תפארת יעקב על גיטין קנט

כמש"ל דעיקר הביטול חל בעת ששלחו ובכה"ג לא הוי ביטול שלא בפניו כיון ששולח שליח להודיעו ואפי' הגיע גט לידה קודם מבוטל הוא מעיקרא , והיינו דקאמר כגון שיש עדים שעשאו הבעל שליח דאל"כ חיישינן לקנוניא ואפי' הבעל מודה לו אינו נאמן, ועמ"ש בגמרא עוד סעד לדברי ריב"א הללו, גם לשון המשנה אם משהגיע גט לידה משמע כדברי ריב"א דהוי ליה לומר הגיע גט לידה ולשון אם משהגיע אין לו שחר כלל, ולהנ"ל ניחא דהכוונה אם אחר שהגיע לידה שלח שליח לבטלו לא מהני ואינו יכול לבטלו מאחר שכבר ניתן, כנ"ל, ועיין בסמוך:

שם אם משהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו. מספקא לי אי נימא דלא כמש"ל בשם ריב"א רק כפי הנראה מכל הפוסקים דלא מהני ביטול ע"י שליח רק קודם שהגיע הגט לידה אף ששלחו קודם אי מהני עכ"פ בכאן ביטול תכ"ד לנתינה, ואף דבמגרש בעצמו אינו יכול לחזור בו תכ"ד דבמקדש ומגרש תכ"ד לאו כדיבור דמו, אבל במגרש ע"י שליח שאני, והוא לפי מה שכתב הר"ן בטעם הדבר דבמקדש ומגרש לא מהני חזרה תכ"ד דהואיל דהוא דבר חמור גמר בדעתו תיכף, א"כ במגרש ע"י שליח ושלח אחריו שליח לבטלו שאילו הי' משיגו רגע קודם לא היתה מגורשת ובשביל ששהה שליח זה בדרך רגע נימא דכבר גמר בדעתו, שהרי הבעל בודאי לא גמר בדעתו שהרי שלח שליח לבטלו ואז כששלח לגרש עדיין לא נתגרשה ואין ידוע לו זמן הגירושין, והשליח כשגירש לא שייך גמר בדעתו דלאו בדעתו תלוי הלכך יש מקום גדול לומר דמהני ביטול תכ"ד לנתינה כמו דמהני תכ"ד בכל מקום, ועכ"פ לא הוי להו להקשות בגמ' על זה פשיטא דקמ"ל דאפי' תכ"ד לא מהני אפי' שלח לבטל, ומזה מוכח לכאורה דבאמת מהני תכ"ד ועמ"ש בסמוך:

בגמרא ולא אמרינן לצעורא קא מכוון וכו'. תמוה לי דמשמע דאי היה כוונתו לצערה אי נהן לה הגט מגורשת ולקמן פרק מי שאחזו מבואר להדיא גבי איצטלית דאפי' נתכוון לצערה קפידתו קפידא וכל שלא צערה אינו גט, וא"כ כאן ג"כ מה בכך דלא נתכוון רק לצערה ממילא אין לו ליתן הגט דאי יתננו לה הרי לא צערה כלל:

לכן נראה לי ברור דודאי כל שביטל השליחות שוב אין לו לגרש בלי שיתוודע דעתו שמתרצה לגרשה, ועיקר הכוונה הכא לא מבעי' למ"ד דאינו חוזר ומגרש בו דס"ד דלא נתכוין רק לצערה ולעכבה עד שיאמר לצערה די ויתרצה לגרשה אבל גוף הגט לא ביטל, אלא אפי' למ"ד דבלא"ה גוף הגט לא בטל אבל עכ"פ שליחות השליח נתבטל לגמרי וצריך מינוי מחדש לפני עדים למ"ד דשליח הולכה צריך עדים] כמו כל שליח הולכה מתחילתו והיינו דקאמר דס"ד שלא ביטל שליחות השליח רק לעכב הגירושין לצערה זמן מה עד שירצה ותיכף כשרוצה לגרש יכול השליח ליתנו לה כי לא נתבטל שליחותו קמ"ל דכבר נתבטל והוי ככותב גט מחדש לגרש שאין כל אדם יכול ליתנו לאשה מבלי שימנה אותו שליח גמור כמו כן צריך למנות שליח זה כי נתבטל מינוי הראשון לגמרי, וז"ב, ונראה לי שלזה כיוון רש"י ז"ל בד"ה ולא אמרינן, דאל"כ אין פי' לדבריו כלל, ועיין מה שכתבתי בתוס' בד"ה ולא אמרינן דבזה מיושב מה שהקשו שם:

. שם לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא וכו'. לא נתבאר הכוונה מה ס"ד דלא מהני ביטול ע"י שליח כיון שהוא עצמו יכול לבטל מ"ש הוא או שלוחו, והוי לי' לאשמועינן בעלמא בכל מילי דשליחות שיכול לבטל שליחות ע"י שליח, ומכ"ש דקשה לשיטת ריב"א שכתבתי לעיל דהביטול הוא תיכף בעת ששולח השליח ואומר לו שהוא בטל, א"כ הרי מבטלו בעצמו:

ונראה דאדרבא מכאן ראיה לריב"א הנ"ל, ולפי שיטתו כך הכוונה דס"ד דשליחות דבתרא לא עדיף מקמא וכמו דיכול לבטל שליחות דקמא כן יכול לבטל דבתרא קמ"ל דתיכף ששלחו לבטל כבר מבוטל הוא ואפי' יבטל הב' לא מהני עד שימנה הראשון מחדש, גם אי נימא דלא כריב"א הנ"ל ובאמת אינו מבוטל עד שיגיע את השליח ויודיע לו מן הביטול, יש לפרש דהכוונה כך דס"ד דלא הוי ביטול גמור דכמו דחזינן דביטל שליחות הראשון כן יש לחוש שביטל גם את השני וביטול זה מהני שלא בפניו דליכא למיחש לא לממזרות ולא לעגונות קמש"ל דראשון דחזינן דבטלי' מבוטל, והשני כל כמה דלא ידענו דחזר בו בחזקתו קאי ולא חיישינן שביטלו כמו שביטל לראשון כנ"ל:

שם משהגיע גט לידה. כבר כתבתי שיש להקשות בזה דהוי לי' לומר דקמ"ל דאפי' תכ"ד לא מהני ביטול אף שיש סברא לומר דבזה מהני תכ"ד לפי סברת הר"ן, אמנם נראה לי דע"י שליח אפי' היה הדין דגם בגט מהני תכ"ד או בד"מ דמהני תכ"ד בעלמא אבל כה"ג לא שלא אמרו לחזור תכ"ד רק תכ"ד של זה החוזר בו אבל לא שיחזור המשלח תכ"ד של השליח דשליח זה לאחר שעשה שליחותו מסתלק והולך והוא כבר עשאו לשליח מכבר וכל שלא חזר משליחותו קודם שנעשה השליחות שוב אי אפשר שיחזור בו אחר שנעשה השליחות מצד תכ"ד, דאף דשלוחו כמותו אבל הוא אינו השליח שיחזור בו תכ"ד של דיבור השליח רק השליח כמות משלחו לעשות השליחות לא שיעשה המשלח מה שהשליח צריך לעשות ושליח נמי נראה שאינו יכול לחזור תכ"ד אחר שעשה השליחות כי תיכף מסתלק והולך ולא מהני בי' תכ"ד] כנ"ל:

שם לא צריכי דמיהדר עלי' מעיקרא לבטולי'. אם נפרש דהכוונה לפי שראינו מהדר לבטל אמרינן דודאי בטלי' מעיקרא שלא בפניו קמש"ל דלא חיישינן שביטל שלא בפניו הוי אתי שפיר דלא קאמר בפשיטות דקמ"ל בשלח שליח לבטל דחזינן בפירוש דמהדר לבטולי' דכיון דשלח שליח לבטל ממילא אין לחוש שביטלו שלא בפניו והוצרך לומר דחזינן דמהדר לבטל שרדף אחריו ולא השיגו ושפיר ס"ד לחוש שביטלו שלא בפניו קמש"ל דלא חיישינן אבל אי נפרש כפשטא דמה שראינו רודף ומהדר לבטל ובסוף ביטלו בפניו חשבינן ההידור בעצמו מעיקרא לביטול גמור דהא בפי' אמר שרוצה לבטלו ומחזר אחריו לבטל קמש"ל דהא לא חשיב ביטול רק מה שביטל בפניו ואז הוי אחר שהגיע לידה ולפי זה בודאי קשיא דהוי לי' לומר בפשיטות דקמ"ל בשלח שליח לבטל דס"ד כיון ששלחו קודם לבטל מהני אף שהגיע לידה קמ"ל דלא, וע"כ יש ראי' מזה לדברי המרדכי והג"א בשם ריב"א הנ"ל דבשלח שליח לבטל מהני הבטול אפי' אחר שהגיע הגט לידה, ועמ"ש בתוס' בד"ה לא צריכא:

בפירש"י בד"ה בראשונה וכו', הי' מבטלו בפני שלשה וכו' והיא ניסת בו לכאורה תמוה דבש"ס מוכח דלמ"ד בשלשה משום עיגונות הוא גם למה נקט כר"ש ובש"ס פסיק להדיא הלכתא כנחמן ופירש"י לקמן דביטול בפני שנים:

ומה שנראה לי פשוט דיש להבין בלשון הרי"ף והרא"ש דכתבו דהלכה כר"נ דר"י קאי כוותי' והדבר תמוה למה להם ליתן טעם למה הלכה כר"נ מאחר דבפי' אמרו בש"ס הלכתא כנחמן לכן ברור דהם ס"ל דהלכה כר"נ ולאו מטעמי' דאיהו סובר שנים שדנו דיניהם דין וב"ד הוי שנים אבל אנן קי"ל אין דיניהם דין ולא איפסקא הלכתא כר"נ רק משום דר"י קאי כוותי' ואיהו לאו מהאי טעמא אתי עלה רק דס"ל דמה שאמרו במשנה ב"ד משום דמעצמו הי' רגיל לעשות כן שהי' חושש על ממזרות ובג' יודע הדבר אך מ"מ פעמים שלא הי' מוצא ב"ד הי' מבטלו בפני ב' כיון שהי' רוצה לבטלו והוצרך ר"ג לתקן שלא יבטלו כלל בפני ב' משום חשש ממזרות וממילא תיקן דאפי' בג' לא יעשו משום עיגינות כמ"ש התוס' לקמן אבל משום עיגינות לא הי' מתקן איסור לבטל ולמ"ד משום עיגינות משום הא גופא תיקן שלא יעשו ואתי שפיר פירש"י כהלכה אליבא דר"י, ועמ"ש עוד לקמן בש"ס:

בתוס' בד"ה השולח לרבי דאמר בטלו מבוטל וכו' היא גופא אתי לאשמועינן וכו' ר"ל דמשמע להו דתנא דמתני' עיקר דין ביטול הגט ע"י שליח אתי לאשמועינן ותני כל אופני הביטול ע"י עצמו וע"י שליחו והא דקאמר בש"ס דלא אמרינן לצעורא קא מכוין, לאו למימרא דתנא הא גופא קמש"ל רק הש"ס דייק להקשות כיון דקתני הגיע ולא הגיעו ולא אמרינן לצעורא כ"ש שלח אחריו שליח ואהא תרצו בסוף דתנא דמתניתין לא בא להשמיענו כלל אופני ביטול הגט רק הני רבותא דאיתמר בש"ס ושלא בפניו דליכא רבותא לא קתני וכבר כתבתי במשנה ג"כ דע"כ לא הי' כוונת התנא לאשמועינן דין ביטול גט רק תקנת ר"ג והני רבותא דבש"ס:

ודע דלפי מה דפירש"י בקדושין ד"יב דרב מינגד למאן דמבטל גיטא אפי' בפניו וביבמות סוף פרק האשה שלום פירש דהנך דרב מינגד איסורא הוא מימי המשנה וכן מוכח התם בש"ס, א"כ לא שייך תירוץ האמצעי דלא נקט לפי שאסור לעשות כן דגם הנך דנקט במשנה אסור, אבל יש לתמוה דמשמע לכאורה במשנה להדיא דבהא ליכא איסורא כלל ולא תיקן ר"ג רק שלא בפניו ונראה לי דהא דרב מינגד היינו במבטל בפניו שלא בעדים דיש לחוש שמא ימסרנו לה השליח והבעל לא יאומן לומר שביטלו בפניו כמו שאינו נאמן לומר שמסר לו לפקדון הלכך מנגדינן לי', אבל במבטל בפני עדים ליכא איסורא כלל שאין לחוש לכלום ואין לחוש שימותו העדים, ועמ"ש בדיבור שאח"ז: