תפארת יעקב על גיטין קסו

לוקה, ועל זה הביאו מהך דאל תשתה אל תשתה דצריך התראה בכל שיעור ושיעור א"כ לעולם לא ילקה דכל שיעור הוי התראת ספק וכן כתבו התוס' בנזיר שם דמשנה קמש"ל דבעי התראה בכל שיעור ושיעור ומ"מ הראשון עיקר:

בא"ד שמא ישאל. הקשה מהרש"א בלא"ה היאך משכחת נזיר שהי' לוקה הא בודאי ישאל, ותירץ דאי ידע החכם שעבר לא יתיר רק התראת ספק הוי שמא לא יוודע לחכם ויתיר לו ע"ש, ובתומים סימן ע"ג תמה עליו מדברי הטור ומחבר שם דמבואר דאם מחמת אימת המלקות מתחרט מתירין לו ע"ש, ודבריו תמוהין מלבד מה שכתבתי בספרי ת"י שם ליישבו], דשם לא עבר כלל אותה שבועה שמתירין לו רק אח"כ לאחר ההיתר יעבור עלי' ואז לא איכפת לן ולא כתב מהרש"א רק שאין מתירין שבועה שכבר עבר קודם ההיתר ונתחייב עליה מלקות, ושבועה שניה אדרבא אחר ההיתר יקיים אותה ולא יעבור כלל, וז"ב:

איברא בגמ' שבועות גבי נשבע על ככר ואכלה אפי' כפתוהו על העמוד נשאל עליו משמע דלא כמהרש"א, ונראה לי דודאי אין מתירין לו בחרטה מחמת המלקות דאין פותחין בנולד רק צריך שימצא פתח מלבד זה וא"כ אין זה ברור שימצא פתח, ומצינו בש"ס נדרים דטרחו רבנן הרבה ולא מצאו פתח והוא אינו מתחרט מעיקרו כלל רק מחמת המלקות וזה הוי נולד ולא מהני, הלכך התראת ספק שפיר הוי אבל נזיר משכחת שהי' לוקה כנ"ל:

בגמרא אמר לעשרה כתבו גט לאשתי. פשוט הוא דמיירי שאומר כתבו ותנו דאל"כ אין יכולין ליתן בלי דעת הבעל א"כ לכ"ע יכול לבטל שלא בפניו דליכא למיחוש למידי אלא שאני מסתפק בהך פלוגתא דרבי ורשב"ג אי פליגי כשביטל סתם וס"ל לרשב"ג דדנין דעתו דכולם ביטל דכי היכי דבטלי' להאי ביטל לאינך (וכן משמע לקמן מפירש"י גבי עידי הולכה ע"ש] ורבי סובר דרק לזה ביטל אבל אי פירש בפירוש שאינו מבטל רק לזה בלבד ואינך לא לכ"ע לא בטלה כולה, וכמו כן אם פירש בפירוש שמבטל את כולם לכ"ע בטלה כולה, ולפי זה מודה רבי לרשב"ג בביטל כולם לפני אחד מהן דכולם לא נתבטלו דהא הכא מודה רבי דאפי' דיעבד אינו מבוטל כמ"ש התוס' בד"ה רבי והנה לפי מה שכתבו התוס' ורש"י לעיל דרבנן הפקיעו הקידושין כאן למפרע בעבר על התקנה א"כ ודאי בפירש בפירוש שיתבטלו כולן מודה רבי דכולן אינן מבוטלין דכיון דע"כ אנו צריכין להפקיע קידושין מכח אותן שביטל שלא בפניהם דהכא מודה רבי דאינו מבוטל א"כ ממילא מופקעין הן אף לאותו שביטל בפניו ויכול ג"כ לכתוב וליתן:

