תפארת יעקב על גיטין קנ

היכי יליף ריש לקיש הך דינא ממתניתין דהא מלתא דפשיטא הוא דבמתניתין אם מכרו לאחר ונעשה שינוי בחפץ שאין על זה הראשון שום חיוב תשלומין ואפי' נאבד בפשיעה אצל אחר או למ"ד שומר שמסר לשומר חייב בעלמא, אבל הכא פשיטא דפטור דדווקא אם מכר לראשון חפץ ונעשה עליו שומר ומכרו לאחר שייך לחייב לראשון למ"ד חייב אפי' באונסין ולמ"ד פטור עכ"פ אם אירע דבר שהשומר חייב יכול לתבוע מן הראשון משא"כ הכא זה הראשון לא קיבל שום דבר מהבעל רק גט ופשיטא דאם מסר הגט לאחר לא נתחייב בזה בפשיעת החפץ שלא הי' בידו מעולם ואפי' גורם דגורם לא הוי, ועוד דאפי' יש בזה קצת גורם בנזק אבל ה"מ אם זה מקפיד שלא ימכרנו לאחר אבל אם אינו מקפיד פשיטא שלא עשה כלום ואין עליו שום חיוב שמירה כלל וכלל, ולפי זה ממילא פשיטא דלכ"ע הכא לא ישלחנו ביד אחר דאפ"ת בעלמא אין יכול לומר אין רצוני דהתם עכ"פ הראשון שומר שלו וחייב בכל מה שיארע לשני באופן שחייב לשלם, אבל הכא פשיטא דהקפיד דאי לא יקפיד הרי יפקע הראשון לגמרי משמירת החפץ ואפי' יפשע השני אין לו על הראשון כלום אבל בעלמא שפיר יש לומר דהשואל רשאי להשאיל כיון דהראשון נשאר בחיובו כמקדם בכל מה שיארע כמו שאם היתה תחת ידו של ראשון, והוא תמוה לכאורה וצ"ל דדייק כיון דמתניתין מיירי בחלה ונאנס ומסתמא כל טצדקי אית לן למיעבד שיעשה שליח משום עיגון, וא"כ היאך קתני לא ישלחנו הא אם יקבל עליו אחריות החפץ כמו אותו האחר ששלח בידו שכל שיתחייב הוא ישלם הוא יכול לשלוח והיאך פסיק ותני לא ישלחנו וע"כ דאפי' אם הראשון נשאר בחיובו מ"מ הוא מקפיד, ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה כאן לפרש דבריהם על נכון לפי הנ"ל:

בתוס' בד"ה כאן שנה רבי וכו' אפי' למ"ד וכו'. יש לתמוה שלא הקשו קושיא זו במתני' דקתני לא ישלחנו שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר תיקשי למ"ד שומר שמסר לשומר פטור דדנין דהרשהו למסור לאחר, וצ"ל ג"כ כמו שתרצו דמ"מ לכתחלה אין לו לעשות, ובאמת לפירש"י שפירש הך דלא ישלחנו שמא ישנה ויתן הגט קודם וישאר החפץ בידה והך ביד אחר היינו אשתו אתי שפיר דעל אשתו בוודאי לא קשיא כיון שבפי' הקפיד ומצד האחר באמת אין קפידא כלל הלכך במתניתין באמת לא קשיא דאיכא למימר כנ"ל וכר"י, רק לר"ל דקאמר כאן שנה רבי ולא מיירי מתניתין מענין הגט רק מן החפץ בלבד א"כ קשיא שפיר הא שומר שמסר לשומר פטור ולא אמרינן אין רצוני איברא קשה מאוד לומר כן בתוס' מאחר שדחו פי' רש"י לקמן ולפי' ריב"א במתני' גופה קשיא ועוד יש לי לתמוה בתוס' דהיאך אפשר דהך דינא למ"ד חייב הוא והיינו מכח אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר והוי פושע ממש עד שחייב לשלם מכח זה אפי' ישבע שנאנס, א"כ מאי קמש"ל ר"ל פשיטא היאך יעלה על הדעת שיוכל לפשוע בחפץ חבירו לכתחלה דהא פושע הוי מזיק וכי מותר להזיק חבירו שהרי היזק גמור הוא שהרי חייב לשלם עבור זה, גם יש לדקדק בתוס' דבפרק המפקיד הקשו דרך קושיא מהך משנה גופה ותרצו כמו שתרצו כאן וכאן לא הקשו דרך קושיא רק כתבו בפשיטות דאפי' למ"ד פטור הדין כן:

לכן ברור דכוונת התוס' דוודאי הכא לא הקשו במתניתין דיש לומר דשאני הכא שהראשון לכ"ע נפקע מחיוב לגמרי רק הכא בדברי ר"ל שפיר הקשו דמיירי בשומר ממש שמוסר לשומר וממילא לא יכלו להקשות דרך קושיא למ"ד פטור דאי למ"ד חייב פשיטא דקשיא כנ"ל, וע"כ דגם למ"ד פטור אסור לכתחילה ולכך כתבו בפשיטות דאפי' למ"ד פטור לכתחלה אסור דדברי ר"ל מוכרחין לומר כן דליכא למימר כלל דסובר כמ"ד חייב דאי מטעם אין רצוני הרי פשיטא דאסור לפשוע לכתחלה ולמ"ד משום את מהמנת לי א"כ הרי לא אמרינן אין רצוני לחייבו, ומ"מ לכתחלה אסור אף שחייב לשלם מכח את מהמנית לי, וע"כ דברי ר"ל מוכרחין בדבר זה אבל שם בהמפקיד הקשו דרך קושיא ממתניתין דס"ס כבר שמענו מכאן בין לר"ל בין לר"י דהכא דהך דמתני' אפי' יקבל עליו חיוב אחריות לא ישלחנו, א"כ יש לומר דמתניתין כמ"ד חייב וקמש"ל דאפי' גיטא לא הוי כר"י או דאפי' היכי דאיכא עיגון אסור ולמ"ד פטור קשיא ותרצו דמ"ד פטור סובר דעכ"פ לכתחלה אסור אבל מר"ל דהכא דקמש"ל רק אין השואל רשאי להשאיל ע"כ ס"ל דאפי' למ"ד פטור דלא אמרינן אין רצוני מ"מ אסור לכתחילה:

ובהכי יש לפרש בפשיטות הא דאמר ר"י זו אפי' תינוקת של בית רבן יודעין אותו ורש"י דחק בפירושו למה הוא כ"כ פשוט לר"י ולהנ"ל ניחא דר"י לשיטתו דשומר שמסר לשומר חייב א"כ פשיטא דאסור לפשוע בחפץ חבירו, וע"כ דמתניתין קמש"ל דאפי' גט לא הוי ואף דלרבא אפי' למ"ד חייב לא אמרינן אין רצוני לחייבו, יש לומר דר"י באמת כאביי ס"ל דמשום אין רצוני חייב גם בתוס' כתבו שם בשם ר"ח דפוסק כאביי, גם לא ידעתי מנא להו לתוס' התם דרבא קאמר אליבא דר"י ומשמע דמעצמו אומר כן אבל לר"י כיון דקאמר בפשיטות חייב משמע אפי' יכול לישבע בעצמו שנאנס חייב דפשע במה שמסרו לאחר ודוק:

בגמרא דכ"ע היכי דנפקא לאפי' וכו'. ראיתי לבאר סוגי' זו בקיצור דעת רש"י דהעיקר תלוי אם ניתן הגט בלי שינוי כלל רק כמו שציוה רק שהי' שינוי בחפץ שהגיע ליד אחר לכ"ע כשר כיון שלא הי' שינוי בנתינת הגט כלל רק בחפץ אבל אם הי' שינוי בנתינת הגט שציוה ליתנו אחר קבלת החפץ וניתן קודם לר"ל לא הקפיד בזה שלא יהא הגט גט ולר"י אפי' גט לא הוי בו ובשלוחו, ולפי זה הך דמעיקרא מיירי ג"כ דאמר שקול חפץ והדר הב גיטא רק שנעשה כך רק ע"י אחר ולא הוי שינוי בנתינה רק בחפץ, והתוס' בשם ריב"א ס"ל דכל שתלה שליחות הגט בחפץ אפי' לא הי' שום שינוי בנתינת הגט רק בחפץ פסול לר"י כיון שתלה זה בזה השינוי בחפץ הוי קפידא בעיקר הגט אך לא נתבאר מה יפרש ריב"א רישא דלא פליגי אי בתלה זה בזה א"כ לר"י פסול אפי' לא שינה בנתינה רק בחפץ ואי בלא תלה זה בזה א"כ אפי' נתן הגט ואח"כ קיבל החפץ מהני כיון שלא תלה לא הקפיד כלל אם יקח קודם החפץ, ומה שפירש מהרש"א בזה הוא תמוה דמה קאמר דכ"ע לא פליגי דהא פשיטא כיון שלא הגיע החפץ ליד אחר ולא שינה כלל בין בגט בין בחפץ:

לכן ברור דכוונת ריב"א כך דוודאי כל שלא תלה החפץ בגט אין שינוי בחפץ פוסל בגט רק ה"מ אם השינוי בחפץ לא נעשה ע"י נתינת הגט כגון שקיבל החפץ ואח"כ נתן הגט דנתינת הגט אח"כ הי' בלי שום שינוי והוא לא תלה הגט בחפץ, אבל אם ע"י נתינת הגט בשעת נתינתו נעשה השינוי בחפץ כגון שנתן לה הגט קודם דע"י נתינת הגט הגיע החפץ ליד אחר, בהא ס"ל לריב"א דאפי' לא תלה הגט בחפץ הוי קפידא גם על הגט דהוי כמו שינוי בגט כיון שע"י נתינת הגט נעשה השינוי בחפץ, ועוד אבאר בתוס' בס"ד:

אמנם לדעתי נראה לפרש הסוגי' בפשיטות דהעיקר תלוי אם ע"י שעשה שליח אחר על הגט ולא נתנו בעצמו הגיע החפץ ליד אחר בהא פליגי ולר"י פסול, וברישא הטעם כיון דנפקא לאפי' ונתנה מעצמה החפץ לשליח שני מבלי שיתן לה תמורתו הגט רק היא נתנה לו קודם החפץ מעצמה, א"כ מה שנשתלח לגרש לא גרם השינוי בחפץ דבלי הגט הי' ג"כ החפץ מגיע לידו אבל אם הוא תבע ממנה החפץ כדי שיתן לה הגט אז מחמת הגט בא השינוי פסול לר"י ולר"ל אפי' שינה הוא בעצמו אין קפידא כלל על הגט, ומה שאמרו כי פליגי היכי דאמר לי' שקול מינה חפץ וכו' לאו דמעיקרא לא איירי בהכי רק דמעיקרא עיקר הטעם דנפקא לאפי' ויהבה לי' חפץ לא תמורת הגט רק מעצמה רצתה ליתן לו, א"כ לא בא השינוי בחפץ מכח שליחות הגט רק משום דבתר הכי דפליגי בא לומר דר"י פוסל בו וכ"ש שלוחו ור"ל מכשיר בתרווייהו הוצרך לפרש שהוא אמר כך והוא שינה דאל"כ לא שייך פסול בו כלל דהא עשה כהוגן ובשלוחו באמת בכל גווני הוי שינוי כל שבא אצלה בגט שבידו ואמר לה שתתן לו חפץ תמורת הגט שבידו וקיבל החפץ ונתן הגט הוי שינוי:

ובהכי ניחא לי פלוגתייהו דר"י ור"ל מה דמדמה לה ר"י לגירשה בשמאל דלמה נקט הך מילתא דהוא בלי טעם כלל רק לפי שאמר בפי' כך, אבל כאן לא דנין קפידא רק במלתא דמסתבר להקפיד ולהנ"ל יש לומר משום דס"ל לר"ל דלכך לא איכפת לן השינוי בחפץ לבטל הגט כיון דבין אי יהא גט או לא יהא גט לא יתקן השינוי דס"ס שינה בחפץ ובא ליד אחר לכך אין השינוי מעכב הגירושין, ור"י סובר כמו באל תגרשה רק בימין דבהא נמי אי אפי' אינו גט הרי שינה במה שגירש בעלי' ובשמאל ולא שייך לומר דלא נתכוין רק לגירושין מעלי' אבל השתא דאינו גט לא איכפת לי' דמאיזה צד נימא כן הא לא ידעינן טעמא כלל, א"כ יש לנו לומר דהקפיד על עצם נתינת הגט לידה לגירושין וכיון שהוא נתנו לגירושין כפי דת הגירושין הרי שינה, ותדע שהוא כן דאל"כ הי' בדין שאם נטל הגט מידה ונתן לה שנית בבית או בימין שהוא גט, ולא משמע כן בפוסקים דהא כללו הך דינא לאומר תנהו במקום פלוני ונתנו במקום אחר דהתם ידעינן טעמו דהקפיד על לעז המקום, א"כ פשיטא דכל ששינה וגירשה במקום אחר דבטל שליחותו וה"ה