תפארת יעקב על גיטין קנג

דשליח ב"ד צריך להיות לעולם אפי' שמע משני ששמע מראשון בפני נכתב לפני ב"ד רק דס"ד דצריך ג"כ שיאמר מה ששמע וצריך להעיד על בפני נכתב ג"כ וקאמר דאין צריך דבשליח ב"ד בלבד סגי אבל הא ודאי דלעולם צריך שליח ב"ד, ועל דרך זה יתפרש הך איכא דאמרי, כך נראה לי ברור בפי' סוגי' זו:

שם אמר רבה שליח בא"י עושה כמה שלוחים וכו' מת ראשון בטלו כולן. גם בסוגי' זו יש לדקדק, חדא כיון דבא"י מיירי למה לא נקט לה לעיל במשנה דמיירי בא"י, ועוד מקמ"ל דעושה כמה שלוחים כיון שעושה אחד שלא בב"ד מ"ש כלהו דלא הא שליח עושה שליח, ואדרבא ס"ד לעיל דכלהו לא בעי ב"ד רק ראשון, גם קשה מה ס"ד דרב אשי דמת ראשון בטלו כולן ועוד מ"ש ראשון אפי' שני בטלו כולן, ובודאי לא בא רב אשי בכאן להשמיענו דדוקא מת ראשון אבל מת שני כשר ראשון ליטלו מיורשיו כמ"ש הטור בשם הרמ"ה דהא עיקר חידושו לאשמועינן דבטלו כולן וטפי הוי לי' לומר דכל שליח שמת בטלו אותן שלאחריו יהא ראשון או שני או שלישי, גם לישנא דעושה כמה שלוחים אינו מדיוק כלל דהוא אינו עושה רק אחד ושני שלישי וכן כלהו:

ומה שנראה לי דודאי רבה אמתניתין קאי בגט הבא ממ"הי וחלה, וקאמר דוקא בח"ל אבל שליח הנעשה בא"י שבא הראשון לא"י ואמר שם בפני נכתב ועשה שליח שם זה השליח דינו כמו המביא גט בא"י דיכול לעשות כמה שלוחים שלא בב"ד דשליח השני שקיבלו בא"י מסתמא קיבלו כדין, וכמו שאין חוששין במביא גט מא"י כמו כן אין חוששין במביא גט מא"י שבא לשם ממ"הי דמסתמא נעשה בהכשר וכל אחד מוסר דבריו לחבירו שלא בב"ד כיצד בא לידו ואין צריך עוד ב"ד כי כל שאמר פעם אחת בא"י בפני נכתב סגי בכך ודינו כמי שנכתב בא"י, ולא מבעי' למ"ד משום לקיימו דכל שאמר בפני נכתב בא"י הוי כנתקיים בא"י ושוב לא חיישינן כאן לערעור הבעל דנוכל לברר שאמר בפני נכתב בא"י, וכ"ש כשיש בידו:

כתב מב"ד שאמר בפני נכתב אין צריך שיתמנו כל השלוחים בב"ד עוד, וכמו כן להך טעמא דלשמה בא"י ודאי נעשה כהוגן ולא יועיל ערעור הבעל, ומה שצריך במשנה לומר שליח האחרון שליח ב"ד אני היינו בחלה במה"י דוקא, דמה שאמר הראשון במה"י בפני נכתב לא יצא ידי התקנה דכל גט הבא ממה"י ממקום למקום או לא"י צריך שיאמר רק דהקילו דסגי בשליח ב"ד אני והוי כמו בפני נכתב אבל חלה בא"י כבר נפטר מידי תקנת חכמים באמירת הראשון המביאו והוי כאלו נכתב שם בא"י ושוב המביאו משם אין צריך שיאמר כלום ויכול למנות כמה שלוחים שלא בב"ד, והיינו דס"ד דרב אשי דמת ראשון בטלו כולן דכלהו מכחו קאתי מכח אמירתו בפני נכתב. ולולא אמירת הראשון אינם כלום הלכך ס"ד דהם נתלין בו דוקא ואם מת בטלו כולן, ולכך דוקא ראשון אבל שני לא בטלו כולן אפי' לרב אשי ודחי לי' מר בר רב אשי דמ"מ לענין גוף שליחות הנתינה כלהו בבעל תלינן להו, ואף שאין צריכין לומר בפני נכתב מכח הראשון שכבר אמר אבל מ"מ מכח בעל קאתי והיינו דנקט הך דינא במביא במה"י ולא לעיל דבהא פשיטא לי' דיכול למנות כמה שלוחים גם במת ראשון לא בטלו כולן דבמ"הי שכל אחד אומר שליח ב"ד אני לא תליא בשלפניו כלל וכן בא"י דכלהו אין צריכין לומר, רק כאן דכלהו לא אמרי מכח אמירת הראשון דדנין כאלו נכתב שם והוי שליח הראשון כמו בעל השולח מא"י ואם מת בטלו כולן. ודוקא ראשון אבל שני שאין צריך לומר שוב אין מיתתו מבטל שלאחריו כלל אפי' לרב אשי:

ויש לי עוד דרך אחר לפי מה שנסתפק הר"ן ז"ל בשליח העושה שליח ושני שלישי אי בעי חלה דוקא או אפילו לא חלה דרק בראשון בעינן חלה ע"ש, ונראה לי שיש לחלק בזה בין א"י לח"ל דבא"י אין סברא כלל להצריך חלה דכיון שחלה הראשון ויכול למנות אחר יכול למנות כמה שלוחים דמה נ"מ אחד או הרבה והיינו שיאמר אתה תהא שלוחי עד מקום פלוני ושם תמסרנו לפלוני וכן כלהו, אבל בח"ל כיון דכולם צריך שיהיו בב"ד דוקא, א"כ ממילא אין יכול למנות כאן רק אחד בלבד שהוא נמנה כאן בב"ד אבל שימנה שליח אחר במקום אחר זה השלישי לא יהא שליח ב"ד כלל [וכ"ש אי נימא כיון שלא נעשה שליח לגרש אינו נאמן לומר כלל שליח ב"ד אני רק אי נעשה לגרש וחלה אומר שליח ב"ד אני ועושה אחר לגרש משא"כ אי לא נעשה מתחלה לגירושין כלל] רק שהשני ימנה מעצמו שליח אחר, א"כ אין שליח עושה שליח רק בחלה משא"כ בא"י כלהו מכח ראשון הם שהוא ממנה כמה שלוחים וכלהו מכחו קאתי והרי חלה הראשון, והיינו דקאמר רבה שליח בא"י כשחלה עושה כמה שלוחים תיכף דכלהו מכחו קאתי והרי חלה הוא אבל בח"ל חד מחברי' אתי ובעינן חלה בכלהו דוקא וכל אחד אינו ממנה רק אחד, והיינו דס"ד דרב אשי דמת ראשון בטלו כולן דכלהו מכחו קאתי משא"כ בח"ל וניחא לי לפי' זה לישנא דעושה כמה שלוחים כמו שכתבתי ומ"מ ראשון נראה לי עיקר דמשמע דקאי אהא דמעיקרא דבעי כלהו בב"ד דוקא וקאמר איהו דשליח בא"י עושה שלא בב"ד דכל שבא מא"י הוי כאלו נכתב שם כנ"ל ואין צריך למנות בב"ד:

שם והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא איכסיף. יש לדקדק בזה מאיזה צד פשיטא להו דשליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול למנות שליח אפי' שלא לגרש כלל רק למנות שליח שיעשה מה שנצטוה הוא ולא מצינו רמז מזה במקום אחר וע"כ דכ"כ הוי פשיטא להו מסברא עד דאיכסיף רבא, ונראה לי לומר דשליח לגרש הוא דהוי כמות משלחו ויכול למנות שליח אחר, אבל זה שאינו לגירושין הוי כמו מילי ואינו כמות משלחו ואין לו לעשות רק כמו שנצטוה שיתן הוא ואין בו כח למנות שליח אף לא לגרש כי מעשיו אינן רק מעשה קוף ואין כח בידו לשנות ממאמר הבעל שום דבר:

ובהכי ניחא לי מה דיש להבין כיון דפשיטא להו דשליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול למנות אחר מה מקשה רב אשי מי קאמר לי' אבא בר מניומי ולא את מה בכך דהי' מרוצה עליו ג"כ מ"מ כיון שאינו מכירה הרי לא ניתן לגירושין ואם נפרש דעכשיו ג"כ אכתי שליח הוא כשיכירה ע"י עדים לכך מיקרי שליח לגירושין, א"כ נצטרך לומר שהשליח אינו צריך שיכיר האשה בעצמו רק ע"י עדים סגי, וזהו היפך המבואר לעיל ספ"ב דצריך שיכיר בעצמו והתוס' דחקו שם לחלק דסומא שאני ולהנ"ל ניחא בפשיטות, כיון דס"ס אי היה מכירה היה הוא שליח לגרש וממילא יודע הבעל שיכול למנות אחר ולא הקפיד על זה א"כ אף שנסתלק משליחותו לגרש מ"מ לא הדר וקפיד מה דלא קפיד מעיקרא [ועוד דלא ביטל כלל שליחותו רק הוא יהא שליח גמור עד מקומו של אבא בר מניומי והוא ימנה אותו מכחו, והיינו דקאמר מי קאמר לי' אבא בר מניומי ולא את, והיינו דאבא בר מניומי יהא שליח מעתה והוא אינו רק מעשה קוף רק לא סילק שליחותו רק הוא ימנה אותו מכחו] אבל עכשיו שאינו מכירה שפיר יש לומר שאינו יכול לגרש ע"י עדים שיאמרו לו שזו היא, כמו סומא:

איברא שיש מקום לפרש בפשיטות לפי מה שכתב ב"י בא"הע סי' קמ"ב בשם הרשב"ץ דאם שלח שליח למסור הגט לשלוחו אינו יכול לומר בפני נכתב כיון דאינו רק מעשה קוף אינו נאמן לומר בפני נכתב, וא"כ יש לפרש בפשיטות דעל מה שאמר מסור מילך דהיינו בפ"נ כמו שפירש"י הקשו עליו דהוי שליח שלא ניתן לגירושין ואינו נאמן בפני נכתב, ודוקא באם צוהו שהוא יעשה שליח מכחו נאמן בפני נכתב כמו שכתב הרשב"ץ שם כדמוכח לעיל ספ"ב באשה המביאה גיטה, אבל אם צוהו למסור לפלוני אותו פלוני שליח הבעל הוא וזה אינו רק מעשה קוף ואין אמירתו בפ"נ מהני כמו דלא מהני אחר שאינו שליח הבעל לגרש, ולפי זה ג"כ יש לפרש בפשיטות הא דרב אשי מי קאמר לי' אבא בר מניומי ולא את, ואין צריך לומר דיכול למסור הגט ע"י הכרה של אחרים רק היינו טעמא דהא מעיקרא עשה שליח לזה ממש רק לפי שאמר לו שהוא:

אינו מכירה צוה למסרו לאבא בר מניומי הלכך אמרינן לא שביטל שליחותו של זה לגמרי וכאן עשה הבעל לאבא בר מניומי לשליח והוא לא יהא רק מעשה קוף רק הוא יהא עכשיו שליח הגט כמקדם עד מקום פלוני ושם יעשה הוא שליח לאבא בר מניומי והוי ממש כמו הך דאשה דספ"ב הרי את שליח להולכה. עד מקום פלוני ושם תמנה אחר דבכה"ג נאמן לומר בפ"נ, כמו אשה דהתם:

ולפי' זה צ"ל דלא היה כוונת רב ספרא להקשות על מה שאמרו לו מסור מילך קמי דידן אלא אפי' היה אבא בר מניומי בכאן לא היה יכול למסור לו הגט לפי מה שהיה חושב רב ספרא דהיה כוונתו אבא בר מניומי ולא את, ולפי זה יש להוכיח מפירש"י דלא ס"ל כרשב"ץ הנ"ל שהרי פי' מסור מילך שיאמר בפני נכתב ופי' שליח שלא ניתן לגירושין ואינו יכול למסרו לאחר משמע בהדי' דלאבא בר מניומי יכול למסרו כאף שאינו שליח לגירושין:

ומ"מ אפשר לדחות דמודה רש"י דשליח שאינו רק למסרו לשליח הבעל אינו נאמן בפני נכתב רק דלא משמע לי'