אמנם לפי מה שכתבתי לעיל דלא הפקיעו בכאן שום קידושין רק הביטול שלו אינו כלום דהי' מוכרח לקדש אדעתי' דרבנן לבטל כל דיבור שידבר נגד דעתם ורצונם א"כ יש לומר לרבי אפי' ביטל כולם בפירוש רק הנך שביטל שלא בפניהם אינם בטילין אבל זה שביטל בפניו בטל דמצד עצמותו ס"ל לרבי דלא בטל כולו ומצד המבטל מה שביטל בפניו מועיל ומה שביטל שלא בפניו אינו מועיל. אבל לרשב"ג כיון דמצד עצמותו בטל כולו אי אפשר לחלוק אותם כלל. אמנם אי נימא דהכא טעמא דרשב"ג דכך אנו דנין דעתו דבטלה כולה ומ"מ אין מחלקין ביניהם, א"כ בפירש בפירוש ע"כ מודה רבי לרשב"ג דג"כ אין מחלקין ביניהם כלל דבהא לא פליג ארשב"ג כלל דאל"כ נימא דרבי ג"כ סובר דבטלה כולה רק מחלקין ביניהם, מה שבפניו בטל ושלא בפניו לא בטל, וע"כ דאי בטלה כולה לכ"ע אין לחלק בין זה להנשארים אך הא גופא קשיא למה באמת לא נוכל לחלק ביניהם, ומ"ש אי פירש בפירוש שאינו מבטל רק זה ואינך אינו מבטל דמהני, ומ"ש אנן דלא נוכל לומר כן, ובשלמא לשיטת רש"י ותוס' הנ"ל ניחא דכיון דהוצרכו להפקעת קידושין ע"כ כולם אין מבטלין כנ"ל, משא"כ בפירש בפירוש שאין צריכין להפקיע קידושין מה שביטל בפניו מהני, אבל לפי מה שכתבתי לעיל דלא הפקיעו קידושין כלל כל שקידש כהוגן ודאי קשיא, וע"כ צ"ל דטעמא דרבי לאו משום דדנין דעתו כך רק דבעצמותו אי אפשר שיתחלקו כיון דבדיבור אחד אמר להם כתבו וכשהוא מבטל אחד מהן מצד דאתי דיבור ומבטל דיבור ע"כ דיבור קמא בטל לגמרי רק מה שעכשיו רוצה דאינך יכתבו צריך דיבור מחדש לפניהם דסופר צריך שישמע מפי הבעל דוקא והשתא אינו מפי הבעל דאינם לפניו, הלכך אפי' פירש שזה יתבטל ולא אינך לרשב"ג כולן בטילין וכיון דשלא בפניהם הוא אינן מבוטלין, והיינו דקתני אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה דמשמע שאין מציאות לבטל רק בפני כולן וקשה הרי יש מציאות לבטל בפירוש לזה ואינך לא, ולהנ"ל ניחא דע"כ כולהו בטלין ושלא בפניו אינו מבוטל וע"כ אפי' אותו שביטל בפניו אינו בטל, אמנם רבי סובר דהך כתבו דמעיקרא הוי כאילו אומר לכל אחד ואחד כתוב וכשהוא מבטל אחד לא נתבטל מאמר כתבו לאינך ועדיין ציווי הראשון קיים, הילכך ממילא לדידי' אפי' פירש דמבטל כולן הני דשלא בפניו אינן בטילין והני דבפניו בטילין, רק לשיטת התוס' דהפקיעו קידושין למפרע ודאי בפירש אפי' לרבי כולן אינן בטילין:

אמנם אם פירש בפירוש שאינו מבטל רק זה ואינך לא אף דיש לומר לשיטת התוס' כיון דכאן אין צורך להפקיע קידושין מודה רשב"ג דהני דביטל בפניהם בטילין ואינך לא מ"מ נראה לי דמודים התוס' דאפי' בהא לא בטלו כולן, והיינו דמצד עצמותו ס"ל לרשב"ג דאי בטל הנך דבפניהם ע"כ כולן בטילין דכבר נתבטל מאמרו כתבו דמעיקרא והשתא אינן שומעין מפי הבעל ואכתי יש בזה תקנה דר"ג, וע"כ כולן אינן בטלין דאל"כ תיקשי לדידהו למה אמר רשב"ג אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה, הא יכול לבטל ולפרש שזה מבטל ואינך לא, ועוד כיון דללישנא בתרא דס"ל לרשב"ג דצריכי בי עשרה למישלפא ע"כ אפי' פירש בפירוש שאינו מבטל רק זה בלבד אינו מבוטל, א"כ ללישנא קמא נמי הכי הוא דאל"כ אדמבעיא לן לקמן באמר להו כלכם אי כלישנא קמא או בתרא הוי להו למבעי בביטל בפירוש לזה ולא לאינך אי טעמא משום בטלה כולה בהא דלא בעינן הפקעת קידושין, זה שביטל בפניו בטל ואינך לא, או טעמא משום דצריך עשרה ואפי' פירש בפירוש לא מהני, וע"כ דללישנא קמא נמי אפי' פירש בפירוש שאינו מבטל רק זה אף זה אינו בטל, דאי נימא בטל ע"כ כולן בטילין כיון שנכללו בדיבור אחד ואותו דיבור נתבטל ועכשיו הוי שלא בפניו ואנן בעינן שישמע מפי הבעל, וכיון דכולהו בטילין עבר על התקנה ואינו מבוטל כלל. וזה ברור:

שם במאי קא מיפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכו' דע שיש לחקור לרשב"ג דס"ל בטלו אינו מבוטל וכן לרבי באופן דמודה לרשב"ג כמו שכתבו התוס', אי נימא דוקא כשניתן הגט לאשה ולא נודע מהביטול אז אין הביטול מועיל משום ממזרים ועיגונות אבל כשנודע הביטול קודם שניתן הגט לאשה אין נותנין הגט לכ"ע או דנימא כיון דעבר על התקנה וביטל שלא בפניו אפי' נודע הביטול לשליח ואשה קודם שניתן הגט מ"מ אין משגיחין על הביטול ונותנין הגט:

והנה לפי מה שכתבו רש"י ותוס' בטעמא דבטלו אינו מבוטל משום דהפקיעו קידושין למפרע, א"כ יש להוכיח דלא הפקיעו רק כשניתן ולא נודע מהביטול דאי ס"ד אפי' נודע קודם שניתן נותנין הגט ואין משגיחין על הביטול משום דהפקיעו קידושין א"כ למה לי ליתן הגט תצא בלי גט כלל והרי פירש"י להדיא לעיל דדוקא בגט זה הפקיעו הקידושין והיינו משום דכבר נתגרשה הרי יש בו משום ממזרות ועיגונות לכך הפקיעו,) אבל כל כמה דלא נתגרשה לא הפקיעו כיון שאם יוודע לה יועיל הביטול וליכא למיחש למידי, הן אמת כי לפי מה שפירש"י לעיל פי' עגונות כדי שלא יטרח לשלוח שליח, א"כ האי טעמא שייך לכאורה אפי' לא ניתן הגט אבל באמת הא ליתא. דמ"מ כיון דאי ניתן הגט קודם שנודע הביטול, הגט גט שוב לא יבטל שלא בפניו ולא יטריח אחר שליח לשלוח, תדע דלמ"ד משום ממזרים ודאי לא שייך בנודע קודם שניתן. א"כ ודאי דגם למ"ד משום עיגונות כך הוא, דלא נחלקו בדינא כלל אליבא דרשב"ג, אמנם לפי מ"ש לעיל לפרש דבמעשה הקידושין ביטל כל ביטול שיבטל נגד רצון חכמים א"כ יש לומר דבאמת כל שביטל שלא בפניו לא מהני ונותנין הגט לכתחילה ומ"מ צריך ליתן הגט דלא הפקיעו קידושין למפרע כלל אלא במקדש שלא לדעת חכמים ולא במקדש לדעתם אבל מ"מ אינו מוכרח דודאי אין רצון חכמים שיבטל שלא בפניו מכח חשש ממזרות ועיגון, אבל כשמבטל שלא יועיל הביטול רק כשיוודע לה קודם נתינה ואם לא יוודע לא יועיל זהו לדעת חכמים הוא וחכמים אין מקפידין בזה כלל, א"כ ממילא כשנודע קודם שניתן אין נותנין הגט והביטול מועיל, כנ"ל ברור:

ומעתה יש לנו להקשות אהא דאמרינן הכא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון דהוי שלא בפניו אין הביטול מועיל אפילו להנך דבפניו דכיון דעיקר מה שאינו מועיל הביטול הוא רק אז כשכבר ניתן ולא נודע מהביטול, א"כ מאיזה צד נימא שיכתבו הנך שביטל בפניהם במה נפשך