תפארת יעקב על גיטין קנא

בבית ועלי' דנין קפידא דילי' שלא יתן לה לגירושין לא מה שיהא אח"כ גט על פי הדין דוקא כיון שהוא גירש כהלכה רק מחמת השינוי אינו גט ולא אמרינן כיון שאפי' אי אינו גט כבר שינה ולמה לא יהא גט וע"כ דכל ששינה נתבטל שליחותו, ואף כאן כל שבא השינוי בחפץ מחמת הגירושין אף דבביטול הגט לא יתבטל השינוי דס"ס שינה בחפץ מ"מ בטל שליחותו, כך נראה לי בענין זה בתוס' בד"ה היכי דנפקא לאפיה, נקט הכי וכו'. כבר כתבתי לפרש הסוגי' דהך נפקא לאפיה דוקא הוא ועוד אבאר לקמן בדברי הרי"ף בזה ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה ר"י ובביאור דברי הרא"ש בזה:

ע"ב בפירש"י בד"ה ואזל איהו וכו'. הנה לא נתבאר כוונת הרב ז"ל אי בא לומר דבאמת ליכא קפידא במתניתין רק לכתחילה שמא ישנה בשליחותו, וכן נראה מדברי הרא"ש להדי' דלפירש"י אם שלח ביד אחר ולא שינה כשר, או דכוונת רש"י ז"ל דאנו דנין דהוא הקפיד שלא ישלח ביד אחר שמא לא ימסור לו כהווייתן וכיון דהקפיד ממילא כל שעבר על כוונתו בטל הגט, ואין לומר מה נפקא מינה הוא או שלוחו ס"ס אם ישנה יפסל הגט ואם לא ישנה מה איכפת לי' ועדיין יכול לרדותה בעיגון עד שתתן בשלוחו כמו בו, הא ליתא דיש לומר דלא ניחא לי' דליפסל גיטא וקפיד שלא ישלח ביד אחר שמא ישנה ויפסל הגט והוא רוצה בקיומו רק שתתן החפץ, וכן נראה להדי' מלשון רש"י שכתב ויהא משנה ומיפסל גיטא ואי הי' כוונתו דאנן חיישינן לזה לא הוי לי' לומר ומיפסל גיטא דמה בכך שיפסל מ"מ כיון שחלה ונאנס ושלח ביד אחר ואם לא ישנה יהא כשר והוי לי' לפרש החשש להיפך דשמא ישנה והגט יהא גט, ובאמת פסול הוא, וע"כ דקשי' לי' מה בכך שישנה כיון שיפסל אכתי יכול לרדותה בעיגון עד שתתן כמו בשליח ראשון ומה נ"מ ראשון או שני, לזה פי' דהבעל רוצה בקיום הגט ג"כ ואינו רוצה לשלוח ע"י מי שיוכל לבוא לידי פסול מחמת שינוי, וראי' ברורה דכוונת רש"י כך דהא ר"ל קאמר כאן שנה רבי וכו' ולאו בביטול הגט מיירי רק בשליחות החפץ ואינו רק לכתחילה כמו שכתבו התוס' לעיל להדי', א"כ אי ס"ד דאפי' לר"י ג"כ הך לא ישלחנו רק לכתחילה הוא שמא ישנה, א"כ מקמ"ל הא בלא"ה אסור לכתחילה בכל גווני מחמת אין השואל רשאי להשאיל וע"כ דאי הגט תלוי בזה אפי' דיעבד אינו כלום, כנ"ל, אף שהרא"ש לא הבין כך כוונת רש"י ועיין מה שכתבתי בתוס' בד"ה ר"י:

בתוס' בד"ה שקול מינה חפץ וכו' ותימא וכו'. ואני תמה על תמי' זו דמילתא דפשיטא הוא לפע"ד דהכא אפי' שינה ממש לא הי' על השליח הזה שום חיוב תשלומין אפי' פשע השני דהא לא קיבל שום דבר שיהא נעשה עליו שומר ויתחייב עליו רק גט קיבל ממנו ואפי' גורם דגורם לא הוי הילכך לא שייך הכא לומר לתקוני שדרתיך כלל רק התם דיש חיוב על השליח שמסר לו מעות שפיר יכול לומר אני מסרתי לך מעות או תחזיר מעותי או השטר הלכך אפילו אמר לו הב זוזי ושקול שטרא אין ראי' שלא הקפיד כי מה לו להקפיד, השליח יתחייב להחזיר מעותיו כל שלא יחזיר לו השטר אבל הכא שאין על השליח שום חיוב כנ"ל והכל רק בקפידת הבעל תלוי הלכך לא הוי קפידא כל שלא הקפיד בפי', וזה ברור לפע"ד, והר"ן הביא בשם הרמב"ן דבאמת ה"ה להיפך רק הכא לא מיירי רק מדין הגט אבל תשלומין משלם אפילו בהיפך ע"ש. ולדעתי ליכא הכא ענין תשלומין כלל כמו שביארנו:

בד"ה ר"י פוסל בו וכו' היינו ביד אשתו. לכאורה אפילו נוכל לפרש כן קשה דמ"מ למה יקפיד על השליח דהא אכתי יכול לרדותה בעיגון דהא אינה מגורשת כל שנתן הגט מקודם וצריך לומר דכוונת רש"י דלא ניחא לי' הא גופא שישנה ויפסל הגט, ומ"ש התוס' וזה נראה דוחק, נ"ל דכוונת רש"י דודאי מתניתין לענין השליחות של החפץ גם כן מיירי דאין לו לעשות כן מכח אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר רק ר"י קאמר דזימנין דגיטא נמי לא הוי מהך סברא, ולפי זה הך ביד אחר באמת הכוונה אותו אחר דהא אסור לעולם אפי' היכי דלא מיפסל גיטא מכח החפץ:

בא"ד ונראה לריב"א. כבר ביארנו לעיל כוונת ריב"א דה"מ דמחלקינן בין תלה החפץ בגט או לא רק אם נתן הגט אחר שקיבל החפץ דאז השינוי של החפץ נעשה קודם הגירושין והגירושין אח"כ בלי שינוי, הלכך בהא מחלקינן שאם תלה החפץ בגט אז השינוי של החפץ הוי כאילו שינה בגט ואם לא תלה החפץ בגט אז השינוי של החפץ בפני עצמו וכבר נשתנה והגט אח"כ בפני עצמו, אבל אם נתן הגט וקיבל החפץ דאז מחמת נתינת הגט בא השינוי בחפץ בהא אפי' לא תלה לא הוי גט לכך לעיל בעינן דיהבה לי' חפץ והדר שקלה גיטה אפילו לא תלה, והא דמוקי לה כאן בתלה הוי לי' לומר דפליגי בלא תלה רק שנתן הגט וקיבל החפץ משום דבעי למימר דפליגי בו ובשלוחו ובו ליכא למימר רק בשינה הלכך בעינן תלה דאל"כ בו כשר לעולם:

אמנם הרא"ש יש לו דרך אחר בכוונת ריב"א דלעיל מיירי שנתנה החפץ לשליח ראשון וקיבלה הגט משליח שני אח"כ, והדר קאמר היכי דקאמר שקול חפץ והדר הב גיטא אם שינו בו ובשלוחו פוסל ר"י ומתניתין מיירי שלא שינה לכך בו לכ"ע כשר רק בשלוחו פסול שאין רצוני שיהא ביד אחר נמצא שלא נגמר שליחות החפץ עד שיגיע החפץ לראשון, א"כ בעת נתינת הגט לא נתגרשה שלא נגמר עדיין שליחות החפץ וצריך לחזור וליטול הימנה אחר שהגיע החפץ ליד שליח ראשון עכ"ד:

והנה מה שכתב שצריך לחזור וליטלו הימנה נראה לכאורה דס"ל שליח ששינה יכול לחזור וליטלו ולגרש, ולא ידעתי מנא לי' הא כיון ששינה בטל שליחותו וצריך שליחות מחדש וכ"ש כאן שבא החפץ ליד אחר ואפי' במה שאינו גט לא יתקן השינוי והיאך יחזור ויגרש, ואי נימא דמ"מ כיון שהגיע החפץ לראשון אין כאן שינוי א"כ תתגרש תיכף כיון שנמצא שלא שינה כלל, ומ"מ נראה לי דע"כ לא אמר הרא"ש ז"ל רק הכא שלא שינה רק בחפץ ולא בגט בעצמו רק שהגט נפסל מכח שתלה החפץ בגט הלכך כל שהגיע החפץ ליד ראשון ונתקן שינוי החפץ יכול לחזור ולגרש שלא שינה בגוף הגט כלל ולא נתבטל עדיין שליחות הגט אבל אם שינה בגט בעצמו כגון שאמר לו אל תגרש רק במקום פלוני וגירש במקום אחר מודה הרא"ש שאינו יכול לחזור ולגרש במקום שצוה עד שיעשה שליח מחדש שכיון ששינה בגוף הגט בטל שליחותו, כנ"ל:

ובעיקר דברי הרא"ש ז"ל יש לתמוה, חדא במה שפירש בדעתו של רש"י דמכשיר בשליח בלא שינה כבר בארנו דאי אפשר לומר כן דאי לכתחילה בלא"ה אינו יכול לשלוח מכח החפץ, גם מה שפירש בשם ריצב"א הוא תמוה לפע"ד כיון דעיקר טעמא דפליגי כיון דאמר שקול חפץ והב גיטא הקפיד שיוגמר שליחות החפץ קודם נתינת הגט וכיון ששלח ע"י אחר אפי' קיבל החפץ קודם מ"מ לא נגמר בזה שליחות החפץ כל שלא בא ליד ראשון א"כ מה צורך לומר לעיל דלא פליגי כשהקדימה ונתנה לשליח ראשון דבהא לכאורה ליכא שום רבותא דהא לא שייך אין רצוני כלל והוי כמו שאר שליח הגט שיכול לשלוח ע"י אחר, וצריך לדחוק דהעיקר קמ"ל דס"ד שהקפיד שלא ימסרנו כלל ליד אחר דבמסירה זו היה באפשר שיגיע החפץ לידו ואין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, והשתא הוי לי' לומר בפשיטות דלא פליגי היכי דלא הקפיד דוקא בחפץ תחלה אף דהקפיד על החפץ ביד אחר מ"מ הוי גט כיון שהגיע אח"כ לראשון לא חיישינן לקפידא דמעיקרא, וכבר כתבתי מה שנ"ל עיקר בכוונת ריב"א כפי מש"כ התוס' בשמו:

ודברי הרי"ף בענין זה לא נתבררו לי כלל, כי לכאו' נראה שהוא מחלק בין אי אמר והדר הב גיטא או ותן לה גט זה דאי לא אמר והדר לא קפיד איזהו מהן קודם ומכשיר ר"י בו עכ"פ רק בשלוחו אפי' בלי והדר רק ותן לא מהני כיון שנתן לה הגט קודם בא לו החפץ ע"י נתינת הגט ובחפץ קפיד שלא יבוא לידי אחר, הלכך כל שע"י נתינת הגט בא החפץ ליד השליח לא הוי גט, לכך ברישא דביקש לומר דלכ"ע הוי גט אפי' בשליח הוצרך לומר דיהבה לי' חפץ והדר שקלה גיטה ולכך קאמר דנפקא לאפיה דלא בא החפץ לידו מכח הגט כלל רק מעצמה נתנה לו החפץ ואח"כ דפליגי בו ג"כ הוצרך לומר דקאמר והדר דאל"כ בו הוי גיטא דבלי והדר לא קפיד איזה מהן קודם, ויש לי לפרש עוד דהרי"ף לא מחלק כלל בין הדר לתן רק בתרווייהו קפיד, רק שהוא מחלק דמעיקרא לא פליגי בלא שינה כלל רק כמו שאמר ואח"כ פליגי כששינה אלא דצ"ע במה שאמר ונפקא איתתא לאפי' דרחוק מאד לומר דהוא נמי לאו דוקא נקט, לכן נראה לי שאם נפרש כן ברי"ף ג"כ צריך לומר דלא מכשיר ברישא רק בכה"ג דחזינן שלא שינה במה שמסר הגט לשני דהא בלא"ה בא החפץ לידו גם בלי הגט הלכך לא שינה בגט כלל אבל אם הלך השליח וקבל החפץ ואח"כ נתן או להיפך הרי מחמת שנמסר לו הגט בא לידו החפץ מה דקפיד שלא יגיע ליד אחר הוי שינוי בגט, כנ"ל, ובחידושי לא"הע סי' קמ"א הארכתי בזה לענין דינא: