תפארת יעקב על גיטין קמג

סימנים הללו ומ"מ אין מעידין א"כ אפי' תימא דרבנן קשי', ואי נימא להיפך דהא פשיטא לן כל שאומר סי' ודאי נפל ממנו חפץ כזה בסימנים אלו, רק הספק שמא גם אחר אבד חפץ כזה, א"כ תיקשי היאך דייק בתר הכי מתכריך של שטרות ודייק סימנין דאוריית' והא התם אין לחוש רק או מלוה או ממלוה, וכל שנאמין שנפל ממלוה שוב ליכא למיחוש למידי, וע"כ צריך לומר דהספק היה בכולה אי חיישינן דמשקר ואי חיישינן דמאחר ג"כ נפל, וזה שפירש"י דנ"מ בשליח שאבד גט דיש בו תרתי חששות דמשקר וגם אחר אבד גט, אבל להחזיר גט לאשה בסי' אין כאן רק ספק אחד דמשקרת דאי לא משקרת כבר נתגרשה עכ"פ והיינו דלא נקט נ"מ בעיגונא דליכא רק חשש דאחר ג"כ הי' לו סי' הללו ונהרג, והיינו דפשיט מעיקרא מאבידה גופא דאיכא בה תרתי והיו מחזירין ודחי לה והדר פשיט מיבמות דאין מעידין על סי', א"כ מוכח עכ"פ דחיישינן דאחר ג"כ אבד גט ואין מחזירין גט לשליח כמו דחיישינן התם דאחר הי' לו סי' הללו ג"כ ודחי לה והשתא מהך דמצאו קשור בכיס ליכא למיפשט מידי דיש לומר דמחזירין לבעל הגט דהוא נאמן שאבד גט עכ"פ דאינו משקר דבידו לגרשה ולהא באמת לא חיישינן דאחר ג"כ אבד גט אבל להחזיר גט לשליח שאבד ליכא למיפשט מינה דנהי דאין לחוש דאחר ג"כ אבד גט אבל הוא משקר ולא נפל מידו גט כלל וכן באבידה סי' דרבנן מחשש דמשקר, ודוקא מהך דיבמות דקתני אין מעידין נפשט עכ"פ דגם לשליח אין מחזירין, אבל ממצאו קשור דקתני מחזירין אין לדייק להחזיר לשליח שאבד גט אבל חשש שאלה שפיר מוכח מינה דאינו נאמן שלא השאיל כל שלא מצאו בעצמו דאומר כן לפי שנראה לו שזה הוא ואינו חושש ליב"ש אחר כמ"ש התוס' לעיל אבל ביבמות דפריך אהדדי משנה דאין מעידין אהך ברייתא דמצאו קשור בכיס א"כ תרווייהו שוין ממש דהתם בהרוג אין חשש רק אחר ג"כ היה לו סי' הללו וכן במצאו קשור בכיס יש לחוש דאחר ג"כ אבד גט בסימנים הללו ולמה שם אין מעידין וכאן כשר, אמנם בתר הכי דחקר רבא את"ל סי' לאו דאוריית' למה תיקנו חכמים להחזיר בסימנין ומסיק מהך דתכריך של שטרות שאין בזה שום טעם רק ע"כ סי' דאוריית' א"כ פשיטא דלא מוכח מזה רק דלא חיישינן מדאוריית' לכל מי שנותן סי' דמשקר ולא נפל ממנו כלל אבל הא לא מוכח דלא חיישינן דגם אחר אבד חפץ כזה, ותכריך של שטרות שאני דאין לחוש רק או מלוה או ממלוה רק רבא הביא מהך דרשא דעד דרוש אחיך אותו דרשהו אם הוא רמאי, ואם נחשוב זה לדרשא גמורה יהא מוכח בכל אופן סימנים דאורייתא רק באמת אין זה מוכרח דאיכא למימר בעדים כדמשנינן לעיל, והיינו דקאמר רבא בתר הכי את"ל סימנין דאוריית' והיינו בהך דאין לחוש דאחר ג"כ אבד דאל"כ פשיטא דעדים עדיפי דאין הסי' מכחישין לעדים כלל ולכך קאמר את"ל דבהא לא ברירא לי' דאיכא למימר כדשנינן רק את"ל סי' דאוריית' מ"מ עדים עדיפי, אבל הא דדייק רבא מתכריך של שטרות דסי' דאוריי' קאי להלכה דבהא מהני סי' מדאו' דלא נימא דזה משקר לגמרי ולא אבד כלל חפץ כזה ומלבו הוציא סי' מה שלא ידע כלל ובהכי ניחא דהביא הרמב"ם כולה סוגי' דהתם דהיא אומרת סי' הגט נקב בצד אות פלוני ולכאורה בלא"ה כיון דסי' דרבנן לא מהני רק בהכי כרב אשי דהכא, ולהנ"ל ניחא דלא מצריך רב אשי רק לענין לחוש לאחר ולא לענין חשש שקר, וגבי אשה דהתם דליכא רק חשש שקר לולא דיש לומר דראתה לא הוי בעינן סי' מובהק ובזה ישבתי בחידושי כמה לשונות הרמב"ם התמוהין לכאורה ע"ש:

והשתא ניחא הא דקאמר רבא ביבמות דכ"ע סי' דרבנן אף דמסיק בפרק א"מ מתכריך של שטרות דסי' דאוריי' דהתם לאו לענין שקר משתעי רק לחוש לאחר ג"כ בסי' הללו בהא סי' דרבנן אבל לענין לחוש דמשקר ומלבו הוציא סי' מה שלא ידע רק במקרה אומר הסי' בהא סי' דאוריית' כגון הך דשטרות דלא חיישינן רק דמשקר ומחמת הסי' ידעינן שפיר דהמלוה אבד אותם, ומעתה מיושב ג"כ מה שהקשו התוס' שם דרבא היאך יפרש הך דמצאו קשור בכיס כיון דסי' דרבנן, ולהנ"ל ניחא דמיירי בלא הוחזקו שני יב"ש ולדידיה בלא הוחזקו לא חיישינן ליב"ש כלל ומה דאיצטריך סי' היינו להאמינו שזה שליח של זה הגט ונפל מידו ואי לא"ה לא מהימן ובסי' מהימן דלענין שקר סי' דאורייתא אבל לאביי שפיר מקשה מהתם דס"ל בלא הוחזקו ג"כ חיישינן לשיב"ש ולדידיה מה שלא הוחזקו גרע מסי' דהא בסי' יש ספק ובלא הוחזקו חייש אביי בודאי ולא מהני כמה סימנים כדמוכח במתניתין דקתני אף שיש סימנים בגופו ובכליו א"כ הך יב"ש וסי' הכיס הוי ממש כהך דמתניתין סי' בגופו ובכליו והוצרך אביי לשנויי הא ר"א הא רבנן, אבל לרבא לא קשי' כלל, ולכך כדמוקי רבא דכ"ע סי' דרבנן לא איצטריך לשנויי כלל ברייתא דמצאו קשור בכיס, ויש לומר עוד בפשיטות טפי דמיירי בהוחזקו רק אין ש"מ ולאביי גם בהא חיישינן כמו שכתב הרא"ש דה"ה להיפך נחלקו אבל לרבא לא חיישינן רק כיון דהוחזקו מנא ידעינן דמזה נפל כמ"ש התוס' לעיל לזה צריך סי' שהוא אבד ובהא סי' דאוריית' וכל שידענו שהוא אבד שוב לא חיישינן לרבא דגם אחר אבד אפי' הוחזקו כיון דאין ש"מ ולפי זה אתי שפיר טפי מה דקתני בבריית' אפי' לזמן מרובה, ודוק:

ולפי זה יש לומר בפשיטות ג"כ הא דלא פשיט בב"מ מהך דמצאו קשור בכיס דיש לומר ג"כ דמיירי בלא הוחזקו ולא מוכח רק דמחשש שקר סימנין דאורייתא אבל לא מוכח בנאבד משליח בהוחזקו דיש לחוש דמאחר נפל דבהא יש לומר סי' דרבנן רק בלא"ה לא קשה מידי כמש"ל דהתם ליכא למיפשט דיש לומר דבעל בעצמו תבעו, דליכא למיחש לשקר כלל רק לאחר, בהא דאוריית', אבל היכא דאיכא למיחש לשקר לא הוי רק דרבנן, ועכ"פ מיושבין כל הקושיות הנ"ל בפשיטות:

בא"ד שמצאו אחר וכו' לא ידעתי מי דחקם לזה ואדרבא לפי מה שכתבו לקמן דמצאו בין כליו היינו בביתו א"כ במצאו בעצמו איירי ומ"ש רישא דס"ד דוקא במצאו אחר ובפשיטות הוי להו לומר דמעיקרא הוי משמע דמצאו בעצמו רק אינו מכיר בט"ע רק בסי' ובתר הכי ס"ל דמכיר בט"ע, ועיין מ"ש בסמוך:

דף כ"ח ע"א בתוס' בד"ה או שמצאו בין כליו, פי' בביתו. ואף דביבמות דייקינן מינה דסימנין דאוריית' ואי מצא בעצמו לא מוכח מידי כמש"ל, מ"מ יש לומר דמעיקרא הוי ס"ד שאינו מכיר בט"ע רק ע"י סי' הכיס רק בב"מ דדייק חשש שאלה צ"ע דהא יודע שלא השאיל וצריך לומר דניחא לי' טפי לומר משום דכיס וארנקי לא מושלי דאי נימא דמיירי ביודע שלא השאיל למה לי דנקט כיס וארנקי וטבעת דמ"ש הני משאר חפצים, והמקשה נמי דדייק מהא דחיישינן לשאלה ג"כ משמע לי' דע"כ דקמש"ל דלא חיישינן לשאלה, דאי ביודע שלא השאיל ומכיר בט"ע מה קמ"ל פשיטא דכשר, ואי דקמ"ל דמהני הכרת הכיס בט"ע לישמועינן בגט עצמו וע"כ דקמש"ל דמחזירין הגט בט"ע דכיס ולא חיישינן לשאלה, גם יש לומר דס"ל לתוס' דמעיקרא הוי ס"ד דרק הך בבא דאו שמצאו מיירי במצאו בעצמו אבל מעיקרא במצאו אחר, והיינו דקתני מצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת או שמצאו, תרתי שמצאו למה לי. וע"כ דמעיקרא שמצאו אחר ואח"כ שמצאו בעצמו בד"ה מצאו בחפיסה וכו' נאמן במיגו. ואף דחיישינן לעיל . דאינו נראה לו לחוש ליב"ש אחר ואף דבידו לגרשה ובעלמא נאמן גרשתי מ"מ בהא אינו נאמן, א"כ מ"ש דנאמן במיגו, וצ"ל דמה שאינו נאמן לאו דאומר בדדמי רק דמשקר ומשום בידו לגרשה אינו נאמן דלמה לו לגרשה כיון שנראה שזה הוא, אבל הכא דאיכא מיגו דשתיק בודאי אינו משקר, אך מלשון הרא"ש משמע דאומר בדדמי ובהא נראה דלא מהני מיגו ובחידושי לא"הע סי' קל"ב הארכתי הרבה בדיעות הפוסקים בדברים הללו, וקצרתי פה ולא כתבתי רק מה שנוגע לביאור פי' הסוגי' בלבד:

בא"ד וא"ת וניחוש לשאלה. לא ידעתי מאי קשיא להו דהא להך לישנא דסי' דרבנן לא חיישינן לשאלה כלל כדמוכח התם רק להך לישנא דסי' דאורייתא קשיא לן הא דקתני אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו וקאמר כליו דחיישינן לשאלה, והשתא להך לישנא פשיטא שלא יפרשו רק כמו אם מכירו דהיינו שלא נאבדו כלל בתפיסה מ"מ אם מכיר את הגט כשר ולכך בעינן הכרה דוקא ולא מהני סי' כיון שלא מצאו במה שאבדו הוי הוכחה גדולה שאינו שלו לכך צריך שיכיר בט"ע אבל אי נפרש ומכירו שמכיר החפיסה בט"ע קשה למה לי ט"ע הא בסי' סגי כיון דסי' דאורייתא וביותר תמוה לי דכפי הנראה הוי ס"ד דתוס' עכשיו דמה שמצאו בחפיסה ויודע שבחפיסה אבדו הוי סי' שאינו מובהק עכ"פ, ועוד בסמוך כתבו דאפי' הוי סי' שאינו מובהק סי' מובהק לא הוי וגם על זה הקשו מהך דפ' א"מ א"כ תיקשי להך לישנא דסי' דאורייתא מה צורך להכרה הא בהכי סגי במה שמצאו בחפיסה דאפי' אי הוי סי' שאינו מובהק מהני אי' סי' דאורייתא וע"כ דלהך לישנא אין הכוונה למכירו רק כמו אם מכירו א"כ מאי קושיא דניחוש לשאלה: