום דבעי לשמה ולהקשות ע"ז דלימא כרבא ויועיל וצ"ע לכאורה:

לכן ברור דהתוס' מפרשים הך קושיא ורבה מי דמי אין הכוונה להקשות שיאמר כרבא דעל זה לא תירצו כלום דהא לרבא פשיטא לן דידעתי או ידענו מועיל כדקאמר בפשיטות בתר הכי אטו הכא כי אמרי ידעינן וכו' רק הכוונה להקשות דלרבה כיון דלא ס"ל בפני נכתב לאיחלופי תיקשי לדידי' הא אתי לאיחלופי דיחשבו דלקיומא קאתי ומשני דלרבה גופא ליכא למיחוש לאיחלופי דבקיום אומר ידעתי והכא בפני דוקא והנה אפשר לפרש דהכוונה התם ידעתי החתימות הכא לא מהני ידעתי החתימות דהא בעי לשמה רק התוס' דקדקו ממה שאמרו התם ידעינן הכא בפני והוי לי' לומר התם מעיד על החתימות הכא על לשמה דוקא ומדקאמר התם ידעינן הכא בפני משמע דהכא באמת בפני דוקא ואפילו יאמר ידעתי שנכתב לשמה לא מהני והיינו משום דמרע אנפשיה כשאומר בפני טפי מידעתי שנכתב לשמה, אמנם אי גם לרבא משום קיום שייך ג"כ הך סברא ולא מהני לדידיה ידעתי החתימות כמו דלא מהני לרבה ידעתי שנכתב לשמה זה תלוי בדבור שאחר זה לפירש"י לקמן מהני לרבא ולפי' רבינו משולם לא מהני ואינו ענין לכאן דלא באו לומר רק לרבה מכח לשמה לא מהני ידעתי שנכתב לשמה דהך מי דמי לרבה בלבד קאי כנ"ל. ועל זה הקשו עוד דמ"מ למה לא מהני ידענו החתימות לרבה כמו לרבא ותפסו ידענו דהוא אליבא דכ"ע, ולפירש"י לקמן הקושיא גם על ידעתי החתימות דמהני ג"כ לרבא דבהא לא שייך מרע אנפשיה אבל עכ"פ ידענו מהני לכ"ע לרבא וע"כ דלכך לרבה לא מהני משום דבעי לשמה א"כ אכתי תיקשי לימא רבה כרבא ויועיל ידענו ובפני נכתב לאיחלופי ודוק. ובזה יתיישבו דברי התוס' בדיבור שאחר זה כמו שאבאר בסמוך:

אמנם עיקר דברי התוס' נראה לפע"ד דלק"מ מתרי טעמא חדא לפי מה שכתבתי בש"ס דעיקר הקושיא דרבה יחוש לטעמו של רבא ג"כ אבל לא שיאמר משום קיום בלבד דוקא כי חושש באמת לטעמו ג"כ א"כ אין קושיא שיאמר כרבא ויועיל ידענו דע"כ לא מהני ידענו משום לשמה שאין לו הוכחה לדחות טעם לשמה. ועוד דבלא"ה לא רצו להקשות כלל דרבה יאמר כרבא דבפני נכתב לאיחלופי כמו דרבא אינו רוצה לומר דחיישינן דגייז רק הקושיא דבהכרח גם לרבה חיישינן לאיחלופי דאל"כ מה לו לאוקמא כמ"ד דבעי כתיבה וחתימה לשמה נימא בפני נכתב לשמה ובפני נחתם לקיום וע"כ דחייש לאיחלופי א"כ השתא נמי ניחוש ומשני דהשתא משום לשמה ליכא למיחש לאיחלופי דידענו לא מהני ותירוץ התוס' תמוה לפע"ד דא"כ לימא דלכך לא אמר כרבא משום דיש לו הכרח דידענו לא מהני וע"כ משום לשמה דאל"כ למה לא מהני ידענו וליכא למימר דלכך לא מהני ידענו משום איחלופי א"כ השתא נמי למה לו לומר בפני נכתב לרבא לא יועיל ידענו משום איחלופי ודוק:

בד"ה אטו הכא כי אמרי ידעינן וכו' ידעתי איכא בינייהו וכו'. לכאורה תמוה דהא ע"כ דהך פלוגתא בידעתי לא תליא בפלוגתא זו אי משום לשמה או קיום דאי בהא תליא נימא כרבא ויועיל, וע"כ דאפי' יסבור כרבא ג"כ לא יועיל לדידי' ידעתי א"כ היאך שייך לומר דבהא איכא בינייהו דאין ענין זה לזה. ומזה ראי' למה שכתבתי לעיל דלכ"ע מה שחילקו לרבה בין בפני לידעתי היינו לפי טעמו משום לשמה ולא בא לומר דאפי' משום קיום לא יועיל ידעתי דהך ורבה מי דמי חוזר להקשות לרבה גופה למה לא יחוש לאיחלופי דיחשבו דלקיומא אתי ולרבה מחלקינן בין בפני לידעתי, וזה שפירש"י הואיל ולדידיה טעמא משום קיומא הוא, אבל לרבה באמת לא מהני ידעתי משום דבעי לשמה, ושפיר כתבו התוס' דהוי לי' לומר איכא בינייהו ידעתי שנכתב ונחתם לשמה. וזה שלא הקשו לשיטתם ג"כ לימא ידענו איכא בינייהו משום דהא לאו בהא תליא דבלא"ה ע"כ לרבה לא מהני ידענו דאל"כ יאמר משום קיום ויועיל ידענו כמו שהכריחו לעיל אבל לפרש"י קשיא להו דנ"מ כשיאמר ידעתי שנכתב לשמה לא מהני לרבה ולרבא מהני כיון דיודע שנכתב ונחתם לשמה הרי מקוים הוא ג"כ אבל ידענו שנכתב לשמה פשיטא דמהני לכ"ע דאין צריך בתרי לסברא דלא מרע אנפשי' ואין לומר רק ידענו החתימות וזה בלא"ה ע"כ לרבה לא מהני אפי' יסבור משום קיום כמו שהכריחו לעיל:

בא"ד ונראה דלא מהני ידעתי אפי' לרבא וכו'. על דרך זה יש לומר בפשיטות דפלוגתייהו בהא גופה דרבה סובר כיון דידעתי עכ"פ לא מהני שוב לא אתי לאיחלופי ורבא סובר כיון דידענו מהני אתי לאיחלופי ויש לומר דמודה רבה דידענו מהני ואין צורך לומר דמשמע לי' ממתניתין דפ"ב דידענו לא מהני ומזה ראי' דלא קאי התוס' לעיל לפי' רבינו משולם כמ"ש לעיל:

בד"ה מאן האי תנא וא"ת למאי דמסקינן וכו'. בפשיטות הוי להו להקשות אפילו לס"ד מ"מ אכתי רבה מ"ט לא קאמר כרבא עכ"פ דבפני נחתם משום קיום ומה צורך לו לומר דהכל משום לשמה הא כל קושיתו בפני נכתב למה לי ולא מוכח רק כתיבה לשמה ולקושיא זו אין תירוצם עולה יפה כלל רק על דרך זה כפי מה שכתבו לעיל דרבה היה לו הכרח דידענו לא מהני א"כ מוכרח דבעינן לשמה דאל"כ למה לא מהני ידענו, אבל כבר כתבתי דיש לתמוה בזה דלמה לו כל השקלא וטריא לימא דלכך מפרש רבה משום לשמה דיש לו הכרח דלא מהני ידענו. ובעיקר קושיתם לפי מה שפירשתי דזהו עיקר הקושיא בש"ס דלרבה תיקשי הא יש לחוש לאיחלופי ומשני דכיון דמשום לשמה הוא לא מהני ידענו א"כ לא אתי לאיחלופי, א"כ מהאי טעמא לא קאמר בפני נחתם רק משום קיום בלבד א"כ מועיל ידענו ואתי לאיחלופי ולא מהני מה שאומר בפני נכתב משום לשמה דלא ליתי לאיחלופי כיון דידענו החתימות מהני וע"כ דגם חתימה מכח לשמה הוא ולא מהני ידענו ולא אתי לאיחלופי ועוד נראה לפי מה שכתב הרא"ש דכל שהאמינוהו בפני נכתב כו' האמינוהו ג"כ שהוא שליח הבעל א"כ אי ס"ד דאין לחוש ללשמה רק בכתיבה בלבד א"כ אם אומר בפני נכתב הרי נאמן שהוא שליח הבעל ושוב ליכא למיחש לזיוף כמ"ש התוס' לעיל באתי' בי תרי דלא חשיד לקלקלה אבל לרבא דהכל משום קיום ובפני נכתב רק לאיחלופי א"כ האמונה על בפני נחתם הוא דבפני נכתב אין צורך להאמינו כלל א"כ כשאומר בפני נחתם הוא שהאמינוהו שהוא שליח הבעל:

בא"ד לפי המסקנא תיקשי וכו' כבר כתבתי דהך קושיא ורבה מ"ט לא אמר כרבא לא שייך רק בס"ד דרבה מקיל בטעמו בממדינה למדינה בא"י אבל לפי המסקנא דרבה אינו מקיל רק מחמיר ולא נ"מ רק באתי' בי תרי ובאותה מדינה א"כ לא קשיא כלל דלא אמר כרבא א"כ אין מוכרח דידענו לא מהני לרבה כמו לרבא. וכבר כתבתי דבלא"ה לק"מ:

ע"ב בגמרא אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי. פי' כתיבה לשמה לא בעי אבל פשיטא דבעי כתיבה דהיינו סיפור דברים דילפינן מספר כריתות שיהא מוזכר בו סיפור דברים של כריתות וכן אסור להטיל בו תנאי לפני התורף דלא מצינו שיחלוק ר"מ בזה דהאי לאו מוכתב ילפינן. ולפי זה