תפארת יעקב על גיטין קלט

ב"ד יחזיר לפי דלא חיישינן דנמלך ולא חיישינן דשל אחר הוא ששמו כך, וע"כ דבא להורות אפי' ש"מ מחזירין, אבל ר"ז מ"ט לא אמר כרבה דאפי' ש"מ מחזירין כל שלא הוחזקו, ועל זה אמר דלר"ז לא קשיא ממתניתין דתנו נותנין לאלתר ולא להורות דוקא דתנו נותנין ונמלך אורחי' דמילתא קתני א"כ לא קשיא לי' רק מברייתא, ובהא שפיר יש לומר דאפי' ש"מ ולא הוחזקו אין מחזירין וברייתא באין ש"מ דוקא, והיינו דקאמר בשלמא דרבה והיינו מה דמוכח מרבה דאפי' ש"מ כל שלא הוחזקו מחזירין, ודוק:

ותדע דאי ס"ד דהקושי' רבה למה לא פריך כר"ז א"כ אפי' לא אלימא לי' מתניתין טפי מבריית' ניחא לי' טפי להקשות ממתניתין דבהא מוכח דבעינן דוקא ש"מ והוחזקו דאי ס"ד בש"מ בלבד לא מהדרינן ונמלך אתי להורות דבלי ש"מ ולא הוחזקו מהדרינן הא מסיפא דוכל מעשה ב"ד דמחזירין עכ"פ בלי ש"מ ובלי הוחזקו, וע"כ דזהו באמת קושית הש"ס דמ"ט לא ס"ל לרבה כר"ז דבש"מ בלבד לא מהדרינן ומשני משום דאלים לי' הקושי' ממתניתין ולר"ז לא קשיא לי', כנ"ל:

שם דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יב"ש. תמוה לי כיון דכתוב זמן. בגט א"כ מה צורך שיאמרו מעולם לא חתמנו תיפוק לי' כל שלא חתמו באותו יום רק ליב"ש אחד כבר יצאנו מחשש דשל אחר הוא דודאי פשיטא דליכא למיחש דחתמו על מוקדם ולדעת הפוסקים דמאוחר כשר אפשר ליישב קצת דהכא מיירי דעדים אמרו ביום שנפל ממנו קודם שנמצא דלא חתמו העולם רק על זה לאיש זה כמו שפירש"י דאי דאמרו אחר שנמצא הרי רואין חתימתם כמו שהקשו התוס' בד"ה לעולם דמאי למימרא וע"כ דאמרו קודם שנמצא דאותו שאבדו העמיד העדים כדי שאם ימצאנו יוכל לגרש בו, והשתא שפיר קאמרי מעולם לא חתמנו דאי חתמו מעולם שמא מאוחר הי' ונתאחר על זמן זה, אבל לדעת הרמב"ם הפוסל גט מאוחר כמו מוקדם בודאי קשי', ובודאי ליכא למימר דהואיל דגט זה נפל ונמצא ניחוש דנחתם בפסול ולכך נפל והוי מוקדם או מאוחר דהיאך ס"ד לחוש על עדים שחתמו על גט פסול בפרט כאן דעדים עצמן אומרים שלא חתמו בפסול ואי באנו לחוש כן בכל גט שנמצא אפילו ידעינן דשל זה הוא ניחוש לפי שנפל דגט פסול ממינים הפוסלים בגט, וע"כ דהא ליתא, וצע"ג לפע"ד, ואולי יש לומר דאינן נאמנין רק כשמעידין שלא חתמו לעולם רק על גט אחד ורק בשם זה דאל"כ כל שחתמו מעולם עוד גיטין וכ"ש אי חתמו על כמה יב"ש שוב הוי מילתא דלא רמיא עלייהו ויש לחוש שמא באותו יום חתמו ליב"ש אחר ואינן זוכרין, ודוק, ועמ"ש בתוס' בד"ה לעולם:

שם נקב יש בו בצד אות פלוני. עמ"ש לקמן בברייתא מה שיש לדקדק בזה ושם העליתי דרב אשי דוקא מספקא לי' אי סי' דרבנן ואין צורך למה שפירש"י בד"ה מספקא ליה, ע"ש:

שם רבב"ח אירכס לי' גיטא וכו' לא ידענא וכו'. הנה אי אפשר לומר דרבב"ח מעיקרא נמי ידע דט"ע מהני רק בסי' בלבד הוא דמספקא לי' אי מהני, א"כ לא נתחדש לו לרבב"ח מכח מעשה זו שום דבר ונשאר הספק כבתחילה, ומה נ"מ בסיפור ענין זה שהיה לו ספק ונשאר בספק, אלא נראה דרבב"ח בט"ע נמי נסתפק דאפי' בצ"מ יש מקום לחוש בכה"ג לבדדמי לפי שנראה לו מצד עצמו שזה הגט בודאי שלו מכח השמות ואין נראה לו לחוש שגם יב"ש אחר אבד גט כמו בעל דלא חיישינן לי' דמשקר ומ"מ אינו נאמן בט"ע כמ"ש התוס' בד"ה לעולם והיינו דקאמר שנתברר לו שהחזירו לו הגט בכאן ע"י סי' וט"ע רק אינו יודע אי סימנים הועילו דסי' דאוריית' אבל ט"ע לא, או להיפך ט"ע הועיל ועכ"פ סי' וט"ע מהני במה נפשך, ולפי זה ט"ע בלבד אפשר דאפי' לצ"מ אין מחזירין, ועמ"ש בתוס' בד"ה מצאו קשור:

בתוס' בד"ה בזמן, וא"ת כיון וכו' ויחזיר דקתני וכו' דברי התוס' הללו קשין להולמן, חדא דמה ס"ד דתוס' הא מפורש ביש נוחלין דלמפרע לא, ועוד תיקשי עכ"פ נאמן מכאן ולהבא אפי' בלי גט כלל, א"כ כ"ש כאן שיהא נאמן עכ"פ שתהא מגורשת ליתן לה הגט לראי', ומה בכך שלא ניתן עכשיו זה הגט בתורת גירושין הא שם לא אמר רק גרשתי למפרע ואין כאן גט כלל, ומ"מ נאמן שתוכל להנשא בלי גט כלל מכאן ואילך ומ"ש כאן דצריך לגרשה מחדש עכשיו, וכי גרע גט זה הנמצא מאי היה אומר גרשתי למפרע בלי גט לפנינו כלל, שאף שאינו נאמן למפרע אין צריך לגרש מחדש עכ"פ, גם יש לדקדק שלא זכרו בקושי' כלל מפרק יש נוחלין רק בתירוץ זכרו מקומו ביש נוחלין, גם יש לדקדק דמשמע מדבריהם דהם מפרשים יחזיר דבריית' אפי' לפי האמת דלא חיישינן דשל אחר הוא דצריך לגרשה מחדש, ומנא להו הא. כמו שהקשיתי לעיל לפירש"י בד"ה מודה ע"ש:

ומה שנראה לי בכוונת התוס' בפשיטות הוא כך, דודאי מה שאמרו פרק יש נוחלין דפלגינן דיבורי' ונאמן להבא היינו דוקא כשאומר גרשתי למפרע בלי שום גט כלל וכשאנו מאמינים להבא לא נמסר בידה שום דבר המורה גירושין למפרע, אבל אם מחמת שנאמין לו מכאן ולהבא יגיע תועלת למפרע פשיטא דאפי' מכאן ולהבא אינו נאמן דלא שייך בידו לגרשה כיון דכוונתו שיגיע תועלת למפרע מה שלא יועיל בגירושין עכשיו:

ואהא קשי' להו לתוס' דס"ד יחזיר בתורת חזרה א"כ ע"כ דהבעל נאמן שגירש דאל"כ אפי' לא נחוש דשל אחר הוא למה נאמין לו שגירש שלא יצטרך לגרש מחדש. א"כ כיון דנאמן שגירש אפי' חיישינן דשל אחר הוא ס"ס נאמן שגירש כבר ומחזירין לה לראי' אפי' אינו שלה, וזה שלא הביאו מפרק יש נוחלין דמהכא גופא מוכח דנאמן גרשתי דאל"כ למה יחזיר בתורת חזרה בלי גירושין מחדש:

ועל זה תירצו דלא מהימן רק היכי שאין מוסרין בידה שום דבר רק שתוכל להנשא מכאן ולהבא אז נאמן דבידו לגרשה, אבל כאן דמוסרין בידה גט מזמן למפרע ממילא אינו נאמן אפי' מכאן ולהבא דלא שייך בידו לגרשה דאז לא יהא לה גט בזמן למפרע ואי נימא דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' ואין נ"מ למפרע כלל, הא ליתא כיון דאין מחזירין הגט לגרש בו עכשיו דחיישינן של אחר הוא א"כ לא יאמרו הלקוחות אייתי ראיה כיון שהוחזר לה בתורת גירושין מכבר ע"כ האמינוהו שגירש אז כיון דעכשיו לא גירש, ועל זה כתבו דיחזור דקתני אפילו למסקנ' דאין חוששין דשל אחר הוא ע"כ בתורת גירושין דבתורת חזרה לא יאמרו אייתי ראי'. דאי גם בתורת חזרה יאמרו אייתי ראיה, אפילו ניחוש דשל אחר הוא נאמן להחזיר לה, כיון דאין נ"מ למפרע דלעולם יאמרו אייתי ראיה, ודוק היטב:

איברא שיש לדקדק אכתי מאי פריך דילמא ביום שנכתב מיירי ושפיר נאמן לומר גרשתי כמבואר פרק יש נוחלין להדיא ע"ש ברשב"ם ומ"ש התוס' לעיל דאי לזמן מרובה מיירי ממילא אפי' אחר כמה ימים מ"מ נוקמא לאלתר ובו ביום, ולא קשי' פשיטא דקמ"ל יחזיר בתורת חזרה לא לגירושין דנאמן גרשתי, וצ"ל דאי דקמש"ל דנאמן גרשתי בלי גט כלל נאמן גרשתי היום ומה ענין זה לכאן בגט הנמצא, ולכן לא הבנתי כלל דברי התוס' לעיל דכתבו דלכך פריך בב"מ וליחוש ולא מוקי בו ביום דלזמן מרובה משמע אפי' אחר כמה ימים דהא בלא"ה לא מצי לאוקמי בו ביום דא"כ אפי' לזמן מרובה קשי' פשיטא כמו בלאלתר דס"ס נאמן גרשתי אפי' תימא דחיישינן של אחר הוא כיון שהוא בו ביום ולא הוי רק מכאן ולהבא, וצ"ע ובעיקר קושית התוס' נראה לי דבלא"ה לק"מ דהא ר"י ור"ל פליגי אי יש לבעל פירות משעת חתימה עד נתינה או לא ולכ"ע פליגי ר"ש ורבנן בהא א"כ כמו דפריך פ"ק דב"מ הניחא למ"ד כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' כמו כן מקשה הכא להיפך עכ"פ לר"ל אפי' לרבנן ולר"י לר"ש דאבד הבעל פירות משעת חתימה א"כ לדידי' פשיטא דלא יאמרו לקוחות אייתי ראי' דהא כדין טרפה אפי' נתגרשה אח"כ והשתא אי חיישינן של אחר הוא היאך נחזיר לה הגט הא כה"ג פשיטא דאינו נאמן לומר גרשתי שתטרוף לקוחות למפרע והם לא יוכלו לומר אייתי ראי' דהא מזמן הגט מגיע לה פירות ושמא באמת אין זה הגט שלו, תדע דהתוס' גופא כתבו לעיל דלכך פריך לקמן מאי למימרא משום דבא ליישב למ"ד משעת חתימה אבד הפירות א"כ פשיטא דמהאי טעמא ליכא למימר דיחזיר מכח דנאמן גרשתי דתינח אי לא חיישינן של אחר הוא דאז לכ"ע אין לחוש לטריפא שלא כדין, דלמ"ד יש לבעל פירות עד נתינה יאמרו אייתי ראי' כדאמרינן התם ולמ"ד שאבד משעת חתימה כדין תטרוף אבל אי יש לחוש דאחר הוא פשיטא דלמ"ד דאבד משעת חתימה דאינו נאמן כלל דגירש אפי' לענין מכאן ולהבא דהא תטרוף שלא כדין למפרע, וליכא למימר דלענין טריפא שלא כדין לא חיישינן דשל אחר הוא ורק לענין איסור אשת איש חיישינן, הא ליתא, דאפי' לענין איסור אשת איש אין להחזיר לה דבשביל שאומר גרשתי אין להאמין אפי' להבא כיון שיש נ"מ בדבריו למפרע לא שייך בידו לגרשה, אבל כל היכי דלקוחות יאמרו אייתי ראי' שפיר יש לומר דנאמן גרשתי