תפארת יעקב על גיטין קנב

במשנה המביא גט ממ"הי. לכאורה נראה דוקא אם הביא ממ"הי לא"י דהכי משמע סתמא המביא ממ"הי כמ"ש התוס' ריש מכילתין, והיינו דוקא בחלה בא"י קודם שהגיע למקום האשה אבל בחלה במ"הי לא מהני מה שיאמר בפני נכתב בפני ב"ד במ"הי והשליח השני יביאנו לא"י דאטו עדיף הך אמירת בפני נכתב ממקום שנכתב הגט דחיישינן ללשמה ומזויף אף שיאמר שהבעל שלחו ממקום שנכתב הגט ומ"ש המביא ממקום שאמר שם בפני נכתב דסגי שיאמר שליח ב"ד אני דמה בכך שמא אין בקיאין ומזויף הוא אבל באמת הא ליתא, דודאי לב"ד טועין לא חיישינן ואפי' ספרי דדייני אמרינן לעיל דגמירי, רק החשש שיכתוב גט וישלחנו ביד שליח ויקח גט מיד אחר ושליח זה אין עושין אותו בב"ד כלל הלכך חיישינן, אבל זה שבא לב"ד ונעשה שליח בב"ד שוב לא חיישינן אפי' נעשה שליח במה"י דב"ד עושין כדין והוי כמו בפני נכתב, ואין להקשות למה תקנו בפני נכתב וכו' יתקנו שיבוא ויאמר שליח ב"ד אני ויעשה באמת השליח בב"ד ומסתמא ב"ד ידעי שנכתב לשמה, הא ליתא, דהרבה פעמים הוא בוש בדבר ורוצה שלא יוודע ששלח גט לאשתו, ועוד דאין דרך לעשותו בב"ד והוא טירחא יתירה ומ"מ נראה לי דאפי' נעשה שליח בב"ד אין השליח ראשון נאמן לומר שליח ב"ד אני בלי בפני נכתב דלא פלוג רבנן, ורק בשליח שני כיון שלא ראה כתיבת הגט באמת תקנו לומר שליח ב"ד אני במקום בפני נכתב אבל לא בשליח ראשון, כך נראה לי, ועמ"ש בגמ' דנראה לי להיפך דבא"י יכול לעשות כמה שלוחים אפילו נכתב במדינות הים, ע"ש:

ודע דהתוס' לעיל דף ה' ע"ב בד"ה יטלנו נסתפקו אי מהני קודם נתינה וכתבו דמכאן אין ראי' דהכא אומר בעת שיצא הגט מידו בב"ד ע"ש, ואני תמה דפשיטא דמוכח מהכא דמהני קודם נתינה דאי ס"ד דבעלמא אפי' אומר בב"ד בפני נכתב ומגרש אח"כ לא מהני, א"כ היאך יעלה על הדעת דלפי שעשה שליח מהני וכי שלוחו עדיף ממנו, והיאך תהא שמיעה משליח שני עדיף מראי' משליח ראשון, גם לא הבנתי כלל כיון שבתורת שליחות נותן לו פשיטא דחשוב כאלו הוא בידו דשלוחו כמותו בעינן דהא נתינת הגט מידי דבעי שליחות הוא ואנו מחשבין כאלו הוא נותן לה ובידו הוא, א"כ אי בעלמא לא מהני קודם נתינה ה"ה הכא, ואי נימא דהכא שאני דחלה, א"כ הוי להו למידחי בפשיטות דחלה שאני, ועוד כיון דבחלה מהני מנין נחלק דבלא חלה לא דהא לא עקרו רבנן תקנתא כלל בחלה ש"מ דבכך מתקיים תקנת חכמים וכן נראה לי דהכא מהני אחר נתינה לשליח שני דהך נתינה לא חשיב כנתינה לאשה דאכתי בידו הוא, והיינו דקתני עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם ולכאורה הך ומשלחו אין לו הבנה כלל רק להורות דיכול לעשות שליח ולשלחו ואחר שהלך מב"ד יכול לומר בפני נכתב, שאין השליח הב' צריך לשמוע מה שיאמר הראשון רק שיאמר אח"כ שליח ב"ד אני ומסתמא עשו ב"ד כדין שאמר לפניהם, וא"כ ממילא מוכח דמהני אפי' אחר שיצא הגט מת"י הראשון לשני דחשוב כאלו הוא עדיין בידו, וא"כ ממילא מוכח דלעולם מהני בפני נכתב קודם נתינה לאשה ועמ"ש בש"ס באבעי' דאבימי:

שם ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב אלא אומר שליח ב"ד אני לכאורה נראה לי מלשון זה דאם השליח הב' תי' אצל הכתיבה ויודע לומר בפני נכתב אין צריך לעשותו בב"ד והוי כמו שליח בא"י דמהני חוץ לב"ד לפי שאין צריך לומר בפני נכתב ואף זה הוא כמוהו דהא אין צריך לומר דהשליח הב' יודע לומר כשיתננו לאשה, וכן יש לדקדק מלשון המשנה ואין צריך שיאמר בפני נכתב משמע דבהכי ודאי הוי מתני רק שאין צריך וסגי בשליח ב"ד אני, ומ"מ נראה לי דאין מזה ראי' כלל דע"כ אין כוונת המשנה לזה, חדא דאי ס"ד דהכוונה לאפוקי שלא יצטרך השליח השני שיאמר שבפניו נכתב א"כ קשה כיון שאמר ואומר לפניהם בפני נכתב פשיטא שהשני אין צריך שיאמר, דאי צריך שיראה באמת כתיבת הגט ולומר, מה צורך לאמירתו של ראשון דהא חד הימנוהו רבנן לומר בפני נכתב, ועוד במה נפשך אי לא ראה כתיבת הגט היאך שייך ואצ"ל והיאך יאמר מה שלא ראה, ואי ראה באמת טוב לו יותר שיאמר ממה שיאמר שליח ב"ד אני דכיון שיודע לומר מה צורך לו להיות נמנה בב"ד דוקא והוי קולא טפי שלא יצטרך להיות בב"ד כמו שליח בא"י במשנה הקודמת, וע"כ צ"ל חדא מהני תרתי או דאפי' יודע לומר בפני נכתב לא ימלט שיהא שליח בב"ד דלא האמינו בפני נכתב רק לשליח שנשתלח ממקום כתיבתו מיד הבעל אבל אחר שאינו שליח אינו נאמן, וזה ג"כ כיון שלא קיבל הגט מיד הבעל לא מהני מה שראה הכתיבה ואינו בא רק מכח שליח ראשון וצריך שימנה בב"ד והגט מתכשר באמירת הראשון דוקא, והיינו דקאמר שאין צריך שיאמר ג"כ בפני נכתב רק סגי בשליח ב"ד בלבד או דהכוונה שאין צריך שיאמר ששמע משליח ראשון בפני נכתב רק שליח ב"ד אני בלבד, ומסתמא עשו ב"ד כדין ואמר לפניהם, ומ"מ בגוף הדין אי מהני אמירת השני אם ראה כתיבת הגט לומר בפני נכתב צ"ע:

ודע שאני מסתפק קצת באמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני אי יכול לעשות שליח לר"י דס"ל בטל גיטא ג"כ, ואשר הביאני לזה דקשי' לי דהוי לי' להזכיר הך דינא דטול חפץ הכא בתר דין שליח של מה"י שחלה כיון דאכולהו קאי ולמה פסק התנא בדבר זה בין שני השלוחים, לפיכך נראה לי דע"כ לא חיישינן שמא לא ימסור דברים כהווייתן או לא ידקדק השני רק בשליח בא"י שאינו עושה בפני ב"ד רק לבדו, אבל שליח בח"ל, דצריך לעשותו בפני ב"ד מסתמא ב"ד ידקדקו שימסור דברים כהווייתן ויזהירו לשני לדקדק כראוי שלא ישנה בשליחותו, ומ"מ היינו דוקא לפירש"י הנ"ל אבל לפי' ריב"א הנ"ל נראה לכאורה שאין לחלק בזה כלל:

בגמרא שליח דשליח וכו' עד לא מבעי' לן מדקתני אלא אומר שליח ב"ד אני. דברים הללו צריכין ביאור, חדא מה ס"ד דרבנן למבעי אי שליח משוי שליח מה נ"מ חד שליח או טובא, גם הוי להו למבעי בהך משנה דלעיל בשליח בא"י כיון שיש לחלק בין אחד לב', שנית היאך ס"ד דאבימי למבעי אי בעי בב"ד כיון דקתני בהדי' אלא אומר שליח ב"ד אני, וכן להך איכא דאמרי:

ונראה לי לפרש הסוגי' כך, דודאי משמע להו לרבנן דקתני עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם, דהך שליח הב' אין צריך שישמע בפני נכתב מפי הראשון, וכן מדקתני ואין האחרון צריך שיאמר ובודאי לאו על עיקר בפני נכתב קאי דמנא ידע, ואי ידע ומהני מה צורך שיאמר הראשון וע"כ דעל שמיעת בפני נכתב מהראשון קאי דאין צריך רק שיאמר שליח ב"ד אני ומסתמא עשו ב"ד כדין ואמר לפניהם, ואהא קא מבעי' להן שליח זה שלא שמע בפני נכתב כלל רק שהוא שליח ב"ד בלבד אי יכול למנות שליח אחר משום דה"מ דמהני כשהוא מגרש בעצמו וכשאומר שליח ב"ד אני הוי כאומר בפני נכתב דבפני ב"ד הזה אמר הראשון, אבל שימנה השני שליח אפי' בב"ד כיון שהוא לא שמע בפני נכתב כלל זה השלישי שיאמר שליח ב"ד אני אין בכלל מאמרו בפני נכתב כלל דאפילו בפני ב"ד לא הועד בפני נכתב כלל רק לפני ב"ד הראשון לא לפני השני והשתא ממילא אין ראי' ממה שאמרו ואין השליח האחרון דודאי משכחת לה שליח שלישי רק ה"מ אם השני שמע בפני נכתב אז כיון שמעיד לפני ב"ד השני ששמע שהועד בפני נכתב בפני ב"ד הראשון א"כ זה השלישי אף שלא שמע כלום כל שאומר שליח ב"ד אני הרי בכלל מאמרו בפני נכתב, דבפני ב"ד הועד בפני נכתב בראשון ובשני אבל זה השני דמיירי רישא באמת אינו יכול למנות אחר כיון שלא שמע בפני נכתב כלל, וכן זה האחרון שלא שמע אינו יכול למנות עוד שליח:

והיינו דקאמר להו אבימי דמ"מ מוכח ממתניתין דקתני ואין שליח האחרון דרצה לאשמועינן דשליח האחרון אין צריך שידע כלום רק שיאמר שליח ב"ד אני, ודין זה הוי לי' לאשמועינן בשני גופא, וע"כ דרצה התנא לאשמועינן דעושה שליח שלישי, ואי באופן שידע בפני נכתב פשיטא דכיון שהשני כשמגרש מהני אפי' אינו יודע כמו כן פשיטא דמהני בשלישי בזה האופן ששמע השני בפני נכתב והשלישי אינו יודע וע"כ דכה"ג גופא דמיירי בשני יכול למנות שלישי:

ואהא קאמר להו אבימי כי תיבעי לכו אי משוי שליח בב"ד דוקא או שלא בב"ד דאף דקתני במתניתין דשליח אחרון אומר שליח ב"ד אני היינו משום דמתניתין מיירי דשליח שני לא שמע כלל מה שאמר הראשון לפני ב"ד כמו שהוכחתי לעיל מדקתני ומשלחו ואומר וכו' ולכך צריך שיעשה הג' בב"ד דוקא אבל כשהשליח השני שמע באמת מה שאמר הראשון בפני ב"ד בפני נכתב יכול הוא לשלוח אחר שלא בב"ד ולומר לו מה ששמע מראשון בפני ב"ד והשלישי יאמר לפני ב"ד מה ששמע מהשני ואין צריך שיהא שליח ב"ד דוקא, ואהא קאמרי לי' אינהו דהא נמי לא מבעי' להו כיון דקתני אלא אומר שליח ב"ד אני ואי ס"ד דאיכא גווני שאין צריך להיות שליח ב"ד א"כ היאך שייך לומר שאין צריך שיאמר בפני נכתב אלא אומר שליח ב"ד אני והא להיפך ג"כ פעמים שיודע לומר ששמע משני ששמע מראשון לפני ב"ד בפני נכתב ואין צריך להיות שליח ב"ד, וע"כ