תפארת יעקב על גיטין קלו

בלי הוחזקו לכ"ע, ועיין מ"ש בתוס' בד"ה חוששין:

ודע שיש לחקור בהך עובדא דר"ה אי מיירי שהבעל לפנינו והוא אבדו ואומר שכתבו לאותו הגט בשמות אלו והחתים עליו העדים הוא דבר שאינו עולה על הדעת כלל לחוש בכה"ג לשני שוירי דהא הבעל בודאי נאמן לומר שאבד גט כזה דהא נאמן גרשתי להבא ואם באנו לחוש לאחר צריך לחוש לעיר אחרת כזו ושמות המגרשים ושמות העדים בשם שוים לכל השמות שבכאן, וכבר אמרו לקמן דלא חיישינן דאיתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וכ"ש שאין לחוש לעיר כעיר ושמא כשמא ועדים כעדים, ואי נימא דחיישינן דאותן עדים בעצמן שחתמו כאן על גט זה חתמו ג"כ ביום זה בעיר אחרת ששמה כך על גט בשמות המגרשין, זו קשה מן הראשונה דאיתרמי דבאותו יום הלכו לעיר אחרת ששמה כך שלא הוחזק לנו כלל ואיתרמי דחתמו שם על גט ששמותיו כשמות שבגט שחתמו כאן וגט זה הובא ג"כ לכאן ונאבד ג"כ:

לכן נראה לי דהכא מיירי ששליח תובעו ואומר שנאבד ממנו, הלכך אנו חוששין שמא לא אבד זה גיטו כלל ולא ידעינן כלל שזה השליח היה בידו גט בעדים הללו רק יב"ש, הלכך חיישינן שפיר לעיר אחרת וגט זה אינו כלל של השליח ואותן עדים לא חתמו כלל על גיטו של השליח והשליח אינו נאמן כלל, והיינו דמספקא לי' לר"ה אי חיישינן לשני שוירי, ואי לא חיישינן ע"כ של זה הוא:

ונראה לי דמהאי טעמא פירש"י בב"מ שנפל מן השליח דאי מהבעל לא הי' מקום לחוש לכ"ע ומ"מ הוצרך לפרש במקוים דאל"כ גם בשליח יש לחוש שנמלך הבעל וביטלו בפני השליח והשליח אינו נאמן שלא ביטל מחמת ריעותא דנפילה, אבל כשכבר קיימו הבעל בודאי לא ביטלו, ולאו משום דדייקינן מכח הקיום דנמסר לאשה דדוקא בשט"ח אמרינן לוה לא מקיים שטרו אבל בעל יכול לקיים הגט, רק אי מסר לשליח מקוים כיון שטרח לקיימו שוב אין לחוש לנמלך, כנ"ל:

ובהכי ניחא דקאמר לקמן ואע"ג דלא הוחזקו, ומשמע דקאי' אהא דקאמר לרבה אי הוחזקו שיב"ש אין אי לא לא, עלה פליג ר"ז דאפי' לא הוחזקו שיב"ש ויש להבין תיפוק לי' אפי' ידעינן דאין שם שיב"ש בודאי מ"מ חיישינן לב' עיירות כדס"ל לר"ה חוששין לב' שוירי ואפי' אין שם ב' יב"ש בודאי, כמו שפירש"י בב"מ בד"ה חיישינן לב' שוירי ע"ש ולהנ"ל ניחא דדוקא בהך דר"ה דלא מצאו השליח בעצמו רק אחר שפיר חיישינן, אבל במתני' דמצאו השליח בעצמו איירי דאל"כ חיישינן לנמלך כמ"ש לעיל במשנה, וכיון שמצאו בעצמו א"כ נאמן שאבד גט זה בשמות וחתימות הללו א"כ אי ידעינן דלא הי' שם במקום שנכתב שיב"ש שוב ליכא למיחוש לעיר כעיר ושמא כשמא ועדים כעדים ועמ"ש בתוס' בד"ה בבי דינא, ולפי מה שכתבתי מיושבין היטב דברי. הרב בהג"ה בא"הע סי' קל"ב התמוהין לכאורה, ונתבאר שם בס"ד באריכות ע"ש:

בפירש"י בד"ה מודה, שאומר ליתנו לה עכ"ל. הנה אין ספק שנתכוון הרב ז"ל שלא נפרש כפשטא שמודה שכבר גירשה ומחזירין לה בתורת חזרה לא לגירושין והיינו דאי אפשר לפרש כך דקי"ל בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן ועוד אי נאמן אין הפרש בין לאלתר לזמן מרובה ולא הוי פריך מידי וכ"כ התוס' להדיא לקמן בד"ה בזמן דיחזיר הכוונה שתתגרש בקבלה זו עכשיו, ולזה נתכוין רש"י לומר שאומר ליתנו לה:

אלא שאני חוכך מה שפירש הרב ז"ל לשון מודה כך, דודאי משמע דמודה שממנו נפל וכן פירשו התוס' בהדיא לעיל, רק יחזיר הוי לי' לפרש דיחזיר ע"י שתתגרש עכשיו, דאף דהוא אומר דכבר גירשה אינו נאמן למפרע רק צריך לגרשה עכשיו מחדש:

ונראה לי דקשיא לי' להרב ז"ל אי ס"ד דבעל מודה שגירשה כבר א"כ לפי הודאתו אין הגט שלו ואפי' אי הוי ידעינן בבירור שכבר גירש כבר יצא הגט מרשותו ואינו שלו וא"כ היאך יגרש בגט שאינו שלו רק שלה, ודוחק מאד לפרש יחזיר לאשה ע"י שתקנה לו הגט ותתן לו במתנה ואח"כ יגרש, ועוד ס"ס היאך שייך יחזיר לאשה הא צריך להחזירו לאיש שיקנה אותו ואי ירצה יגרש בו, וכ"ש לפי מה שהוכחתי לעיל בכמה מקומות דמחוסר הקנאה פוסל בין כתיבה לנתינה כמו מחוסר קציצה, א"כ לא מהני כלל הקנאה עכשיו ופסול לגרש בו, לזה הוכרח רש"י ז"ל לפרש לשון מודה שאומר ליתנו לה לגירושין לא שכבר גירש:

איברא דקשיא לי הא איפסקא הילכתא פרק יש נוחלין דאפי' אמר גרשתי למפרע נאמן עכ"פ שתהא מגורשת מכאן ולהבא, וא"כ מה צורך לגרש מחדש נהי שאינו נאמן על למפרע עכ"פ נאמן על להבא וכמו שאם אומר גרשתי בלי גט לפנינו כלל נאמן שתהא מגורשת עכ"פ מכאן ולהבא ואין צורך לגרש עכשיו כלל, ומ"ש כאן דצריך לגרש מחדש וכי בשביל שיש גט ג"כ לפנינו גרע שלא יהא נאמן אפי' להבא ועכ"פ נאמין לו שהיא מגורשת מכאן ולהבא, ועוד קשיא לי נהי דקי"ל למפרע אינו נאמן היינו התם דאומר גרשתי בלי גט כלל, אבל כאן שיש גט לפנינו ולפי האמת לא חיישינן דשל אחר הוא א"כ הרי ידעינן בודאי שכתב גט לגרש ולא מקדים אינש פורענות לנפשי', א"כ מהיכי תיתי לא יאומן לומר שכבר גירש ביומו, ומה ענין להתם דאינו נאמן גרשתי למפרע בדיבור בעלמא שאין בידו גט כלל [ועמ"ש בתוס' בד"ה בזמן בזה באריכות ומיושב ג"כ פירש"י]:

ומיהו בהא אפשר לומר דקשיא לי' לרש"י ז"ל קושית התוס' בפרק יש נוחלין שם דמאי קמש"ל דאינו נאמן למפרע פשיטא דאי נאמן יחפה על בת אחותו והניחו בקושיא, לזה ס"ל לרש"י דאפי' בכה"ג דיש גט לפנינו כהך דהכא אינו נאמן למפרע דבהא לא שייך שמא יחפה כלל, ובאמת יש לתמוה על התוס' שם כי לפי דעתם כאן בד"ה בזמן דאפי' כהך דהכא אינו נאמן למפרע פשיטא דלק"מ, אבל מ"מ יש ליישב פירש"י בזה אבל הנ"ל קשה, ובעיקר פי' הברייתא כבר כתבתי בתוס' בד"ה בזמן ליישב קושית התוס' בפשיטות והכוונה הכא כפשטא דמודה שכבר גירשה ויחזיר לה בתורת חזרה ע"ש:

בתוס' בד"ה הא אמר תנו נותנין תימה וכו' אפי' אמר תנו אין נותנין וכו' הא אי לא הוי חיישינן לנמלך וכו'. עמהרש"א, ולדעתי לא נחתי התוס' הכא להא מילתא אי בעל שאמר גרשתי נאמן למפרע או לא, רק הכא כוונתם דעכ"פ באמר תנו לגרש עכשיו בודאי לא מהני מחשש דגט אחר הוא הא אי לא הוי חיישינן לנמלך הוי מחזירין בלי תנו כלל מטעם שכבר גירש לראי' בעלמא, אבל השתא דחיישינן לנמלך לעולם אין מחזירין דבאמר תנו לגרש פשיטא דאין מחזירין דהא אומר בעצמו דלא גירש ואי לא אמר תנו ג"כ אין מחזירין דשמא לא גירש עדיין, ושיעור דבריהם דלמא באמר תנו לגרש עכשיו אין מחזירין מחשש דשל אחר הוא ובהא באמת לא בעינן לטעמא דנמלך דהא אומר שלא גירש רק לגרש עכשיו רק הא דבעינן נמלך משום דבלי חשש נמלך הי' מקום להחזיר מעצמנו בלי אמירת הבעל כלל רק שנדון דכבר גירש ולראי' בעלמא נחזור, אבל אי הבעל אינו אומר תנו ואומר שכבר גירש בהא לא נחתי התו' הכא כלל ותליא בדברי התו' לקמן בד"ה בזמן אי הבעל נאמן בהא או לא, כנ"ל:

בא"ד אפי' אינה שלה כיון דאינה צריכה רק לראי' כוונתם דדילמא מתניתין מיירי באופן שראו גט בידו כזה הגט ממש דלא חיישינן לטריפה שלא כדין כלל דזה הגט הנמצא זמנו ממש כמו הגט הנראה בידו, תדע דע"כ כל עיקר כוונת התו' בראו גט בידו דאל"כ אין מקום לקושיתם כלל דמ"מ למה לי שאני אומר כתובים ונמלך תיפוק לי' שזה הגט של אחר הוא וזה לא כתב גט לאשתו כלל ואפילו לא חיישינן לנמלך אין מקום להחזירו לה, וע"כ דעיקר קושיתם דקמש"ל אפי' ראו גט בידו דאז אי לא הוי חיישינן לנמלך הוי אמרינן דכבר גירש קמש"ל דחיישינן לנמלך, והשתא ממילא כוונתם שראו בידו גט כתוב באותו זמן של זה הנמצא דגם משום טירפא שלא כדין ליכא ודוק:

ומ"מ עיקר קושית התוס' נראה לי ליישב בפשיטות דודאי לישנא דשאני אומר כתובים ודאי משמע דרק מזה הגט אנו מוכיחים שכתב לגרש לא דידעינן שכתב לגרש דא"כ לא שייך שאני אומר כתובים היו דהא ידעינן דכתובים היו ודאי. והשתא אי חיישינן דשל אחר הוא למה לי שאני אומר כתובין ונמלך תיפוק לי' דיש לחוש דלא כתב כלל שום גט וזה של אחר הוא, ועמ"ש בסמוך בא"ד וא"ת ומנא לי', עוד בזה:

בא"ד משמע דנמלך וחזר בו וכו'. דבריהם צ"ע דמ"מ הך נמלך מאי עבידתי' אי לענין שלא גירש כבר הוי לי' לומר ולא נתנו כמו שכתבו התוס' ואי שלא לגרשה עכשיו מה צורך לחזרה תיפוק לי' כל שלא אמר תנו הרי אי אפשר לגרש בלי שליחות של בעל ואפי' הוי ידעינן שלא חזר בו כלל, אם לא שנדחוק דכבר עשה הבעל שליח קודם שנאבד ממנו רק עדיין לא מסרו לשליח (דאי מסרו לשליח ונאבד משליח ס"ל לתוס' לקמן דבשליח ליכא למיחש לנמלך] רק כיון שכבר עשאו שליח לולא דחיישינן לנמלך הי' השליח יכול למסרו בלי ידיעת הבעל אפי' לא נמסר לידו עדיין וצ"ע:

בא"ד וא"ת ומנא לי' אפי' לזמן מרובה. תמוה לי דהא מתניתין דקתני שאני אומר כתובים היו לא מיירי