תפארת יעקב על גיטין קסד

ג"כ ב"ד קרי ומה בכך דיש כאן יותר מב' היתר הנישואין רק מכח ב' שהם ב"ד, , ועל זה תרצו מדלא נקט תרי רק ב"ד ש"מ דהיתר הנישואין מכח דהם שלשה הוא , אבל לפי זה יקשה על תירוץ הב' דמה בכך דהוי דומיא דחליצה ס"ס היתר הנישואין מכח תרי הוא בין במיאון בין בחליצה, וע"כ דהא לא קשיא להו כלל דאי בעינן שלשה תרי לא מיקרי ב"ד כמו שכתבו בדיבור הקודם בקיום ואודיתא רק הקושיא דלא בעינן רק תרי ועל תרצו שפיר דדומיא דחליצה הוא דבעי ג', ולפי זה קשה כנ"ל, גם לא ידעתי מה צורך להו לומר דמיאון דומיא דחליצה דאי לא אתיא כמ"ד חליצה בחד ממילא קשה מחלצה בפניו טעמא דב"ד דבהא וודאי תלתא בעינן ודבריהם צריכין אצלי תלמוד:

דף ל"ג ע"א בתוס' בד"ה לא שנא וכו' ובקונט' פי' בע"א הנה בין לפירש"י בין לדבריהם ניחא דפריך הך קושיא לר"ש דוקא דלר"נ קמש"ל עדים דומיא דדיינין כדאמר מעיקרא, רק לר"ש קשיא לי' והוצרך לומר דקמש"ל ל"ש וכו' אלא דלא ניחא להו פירש"י משום דמיחזי כשיקרא דכתיב דוכרן סהדותא וחתמו פלוני דיין וכן להיפוך, אבל לפי' התוס' ניחא אך אין מובן מה ענין פלוני ופלוני עדים לכאן על מה הם מעידין ואין להם שייכות בשטר כלל:

בד"ה ובי' תרי וא"ת וליתקנו שיבטל בפני ג', וי"ל מפני ת"ע. לכאורה יש לתמוה דהא ר"ל ג"כ מודה דבי' תרי משום ממזרים, א"כ בין לר"י בין לר"ל משום ממזרים ועגונות איתקן ובמאי פליגי וצ"ל דעיקר פלוגתייהו דלר"י עיקר התקנה משום ממזרים אבל משום עיגון לא היו מתקנים רק לפי שהוצרכו לתקן משום ממזרים חשו נמי לעיגון דאפי' בג' לא יבטל כמו שכתב מהרש"א ולר"ל עיקר התקנה משום עיגון, ולפי מה שכתבתי לעיל דמ"ד בפני ג' היינו אפי' בפניו שאין ביטול רק בב"ד ניחא בפשיטות דר"ל לית לי' חשש ממזרות כלל דקודם ג' להבחנה יוודע לה:

אך עדיין יש לתמוה מה נפקא מינה בפלוגתא זו בין לר"י בין לר"ל חשו לממזרות ועיגון ואינו יכול לבטל לא בפני ב' ולא בפני ג', ובודאי ליכא למימר דנ"מ פלוגתא דר"נ ור"ש, הא ליתא, דפלוגתא זו לא נתחדשה מכח פלוגתא דר"י ור"ל רק להיפך לפי דפליגי בפלוגתא דר"נ ור"ש הוצרכו לחלוק בטעמא דתיקון העולם אבל לא נתחדש מפלוגתא זו שום נפקותא רק מה דנ"מ בין ר"נ לר"ש, ודוק ואמת דבדברי ר"י יש לומר דלפי שלא נראה לו מצד הסברא לומר דתקנו תקנה משום עיגון הוצרך לומר דביטול בפני ב' דאל"כ מאי תיקון העולם אבל לר"ל לא שייך לומר כן דאפי' אי יסבור בפני ב' ג"כ יכול לסבור דמשום עיגונות ג"כ תיקון, ובשביל שהוא סובר דגם משום עיגון ראוי לתקן תקנה אין להכריח דביטול בפני ג' ומ"מ אפשר לומר דודאי מעצמנו היה לנו לומר ביטול בפני ג' כפשטא דמתניתין דקתני עושה ב"ד וסתם ב"ד ג', רק לפי שהוקשה לר"י שיתקנו תקנה משום עיגון הוצרך להפקיע מפשטי' דב"ד ב', אבל ר"ל דסובר דמשום עיגון גם כן ראוי לבטל ממילא קם לישנא דמתניתין כפשטי' דב"ד ג' ושפיר יש נ"מ בפלוגתא זו דמחמת זה סובר ר"י שנים ור"ל שלשה אך בגוף דברי התוס' יפלא מנין להו דלר"י אסור לבטל בפני ב' ג"כ עד שהקשו ליתקנו שיבטל בג' דהא במתני' לא קתני רק בראשונה הי' עושה ב"ד וכיון דהך ב"ד שנים לא תיקן ר"ג רק מחשש ממזרות אבל בג' יכול לבטל ושפיר איכא נפקותא בין ר"י לר"ל בפשיטות. דלמר משום עיגון מותר לבטל ולמר לא, וצ"ל כמו שכתבתי לעיל דהתוס' הוכיחו מלשון המשנה הי' עושה ב"ד, ונהי דנימא ב"ד ב' מ"מ תלתא ודאי מיקרי ב"ד, ועלה קתני בפשיטות דהתקין ר"ג שלא יעשו כן, משמע ודאי דבכל ב"ד לא יעשו אפי' ב"ד של שלשה גם כן:

ונראה לי לומר עוד דהם הכריחו מהך ברייתא דלקמן דס"ל לרשב"ג בטלו אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה. והשתא תיקשי לר"י אי ס"ד דבפני ג' מהני הביטול א"כ מ"ט דרשב"ג הא כח ב"ד יפה ויפה שכל שתקנו שלא יבטל בפני ב' ממילא בטל החשש, כי למה יעשה כן כיון דבג' מותר לבטל הא יכול לבטל בפני ג', והוא עצמו ניחא לי' בהא כדי שיוודע לה ולא תנשא ותיאסר עליו ובודאי לא שביק היתרא אפי' בקצת טירחא ועבד איסורא, ומזה מוכח דלר"י ג"כ אסור לבטל אפי' בפני ג', ושפיר חששו שיבטל בפני ב' גם כן או בפני ג' כיון דס"ס עובר על התקנה ולפי זה יש מקום לומר דלר"י נהי דגם בג' חשו מ"מ כיון דמשום זה לא היו מתקנים שלא לבטל, א"כ אפי' רשב"ג דסבירא לי' בטלו אינו מבוטל היינו דוקא אם ביטל בפני ב' אבל ביטל בפני ג' מודה לרבי דמבוטל דמשום עיגון לא חשו כ"כ לעקור דבר תורה, דהא לולא חשש ממזרים לא היו מתקנים כלל משום עיגון בלבד, ולפי זה מ"ש התוס' לעיל דנ"מ לרבי אפי' לרשב"ג יש נ"מ דלר"נ בשלשה בטלו מבוטל אפי' לרשב"ג רק דכתבו נ"מ לרבי דר"נ פסק כרבי לקמן]:

ובהכי ניחא לי דקדוק לשון התוס' וליתקנו שיבטל בפני ג', דאטו התקנה לבטל, התקנה שלא לבטל, וכך הוי להו לומר וליתקנו שלא יבטל בפני ב' ולהנ"ל ניחא כיון דקושיתם הוא כיון דהיו רוצין לתקן חשש ממזרות היה להם לתקן ולומר בפירוש דבג' מותר לבטל דאם ירצה לבטל יבטל בג' ולא יעבור על התקנה משא"כ אי היו מתקנים סתם שלא יעשו כן לא ידעו ויחשבו דהתקנה שלא לבטל כלל שלא בפניו, ופעמים שאם ירצה לבטל יבטל בפני ב' דס"ס יעבור על התקנה אבל אם יתקנו בפירוש דבג' מותר שוב ליכא למיחש שיעבור על התקנה, ואהא תירצו דגם בג' תקנו שלא לבטל מחשש עגונות אפי' לר"י, כנ"ל:

בד"ה ובי תלתא, ואע"ג וכו' והא דאמר כו'. כוונתם דהשתא קשיא להו במה נפשך אי ענין גט שאין קול יוצא כ"כ אפי' בג' לא יועיל כמו מלוה ע"פ ואי בהא קול יוצא טפי ממלוה ע"פ למה לא מהני בב' כמו מכר, ומ"ש דחילקו כאן בין ב' לג' וגבי מכר והלואה במכר דקול יוצא מהני ב' ובהלואה לא מהני אפילו טובא ואהא כתבו דגט הוי דרך ממוצע בין מכר להלואה דקול יוצא טפי מהלואה אבל לא כ"כ כמו מכר כי פעמים האשה במרחקים וצריך קול טפי, וזה שלא הקשו לעיל בבי תרי ממכר ונטרו עד השתא:

בד"ה ושמעה וידעה וכו' אע"ג דבדין וכו' ובדין הוא אפי' טופס וכו' עכ"ל. לא נתבארו לי דבריהם דמה אולמי להו הך סוגיא דהתם טפי מהכא דמפורש להדיא טפי דחשיב עיגון, ואדרבא מהך סוגיא דהתם אין ראי' כלל לכאן דהתם רוצה באמת לילך למדה"י ולגרש אשתו קודם שילך ואין לו סופר חששו לעיגון שאם ילך תתעגן אבל כאן הא מעיקרא היתה עגונה שם רק הוא רוצה לשלוח גט וכיון שרוצה לבטלו תהא כמקדם משא"כ התם דרוצה לגרשה רק שאין לו סופר, ונראה לי שבאו לשלול שלא נפרש דהעיגון הוא שיבטל אחר שהגיע גט לידה והיא תשמע מהביטול ותחשוב דקודם שהגיע גט לידה ביטל ולא תנשא שלא כדין. לזה כתבו דכדין נמי חשיב עיגון וממילא הכוונה פשוט, ונראה דמשמע להו לפרש כן מדנקט ושמעה וידעה וכן מעיקרא ולא שמעה ולא ידעה ומה הוא השמיעה והידיעה הא היינו הך וע"כ דשמיעה קאי על הביטול והידיעה על זמן הביטול, ובפני ב' לא שמעה ואי תשמע לא תדע זמן הביטול ותחשוב שהיה אח"כ ובפני ג' תשמע ותדע זמן הביטול ולא תנשא והיינו כדין ומ"מ חשיב עיגון, ואולי נתכוונו עוד לומר דלא נפרש דפליגי ר"י ור"ל בהא דלר"י לא חשיב עיגון כיון דכדין מתעגנה, ולפי זה יקשה מה שהקשו קודם וליתקנו שיבטל בפני ג' כיון דלא חשיב עיגון, ואהא קאמרי דלכ"ע חשיב עיגון כדלקמן רק לר"י משום הא בלבד לא הוי מתקנים שלא לבטל רק בשביל שהוצרכו לתקן משום ממזרים כנ"ל אבל לכ"ע עיגון מיקרי:

בגמרא ומי איכא מידי. כבר כתבתי לעיל שיש להקשות לדברי התוס' הנ"ל דנ"מ לרבי דמה שלא הותר קודם תקנה מודה רבי דאינו מבוטל א"כ גם לרבי קשה ומי איכא מידי, אמנם נראה לי כעת ליישב דבלא"ה יש להבין במה דקאמר רשב"ג א"כ מה כח ב"ד יפה, ולכאורה הכוונה דא"כ יעבור על התקנה וכך נראה מפירש"י, ולפי זה יקשה כיון דהיו מכין מכות מרדות למי שמבטל גט שלא בפניו א"כ בודאי תתקיים התקנה וצ"ל דעיקר הכוונה דס"ל לי' לרשב"ג דראוי להיות כח ב"ד יפה שלא יועילו מעשיו כלל והיינו דמקשה דמי איכא מידי דמשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא ונהי דבעלמא אמרינן כל המקדש וכן הכא לרבי בחד או בב' לר"ש משום ממזרים יש לנו לחוש בכל אופן שמא יבטל וכ"ש לר"נ בחד דאם להענישו יכחיש שלא ביטל כלל, אבל בג' דליכא רק משום עגונות פשיטא דדיו התקנה במה שתקנו שלא יבטל והיו מכין אותו מכות מרדות ומשום מה כח ב"ד יפה אין ראוי להתיר אשת איש, ומשני אין כיון דיש כח בחכמים להפקיע לא שרינן א"א כלל, כנ"ל:

שם אין כל דמקדש וכו' תינח קדיש בכספא וכו'. הנה סוגיא זו נמצאת בכמה מקומות בש"ס והמחברים הראשונים ז"ל