תפארת יעקב על גיטין קלה

שצריך להניח מקום הזמן והיינו שיניח מקום פנוי לכתוב הזמן, וקא פסיק ותני ל"ש נשואה ול"ש ארוסה והרי בארוסה אין צריך זמן כלל ואין צריך להניח מקום הזמן כיון שאין לו לכתבו כלל ולמה יניח עליו מקום פנוי, והשתא ממילא לא קשיא כלל גם מה שהקשה הרשב"א ז"ל מעיקרא דקאמר משום בת אחותו איכא והרי הך פירי דהכא איכא גם למ"ד משום בת אחותו, ולהנ"ל לק"מ דאי לאו משום בת אחותו כיון דפירי לית לי' לא הי' צריך להניח מקום זמן כלל רק יכתוב כדרכו בלי זמן כלל רק משום בת אחותו צריך זמן ולמ"ד משום פירי צריך זמן משום פירי, אבל ארוסה למה לי זמן כלל וליכא למימר דאפי' בלי זמן יש לחוש דמ"מ תגבה שלא כדין אי נסיב לה כיון דכתוב בגט ארוסתי הא וודאי ליתא דהרשב"א גופא לא חש רק ביש בו זמן דאז אינה צריכה ראי' כיון דכתוב זמן נדון דבזמנו גירש אבל בשביל שכתוב ארוסתי בלבד לא תוכל להוציא פירות דהא בגט נשואה ג"כ יכול לכתוב ארוסתי כמבואר בב"י בטור א"הע סי' קכ"ו ובש"ע שם, ופשיטא דכל שאין בו זמן צריכה ראי' אימת נתגרשה ולא חיישינן כלל, גם ליכא למיחוש להיפך שיגבה הוא ממנה פירות שלא כדין עד שעת נתינה דבמה נפשך אי יחתום עדים בעודה ארוסה א"כ פשיטא דלכ"ע יש לו עד שעת נתינה כשנשאה אח"כ דליכא למימר משעת חתימה כיון שחתמו קודם שנשאה, ואי יחתום עדים לאחר נישואין פשיטא דליכא למיחוש שיחתמו עדים על גט שאין בו זמן בנשואה דהא כך הוא עיקר תקנת הזמן שלא יחתמו עליו עדים כשאין בו זמן דאל"כ בטלת כל התקנה בין למ"ד משום בת אחותו בין למ"ד משום פירי, אבל לארוס וארוסה וודאי כשר אפי' אין בו זמן דליכא למיחוש למידי למ"ד משום פירי:

ואין לומר דעל עיקר הזמן ס"ל להרשב"א דאי אפשר להקשות כלל דכיון דתקנו זמן בגט לא פלוג בין ארוסה לנשואה הא וודאי ליתא דא"כ אפי' תימא דאין לחוש למוקדם בארוסה אכתי משום לא פלוג תקנו זמן ופשיטא דלא תקנו רק זמן אמיתי דאי מוקדם כשר בו הרי הוא כאין בו זמן כלל וכמו בנשואה צריך זמן אמיתי כמו כן ארוסה משום לא פלוג, וע"כ דלא נחית כאן משום לא פלוג רק כל שאין טעם בארוסה לכתוב זמן לא הי' צריך לכתבו כלל, וא"כ שפיר קשיא לן למ"ד משום פירי כיון דארוסה לית לה מה צורך לזמן לגמרי והיינו דמשני משום גיטה קודם לבנה דנהי דאינה יכולה להוציא הפירות אפי' כתוב בגט ארוסתי דבגט נשואה שנכתב ארוסתי כשר אבל לעז איכא שיאמרו גיטה קודם לבנה שנתגרשה באירוסין והולד מפנוי' וכל זה ברור לפענ"ד:

ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' דלמה לא דייק ממשנת נכתב ביום קא פסיק ותני ולהנ"ל ניחא דגט מוקדם אפי' בארוסה פסול שמא ישאנה ואיכא משום פירי רק הכא על גט ארוסה שאין בו זמן כלל קשיא לן דקא פסיק ותני שיניח מקום פנוי לזמן והרי אין צריך זמן כלל דבלי זמן אין לחוש לפירי כלל כמו שבארנו:

אמנם בעיקר דברי הרשב"א ז"ל שכתב שיש חשש פירי בגט ארוסה אינו נראה לי כלל דכיון דארוסה אין לה פירות היאך תוכל לומר שמכר פירותי' בעודה ארוסה מה שלא הי' ת"י הבעל כלל מעולם והרי הפירות ביד האשה הי' ומה טיבו של בעל למכור פירות שאינם שלו ואינם ברשותו ולא שייך חשש פירי רק בנשואה שהפירות ביד הבעל, וא"כ ע"כ תודה שנשאת וא"כ צריכה ראי' אימת נשאת, ומעתה הקושיא בפשיטות ארוסה מי אית לה פירי ואפי' ישאנה אין חשש כלל ואפילו יכתוב זמן לא איכפת לן ומשני משום גיטה קודם לבנה, ולפי זה יש לומר בפשיטות דלא חיישינן כלל שהעדים יחתמו בטעות רק אנן אמרינן דכל שיניח זמן לא יהא תועלת בגט ואיבד מה שטרח כי לא יחתמו בו העדים ואהא פריך תינח בנשואה בארוסה יועיל כשיביא ארוס וארוסה לגרש ואז יוכלו העדים לחתום שפיר דליכא משום פירי ואפי' תנשא לו קודם לא איכפת לן דמ"מ ליכא חשש פירי דע"כ תודה שנשאת כנ"ל ומשני משום גיטה קודם לבנה, ואי קשיא תינח כשישאנה ואח"כ יחתמנו אבל בארוס וארוסה מאי איכפת לן. ואי נימא דמתניתן איסורא לסופר קאמרינן כסברת הרשב"א ניחא דאסור לו למסור לו שמא ישאנה ויחתמנו ואיכא משום גיטה קודם לבנה, אבל לפי מה שכתבתי דלא חיישינן שיחתמו שלא כדין א"כ אי ישאנה לא יחתמו העדים מכח גיטה קודם לבנה, וא"כ ממילא יוכל הסופר למוסרו לארוס וארוסה דבהא ליכא משום גיטה קודם לבנה, אבל באמת לק"מ דחיישינן דאחר חתימת העדים ישאנה ואיכא משום גיטה קודם לבנה, ולא אמרינן בזה לא מקדים איניש פרענות לנפשי' כיון דכבר עבר הזמן בלא"ה הוי כמו גט שאין בו זמן דחיישינן שישהנו כדמוכח להדיא בסוגי' דנכתב ביום דאל"כ לעולם ליכא חשש פירי לר"ל ע"ש ובר"ן רק במי שמצוה לסופר לכתוב לו גט וכותב בזמנו אז אמרינן לא מקדים הלכך בעינן שיניח הזמן שכל אימת שיבוא לגרש יכתבנו ואז לא חיישינן שישהנו עד אחר נישואין דלא מקדים איניש וכו', ועמ"ש עוד בתוס' בד"ה קא פסיק ובד"ה הכי נמי:

שם כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט וכו', והקשו התוס' דהא ביבמות אמרו על זה הרי זה גט. ולדעתי לא קשיא ולא מידי דכאן אמר כתבו גט לארוסתי, והיינו שאמר לסופר ועדים שיכתבו ויחתמו לו גט, אבל שם אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי דייק בהדיא שרק לסופר אמר לכתבו אבל לא החתים עליו עדים כלל, והשתא לא מבעי' אי החתים עליו עדים אח"כ דלא שייך בזה משום גיטה קודם לבנה כיון דעדים יודעין שחתמו משנשאת וליכא לעז אלא אפי' מסרו בע"מ לא מבעי' בלא כתב זמן כלל לפי מה שהוכחתי לעיל בסוגיא דנכתב ביום דגט בלי ע"ח אין צריך זמן דלית בי' לא משום בת אחותו ולא משום פירי, א"כ ליכא למיחש למידי משום גיטה קודם לבנה, אלא אפי' יש בו זמן כיון שאין עליו עדים הוי כאין בו זמן כלל דאינה גרושה רק על פי ע"מ והם יודעין דמשנשאת נתגרשה, וז"ב לפע"ד, ועמ"ש בתו' בזה:

ודע דלכאורה משמע דעולא לית לי' טעם דר"י משום בת אחותו, אבל באמת כבר כתבתי לעיל והוכחתי דכל היכי שמצווה לסופר לכתוב גט וכותב בזמנו אפי' ישההנו אח"כ ליכא בזה משום בת אחותו ע"ש בסוגיא דנכתב ביום, ולפי זה גם הך דעולא ניחא:

שם ואפי' בשאר שטרות נמי והא אמר ר"פ וכו' פירש"י במה דפליג ר"א אר"י ומכשיר בטופסי שאר שטרות כו', והקשו עליו התוס' והרא"ש לעיל דלת"ק נמי תיקשי לר"פ, וכבר כתבתי לעיל דלת"ק לא קשה מידי משום תקנת סופרים רק לר"א דלית לי' תקנת סופרים קשיא לי' שפיר וביותר אני תמה על הרא"ש כיון דס"ל דכל מה ששנינו במשנה לפסול הכל לכתחילה ולא דיעבד, א"כ לדידי' נמי תיקשי לר"פ מכלהו דמשום מיחזי כשיקרא ע"כ פסול דיעבד, דאל"כ מאי קושיא מנמחל שיעבודו דפסול דיעבד, וע"כ דר"פ פוסל ג"כ דיעבד ואינהו במתניתין לא חיישי רק לכתחילה לדעת הרא"ש אך הא קשיא לכאורה למה לא קאמר לר' יהודה טעמא משום מיחזי כשיקרא ולמה לי בשטרות גזירה טופס אטו תורף משום גיטין דהוי גזירה לגזירה אבל באמת לק"מ דודאי ר' יונתן לעיל לא ס"ל כר"פ רק הכא מקשה על ר"פ מדרב דמאדם חשוב כרב פרכינן לכלהו אמוראי כמו שפירש"י בריש כתובות ובשאר דוכתי, ועמ"ש בתוס' בד"ה הכא נמי בתרא דלפי הנ"ל מיושב קושיתם בפשיטות:

שם וליתא מדר"נ. משמע דמהך דרב לא נדחו דברי ר"פ לגמרי דאיכא למימר משום מיחזי כשיקרא שרינן משום תקנת סופרים אפי' לר"א אבל משום לשמה לא שרי ר"א מפני תקנ"ס, ועמ"ש בתו' בד"ה וליתא:

שם אבל משום שיקרא לא חיישינן. פירש"י אם היה נחתם על מלוה זו אע"פ שנכתב קודם הלואה כשר אם בו ביום נכתב עכ"ל, משמע מדבריו דהשקר הוא לפי שנכתב שלוה ונחתם והוא עדיין לא לוה, ויש להבין למה לא מקשה ממתני' דתנן כותבין שטר ללוה בלא מלוה ש"מ דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן שהרי כתבו וחתמו שלוה ולא לוה עדיין, וע"כ משום דהוי מוקמינן או בשטרי הקנאה או כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו א"כ ה"נ נימא דקמש"ל אפי' בקנין מ"מ מכח נמחל שיעבודו פסול, וליכא למימר דכוונת רש"י אם הי' נחתם על מלוה זו בלי ציווי הלוה כלל, דבהא פשיטא דפסול לכ"ע ובשקר חתמו, וצ"ל דכוונת רש"י דעיקר השיעבוד שבו הוא החתימה, הלכך טעמא שכבר נחתם ג"כ על הלואה אחרת אבל אי הי' נחתם ג"כ על הלואה זו אפי' לא נכתב עלי' בציווי הלוה כלל לא איכפת לן ולר"פ אפי' בכה"ג פסול, אבל הך דכותבין שטר ללוה שאני דהכתיבה היתה על מלוה זו בציווי הלוה אבל הכא נכתב בשקר שלא בציווי הלוה כלל, ומ"מ אי היו חותמין על מלוה זו הוי סגי בכך ומ"מ צ"ע דשאני הכא כיון דנכתב בציווי הלוה על מלוה ראשונה ונכתב בכשרות אי לאו דנמחל שיעבודו היתה הכתיבה והחתימה שניהם כשרים ואין כאן שיקרא כלל:

לכן נראה לי דעיקר הכוונה הכא דחתימה גופה שיקרא היא שנראה משטר זה דעדים מעידין על הלואתו שהרי מוסר לו שטר חתום בעדים על הלואה של עכשיו ובאמת לא ראו