תפארת יעקב על גיטין קסה

הניחו לנו דברים אלו בלי פי' מספיק כלל והדברים מרפסן איגרי לכאורה כמו שאבאר ע"כ ראיתי להאריך ולברר ענין זה על נכון, והנה בקצת מקומות נמצא ענין זה גבי גט דרצון חכמים שיהא גט והוא מעכב שלא יהא גט ובאלה המקומות נזכר כל המקדש כהך דהכא, ובקצת מקומות נזכר בענין מי שקידש שלא ברצון חכמים והפקיעו קידושיו בלי גט כלל, ובאלה המקומות לא זכרו כל המקדש רק הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני':

והנה כפי פי' המפרשים ורש"י ותוס' ז"ל מכללם הכוונה דחכמים הפקיעו למפרע הקידושין שכך קידש על דעת חכמים והוי כמקדש על מנת שירצו חכמים, ודבר זה אצלי מן התימא מאד דהיאך אפ"ל באיש שדר עם אשתו וקידשה כדת והוליד בנים דחכמים הפקיעו הקידושין למפרע והגע עצמך שני אחין שנשאו ב' אחיות ומת אחד בלי בנים דמותרת לשוק בלי חליצה, א"כ אח"כ כשיתקוטט זה עם אשתו וישלח לה גט ויבטלנו תהא אשתו פנויה למפרע, וכיצד יצאת אחותה ונשאת לשוק בלי חליצה, וח"ו תהא תקנת חכמים קלקלתם, וכיוצא בזה רבות מן המכשולות שיוכלו לבוא ע"י תקנה זו, ומלבד זה קושית רשב"ם דיחפה על בת אחותו שזינתה, גם אין צורך לתיקון הזמן בגט כי בלא"ה יוכל לחפות על דרך זה (ועמ"ש בתוס' בזה] ומה שתירץ רשב"ם דבדין יחפה מלבד דלא הועיל על תיקון הזמן אבל בלא"ה היאך אפשר שיתנו חכמים מכשול על סמך שיחפה עלי' כך:

ועוד למה בנפל למים שאל"ס לא הפקיעו קידושין משום עיגון דהתם רוב מתים ומיעגנא שלא כדין והרי כאן הפקיעו משום עיגון אף דמיעגנא כדין כ"ש התם דמיעגנא שלא כדין וכ"ש לדעת רש"י ז"ל שפי' בשבת דלכך ע"א נאמן שמת בעלה דהפקיעו קידושין אלמא דבלי גט כלל מפקיעין א"כ כ"ש בנפל למים שאין להם סוף דעדיף מע"א דרובן למיתה ומדאורייתא מותרת לגמרי שהרי אם נשאת לא תצא ולמה להו לעגנה בחנם והוא תמוה מאוד, גם מה קשיא להו קידש בביאה וכי לא נמצא קידושי ביאה על תנאי והריני בועליך על מנת שירצה אבא יוכיח דאם לא רצה האב אינה מקודשת גם למה קידש בכספא הוי ניחא דהא ג"כ יש אח"כ ביאות של זנות, גם לפי מה שנראה מפירש"י במקצת מקומות דבכסף הטעם דהפקרן הי' הפקר וכן פירשו התוס' בכתובות ע"ש, קשיא לי היאך שייך לומר דהפקירו כספו מה שכבר נאכל ואיננו והי' כח בחכמים להפקיר מה שיש בעולם ת"י אחד ולא מה שאינו בעולם וכי שייך על זה הפקר:

ומעתה הט אזנך ושמע מה שאומר לך בביאור סוגיות הללו ואקדים לך מה שכתב המרדכי פרק השולח וז"ל, כתב בספר החכמה וז"ל אני שאלתי מורי קרובי ז"ל מאחר דהלכה כרבי בשתיהן ואם בטלו מבוטל מה תקנה יש למשלחי גיטין שלא יבטלוהו ורציתי לומר דיש תקנה ע"י ביטול מודעה כמו שכתוב בשטרי כל מודעה וכו' ושאני עתיד למסור כולם בטלתי בפניכם הכי נמי בשעת נתינת הגט להולכה יבטל ויאמר כל מה שאני עתיד לבטלו ולעשות יהא בטל ומורי אמר לי דלא מהני מידי ולא ידעתי מנא לי':

עכ"ל:

ומעתה אני אומר שזה שאמרו כל המקדש וכו' אין אנו דנין דעת המקדש דמסתמא עושה כן דהא ליתא ואדרבא למה ירצה לעשות היפך החזקה דאין אדם עושה בעילתו כו', רק כך הכוונה דכל המקדש מוכרח הוא לקדש אדעת חכמים והיינו דבמעשה הקידושין הללו מבטל כל ביטול וכל דיבור שיעשה לבטל הגט אשר ישלח אח"כ נגד דעת חכמים הרוצים בקיום הגט דאי אינו רוצה לבטל היו מפקיעין ממנו תיכף הקידושין והיו מפקירין ממונו ואין כאן קידושין, וממילא זה כשהוא מקדש וחזקה אין אדם עושה בעילתו כו' ועוד שהוא מקדש קידושין גמורים לפנינו א"כ ע"כ מבטל הוא דעתו לדעת חכמים ובכל גט שירצו חכמים שיהא גט מבטל הוא הביטול שיבטל הוא הגט אח"כ, ולא מיבעיא לפי דעת בעל ספר החכמה הנ"ל דודאי מהני אלא אפי' לדעת מורו נראה ברור דהיינו משום דכיון דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ ממילא יכול לבטל אח"כ כל הדיבורים שדיבר מקודם, אבל כאן אין זה דיבור רק מעשה שהרי במעשה הקידושין ביטל כל דיבור שידבר אח"כ לבטל הגט נגד רצון חכמים דלולא זה אין כאן קידושין כלל וכיון שקידש וכ"ש כשבעל הרי עשה מעשה לבטל כל דיבור שידבר אח"כ בביטול הגט ולא אתי דיבור שאח"כ ומבטל מעשה הקודמת לו, והשתא זה שאמרו ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' אין הכוונה דהכא אפקעינהו דהא ליתא שכל שקידש וביטל כל דיבור שידבר לא הפקיעו כלל והוי קידושין גמורין ואי אפשר שיתבטלו לעולם רק טעמא הוא דיהיב למה כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש לפי שהפקיעו חכמים כל קידושין מיני' ואין לו כח לקדש כלל בלי דעתם, ועכשיו שקידש לדעתם ממילא כל ביטול שיבטל הגט כבר נתבטל קודם במעשה הקידושין, והיינו דמקשה תינח קדיש בכספא מוכרח הוא לקדש אדעתא דרבנן אבל קדיש בביאה למה לו לקדש לדעתם ומה יעשו לו חכמים להפקיע קידושיו, ומשני דיש כח בידם לעשות בעילתו כו' ולכך גם קידש בביאה מוכרח לקדש לדעת חכמים והיינו דבכל המקומות גבי מי שקידש שלא כהוגן לא זכרו כל המקדש כלל דאדרבא זה שקידש שלא לדעתם דהא שלא כהוגן קידש מיד מפקיעין הקידושין רק בענין גט דחכמים רוצים בקיומו והוא מעכב בהא בעינן לטעמא דכל המקדש מוכרח לקדש לדעתם וכיון שקידש לדעתם ממילא ביטל כל דיבור שיגרום ביטול לגט שירצו חכמים בקיומו והיינו דלא מצינו הפקעת קידושין בלי גט דכל שקידש ברצון חכמים אי אפשר להפקיע קידושין כלל וכלל רק למי שקידש שלא לדעתם מפקיעין תיכף ולא במי שקידש כהוגן, וז"ב:

ובזה בטלו כל הקושיות שאין אשה זו נפקעת ממנו למפרע רק כמו כל גרושה דעלמא ושלום על מורי ישראל ואין כאן שום תקנה ובית מיחוש כמו שבארנו, ועיין בתוס' יבמות דף צ' ע"א:

ודע שיש לחקור לרשב"ג דבטלו אינו מבוטל, אי הכוונה דוקא כשניתן הגט ולא נודע מהביטול אבל אי נודע הביטול קודם אין נותנין הגט, או דנימא כיון שביטל שלא בפניו מה שתקנו שלא לעשות כן אין הביטול מועיל ונותנין הגט, ולפי סברא האחרונה ודאי יש להקשות לפירש"י ותו' הנ"ל דהפקיעו עכשיו הקידושין למפרע א"כ מה צורך לגט כלל דהא אינה מגורשת כלל רק הקידושין נפקעו ובלי גט כלל תצא כיון שביטל שלא בפניו, ויתבאר זה לקמן בס"ד בפלוגתא דרבי ורשב"ג באמר לעשרה ע"ש באריכות מזה:

בתוס' בד"ה ואפקעינהו הקשה הר"ר שמואל דאם כן יחפה על בת אחותו וכו'. לכאורה יש לתמוה דהא ס"ס צריך שיגיע גט לידה דבלי גט פשיטא שאין מפקיעין כמו שפירש"י להדיא דבגט זה מפקיעין א"כ כשתזנה ותבא לדין לא יניחו ליתן לה גט לידה ולא יועיל הביטול שלו כלום וצ"ל דשלח גט ע"י שליח שימסור לאחר שיזכה עבורה ובכה"ג הוי זכות גמור ועכ"פ ספק הוי טפי ממזכה גט לאשתו במקום יבם וקטטה ואח"כ יבטלנו שלא בפניו קודם שיגיע ליד הזוכה ואח"כ יתן לזוכה הגט שיזכה עבורה, אמנם עיקר קושיא זו מלבד מה דלק"מ כפי מה שכתבתי לעיל בפי' כל המקדש אבל בלא"ה בכה"ג שזינתה שוב ליכא למיחוש לממזרים ועיגונות ולא תיקנו בכה"ג כלל:

בא"ד כדין מחפה. לכאורה קשה מ"מ למה תקנו זמן שלא יוכל לחפות ס"ס בלא"ה יוכל לחפות ונראה דמתקנת הזמן לא קשיא להו כלל דכמו דר"ש לעיל לית לי' שמא יחפה רק משום פירי דזנות לא שכיח כן רשב"ג יש לומר דלא ס"ל תקנת זמן משום בת אחותו רק משום פירי, רק הקושיא נהי דזנות לא שכיח ולא תקנו משום זה זמן לתקן משום זנות אבל לא יתקנו חכמים דבר הגורם לידי חיפוי על זנות אף דלא שכיח ואהא תירץ ר"י דכדין יחפה לא חיישינן בא"ד דאל"כ נזיר שהיה שותה יין ומטמא למתים אמאי הי' לוקה דאם אמרו לו אל תשתה וכו'. לשונם תמוה מאד דהא מרישא גופא קשה אמאי לוקה ולמה להו סיפא דאל תשתה ודברי מהרש"א תמוהין בזה דהך נזיר שהי' שותה היה לוקה היא רישא דשם ולמה להו סיפא. ומה שנראה לי פשוט דודאי ס"ד כל ששתה יין ונטמא למתים שוב בטלה נזירתו רק הי' לוקה והשתא אף דקי"ל בשבועות דאם נשבע על ככר אפי' אכלה כולה נשאלין אפי' במזיד כדי להפטר מן חיוב מלקות היינו אי מחויב מלקות אבל אי אתה אומר דלא ילקה אי אפשר לישאל והא בהא תליא, ועל זה הביאו דאם אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת אלמא דאף דעבר על נזירתו עדיין מוזהר הוא על היין א"כ אפי' תאמר דלא ילקה יכול להשאל על נזירותו כדי שיוכל לשתות יין עוד והוי כמו נשבע על ככר ושייר ממנה כזית דלכ"ע נשאלין עליו אפי' בלי חיוב מלקות, וזה ברור ועוד יש לי לומר דכוונת התוס' דס"ד דכל שהותרו בו פעם אחת שוב אין צריך התראה דהוי כמו חבר שאין צריך התראה , ולפי זה הוי ניחא דמשכחת נזיר הי' לוקה כששתה שני שיעורין דשיעור ראשון הי' צריך התראה ואינו לוקה דהוי ספק שמא ישאל אבל מ"מ בגדר חבר הוא שאין צריך התראה על שיעור הב' והי'