תפארת יעקב על גיטין קלד

דמה דפוסל בתורף אינו מכח גזירה רק מצד עצמו רק לר"י דפוסל אפי' טופס בשטרות ע"כ דגזר שטרות אטו גיטין כנ"ל, ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה ור"א:

בתוס' בד"ה ור"א, פי' בקונ' וכו' וקשה לר"י מאי מיחזי כשיקרא איכא וכו'. ולפע"ד נראה דודאי שייך מיחזי כשיקרא בטופס שהרי אינו מניח רק מקום השם בלבד כגון ראובן ושמעון אבל כל מה שכתוב חוץ מזה כותב והרי נכתב בתוכו ואמר לנו כתבו וכן לויתי מפלוני, וזה הכל אינו אמת שעדיין לא לוה ואין לך שקר גדול מזה. גם מה שהקשו עוד דלרבנן נמי קשה, לדעתי לק"מ, דרבנן מכשרי באמת מפני התקנה דהיינו משום תקנת סופרים וכן אמרו בסמוך להדיא בדין הוא דאפי' טופס לא לכתוב רק משום תקנת סופרים שרי רבנן, הרי דהתקנה היפך הדין הראוי להיות א"כ ה"ה משום מיחזי כשיקרא משא"כ לר"א דאינו משגיח בתקנת סופרים שפיר פריך הא מיחזי כשיקרא, ועיין מה שכתבתי בספרי ת"י בח"מ סימן מ"ח בענין זה ובמה שכתבתי לעיל בגמרא:

בא"ד ונראה לר"י וכו'. לכאו' קשה הא זמן נמי בכלל תורף והיאך יכשיר ר"א בהא דהא מוקדם פסול, וצ"ל או דס"ל דלא מיירי במוקדם רק בלוה ביומו ומ"מ פוסל ת"ק דגזר אטו גיטין דאפי' גירש ביומו בעינן לשמה או דמפרש דלא בא התנא כלל להשמיענו הנחת הזמן רק השמות כמו שפירש"י שלא יאמר אניח מקום הזמן לבדו וכו':

בא"ד מדקתני משום שנאמר וכתב לה וכו'. דבריהם צ"ע דהא במשנה שנאמר וכתב לה קתני ואדרבא משמע דלא קאי רק על תורף א"כ אכתי מנין דר"א פוסל אפי' טופס דלמא לא פסול רק תורף והך שנאמר אכולהו קאי דהנך כולהו מכח וכתב לה פסלי ומנין דקאי רק על ר"א בלבד דנידוק מינה דפסול אפי' טופס, ועיין מה שכתבתי בדיבור המתחיל חוץ, בזה:

בא"ד דא"א דלא מכשיר וכו'. גם זה אינו מוכרח דכיון דת"ק ור"י נחלקו מהיפך להיפך ור"א מכריע נקט לי' באף, והיינו דפסיק רב כוותי' דהלכה כדברי המכריע:

בד"ה חוץ מגיטי נשים ואין לומר וכו'. נראה לי דלכך כתבו בלשון זה ואין לומר, משום דכתבו מקודם דדייק מדברי ר"א דפסול אפי' טופס מדנקט משום שנאמר ש"מ דפוסל טפי מת"ק ואי גרסינן וש"ע אינה ראי' דלפי שמוסיף גם שחרור נקט דכתיב וכתב לה לשמה וממילא שיחרור גם כן פסול דכתיב ג"כ לה משא"כ אי הטעם משום קטטה לא מיפסל רק גט אשה לא שיחרור, לכך כתבו ואין לומר וכו':

בא"ד ליתני וכדברי ר"א בארבע וכו'. דבריהם תמוהין לכאו' דבין לס"ד לעיל דאורייתא לא קתני פשיטא דלק"מ דהא כתבו התוס' שם דלכך לא נקט מחובר דרבנן דעיקר מחובר דאורייתא א"כ ה"ה טופס שלא לשמה ולמסקנא דאיתא בקידושין לא קתני פשיטא דלא קשיא מידי דבמה נפשך אי נימא דבהא נמי הואיל ועיקר איתא בקידושין לא קתני לה א"כ בהא נמי נימא כן, ואי נימא דמחובר לא נקט דמחובר דרבנן ג"כ איתא בקידושין א"כ לשמה דהכא נמי נימא דטופס דרבנן נמי איתא בקידושין, ורחוק לומר דקושית תוס' לס"ד דקאמר דלא נקט לשמה דהיינו מוליך ומביא, א"כ תיקשי ליתני טופס דאינו בכלל מוליך ומביא דאין צריך בפ"נ רק על שיטה ראשונה כדלעיל ריש פ"ב א"כ תיקשי ליתני לר"א ארבע בטופס דרבנן דכיון דבלא"ה מקשה טפי ממחובר. ולפי מה דמשני גם מהא לא קשיא מידי, ואולי נתכוונו לפום מה דבעי ר"ל בקידושין שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו, ויש לתמוה תפשוט מברייתא דלא חשיב לשמה הואיל ואיתא בקידושין וצ"ל דסובר כרבה והוי בכלל מוליך ומביא ומחובר איתא בקידושין, והשתא תיקשי ליתני לר"א ארבע בטופס דליתא בכלל מוליך ומביא וע"כ דבשחרור לית לי' לר"א הכי ומן התוספתא משמע לכאורה להדיא כדברי התוס' ע"ש:

בד"ה אבל סיפא וכו' תימה וכו'. לכאורה יש לתמוה דמנא להו דהא דמייתי לעיל רבב"ח היינו הך דמחובר דלמא ידוע להו דרבב"ח אמרה אחש"ו ג"כ מלבד מה שאמר על מחובר, וצ"ל דקשיא להו אי הוי אמר בתרווייהו הוי להו לומר צריכותא כהך דהכא, אבל באמת נראה דלק"מ דודאי מחובר ולשמה דחש"ו שאין דינם שוה בודאי הוי ס"ד לומר, דאתיא חדא כר"מ דלר"א סתרי אהדדי, אבל הכא דאיכא תרתי בלשמה דמותר הלכך אי הוי קתני מחובר וחדא מהנך ממילא הוי שמעינן כולהו דהא חזינן דלשמה מכשיר ומחובר פוסל. לכך הוצרך לומר דהך דחש"ו לא הוי מוקמינן כר"א מכח לישנא דבחותמיו והך דהכא משום סיפא:

בד"ה מפני התקנה מקום הזמן דתנא ברישא כו'. ולפעד"נ בפשיטות לפי מה שכתבתי לעיל לפירש"י דעיקר הקושיא לקמן למאן דמוקי לה כר"מ דלדידי' זמן משום מוקדם ומוקדם כבר שמענו מנכתב ביום וע"כ דקמש"ל אפי' ארוסה, לכך מייתי מעיקרא לאסוקי מתניתין כר"מ והדר פריך קא פסיק ותני, וכמו כן לפי מה שאבאר לקמן דעיקר הקושיא למאן דמוקי כר"א או לר"א דסיפא ג"כ ניחא דמייתי מעיקרא פירושא דמתניתין והדר מקשה על זמן דלמאן דמוקי לה כר"מ לא קשיא דמוקדם פסול אפי' בארוסה מחשש פירי כמו שהקשה הרשב"א באמת ע"ש:

ע"ב בגמרא משום קטטה לר"מ הוא. כבר כתבתי לעיל לפרש טעמא דר"מ דפוסל בשטרות דלא שייך לומר דגזרינן אטו גיטין דאינו רק משום קטטה, גם כבר כתבתי לעיל לפרש מה שפירש"י ומקום זמן משום מוקדם דמזה מוכח דלר"א אפי' גירש ביומו פסול ע"ש:

שם ומעגן ומותיב לה. פירש"י כשהיא מגורשת, והרשב"א ז"ל פי' דזריק לה גט ספק קרוב לה, ואינו נראה כלל דכה"ג ליכא עיגון דכפינן לי' או כנוס או פטור וחייב במזונות ומדלא קאמר הכא דאזיל למדינות הים ש"מ דאפי' כאן יש עיגון ועוד דזריקת גט ספק קרוב לה מילתא דלא שכיח הוא וכבר טרחו אמוראי לקמן פרק הזורק ליפרושי מתניתין דספק קרוב לה בשתי כתי עדים וכדומה, ופשיטא דלא חיישינן להכי, ומה שדקדק הרשב"א מלשון וזריק לה אינה קושיא כלל דודאי זריק לה, דאף דהוא רתח עלה היא לא תרצה לקבל גט וצריך לזרוק לה על כרחה, ומה דקרינן לה עיגונא היינו משום דבכעסו זרקו לה חושבת שיניח מכעסו ויחזירנה והיא ממתנת עליו גם הוא מעגנה לפטור ממזונות ואח"כ אפשר שישאנה כנ"ל:

שם קא פסיק ותני וכו' משום פירי איכא. הקשה הרשב"א ז"ל הא הך פירי דהכא אין הכוונה כפירי דהתם רק דהיא תגבה שלא כדין ובהא אפי' למ"ד משום בת אחותו איכא משום פירי, ע"ש מה שדחק ליישב, עוד הקשה בד"ה אלא ארוסה דארוסה נמי שייך פירי דלמא נסיב לה וא"ת דלא חיישינן שיחתמו עדים וכו' דאי לא למאי ניחוש וכו' ע"ש שהאריך וכיוצא בזה איתא בתוס' בד"ה הכי נמי:

ואני תמה על דבריהם דמה זה שהכריח הרב ז"ל דע"כ חיישינן שיטעו העדים ויחתמו שלא כדין דאי משום שאמרו צריך שיניח אדרבא כך הכוונה שאם לא יניח יפסל הגט ולא יועיל כלום כי העדים לא יחתמו שלא כדין ובכדי יטריח. הלכך בנשואה שפיר אמרו שכל שיכתוב זמן איבד מה שטרח כי גט מוקדם פסול בנשואה אי משום פירי או משום בת אחותו, אבל בארוסה אפי' לא יניח הזמן יועיל הגט לארוס וארוסה שיבואו להתגרש ואי נסיב לה ודאי לא חתמי סהדי על גט מוקדם של נשואה אבל לארוסה יועיל דסהדי מותרין לחתום דאין בזה משום פירי דאין לבעל פירות בארוסה:

ועוד אי ס"ד דבנשואה עכ"פ חיישינן שלא ידקדקו העדים כמו שתירץ הרשב"א ז"ל, א"כ מה הועילו במה שתקנו זמן משום בת אחותו וכן משום פירי הרי יחתום עדים על גט מוקדם והם לא ידקדקו וע"כ דלא חיישינן להכי ואדרבא מהאי טעמא אין לסופר רק להניח הזמן לפי שלא יועיל אח"כ שיפסל ולא יחתמו עדים עליו:

איברא יש להקשות אכתי מאי משני משום גיטה קודם לבנה והיינו כמו שפירש"י שמא ישאנה והרי לא יחתמו עדים על גט מוקדם של נשואה, ואי נימא דהחשש הוא שיחתום עדים בעודה ארוסה ואח"כ ישאנה ויגרש אח"כ, א"כ מהאי טעמא גופא ניחוש למוקדם ג"כ דאפי' לארוס וארוסה לא יועיל שלא יחתמו עליו עדים שמא ישאנה אחר כך ואיכא משום פירי שתגבה שלא כדין ובאמת יש להקשות על הרשב"א ז"ל שהי' לו להקשות כך דאיכא משום מוקדם בארוסה שמא אחר שיחתום עליו עדים לא יגרש בו רק ישאנה ואח"כ יגרש, וע"כ דלא חיישינן להכי דכל שיחתום עדים בודאי יגרש דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' אם כן משום גיטה קודם לבנה ג"כ אין לחוש, וע"כ דהחשש שמא יחתום עדים אחר שישאנה אלמא דחיישינן שהעדים לא ידקדקו ויחתמו על גט מוקדם של נשואה, ולכאו' דברי הרשב"א מוכרחין:

אך באמת עדיין אני תמה על הרב ז"ל דאפ"ת דחיישינן שיחתמו עדים על גט מוקדם של נשואה או שיחתום בעודה ארוסה ואח"כ ישאנה, וא"כ ממילא אפי' גט ארוסה מוקדם פסול, אבל הכא לא על גט מוקדם קשיא לן רק דקתני במתני'