תפארת יעקב על גיטין קיט

הגט, א"כ משמע ודאי דבהך גוונא דאשה כשרה אינהו פסולין להביא, וקשה כיון דלא צוה רק להניחו לארץ אין זה רק מעשה קוף בעלמא, וכבר כתב הרא"ש לעיל דבכהאי גוונא אפי' א"י כשר כל שאינו ממנה שליח מדעתו אפי' צוה לו למסרו לפלוני ע"י כתב שעשאו שליח וכ"ש להניחו לארץ, וצריך לומר דמ"מ בח"ל פסולין אפי' בכהאי גוונא כמו סומא, דכיון דשליח שלא ניתן לגירושין הוא אינו נאמן בפ"נ, והא דאשה הכא נאמנת דכיון שמצוה לה ליקח מן הארץ הוי כשליח לגירושין, אבל התם דהוא אינו עושה רק מניח לארץ אינו נאמן בפ"נ, גם למ"ד דבעינן תחלתו וסופו בכשרות בעדות אשה יש לומר דפסולין להעיד בפ"נ ואפי' הי' סופן בכשרות, דתחילתו בפסול, אבל למ"ד דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות בעדות אשה. ע"כ משום שאינם שלוחים לגרש לא מהימני בפ"נ, ויש מזה ראי' לדברי רשב"ץ בא"הע סימן קמ"ב:

שם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה. לשון זה קשה מאד דלמה תהא שליח לקבלה תקבל מכח עצמה דהיא המתגרשת ולמה תהא שליח קבלה שלה, וצריך לומר כיון דעיקר הקפידה שלא תהא מגורשת מכבר קודם אמירת בפ"נ רק בעת אמירה, א"כ אי תתגרש מכח עצמה א"כ תיכף מגורשת מכי מטית התם, אבל אי מכח שליחות מתגרשת ע"כ תתרצה היא להיות שליח קבלה שלה דלא נעשית בע"כ שליח שלה א"כ קודם שנעשית שליח קבלה תאמר בפ"נ ותיכף תתגרש אבל בלי שליחות, מתגרשת היא ע"כ תיכף כשתגיע לשם כי מכח עצמה לא בעינן דעתה ורצונה:

שם שוי שליח קבלה. יש לדקדק כיון דקי"ל כל מילתא דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי שוי שליח, אם כן אשה זו שאינה יכולה לקבל בעצמה הגט מכח לא חזרה שליחות אצל הבעל א"כ היאך תעשה שליח לקבל הגט, וצ"ל דמ"מ כיון שיכולה להתגרש כשיתן לה הבעל הגט בעצמו אף דהשתא דאמר לה הוי שליח להולכה עד התם לא מצית להתגרש לא מיקרי בזה איהו לא מצי עבדא, ומ"מ צ"ע בזה:

ודע שיש לתמוה מה מהני דתעשה שליח קבלה הא שליח קבלה זה ג"כ אינו ראוי להיות שליח שהרי לא חזרה שליחותו אצל משלחו דהיא נעשית בעל דבר שהרי ממנה הוא מקבל ולמי יחזור, ולפי פירש"י משמע דאי אפשר שיהא שליח רק המשתלח מזה לזה דאז ראוי לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך א"כ שליח קבלה זה ג"כ לא חזרה שליחותו:

לכן נראה לי דכיון דהבעל אמר לה שוי את שליח קבלה הוי לי' שליח קבלה זה שלוחו של בעל כמו שהבעל הי' עושה אותו, ואף דאין הבעל יכול לעשות שליח קבלה היינו לפי שאין חבין לאדם רק בפניו וגט חוב הוא, ואפי' היתה מחזרת להתגרש אמרינן שמא חזרה בה כדאיתא בירושלמי ריש התקבל, אבל זה שנשלח לקבל מיד האשה בעצמו א"כ לא שייך שחזרה בה שהרי ברגע שהוא מקבל היא נותנת לו בעצמה א"כ הוי זכות גמור ושפיר מיקרי חזרה שליחותו אצל הבעל:

ובהכי ניחא מה שהניחו התוס' בצ"ע דלא משני הכא בקדמה ושוי' שליח מעיקרא דליכא לא משום חצירה הבאה לאחר מכן ולא משום בזיון, ולהנ"ל לק"מ דאי מכח שליחות דידה, כה"ג לקבל מידה לאו שליח הוא דלא חזרה שליחות אבל משלחו כלל, וע"כ מכח שליחות דידי' ואכתי איכא משום חצירה הבאה לאח"מ, אך בלא"ה כבר כתבתי ליישב קושית התו' בכמה פנים ע"ש:

בתוס' בד"ה והא לא חזרה וכו' שליח לא מיקרי וכו' ובקונ' לא פי' כן עכ"ל. לקמן דף ס"ג פירש"י בעצמו כדברי התוס' כאן, וכוונתו פשוט דקשיא לי' דכאן פשיטא להו דלא חזרה דלא קאמר הניחא או תפשוט, ולקמן מספקא להו, לזה פי' דכהך דהכא דנעשה בעל דבר אין כאן ספק, רק התם דלא נעשה בעל דבר רק שליח האשה מספקא לן, והרשב"א בחידושיו שם הוכיח מזה דהיכי דלא הי' ראוי מתחילה לחזור כהך דהכא הוי ודאי, ולפי זה מוכח דרש"י לא ס"ל כן מדהוצרך להמציא טעם אחר, ועמ"ש בדיבור שאחר זה:

בד"ה חצרה הבאה לאחר מכן, פי' בקונטרס וכו' לקמן דס"ג הארכתי בענין זה לבאר הך חשש דחהל"מ כי לכאורה הוא קשי הבנה מאוד, ושם אבאר שיש להסתפק למ"ד משום בזיון אי יכול ליתן לחצירה וכ"ש אי אין לה חצר שתקנה חצר שיתן הגט בתוכו אי שייך בי' בזיון כמו שליח קבלה, כמו כן יש ספק אי קנתה חצר שיתן הגט בתוכו אי יש בו ג"כ משום חהל"מ, ולכאורה כ"ש הוא כיון דבשליח קבלה גזרינן מכח חצר כ"ש בחצר עצמו שיש לגזור, וביארתי שם דרך אחר דעיקר החשש שתקנה חצירו של שליח שהגט בתוכו דתחשוב דכמו דמהני חצירו של בעל כה"ג דגיטה וידה באין כאחד, כמו כן חצירו של שליח הולכה, ובאמת כה"ג הוי חהל"מ ממש כמו שבארתי שם, לכך אסרו שלא תעשה האשה שום אמצעי לקבלת גיטה רק לקבל בעצמה מיד שליח הולכה ע"ש, וכך יש לפרש פירש"י ג"כ דחצר חבירו היינו חצרו של שליח הולכה דיחשבו דהוי כידו והוי כמונח ביד שליח הולכה כמו אי מונח בחצירו של בעל הוי כמונח בידו דאל"כ היאך תתגרש בקניית החצר הא ליכא ונתן בידה וע"כ דהעתקה זו מרשותו לרשותה הוי כנותן מידו לידה, וא"כ ה"ה גבי חצר של שליח כשתקנה ממנו החצר הוי כנותן לידה, ובאמת חצר אינו שליח כלל רק יד, הלכך גבי בעל שייך לומר שהוא ידו, אבל בשליח כיון שהוא אינו רק שליח א"כ חצירו אינו יכול להיות שליח רק יד ואי אפשר שיהא ידו של משלח שהרי אינו חצירו רק בעל החצר הוי שליח של משלח, אבל החצר של שליח אינו יכול להיות שליח של המשלח כי אין חצר רק משום יד והחצר של שליח אינו יד של הבעל, ודוק, ע"ש היטב:

בא"ד וא"ת למה לי למינקט. לפי מה שכתבתי לעיל ולקמן דס"ג דאין הכוונה כלל משום חהל"מ לגזור ב' שלוחים אטו חד רק בב' שלוחים גופא שייך הך גזירה, דחצר של שליח הוי שליח קבלה שלה, וא"כ הרי עשה הוא שליח הולכה ממש והיא עשתה לחצירו לשליח קבלה, אבל לגזור בב' שלוחים אטו חד לא גזרינן כלל, ולפי זה הכא נמי ליכא למיגזר משום לא חזרה דלא גזרינן ב' שלוחים אטו אחד:

אך בעיקר דברי התוס' יש להבין הא לקמן גופא קשה למה נקט הך מ"ד משום חהל"מ ולא משום חזרת שליחות, ועוד דמה זה שתירצו דאינו ברור, הא מעיקרא אמרו הך טעמא בפי' ומכח זה הוצרך הש"ס לומר דתעשה שליח אחר לקבלה, גם יש לדקדק מה שהניחו בצ"ע דלוקמא בקדמה ושווי', הא מ"מ איכא משום לא חזרה, וטפי משני דליכא למיחוש כלל, וצ"ל דכוונת התוס' כך דלקמן אין קושיא דלא קאמר חזרת שליחות דאולי לא ס"ל, דמספקא לן לקמן בהא, רק כאן כיון דמקשינן מעיקרא והא לא חזרה א"כ הוי לי' לומר בתר הכי הך גזירה, וע"ז תירצו דודאי מספקא לן, ולעיל הקשו דעכ"פ תפשוט מהכא דלא חיישינן ללא חזרה, אבל בתר הכי דקאמר הניחא לא מצי להקשות מכח לא חזרה דאולי הך מ"ד לית לי', וליכא למיפשט מהכא מידי דהנך דחיישי לחזרת שליחות כר' חנינא ס"ל דלא חייש כלל לשום גזירה ולכך הוצרך להקשות מכח חהל"מ (דהא קשיא לכולהו אוקימתא והיינו דמקשה לוקמא בקדמה ושווי' כיון דמשום לא חזרה ליכא למיפשט מידי שפיר מצי לאוקמא בהכי:

אמנם לפירש"י וכן לפי' הרשב"א הנ"ל דהכא לא מספקא לן כלל דנעשה בעל דבר או שלא הי' מתחילה שליחות הראוי לחזור לק"מ, דוודאי הא דקאמר למ"ד משום חהל"מ מא"ל, אין הכוונה כלל דוקא דלגזור הכא משום חהל"מ רק כיון דלמ"ד משום בזיון לא גזרינן כלל והיכי דלא קפיד כשר, אבל למ"ד דגזרינן א"כ הכא יש לגזור באמת תרתי משום חהל"מ ומשום לא חזרה שליחות ואף דהתם לא קאמר רק חהל"מ דהתם לא הוי רק ספק לא חזרה דאינו רק שליח ולא בעל דבר, אבל הכא ודאי לא חזרה דנעשה בעל דבר גם לא הי' מתחילה שליחות הראוי לחזור, והיינו דלא משני בקדמה ושווי', דמה בכך אכתי משום לא חזרה שליחות איכא ודאי בלי ספק כלל:

אמנם לפי' הרשב"א הנ"ל אכתי יש לדקדק למה שם משני בקדמה ושווי', הא בהא הוי ודאי לא חזרה דלא הי' מתחילה שליחות הראוי לחזור, ומה בכך דליכא משום חהל"מ משום לא חזרה איכא, ואמת דגם לפירש"י יש להקשות דאכתי היאך קאמר נ"מ בקדמה ושווי' דנהי דהוי ספק לא חזרה דאינו רק שליח אבל מה צורך לומר נפקותא דלא ברירא כיון דבלא"ה איכא נפקותא טובא היכי דלא קפיד בעל וכה"ג, אבל באמת לק"מ דהתם בקדמה ושווי' ליכא משום לא חזרה כלל דהא התם הם ב' שלוחים, רק לגזור משום שליח אחד א"כ וכי שייך לגזור כשתעשה היא שליח קבלה שיעשנו הבעל שליח הולכה עד מקום פלוני ואח"כ יהא לקבלה מאיזה צד נחוש לכך, וכבר אמרו לעיל והא אשה דלא שכיחא ופירש"י דלא שכיחא שיעשה כך הלכך ודאי לא גזרינן בב' שלוחים אטו חד שיעשנו הבעל להולכה עד מקום פלוני אבל בכאן שהוא עשה האשה שליח להולכה עד מקום פלוני א"כ שפיר יש לגזור אף כשאומר שוי שליח קבלה שמא יאמר שהיא בעצמה תהא שליח לקבלה ולא חזרה שליחות: