תפארת יעקב על גיטין קמט

בתוס' בד"ה רשב"ג אומר, והא דדרשינן כו' היינו היכא דאין הבעל מקפיד. הא דלא קשי' להו לרב כהנא דקאמר חלה דוקא דהא שליח עושה שליח דמשמע להו דיש לפרש קרא בחלה דוקא דלא כהר"ן שכתב דקרא ודאי בכל גווני, הלכך לא קשי' להו רק לרשב"ג דלדידי' לא מהני חלה רק שיש להבין אי לס"ד דלא מהני לרשב"ג חלה כלל קשי' להו א"כ הוי להו לומר דאיצטריך היכי דהבעל מרשה בפירוש למנות אחר, דבמה דלא שמענו ממנו שמקפיד לא סגי לרשב"ג, וצריך לומר דלפי המסקנא מיירי וס"ל דלרשב"ג מחלקינן בין הולך לאת הולך בחלה ובאת הולך קפיד ובהולך לא קפיד ועל זה כתבו דאיצטריך בהולך דלא קפיד ובחלה דבלא חלה בעינן שירשהו בפירוש:

בד"ה משום בזיון דבעל פי' בקונטרס וכו' והא דקאמר כו' אי נמי וכו'. עמהרש"א, ולק"מ דע"כ הי' דעתם דרבא מודה לאביי לטעמא דבזיון רק דמחדש מילי ג"כ דאל"כ תיקשי למה לא קאמר נ"מ בין אביי לרבא בנתינה דאי שייך מילי בנתונה קשה לתירוץ קמא ואי לא שייך קשה לתירוץ בתרא, וע"כ דמודה רבא לאביי לטעמא דבזיון, אך יש לדקדק מה ביקש רבא בהא כיון דלר"י דהלכה כוותי' בלא"ה לכ"ע ודאי מילי לא מימסרן לשליח ולמה לו לרבא לחדש לר"מ ג"כ משום מילי כיון דבלא"ה איכא משום בזיון, גם לא הבנתי כלל היאך קאמר דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל הם פליגי בפלוגתא דר"מ ור"י, אבל לא נתבאר כלל טעמא דר"מ או לא ס"ל מילי כלל או מודה דמילי לא מימסרן, רק לרב ע"כ טעמא דר"מ משוס בזיון ופוסק כר"מ, אבל לשמואל אין הכרת דר"ת ס"ל מילי לא מימסרן אדרבא כיון דשמענו ממנו סוף האומר דקאמר בהדי' הלכה כר"י דמילי לא חימסרן לשלוח משמע דלר"מ מימסרן א"כ ע"כ כאביי ס"ל ובודאי ליכא למימר דאביי נתן טעם אליבא דכ"ע משום בזיון ולא ס"ל מילי כלל אפי' לר"י דא"כ כולה סוגי' דס"פ האומר ומי שאחזו ופרק המגרש דשקלי וטרי' אי מודה ר"י באומר אמרו או לא ואפסקא הלכתא פרק התקבל דבכל גווני הגט בטל עד שישמעו מפיו א"כ הכל דלא כאביי, ועוד באיזה סברא נחלקו באומר לג' תנו דלר"מ ליכא בהא בזיון ולר"י איכא, ולפי מה שכתבתי בפי' הסוגי' דהכל בנתינה פליגי ורב ושמואל נמי פליגי בנתינה דרב ס"ל בנתינה ליכא משום מילי הלכך מתנה לכ"ע אינה כגט בנתינה דבזיון ליכא ג"כ ושמואל סובר בנתינה איכא משום מילי הלכך אפילו במתנה אין להם ליתן לאחר שיתן דמילי לא מימסרן לשליח ולר"מ יכולין ליתנו לאחר באופן המותר בגט וזה ברור. ועיין מה שכתבתי בתוס' בד"ה בא"ד וא"ת ומאי בזיון איכא והא תנן וכו'. כוונתם דמשמע ן. להו דהתם מיירי שלא כתבה האשה על פי ציווי הבעל ממש. דאל"כ מה קמש"ל מה נ"מ הסופר או האשה כיון שהוא מצוה לה לכתוב וע"כ דקמש"ל דאין עליו לכתבו ואינו מקפיד בהא כלל מי שיכתוב ואפי' על אשתו אינו מקפיד, ואהא תירצו דמיירי בודאי בציווי הבעל ממש רק דקמש"ל דאשה ידעה לאקנויי אבל קצת יש לדקדק במה שפתחו בקושי' מאי בזיון איכא דמשמע דעל הבזיון קשי' להו וסיימו אלמא אין על הבעל לכתבו וזה באמת מוכח במשנה פרק גט פשוט דעליו לכתבו, ועוד דודאי אין להקשות ממה דחזינן דאחר כותב דפשיטא דבמקומות אין מספר מצינו דסופר כותב, תדע דהרי נותן השכר ש"מ דהוא אינו כותב אף שעליו לכתבו רק מסתמא אמרינן דמקפיד, אבל ודאי משכחת לה טובא שכותב אחר בציווי הבעל.. וע"כ כוונת התוס' כמ"ש דמשמע להו דקמ"ל דאינו מקפיד, ותירצו דקמ"ל דידעה לאקנויי אבל מיירי שכתבה בציווי הבעל ממש:

בד"ה ומילי ר"מ ור"י וכו' כדמוכח מתניתין דהתם וכו' דבריהם תמוהין לכאורה דמה בקשו בכאן להזכיר פלוגתא דר"מ ור"י התם וכתבו כדמוכח מתניתין דהתם דאי בעי לומר דמוכח דמודה ר"מ בשנים ובשלשה בכתבו בזה לא שייך הוכחה מה דמפורש במשנה להדיא דר"מ כך ס"ל והוא הך בבא דמקשה מינה הכא והן דברי ר"מ וא בעי לומר דמוכח דמודה ר"מ דמילי לא מימסרן בשנים בהא ע"כ ליכא הוכחה. דא"כ תיקשי לאביי דקאמר טעמא לאו משום מילי רק משום בזיון. והנראה לי בכוונתם דקשיא להו באמת מה תידש רבא טעמא דמילי כיון דמודה ע"כ לטעמא דבזיון דהא ויתנו קתני ובהא ס"ל דליכא משום מילי א"כ ע"כ משום בזיון הוא, א"כ מה הכרח הי' לו דסובר ר"מ מילי ג"כ עד שהוצרך לחדש משום מילי לזה כתבו דר"מ ור"י פליגי התם בשלשה תנו ובשנים תנו ובשלשה כתבו משמע דמודה ר"מ לר"י וכך באמת מוכח התם דבהא ליכא פלוגתא כלל והשתא ממילא ע"כ טעמא משום מילי דאי משום בזיון ממילא אפי' בשנים יש פלוגתא ביניהם דלר"מ באומר אמרו כשר ולר"י פסול וזו הוא הוכחת רבא דלר"א ג"כ יש משום מילי ובשנים מודה לר"י לגמרי וליכא פלוגתא כלל ואביי סובר דרק במה דמיירי מתניתן דלא אמר אמרו לא פליגי בשנים אבל באומר אמרו באמת אפי' בשנים פליגי כמו דפליגי בשלשה או דס"ל דגם ר"י מודה באומר אמרו וליכא פלוגתא כלל בשנים, אלא שיש לדקדק קצת לפי זה דהוי לי' לומר נ"מ באומר אמרו, ויש לי לומר עוד בדרך אחר קרוב להנ"ל דרבא הוכיח שפור טעמא דר"מ משום מילי דס"ל אף דהך טעמא דבזיון וודאי אמת דויתנו קתני ג"כ ובהא ע"כ משום בזיון ש"מ דבזיון הוא לו לכתוב גט ע"י אחרים אבל ה"מ בכתיבה, אבל בחתימה פשוטא שאינו בוש דהא הוא אינו צריך לחתום ודוקק אחרים צריכין לחתום, והשתא בחתימה משום בזיון ליכא ומילי איכא א"כ כמו דפליגי ר"מ ור"י בשלשה פליגי נמי בשנים בחתימה ובמשנה התם משמע דבב' לא פליגי כלל ומודה לר"י וע"כ דמודה ר"מ משום מילי ואף דשמואל ס"ל בהיפוך אינו סברות הפוכות דוודאי אי בכתיבה ליכא בזיון וכותבין אחרים ממילא מקפיד על חתימה דאיכא סופר ועדים והוי פירסום טפי, אבל אי בכתובה איכא בזיון ואין אומרים לסופר לכתוב כלל ליכא בחתימה בזיון כלל דאינהו וודאי לא יגלו שהוא לא כתב ואף דבנתינה הוי בזיון אפי' כתבו וחתמו בעצמן כמו שכתבו התוס' לעיל היינו משום דבעינן חלה דוקא או נאנס הלכך לא סליק אדעתייהו דנאנסו ואין יכולין ליתנו בעצמן לאשה וע"כ דבעל ציוה להם שיאמרו לאחר שיתן ולמה לא ציוה בעצמו וע"כ דלא כתב הגט בעצמו רק הם לכך עשאם שלוחים לכתוב ולומר לאחר שיתן ושפיר ירגיש שלא כתבו הבעל, אבל בחתימה כל שאינן יכולים לחתום אנוסים נינהו ויכולין לצוות לאחר ושפיר ידעי דמסתמא אינן יכולין לחתום ולא ירגישו שהבעל לא כתב הגט] והא דלא קאמר איכא בינייהו חתימה דבזיון ליכא ומילי איכא דיש לומר דאביי דמוקי באמת משום בזיון ס"ל להיפוך דבכתיבה ליכא בזיון רק בחתימה ויכתבו היינו יחתמו, והשתא לא קשיא דלא נקט מחלוקת בב' בכתיבה דבהא לא שייך פלוגתא זו דבלא"ה ס"ל לר"מ בכתיבה אפי' מצאו באשפה כשר א"כ ממילא אפי' אי יסבור משום מילי ליכא למימר נ"מ בכתיבה דבהא בלא"ה ליכא לר"מ משום מילי דאפי' מצאו באשפה כשר רק בחתימה ובהא איכא משום בזיון לדידי', ואף שיש לומר ג"כ דמודה אביי לרבא בהא דעיקר בזיון בכתיבה רק דס"ל דאינו מודה רק בכתיבה אבל בחתימה באמת פליגי אפי' בב', אבל הש"ס רוצה לומר נ"מ מה דבהכרח יש נ"מ אבל לענין חתימה אין הכרח דיש לומר דס"ל לאביי כדס"ל לשמואל כמו שכתבו התוס' בסמוך:

ועיין מהרש"א שהקשה דתיקשי לן התם בלא"ה מ"ש שנים משלשה, ולק"מ דהא ס"ד דכל שאמר כתבו או תנו אף שאין לנו סברא למה יקפיד אין לנו לשנות משליחותו לכך בג' יש לדייק כיון דלא אמר רק תנו ולא זכר כתיבה דעשאן ב"ד ולא יכתבו הם דאי הי' כוונתו שיכתבגהי' מזכיר כתבו כמו תנו, אבל בשנים כיון שלא עשאן ב"ד הוי כמו שאמר כתבו ג"כ ואהא משני דוקא היכי דאיכא קפידא אין לשנות משא"כ היכי דליכא קפידא:

בא"ד וקסבר שמואל וכו' כוונתם דודאי אמ לא ס"ל הכי רק בכתיבה איכא בזיון דאל"כ הוי לי' לומר איכא בנייהו כתיבה דמשום בזיון ליכא ומילי איכא, גם ליכא למימר דמספקא לן בהא דא"כ הוי לי' לומר לקמן בס"ד דבהא מספקא לי' לשמואל שם רק דלא פריך ממתניתין דיש לומר דס"ל לשמואל בכתיבה ליכא בזיון היפוך מה דס"ל באמת דבכתיבה איכא בזיון:

אך קשה לכאורה לפי מה שכתבו התוס' לקמן בחד תירוץ דלר"מ וודאי לא איכפת לן בכתיבה מילי דאפי' מצאו באשפה כשר, א"כ הוי לי' לומר בהיפוך נ"מ בכתיבה דמשום בזיון איכא ומשום מילי ליכא וצ"ל כמש"ל דס"ל לתוס' דרבא מודה לאביי לחשש בזיון רק דמחדש מילי ג"כ:

בא"ד ומיהו הוי מצי למיפרך משמואל דהכא לפי מה שכתבתי לעיל בפי' הסוגיא לא קשיא כלל מהכא דעיקר פלוגתייהו אי שייך מילי בנתינה או לא, אבל מצי סבר כר"מ ואי כתבו כתב ידן לא הוי מילי כלל לר"מ כמו אמר לג' תנו שנתרצה שיכתבו אחרים והוצרך להביא דהלכה כר"י דאז אפי' אומר אמרו פסול כדמסיק התם:

. בגמרא כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל. יש לתמוה