תפארת יעקב על גיטין קלח

בד"ה כאן וא"ת כו'. דבריהם צריכין ביאור דכיון דרבה דייק דנמלך דמתניתין ע"כ להורות תנו נותנין אפי' לזמן מרובה דלאלתר פשיטא והיינו דכבר שמענו ממתניתין דהכא דלאלתר כשר, א"כ היאך יאמר בשיירות מצויות ולא הוחזקו מה ששמענו בפי' תיכף במשנה דכל מעשה ב"ד יחזיר דמיירי בהכי וכמו דלא מצי מיירי לאלתר כן לא מצי מיירי בהכי ונראה לי דס"ל לתו' דלא ס"ל לרבה דמתני' דכל מעשה ב"ד ע"כ בשיירות מצויות דלא קתני שנמצאו בב"ד רק מעשה ב"ד, רק דיוקו של רבה דע"כ בשיירות מצויות דאי שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו מנמלך דלעיל ידעינן דבתנו יחזיר ולא חיישינן אפי' לזמן מרובה, וע"כ משום דמנמלך לא מוכח רק באין ש"מ ולא הוחזקו קמש"ל כאן אפי' שיירות מצויות, ואהא קשיא להו לתוס' דהוי לי' לפרושי כמו במעשה ב"ד דסמוך לי' דמ"מ איצטריך תרווייהו דבחד הוי מפרשינן בלי ש"מ ולא הוחזקו, ועל זה תרצו דהך עובדא הוי ברישא ופשיט לי' יחזיר בש"מ והכא משמיעינו להיפוך דס"ל דשניהם שווין וקמ"ל דשניהם שווין, ובזה יתבארו דברי התוס' לקמן בד"ה כל, התמוהין לכאורה כמו שבארנו שם ע"ש:

בא"ד מנא ידעינן דשל זה הוא. עמהרש"א וכוונתו על פי דברי התוס' דלעיל דשאני אומר כתובים ונמלך להורות דלא נימא דכבר נתנו ונחזיר לראי' רק מנמלך דייקינן דתנו מחזירין ובהא שפיר יש לומר דנאמן דאבד גט כזה דלא חשיד לקלקל:

אבל מ"מ דברי התוס' נכונים דכיון דהך נמלך מורה שחזר בו ואינו רוצה לגרש א"כ תיקשי תיפוק לי' דאינו אומר תנו ושמא של אחר הוא, ואפי' ראו גט בידו שמא לא אבד גיטו כלל שהרי אינו לפנינו שיאמר תנו לזה הוצרכו התוס' לומר דידעינן דאבד גט, הלכך לולא דנמלך וחזר היו נותנין וכן באמר תנו נותנין ובאמת דלעיל ג"כ יש לתמוה בתוס' דס"ס אפילו לא חזר היאך נגרש בלי שליחותו וצ"ל כמ"ש לעיל דכבר עשה שליח קודם שאבדו ולעיל הוי ס"ד דלא חיישינן של אחר הוא, אבל השתא דחיישינן רק מחמת שאין ש"מ ובהוחזקו ראוי לחוש א"כ אכתי הך חזרה שלא לגרש עכשיו מה טיבה כל שאינו אומר תנו מנא לן שאבד גיטו:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה בתוס', דכפי הנראה הך הוחזקו מיירי שנאבד במקום אחר והובא לכאן ושם הוחזקו כמו שהוכחתי לעיל בש"ס באריכות, ועוד דהיאך שייך אין ש"מ כיון שגם זה דר כאן ואי שיש מקום באותו עיר שנמצא שם הגט ובאותו מקום אין ש"מ ואמרינן דיב"ש השני לא הלך בכאן רק זה, א"כ מאי קשיא להו לתוס' כיון דזה הלך כאן וזה לא הלך וודאי של זה הוא, וע"כ דעיקר קושית התוס' כיון שאין זה תובע שאבד גיטו אי אפשר להחזיר לאשתו של זה מאחר שיש כאן אחר ולא מהני אין ש"מ רק אם זה אבד גט עכ"פ בוודאי, אבל כשאין שום יב"ש לפנינו אין יודעין כלל מי אבד ומה בכך דאין ש"מ, ועל זה תרצו דידעינן שזה אבד גט דליכא למימר כיון שאומר תנו הרי אומר שאבדו ונאמן דהא מתניתין בלי תנו מיירי דהא קתני דאין מגרשין לפי שנמלך וחזר ואינו רוצה שיגרש א"כ תיקשי תיפוק לי' היכי מהדרינן מנא ידעינן דשל זה הוא, וכל זה ברור:

אלא שיש לדקדק במה שתרצו דידעינן שמזה נפל דא"כ הרי בוודאי לא גירש עדיין א"כ היאך קתני לא יחזיר דמשמע לבעל נמי לא יחזיר הרי בוודאי לא גירש עדיין ונחזיר לבעל כיון דוודאי שלו הוא ודוחק לומר דהתוס' מפרשים לא יחזיר רק לאשה או שנפל מבין שניהם ולא ידענו אי מבעל או מאשה, ואפשר לומר עוד דאין כוונת התוס' שראינו שנפל מהבעל רק הבעל קודם שנמצא עבר כאן ואמר שאבד גט ונאמן בזה דלא חשיד לשקר רק השתא לא ידענו אי נמלך או לא לכך כיון שאין אומר תנו חוששין דחזר בו, אבל הא ידעינן דאבד גט עכ"פ, ועמ"ש לקמן בתו' בד"ה לעולם, עוד בענין זה:

בא"ד אתיא כר"א אף דלר"א ג"כ עכ"פ אין מגרשין רק זה בפני זה כמבואר פרק גט פשוט, א"כ היאך אפשר לחוש לב' יב"ש בהוחזקו דאי הי' מגרש השני הי' ידוע דיש לומר דמיירי שהובא ממקום אחר ונאבד כאן ושם הוחזקו, אבל לר"מ כל שכתבו שם גט ע"כ לא הוחזקו שיב"ש:

בד"ה בבי' דינא דר"ה וכו' דאין הבעל יכול לבטל וכו'. דבריהם צ"ע דהיאך ס"ד שאנו חוששין לנמלך שלא בידיעת השליח דא"כ בכל שליח ניחוש שמא ביטל הגט בלי ידיעתו וע"כ דעיקר החשש משום דנפל איתרע א"כ ע"כ דהחשש שביטל בידיעת השליח ולכך נפל ממנו דאי בלי ידיעתו לא היתה אבידה זו מכח הביטול ולמה נחוש בשליח זה טפי משליח דעלמא, וע"כ שאנו חוששין שביטל בפני השליח והשליח אינו נאמן שלא ביטל דכיון דנפל איתרע, גם מה שהקשו על פירש"י דמאי מועיל קיום לק"מ לפע"ד דוודאי מקיום הגט אין ראי' דכבר גירש דרק בלוה אמרינן לא מקיים שטרו רק הוכחה הוא שלא ביטל כיון שטרח לקיימו, ומה שלא פירש"י שנפל מהבעל, כבר כתבתי בש"ס דס"ל דכיון דהוא ציוה לעדים לחתום והוא יודע דזהו שמותם ככתוב בגט לא חיישינן דילמא איתרמי עיר כעיר ושמא כשמא ועדים כעדים ע"ש:

בד"ה חיישינן לשני שווירי הא דלא נקט וכו'. כבר כתבתי דמפירש"י פ"ק דמציעא משמע בהדיא דאפי' למ"ד בש"מ בלא הוחזקו חיישינן לאו לשיב"ש חיישינן דבהא כיון דלא הוחזקו בוודאי אין שם דאי הי' יב"ש וכתב גט כיון שהוחזק זה לא הי' כותבין בלי זה והי' הדבר מתברר בוודאי רק הכוונה דאפי' לא הוחזקו באותה עיר חוששין לעיר אחרת דשמה כשם עיר זו וכבר כתבתי דאי לא הוחזק שם עיר אחרת כזו והבעל לפנינו ואומר שכתבו לגט זה בחתימות אלו ואבדו אין סברא לחוש לעיר אחרת היכי דלא הוחזק:

בד"ה כל מעשה ב"ד וא"ת וכו' ואור"י וכו' והכי איתא וכו'. דברי התו' הללו תמוהין מאוד דמה בקשו בקושיא זו מה דמפורש בב"מ בש"ס הקושיא ותירץ ר"י, ואם נתכוונו לומר דהוי להו להש"ס כאן ג"כ להקשות ולתרץ א"כ לא הועילו כלום, וביותר תימא שכתבו לתרץ בשם ר"י מה דהש"ס בב"מ מתרץ על הך קושיא גופה:

ונראה לי דכוונת התוס' דס"ד דהך סוגיא דהכא ס"ל ג"כ כדקס"ד בב"מ שנמצאו בב"ד דהא דייקינן מינה דשיירות מצויות ולא הוחזקו מהדרינן, א"כ הוי לן להקשות גם כאן לר"ז ולאביי מהך משנה, ועל זה תרצו דכולה סוגי' דהכא דהך כל מעשה ב"ד אינו הכרח שנמצאו בב"ד והא דדייק רבה מהך משנה דשיירות מצויות מהדרינן לאו משום דס"ל דמיירי דוקא שנמצאו בב"ד רק כיון דס"ל לרבה דהך נמלך דלעיל להורות דתנו נותנין ולא חיישינן של אחר הוא, א"כ אי ס"ד דדוקא בלי ש"מ ובלי הוחזקו מהדרינן למה לי נמלך מהך משנה גופא דכל מעשה ב"ד יחזיר שמענו דמחזירין ולא חיישינן של אחר הוא ומזה דייק רבה דע"כ אפי' שיירות מצויות מהדרינן, ולכך איצטרך נמלך ג"כ דבחד מנייהו הוי ס"ד דוקא בלי ש"מ ובלי הוחזקו מהדרינן, אבל ר"ז דלא דייק נמלך דאורחי' דמילתא קתני כמ"ש התוס' לעיל א"כ ממילא לא מוכח כלל מכל מעשה ב"ד אפי' שיירות מצויות וכמ"ש לעיל בתוס' בד"ה כאן ע"ש:

בד"ה אין הבעל מודה ואינה נאמנת לומר גרשתני דאיכא גט דמסייע לה. לכאורה נראה לי דדוקא אי אין חוששין כלל דשל אחר הוא אז הוי הגט סיוע . אול היכי דיש לחוש דשל אחר הוא לא הוי הגט סיוע כלל דשמו של אחר הוא ואפי' הוא שלו שמא לא גירש ובהא כשאומרת גרשתני נאמנת, ולפי זה הי' מקום לפרש בפשיטות הקושיא מברייתא מסיפא דקתני אין הבעל מודה לא יחזיר לה ש"מ דבעל מודה מחזירין אפי' לזמן מרובה ולא חיישינן של אחר דאי חיישינן א"כ באינו מודה לזמן מרובה נחזיר לה דאומרת גרשתני דאין הגט מסייע כלל ובוודאי לא שייך לומר דבסיפא יהא להיפוך לאלתר אין מחזירין ולזמן מרובה מחזירין, ועוד דבאין מודה לא שייך לאלתר כלל, ועמ"ש בסמוך:

ע"ב בגמרא הא בזמן שהבעל מודה הלשון קשה מאוד דלכאורה לאו מדיוקא דייקינן ל רק בהדיא קתני בזמן שהבעל מודה יחזיר, ונראה לי דעיקר הקושיא מסיפא דרישא יש לומר לאלתר אבל בסיפא באינו מודה לא שייך לאלתר דהא לא ראינו שנפל ממנה לאלתר וגם הוא אינו מודה שנפל ממנה לאלתר א"כ ש"מ דוקא באינו מודה, אבל במודה כה"ג מחזירין אפי' לזמן מרובה. עוד דמשמע דוקא באינו מודה אבל כל שמודה מחזירין דאל"כ לפליג וליתני בדידי' במודה דלזמן מרובה לא, וזה ברור, ולפיה שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה אין ג"כ ניחא דדייק רק מסיפא כנ"ל:

. שם בשלמא דרבה לא אמר כר"ז מתניתין אלימא' לאקשויי. נראה לי דאין הכוונה להקשות למה ר לא פריך מברייתא דאפי' אי לא אלימא לי' מתניתין מהיכי תיתי יקשה עליו שהי' לו להקשות מברייתא כר"ז, ועוד דהוי' לומר רבה לא פריך כר"ז, אלא עיקר הקושיא להך לישנא דאמר דר"ז פליג על רבה דש"מ בלבד מספיק שלא להחזיר ינו דקאמר בשלמא דרבה לא אמר כר"ז משום דהך קושיא ממתניתין אלים לי' דע"כ דבא להורות דתנו מחזירין דאל"כ לולי נמלך, והשתא ממילא אי אפשר לומר דרק באין ש"לא הוחזקו מחזירין אכתי מאי קמ"ל הא משנה שלימה בתר ה דכל מעשה