תפארת יעקב על גיטין קכא

שליח הבעל דוקא תיפוק לי' הכא שלא נעשה שליח הבעל, ומלבד זה יש לתמוה הרבה בסוגיא רפ"ק דזבחים ויתבאר בסמוך, ומתחילה נבוא לבאר ענין הנ"ל:

והנה התוס' הקשו לעיל דף כ"ב ע"ב בד"ה והא לאו בני דיעה נינהו דתיפוק לי' דלאו בני שליחות נינהו ותירצו דלא בעינן שליחות בכתיבה, והא דבעינן שישמע מפי הבעל דבלא"ה לא חשיב לשמה, ולכאורה יש לתמוה תינח בלא צוה הבעל כלל אבל התם אפי' אמר אמרו פסלינן ואפי' פי' פלוני ופלוני, ומפרשינן התם הטעם משום דמילי לא מימסרן לשליח, ואי ס"ד דלא בעינן שליחות כלל בכתיבה מה בכך דמילי לא מימסרן לשליח הא לא בעינן שליחות כלל, ואי נימא דבהא ג"כ חשיב שלא לשמה כל שלא שמע מפי הבעל ממש, א"כ מה ענין זה למילי לא מימסרן לשליח, אבל באמת כוונת התוס' פשוט דוודאי כללא הוא כל שלא שמע מפי הבעל לא חשיב לשמה ומ"מ אי מילי מימסרן לשליח הוי האי שליח כמות הבעל וכאלו שמע מפיו ממש דמי, אבל השתא דמילי לא מימסרן לשליח א"כ הרי לא שמע מפי הבעל ולא חשיב לשמה, אבל כל ששמע מפי הבעל אף דאינו בר שליחות כשר, וכ"פ הר"ן סוף התקבל ליישב קושית הרא"ה ז"ל על הרמב"ן, ולכך נתכוונו התוס' ג"כ אלא שיש לתמוה כיון שאנו מחליטין דכל שלא שמע מפי הבעל בעצמו לא חשיב לשמה, א"כ הרי יש עוד מדרגת לשמה יתר על כל הני דקא חשיב במתניתין ולמה לא קתני לה, ואמת דהתוס' לשיטתם דכתבו פ"ק דעירובין דף י"ג דהא דצריך שמיעה מפי הבעל אינו רק דרבנן ע"ש ומדאורייתא הוי לשמה, א"כ לא שייך לומר יתר על כן דהני כלהו דאורייתא, אבל לפי דעת כל הפוסקים לקמן פרק מי שאחזו דכל שלא שמע מפי הבעל ואפי' באמר אמרו הגט בטל מדאורייתא בוודאי קשיא:

אמנם הרמב"ן ז"ל כתב סוף התקבל ענין אחר בזה הביאו הר"ן שם וז"ל, דשאני גט דכיון דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו לה הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר הדברים עושה אדם שליח שלא בפניו עכ"ל, והנה אי אפשר לפרש כוונתו כדברי התוס' הנ"ל דכל שלא שמעו מפיו לא חשיב לשמה, דא"כ מה זה שכתב דבעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו לה הבעל וכו' במקום הבעל, ואם כוונתו בפשיטות לפי שהסופר צריך להיות שליח הבעל א"כ אכתי לא הועיל כלום כיון דאדם עשוי למנות שליח שלא בפניו למה לא יהא כאן שליח הבעל, ועוד מה זה שכתב דבעינן לשמה, וברור דכוונת הרמב"ן ז"ל דדוקא בעלמא יכול אדם למנות שליח שלא בפניו היינו לעשות מעשה או לדבר דבר אבל כאן לעשות שליח לכתוב גט דמלבד הכתיבה צריך לכתבו לשמה ואין למנות שליח שלא בפניו לכתוב לשמה שיהא כמותו ממש רק בשומע מפיו ואי לא הי' צריך שליחות בכתיבה הוי שפיר לשמה במה שכותב הסופר לשמה, אבל כיון שצריך שליחות בכתיבה ולכתוב גט לשמה אין אדם נעשה כמות משלחו רק בשומע מפיו, ואי הוי מילי מימסרן לשליח כל ששמע מפי שלוחו של בעל הוי כשומע מפיו, אבל כיון דמילי לא מימסרן לשליח רק שיהא שליח שלא בפניו על זה אינו יכול למנות שליח שלא בפניו שיהא כמותו כאלו הוא כתבו לשמה כל שלא שמע מפיו ממש:

ומעתה לא קשיא דלא חשיב הכא יתר על כן שלא שמע מפי הבעל דלא חשיב לשמה דלא מן השם הזה הוא, רק לפי שצריך להיות שליח הבעל ואין אדם נעשה שליח על כתיבה לשמה רק כששומע מפיו, וכל שלא שמע מפיו אף דהוי לשמה לא הוי במקום הבעל, עכ"פ הוכחתי דאי נימא דהא דבעינן שמיעה מפי הבעל דאורייתא הוא כדעת רוב הפוסקים שלא כדברי התוס' בעירובין הנ"ל, ע"כ צריך לומר דהסופר צריך להיות שליח הבעל ופיסול שמיעה מפי הבעל היא כדברי הרמב"ן הנ"ל דאי משום לתא דלשמה דלא חשיב לשמה כל שלא שמע מפיו, א"כ ממילא קשה במתניתין דליתני יתר על כן אפי' כתב לשמה ובציווי הבעל כל שלא שמע מפיו לא חשיב לשמה:

איברא הא אכתי קשיא עכ"פ כיון דהסופר צריך להיות שליח הבעל, א"כ מתניתין דלא מיירי באמר אמרו תיפוק לי' דלא הוי שליח הבעל ואפי' כתב לשמה ממש מ"מ פסול, ובשלמא באמר אמרו בעינן פיסולא דלשמה דאל"כ הוי נעשה שליח שלא בפניו, אבל במתניתין אפי' לא בעינן לשמה כלל אינו שליח הבעל:

אבל באמת הא פשיטא דלא קשה מידי ואדרבא מכאן יש להוכיח שהסופר צריך להיות שליח הבעל דהא בגמרא יליף לה תנא דבי ר"י מספר כריתות לשם כריתות וכתב דבעינן לגירושין דידי' לה לשמה לגירושין דידה, ויש להבין אי נימא שאין הסופר צריך להיות שליח הבעל א"כ ע"כ הך וכתב אינו רוצה לומר שיכתבנו הבעל רק שתתגרש בכתב, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה"ג להדיא, לפי שסובר שאין צריך שליחות בכתיבה כמ"ש הב"ש סי' קכ"ג ס"ק ה', א"כ תיקשי היאך יליף מהך וכתב דבעינן לשם גירושין דידי' אבל למ"ד דסופר צריך להיות שליח הבעל והך וכתב היינו שיכתבנו הבעל שפיר קאמר כיון דכתיב וכתב א"כ צריך הסופר להיות במקום הבעל א"כ ע"כ צריך שיכתוב הגט עבורו שאם לא יכתוב עבורו אינו עושה שליחותו כלל והיאך יהא במקומו בכתיבה כיון שאינו כותב כלל עבורו, תדע שהרי שליח הולכה צריך שיתננו לה בשליחותו של בעל כמבואר בסדר הגט, אף דנתינה לשמה לא בעי מ"מ צריך שיתן לו מחמת שליחותו של בעל א"כ ה"ה בכתיבה, וכמו כן כיון שהבעל צריך שיכתבנו לשמה צריך הוא לכתבו עבורו ולשמה דאל"כ לא הוי שליח כלל ואינו כמות הבעל שיהא כאלו הבעל כתבו, והשתא לא שייך להקשות תיפוק לי' שאינו שליח הבעל דברישא דאתינן עלה מצד ספר כריתות בלי וכתב א"כ ממילא אין צריך להיות שליח והוי סגי שיכתוב לשם כריתות, רק כיון דכתיב וכתב שצריך שיהא שלוחו בכתיבה ממילא בעינן שיכתוב לגירושין דידי' דאל"כ אינו שלוחו, כללו של דבר דהך דבעינן שליחות ולשמה, ענין אחד הוא, ואי לא בעינן לשם גירושין דידיה דלא דרשינן וכתב ממילא לא בעינן שליחות בכתיבה, וכן אי לא בעינן שליחות לא בעינן לשם גירושין דידי' כמו שבארנו:

ובהכי ניחא הא דדייק בריש זבחים דסתמא פסול ממשנת הכותב טופסי גיטין, וקשה דלמא משום שלא נעשה שליח הבעל, ולהנ"ל ניחא דאי סתמא כשר א"כ לא בעינן רק שלא יכתוב להתלמד רק לכריתות, א"כ ע"כ לא דרשינן וכתב, דאי דרשינן פשיטא דסתמא פסול דבעינן שיהא שלוחו שיכתוב עבורו וכיון דפסול התם בכותב טופסי גיטין ש"מ דסתמא פסול, והיינו באמת לפי שצריך להיות שליח הבעל ובמקומו:

איברא אכתי קשיא לי הא דפריך בריש זבחים ורמי מתניתין דהתם אמתניתין דידן ומשני אשה לאו לגירושין עומדת, וקשה מאי קושיא הא הכא מקרא ילפינן לה דלא סגי במה שנכתב לשם כריתות דזהו סתמא רק צריך לגירושין דידיה ודידה מקרא דוכתב לה, וכ"ש אי נימא כנ"ל דמכח דבעינן שליחות לא מהני סתמא א"כ מקרא ילפינן לה, ומאי קשיא לי' לר"ל התם, אבל באמת לק"מ לפי שאני אומר דגם מה שצריך שיכתוב הבעל הגט או שלוחו במקומו היינו ג"כ מהך טעמא גופא דאל"כ הוי לי' סתמא ולא מיקרי לשמה וכולה משום לשמה אתינן עלה, והיינו דמקשה למה בזבחים סתמא חשוב לשמה ובגט לא מהני רק שיכתוב הבעל או שלוחו עבורו ואז הוא דחשיב לשמה, ומשני לחלק דאשה לאו לגירושין עומדת הלכך לא חשיב לשמה רק כשיכתוב הבעל או שלוחו במקומו, והשתא פשיטא דלא קשיא הכא תיפוק לי' שאינו שליח דהכל מכח לשמה הוא, דבלי שליחות הוי לי' סתמא כנ"ל ברור:

ועדיין יש לברר מה שיש להקשות לכאורה הא דטרח בריש זבחים לאשכוחי דסתמא פסול בגט ורצה להוכיח מהך משנה דהכא ודחינן לה עד שהוצרך להביא ממשנת הכותב טופסי גיטין, וקשה הא בהדיא מוכח הכא דסתמא פסול מקרא, דהא מספר כריתות הוי ילפינן דלא בעינן רק לשם כריתות דהיינו סתמא לאפוקי להתלמד, וקאמר עלה דכתיב וכתב דלא סגי בהכי רק לשם גירושין דידי' אלמא דסתמא פסול, דאל"כ בלשם כריתות בלבד סגי, וכ"ש לפי מה שכתבתי דמהך וכתב מוכח שצריך שיהא שליח הבעל ולכתוב עבורו שיהא במקומו, א"כ פשיטא דסתמא פסול, ונראה לי דלק"מ דודאי לפי האמת דסתמא פסול, ממילא דרשינן וכתב כפשטא דהבעל יכתוב או שלוחו במקומו ולא מהני לשם כריתות אבל אי נימא דסתמא כשר, אנן הכא קאמרינן דאי כתב רחמנא ספר כריתות הוי אמינא למעוטי להתלמד אבל כל שכתבו לכריתות אפי' כתבו לאחר בפי' לא איכפת לן קמ"ל וכתב דבעינן לשם גירושין דידי', ובוודאי סתמא נמי הוי כפי' לשם גירושין דידי' רק עכ"פ כיון דבעינן לשם גירושין דידי' עכ"פ דליהוי סתמא ממילא אמעט כתב לגרש ונמלך דלאותו