תפארת יעקב על גיטין קמ

בכה"ג דהכא, ומעתה לא מבעי' לפי האמת דלא חיישינן לשל אחר דמחזירין לה בתורת חזרה לא לגירושין דנאמן גרשתי להבא ואין צריך לגרש מחדש כמו בלי גט כלל, ואף דאומר למפרע לא איכפת לן כיון דלקוחות יאמרו אייתי ראיה, אלא אפילו לס"ד דחיישינן של אחר ג"כ יחזיר לה מכח מאמרו שגירשה לראיה שתנשא מכאן ולהבא, ואף דמחזירין לה גט כתוב למפרע מ"מ אין נ"מ למפרע דיאמרו אייתי ראיה, ולא האמינוהו רק משום דפלגינן דיבורי', ועיקר הקושיא הכא למ"ד דאבד בעל פירות משעת חתימה דבהא לא יוכלו לומר אייתי ראיה, ואי חיישינן של אחר ודאי אין להחזיר, כמ"ש, וזה ברור לפע"ד [ועיין מה שכתבתי לקמן בתוס' בד"ה לעולם מה שיש לתמוה גם כן לפי הנ"ל]:

והנה התוס' בב"ב דף קל"ד בד"ה למפרע כתבו תימא דמאי קמש"ל פשיטא דאינו נאמן למפרע גרשתי אשתי שאם הי' נאמן מאי הועילו בתקנת זמן בגיטין דלעולם יחפה שיאמר גרשתי קודם הזנות ע"ש:

ומעתה יש לתמוה לפי מה שכתבו כאן דאפי' כאן שנמצא גט מסייע לדבריו שגירש אינו נאמן גרשתי למפרע, א"כ בכה"ג לא שייך שמא יחפה כלל ומ"מ אינו נאמן, ומאי קשיא להו שם, וצ"ל דדוקא הכא בגט שנפל דאיתרע אמרינן דאינו נאמן למפרע, דלקוחות יטעו ולא יאמרו אייתי ראי' ואנן חיישינן דלא גירש ביומו. אבל אי אמר גרשתי למפרע ונודע ע"פ עדים שכתב לגרש באותו יום רק לא נודע שגירש, ודאי נאמן אפילו למפרע דמסתמא גירש דלא מקדים אינש פורענות לנפשי', והא ליכא למימר דקמ"ל התם בכה"ג דהכא בנפל, הא פשיטא דכל שנפל אינו נאמן נגד לקוחות:

אך אכתי יש לדקדק במה שכתבו התוס' שם דלמ"ד לא פלגינן אתי שפיר, דקמ"ל אפילו להבא אינו נאמן ויש להבין הא למ"ד פלגינן ג"כ בכה"ג דבא לחפות אינו נאמן למפרע אפי' שתתגרש מכאן ולהבא דהא לא שייך בידו לגרשה כיון שבא לחפות למפרע א"כ שפיר קמ"ל דאינו נאמן אפילו להבא וצריך לומר דס"ל לתוס' דע"כ אפי' אומר על צד שיש נ"מ למפרע, מ"מ כיון שאין מאמינים אותו בזה פלגינן שתתגרש מכאן ולהבא כיון דלענין זה בידו לגרשה, וכיון שאין מאמינים לו למפרע והוא עומד בדבריו, אי באמת לא גירש כלל לא הי' מניחה להנשא מכאן ולהבא והי' מגרשה דלא חשיד לקלקלה, דאל"כ אלא כל שלפי דבריו יש נ"מ למפרע שוב אינו נאמן להבא ג"כ, א"כ למ"ד פלגינן דנאמן להבא היינו בגוונא שאין שום נ"מ למפרע, א"כ מה נ"מ במה שאינו נאמן למפרע, וע"כ שיש נ"מ למפרע ומ"מ נאמן להבא כיון שאין אנו מאמינים על למפרע נשארה מגורשת עכ"פ להבא, כנ"ל בכוונת התוס' שם:

ומעתה לפי זה נראה לי דה"ה הכא יחזיר בתורת חזרה ואין צורך לגרש מחדש, דאף דאומר למפרע מ"מ כיון שאין מאמינים אותו בזה ולקוחות יאמרו אייתי ראיה ממילא פלגינן דנאמן על להבא ואין צורך לגרש מחדש כמו בלי גט כלל רק התוס' ס"ל דלקוחות יטעו בזה כיון שניתן בתורת חזרה כמו בשט"ח דאמרינן דטעו ולא יאמרו אייתי ראי' א"כ ממילא אינו נאמן אפילו להבא רק צריך לגרש מחדש, ואי יש לחוש דשל אחר הוא אפי' גירושין מחדש בגט זה לא מהני אבל לפי מה שכתבתי דבלא"ה לק"מ אין צורך לזה. ודוקא בשט"ח אמרינן דטעו אבל בגט לא טעו כלל כמו דאמרינן התם דבגט יאמרו משום עיגון הוחזר לה שתנשא ולא לענין טריפת לקוחות, ועוד דאפילו תימא אי יש לחוש של אחר הוא, ומ"מ נחזיר לה טעו לקוחות דע"כ רק על מאמר הבעל סמכו והוא אומר כבר גירשה באותו יום דאל"כ היאך הוחזר. אבל לפי האמת דלא חיישינן של אחר הוא ממילא ידעו לקוחות דרק על הגט סמכו משום עיגון שכבר גירש אבל לא אימת גירש דמן הגט אין ראי' אימת גירש. ודוק היטב בכל הנ"ל:

. בד"ה מעולם לא חתמנו על גט אחד וכו' ותימא וכו'. עיין מהרש"א מה שכתב ליישב קושית מהרש"ל, והנה תירוץ ראשון הוא תמוה מאד דמ"מ הוי מצי ליפרושי בידעינן שממנו נפל, וע"כ לא כתבו התוס' לעיל דוקא באין ש"מ רק לתירוץ רבה אבל לר' ירמי' דמוקי לה בעדים אומרים לא חתמנו מה בכך דש"מ בלא"ה לא חיישינן לאחר ג"כ דהא לא חתמו רק לאחד, גם תירוץ השני תמוה דמ"מ מה הועילו התוס' לעיל בתירוצם דמ"מ תיקשי ברייתא, אבל כוונת התו' פשוט ומבואר דלעיל לא מצי ליישב משום דאינו חשוד לקלקלה דהא במתניתין לאו באומר תנו מיירי דהא קתני שמא כתובין ונמלך וכיון דלא אמר תנו מה צורך לנמלך הא בלא"ה מנא ידעינן דשל זה והוצרכו לומר דידעינן דממנו נפל אבל הכא בברייתא לא שייך לאוקמא דידעינן דממנו נפל דהא קתני בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וע"כ דלא נפל ממנו והוצרכו לומר דנאמן דאינו חשוד לקלקלה, ותירוצם לעיל שייך על המשנה ותירוצם כאן שייך על הברייתא ולק"מ:

איברא יש לתמוה בגוף דברי התוס', דלעיל סוף ד"ה הא אמר תנו כתבו דלכך פריך כאן מאי למימרא ולא קאמר דקמש"ל דלא חיישינן לשמא כתב ליתן בניסן דעדיפא משני אפי' למ"ד דמשעת חתימה אבד הבעל פירות, והשתא הרי דבריהם סותרין זה את זה כיון דעיקר תירוצו של ר' ירמי' הוא משום דנאמן הבעל דעל שלו חתמו משום דנאמן לומר גרשתי והרי לכ"ע למפרע אינו נאמן, וכיון דאבד בעל פירות משעת חתימה שוב לא יאמרו לקוחות אייתי ראי' והיאך נאמין לבעל שנתגרשה למפרע והיא תטרוף לקוחות שלא כדין, וממילא כיון שיש נ"מ בדבריו לענין למפרע שוב אינו נאמן אפי' להבא דאין בידו שתתגרש למפרע וממילא אינו נאמן גרשתי כלל והוא תמוה לפע"ד וע"כ דכל תירוצו של ר' ירמי' רק למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה ואכתי מה פריך מאי למימרא הא קמש"ל דלא חיישינן לשמא כתב ליתן בניסן משום דלקוחות ידעי להזהר לומר אייתי ראיה:

אבל לדעתי עיקר קושית התוס' יש ליישב בפשיטות דמיירי שראו גט ביד הבעל בשמות אלו ואז לא ראו להכיר החתימות אם דומות לאותן החתימות שבגט זה הנמצא וכיון שהעדים אומרים שלא חתמו רק על אחד ע"כ זהו שראוהו ביד הבעל, ולעיל הוצרכו התוס' לומר דידעינן דממנו נפל דבראי' בלבד אין ראיה שאבד גיטו כלל ושמא לא אבד כלל וזה הנמצא אחר אבדו אבל כאן דעדים מעידין שלא חתמו רק אחד בראיית גט ביד הבעל סגי בכך ולא ראו אי נתנו או לא ובעל מודה שנתנו מחזירין דלא חיישינן לאחר כיון דעדים מעידין דרק על אחד חתמו ולא חיישינן דילמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים:

בד"ה כגון, פי' בקונטרס וכו' ושליח לא מהימן וכו'. ובעל נמי לא מהימן דיש לומר דלפי שהוא סבור שהוא שלו ואינו חושש ליב"ש אחר אומר דיודע דשלו היה בו נקב זה כמש"ל, אך קצת יש לדקדק לפי דעתם דבשליח לא חיישינן לנמלך א"כ בלא"ה לא מצי ליפרושי דקאמר השליח דהא רב אשי משני על המשנה דקתני כתובים ונמלך א"כ ע"כ לא מיירי בשליח:

אמנם גם על פירש"י יש לדקדק מה שפירש האי שליח וכיון דשליח נאמן כ"ש בעל, והוי לי' ליפרושי דאומר הבעל וכ"ש בברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה ושליח מאן דכר שמי', ונראה לי דכוונת רש"י ז"ל דלעיל גבי כתובים ונמלך כיון דלא מיירי באמר תנו א"כ ממילא אין הבעל נותן סימן, דאי הוא לפנינו ונותן סימן הרי ידענו אי נמלך אי לא וא"כ תיקשי תיפוק לי' דיש לחוש דשל אחר הוא, לזה הוצרך לפרש דשליח אבדו ונותן סימן ומ"מ חיישינן לנמלך לולא דאין הבעל אומר תנו, וכמו כן בברייתא קשיא לי' אי ס"ד דבעל נותן סימן א"כ תיקשי סיפא דקתני אין הבעל מודה תיפוק לי' דאינו נותן סי' ואפי' מודה אין מחזירין ובודאי לא הוצרך להשמיענו דאי נותן סימן מ"מ כיון שאינו מודה אין מחזירין דפשיטא כיון שאין להחזיר רק ע"י ואמירתו שנותן סי' א"כ פשיטא שאין להחזיר כשאומר שלא גירשה במיגו דשתק ולא הי' נותן סימן, דליכא למימר דנותן סימן כדי שנחזיר לו דמזה אין ראי' דלא גירש דאפי' גירש יודע הסימן לזה הוכרח לפרש דברייתא מיירי דשליח אבדו ונותן סי' ואומר שגירשה רק דחיישינן שמא משקר ובעל נמלך קמש"ל דבמודה מחזירין אבל הכל בשליח מיירי ובאמת יש לתמוה על התוס' לעיל דבשליח לא חיישינן לנמלך דא"כ הך משנה דב"מ במאי מיירי אי שליח אבדו הרי לא חיישינן לנמלך ואי בעל אבדו תיפוק לי' דאינו נותן סימן דהא אינו לפנינו כלל ויש ליישב קצת דברי התוס' על פי פירושם לעיל בד"ה הא אמר תנו קמא ודוק אבל רש"י לטעמי' בודאי יפה פירש בשליח דוקא:

איברא גוף דברי התוס' הללו צריכין ביאור, חדא דמה קשי' להו להך ספרים דגרסי דאמרי עדים עד שכתבו ויש לומר גם מה ס"ד דעדים לא מהימני וביותר אני תמה שכתבו אפי' ראוהו כבר דמה בקשו בהך תיבת כבר הא ברואין הנקב באות פלוני לפנינו מהני כיון דמעידין דגט הנאבד היה לו נקב כזה באות פלוני כמו זה הנמצא גם אני תמה היאך אפשר לפרש דקאמרי עדים דהיאך שייך לומר דאמרי עדים נקב יש בו דהא הכל רואין נקב לפנינו העדים והב"ד רק עיקר עדותם דהגט הנאבד ידעו שהי' בו נקב באות פלוני כמו