תפארת יעקב על גיטין קלג

בזמן מודה דהוא בגוף הגט בעצמותו, ורחוק בעיני לומר דגם רש"י ז"ל יודה דפסול מדאורייתא, ומה שפירש במשנה גבי מלוה כנ"ל אליבא דמאן דמוקי לה כר"מ הוא דלדידי' ודאי ע"כ צריך לפרש כך, דלמה יפרש רש"י במשנה אליבא דר"מ דוקא מה דקיימא לן כר"א, ועיין מ"ש עוד בתוס' לקמן בד"ה קא פסיק:

בגמרא וצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת ור"א הוא. יש לדקדק מ"ש דנקט ר"י א"ש כאן הרי את מותרת טפי מכל הני דלעיל מחובר וכתיבת חש"ו שלא זכר מפורש הרי את מותרת רק תורף סתם, דמ"ש הרי את מותרת משאר תורף הגט והא עיקרו של גט הרי את מותרת הוא, כדתנן פ' המגרש גם יש לדקדק שהשמיט הרי"ף מימרא דר"י א"ש לגמרי ונהי דפסק כר"א דפוסל בגיטי נשים אפילו טופס מ"מ פשיטא דאינו רק דרבנן אבל אכתי הוי לי' לאשמועינן דהרי את מותרת בכלל תורף ופסול דאורייתא שלא לשמה:

וראיתי בירושלמי דנחלקו ר"י ור"ל אם כתב תורפו בטופס דלר"י כשר ולר"ל פסול, ופשיטא דלא נחלקו בשמות דמפורש במשנה דפסול, וע"כ דבהרי את מותרת נחלקו, אך יש להבין באמת מ"ט דר"י כיון דהרי את מותרת עיקרו של גט, לכן נראה לי דפלוגתייהו דס"ל לר"י דוקא בשמות איש ואשה, כיון דבזה מגלה שזה מגרש לזו ממילא בעינן שיכתוב לשם זה ממש על פי ציוויו, אבל בכריתות שבגט דהוא שוה בכל גיטין בהא אפי' סתמא כשר, דמה דילפינן מספר כריתות לשם כריתות היינו עיקר כריתות שבגט לא בעינן רק לשם כריתות, רק וכתב לה דילפינן לגירושין דידי' ודידה בהא בעינן לשמה ממש דילפינן מוכתב לה, והיינו דקאמר התם טעמי' דר"י מפיסולו אתה למד הכשירו אלו כתב כולו לשמה ושמות שלא לשמה שמא אינו פסול ודכוותה כתב כולו שלא לשמה ושמות לשמה כשר, ע"כ והדבר תמוה לכאו' ואין לו הבנה, ולהנ"ל ניחא דאי ס"ד דכריתות שבגט בעינן לשמה ולשמו ממש א"כ מנין לנו להצריך שמות לשמה דהא השמות אינן כריתות ומה שאמר וכתב לה הכוונה שהכריתות יכתוב לשמה ולשמו, ונהי שצריך שמות לידע מי הוא הכורת למי אבל לשמה אין צריך רק בכריתות שבגט, וע"כ דהך כריתות שבגט לא בעינן רק לשם כריתות בלבד ואפי' סתמא כשר דספר כריתות הכוונה לשם כריתות וע"כ דוכתב לה על השמות דהא בעינן לשמה,, והיינו דדייקינן בזבחים סתמא פסול מהך משנה ומייתי עלה דר"י א"ש, ולכאו' ממשנה גופא מוכח הכי, ולהנ"ל ניחא דממשנה ס"ד דכריתות שבגט סתמא כשר קמ"ל דאפי' בהא סתמא פסול והיינו כר"ל בירושלמי, אבל ר"י פליג דכריתות שבגט סתמא כשר, ולפי זה במחובר מודה ר"י דכתב תורפו במחובר פסול ובהכי ניחא הא דפריך התם וק' על דר"י אם שכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין והדבר תמוה מאי קושיא על חכמים אם אי אפשר להכשיר תיקשי על ר"י דמכשיר, ולהנ"ל ניחא דעיקר הקושיא מהך דמחובר דשם קתני בסוף וחכמים מכשירין וקאמר התם לית הא פליגא על ר"י דקאמר כתב תורפו בטופס כשר וס"ל דהך וחכמים מכשירין על כולה מתניתין קאי או משום דמוקמינן לה דהך חכמים ר"א ורישא נמי ר"א], וכך הכוונה הכא כיון דלר"י אפי' הרי את מותרת בכלל טופס א"כ גבי מחובר למה יוכשר, וכן גבי כתיבת חש"ו פריך הכי דהתם נמי בהרי את מותרת למה יוכשר אבל לר"ל ניחא דבכולהו הכוונה טופס לבד בר מהרי את מותרת ונראה לי דמהאי טעמא השמיט הרי"ף מימרא דר"י א"ש דס"ל כר"י בירושלמי דהלכתא כוותי' לגבי ר"ל וכן מדמוקמינן הך משנה דריש כל הגט בכופרין העשויין להתלמד ש"מ דסתמא כשר דבהכי דחינן בריש זבחים מאי דבעי למידק דסתמא פסול, ובזה תבין דברי הג"א לעיל דף ך' שהביא הירושלמי דאם כתב כל הגט שלא לשמה ושמות לשמה כשר ע"ש ולהנ"ל ג"כ הכוונה שכתבו סתמא ושמות לשמה ופליג אדשמואל דהכא דאפילו הרי את מותרת סתמא פסול:

. שם וצריכא. יש לתמוה כיון דחזינן דשמואל קאמר כאן דצריך שיניח הרי את מותרת והיינו כיון דלא הוזכר במשנה רק שמות קמש"ל דצריך שיניח הרי את מותרת, א"כ הוי לי' לומר דלכך הוצרך הכא לומר ר"א הוא דס"ד כיון שהוזכר שצריך שיניח השמות ולא זכר הרי את מותרת ש"מ דכר"מ אתיא ואין צריך רק שמות משום קטטה והרי את מותרת לא קמ"ל דהא נמי כר"א, והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה לי דמכאן ראי' דלא בא ר"י א"ש לאפוקי דלא נפרש מתניתין ר"מ מדלא זכר הרי את מותרת , דכיון דקתני הכותב טופסי גיטין ש"מ דמתורף לא מיירי דהא ודאי צריך שיניח דאל"כ היאך שייך הכותב טופסי גיטין דעד שנדע שצריך שיניח הרי כותב כולו והוי לי' לומר הכותב גט צריך שיניח. וע"כ דאינו כותב בלי הנחה שזכר רק טופס ולא תורף, ומה שזכר שמואל דצריך שיניח הרי את מותרת היינו דס"ד דאפי' לר"א אין צריך להניחו דסתמא כשר בהא כמש"ל, וע"כ נפרש הכותב טופסי גיטין לפי שלא יכתוב תורף בלא"ה שאינו יודע מי יגרש וקאמר אח"כ דאפי' רואה תגר ביניהם כפי' רש"י במשנה, והשתא שפיר מקשה דלא הוי לי' לומר רק צריך שיניח הרי את מותרת ודאי ר"א הוא כהך סתמי דלעיל והוצרך לשנויי דס"ד מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א קמש"ל, ודוק, ולענין מה שיש לתמוה כיון דכל הני מתנייתא חלוקין בדיניהם כאן לכתחילה וכאן דיעבד וכאן אפילו דיעבד פסול, אם כן היאך שייך להקשות שלא יאמר בכלהו עמ"ש לעיל דף כ"א ע"ב בגמרא בד"ה אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף באריכות מזה:

שם שטרות אטו גיטין לא גזר. יש לתמוה כיון דלת"ק הדין בהיפך דטופס אטו תורף לא גזר שטרות אטו גיטין גזר א"כ למה לא זכר ר' יונתן דעת הת"ק, והוי לי' לומר ת"ק סבר טופס אטו תורף לא גזרינן משום תקנת סופרים שטרות אטו גיטין גזרינן, ור"י סבר גזרינן בתרווייהו ור"א סובר טופס אטו תורף גזרינן שטרות אטו גיטין לא:

ומזה נראה לי ראי' לדעת רש"י דר"א לא מכשיר בשטרות רק טופס אבל תורף מודה, והשתא לא נחלקו ר' יהודה ור"א דסיפא רק אי גזרינן גזירה לגזירה או לא א"כ ממילא לא היה יכול ר' יונתן להזכיר בדברי הת"ק רק דלא גזר טופס אטו תורף ובהך פלוגתא לא מיירי כי לא נודע דעתו אי הי' גוזר טופס אטו תורף או הי' גוזר גזירה לגזירה או לא, משא"כ אי נימא דר"א מכשיר אפי' תורף א"כ פליגי ת"ק ור"א בשטרות א"כ פשיטא דהי' לו להזכיר דעת הת"ק בשטרות דהוא להיפך מר"א כנ"ל:

אך יש לתמוה מלבד מה דלישנא דשטרות אטו גיטין לא גזר משמע דלא גזר כלל הך גזירה ולפירש"י גוזר הוא רק גזירה לגזירה לא גזר, ועוד קשיא לי דלקמן מוקמינן מתני' כר"מ וגט משום קטטה א"כ קשה שטרות למה פסול, ובודאי לא שייך לומר דגזרינן שטרות אטו גיטין מה דבגיטין גופא אינו רק משום קטטה, וגדולה מזו בזמן דשטרות פירש"י שלא יאמר אניח מקום הזמן והיינו דליכא למימר דקמש"ל הנחת הזמן דבמה נפשך אי שלא יהא מוקדם כבר שמענו בשביעית דמוקדם פסול, ואי ילוה ביומו לא שייך לגזור אטו גיטין כיון דגיטין גופייהו אינו רק מדרבנן כמש"ל, א"כ פשיטא דאי בגיטין אינו רק משום קטטה דלא שייך לגזור בשטרות אטו גיטין ועוד קשיא לי דלקמן קאמר דע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"מ רק בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות לא, ש"מ דאפי' מצאו באשפה כשר בשטרות לרבנן והרי לכ"ע פסול בלא"ה דגזרינן אטו גיטין:

לכן נראה לי דלכ"ע תורף דשטרות פסול מצד עצמו לא משום גיטין כלל, ואפי' לר"מ דמכשיר בגט מצאו באשפה דלא בעי לשמה אבל שטרות גרע תדע דאי לא הוי בעינן לשמה בגט הוי מכשירין גט כתוב וחתום ליב"ש זה שיגרש בו יב"ש אחר כדמוכח במשנה ריש פרקין, ופשיטא דבשטרות אף דלא בעינן לשמה לא נכשיר שטר שנכתב ונחתם לזה שילוה יב"ש אחר והיינו כיון דבשטרות העדים מעידין שזה נתחייב לזה בשטר זה א"כ היאך ילוה בו אחר, וכמו כן תורף דשטרות כיון דבזה הוא מתחייב פשיטא דאין לכתוב חובתו רק בציוויו. ובודאי אי צוה לעדים שיכתבו לו שטר ואחר ג"כ צוה וכתבו שני שטרות או אחד אין מדקדקין כמו בגט שיכתבו כל שטר לשם מי שצוה לו דלא בעינן לשמה אבל אי לא צוה לו כלל אין כותבין חובתו של זה בלי ציוויו ובהא גט עדיף דאי לא הוי בעינן לשמה יכול לגרש אפי' מצאו באשפה שאין בכתיבת הגט שום דבר רק שיתרצה לגרש בו והיא אינה מתגרשת רק בכתב וכל שיש כתב מגרש בו משא"כ שטר הלכך בשטר לכ"ע אין כותבין תורף ואפי' לר"מ וכ"ש לר"א, רק אשרתא לולא דמיחזי כשיקרא הי' יכולין לכתוב דאין בזה שום ענין רק עדות בעלמא ואי היו מעידין בעל פה בלי כתב הוי מהני משא"כ שטר דהחיוב תלוי בכתיבה דוקא, ולפי זה גט לר"מ וטופס דשטר ונמחל שיעבודו אפי' תורף אין בזה רק משום מיחזי כשיקרא, אבל תורף דשטר בלאו הכי לא מהני בלי מיחזי כשיקרא, כנ"ל, והיינו דלא מפרש לר"מ משום קטטה טעמא דשטרות דבהא שוה להך מ"ד דמוקי כר"א, והשתא ניחא דקאמר שטרות אטו גיטין לא גזר והיינו דלא גזר כלל שטרות אטו גיטין