תפארת יעקב על גיטין קיז

אלמא דסומכין על הכתב שאינו מזויף א"כ מ"ש דבח"ל חיישינן שזייפה, ועוד לאביי מה זה שאמרו מה בין גט למיתה הא ההפרש מבואר דבהא יש לחוש שמתכוונת לקלקל ובגט לא שייך זה, ואפי' במיתה בלי כתב אי לא הי' מקום לחוש לקלקול לא היינו חוששין, ומה זה שאמר שהכתב מוכיח, גם קשה מה שהקשה הרשב"א ז"ל דמה בכך דאינה מתכוונת לקלקל מ"מ מתכוונת להוציאה מבעלה דזהו עיקר הנגיעה שלהם ומה שתירץ הרשב"א ז"ל דרק לקלקלה חיישינן אבל לאפוקי לא דתכנס אחרת תחתיה, דברים אלו לא נתבררו לי כלל דא"כ אפי' תקלקלה הרי תכנס אחרת ותרצה לקלקל גם זו, וע"כ דזו חושבת דרק זו היא עמה בשנאה אבל עם אחרת תהיה באהבה א"כ פשיטא דאפילו לא תוכל לקלקלה עכ"פ למה לה להיות עמה ואין אדם דר עם נחש בכפיפה, גם מכל הסוגיא ביבמות יש לדייק שם דעיקר השנאה לאפוקי מבעלה לא לקלקל דוקא ובשביל שאינה יכולה לקלקלה לא תעשה לה עכ"פ לאפוקי מבעלה דבר זה זר מאד:

לכן נראה לי בביאור סוגיא זו, והוא שאני אומר דודאי יש ב' מינים בהני חמש נשים חדא שיעשו לטובתם לאפוקי מבעלה, ושנית לנקום נקמתה ממנה, ויש הפרש בין זה לזה דכל שהוא לטובתה כל שיגיע לה נזק מזה דמרעי נפשה טובא וכדומה לא תעיד שקר, אמנם לנקום נקמתה הרי אמרו שם דאפילו נשאת צרתה אינה נאמנת דאומרת תמות נפשי עם פלשתים ומעידה שקר אף אם יגיע לה נזק:

ומעתה אני מפרש על שני פנים קרובים זה לזה, חדא דר"י ס"ל דכל היכא דכתב מוכיח שוב ליכא למיחש לזיוף כלל, רק ההפרש בין א"י לח"ל הוא דבא"י שאין אנו צריכים לעדותם רק על הכתב דנין א"כ בהו נמי הכתב מוכיח, אבל בח"ל דאפי' בשליח דעלמא בעינן שיראה כתיבת הגט ויעיד על זה שראה ואי לא ראה כתיבת הגט לא מהני, א"כ עלייהו אין לסמוך שראו כתיבת הגט, ומשקרי במה שאומרים שראו כדי שינתן הגט ולאפוקי מבעלה, ונהי דלהא ליכא למיחש שמתכוונת לקלקל דהא לא יועיל ערעור הבעל אבל עכ"פ יוצאת היא מבעלה הלכך אינה נאמנת, אבל לזיוף לא חיישינן דהכתב מוכיח רק היא לא ראתה כתיבת הגט ואומרת שראתה כדי שינתן לה ותצא מבעלה עכ"פ, זהו שיטתו של ר"י, ואביי ס"ל להיפך דוודאי היכא דליכא למיחש לקלקול רק לטובתה לאפוקי מבעלה, א"כ כמו דבשליח דעלמא אמרינן דכל שאומר בפני נכתב האמת אתו דלא אתי לארועי נפשי', וסברא זו ודאי שייך אף בהנך חמש נשים דאל"כ בלא"ה בח"ל למה יוכשרו להביא הא לא שייך בהו סברא דלא מרעי נפשייהו, וע"כ דגם בהו שייך הך סברא א"כ לא חיישינן שתעשה דבר ותעיד שקר לטובתה במה שיוכל לבוא לה רעה, אמנם לנקום נקמתה ממנה בודאי חיישינן משום תמות נפשי עם פלשתים, והיינו דקאמר בארץ דיש לחוש לקלקולא חיישינן שזייפה הגט, ואף דמרעי נפשה טובא כשיתברר לבעלה שהוא מזוייף והיא זייפה מ"מ אינה חוששת כיון דהיא תתקלקל ע"י עדותה אבל בח"ל כיון דלא שייך קלקול דלא משגחינן בי' ואין כאן חשש רק לחוש דלטובתה זייפה הגט בודאי לא חיישינן דלא מרעי נפשה בשביל זה כמו שליח דעלמא, דוודאי מה שאנו חוששין הוא שעושה לאיזה הנאה דאין אדם חוטא ולא לו ומ"מ משום סברא דלא מרעי נפשי' נאמן, וה"ה בהנך חמש נשים:

ועוד אני אומר קרוב לזה, דלכ"ע לא חיישינן בחמש נשים שזייפא הגט דמעשה לא עבדי רק דיבור חיישינן, והיינו דקתני מתניתין שהכתב מוכיח דלזיוף לא חיישינן כלל, רק אביי ס"ל דבא"י נהי דבעלמא לא בעי קיום דלא חיישינן לזיוף, אבל מ"מ עיקר מה שאנו סומכין דניתן לשליח לגרש בו ברצון הבעל, הוא דלא חיישינן דשליח יעשה כן דלא ניתן לו לגירושין והוא ילך ויתננו לגירושין, אבל בהנך חמש נשים יש לחוש דלא ניתן להו לגירושין ואף דאי יבוא הבעל ויערער מרעי נפשה טובא דהא הבעל יודע שיקרה, מ"מ מתכוונת לקלקלה ותמות נפשה עם פלשתים, אבל בח"ל דקלקול ליכא ממילא לא חיישינן דמשקרת שלא ראתה כתיבת הגט או שלא ניתן לה לגירושין דלא מרעי נפשה כיון דאינה יכולה לקלקלה, ולפי' זה ניחא לי טפי מה דלא חייש אביי דמתכוונת לקלקלה על ידי עדים וראי' שהוא מזויף, ולפי זה ניחא דלזיוף ליכא למיחש כלל דהכתב מוכיח, ועיקר החשש דלא ראתה כתיבת הגט או לא ניתן לה לגירושין ובזה קשה הדבר לברר בעדים ולא חיישינן כנ"ל ועמ"ש עוד בתוס' בד"ה אדרבא]. ומעתה כל הקושיות מיושבין על נכון, דשפיר קתני במתניתין לאביי מה בין גט למיתה דאף דבגט לא שייך קלקול מ"מ שייך דמתכוונת לאפוקי וזייפא הגט, ועל זה אמר שהכתב מוכיח שאינו מזויף, ולפי' הראשון הנ"ל לאביי דוקא בח"ל הוא דאז כתב מוכיח כמו בעלמא בכל גט אבל בא"י לא דמי כלל לשאר גט דלא חיישינן לזיוף דלא חשיד אינש לזייף אבל זו מחמת תמות נפשי עם פלשתים לא שייך זה כלל ויש לחוש בה שזייפה, רק בח"ל כיון דתמות נפשי וכו' ליכא רק לעשות לטובתה כמו דלא חיישינן בעלמא שיזייף אדם שטר לטובתו ה"ה בהנך, ולפי' השני הנ"ל דלא חיישינן לזיוף לכ"ע רק שלא ניתן לה לגירושין ג"כ אתי שפיר במתניתין לאביי דשפיר קאמר דכתב מוכיח, דאין לחוש לזיוף שאילו היה מקום לחוש שזייפה א"כ ממילא מתכוונת לקלקלה דוודאי יתברר שהוא מזויף רק דלזיוף ליכא למיחש כלל כמו בעלמא דמעשה לא עבדי ואין כאן רק לחוש על הדיבור בא"י יש לחוש שלא ניתן לגירושין ובח"ל יש לחוש שלא ניתן לגירושין ולא ראתה כתיבת הגט לכך בא"י דיש לחוש שמתכוונת לקלקל אמרינן שפיר דמשקרת דלא ניתן לה לגירושין ואף דמרעי נפשה דבעל ידע דמשקרת מ"מ תמות נפשי עם פלשתים, אבל בח"ל דלא תקלקלה דבעל לא יאומן ממילא לא תעיד שקר לטובתה לאפוקי מבעלה במה שתהא משקרת בבעלה כ"כ שהרי יתגלה לו שקרה שהעידה שקר, כנ"ל ברור:

והנה הרמב"ן והרשב"א נחלקו בחמש נשים בא"י לאביי אי מהימני' עכ"פ כשאומרת בפ"נ כיון דבהא לא מהני ערער הבעל וכתב הרשב"א דאינה נאמנת דלאו כ"ע דיני גמירי, ובאמת הוא דחוק מאוד שהרי וודאי אשה זו יודעת דבא"י משגחינן בי' ובח"ל לא מכח בפ"נ א"כ בא"י כשאומרת בפ"נ וודאי יודעת דאי אתא מערער לא משגחינן בי' דאל"כ אלא שלא נאמין לה רק להנשא, מה צורך לבפ"נ דהא יודעת דבא"י אין צריך לומר ואי לא מהימנא להנשא לא תאומן עם בפ"נ כל שיועיל ערער הבעל אלא שאני חוכך במה שאמרו בברייתא כשם שאינן נאמנות לומר מת בעלי כך אינן נאמנות להביא גיטה והיאך שייך לומר אינן נאמנות מה שנאמנת אם תאמר בפ"נ והרי כך אמרו במשנה אף הנשים שאינן נאמנות וכו' נאמנות להביא גיטה והיינו בח"ל ע"י אמירת בפני נכתב, ולמה קראו בברייתא אינן נאמנות מה שנאמנות באמירת בפ"נ מה דבמשנה אמרו על זה נאמנות:

לכן נראה לי לפי מה שכתבו התוס' דר"י ס"ל דיכולה לקלקלה ע"י עדים וראי' וצ"ל דאביי לא חייש להך כיון דאין מצוין לקיימו ממילא קשה לברר בעדים וראי', אבל בא"י דמצוי לקיים שפיר יש לומר דמתכוונת לקלקל ע"י עדים וראי', והא דקאמר איפכא מסתברא בארץ דאי אתי מערער משגחינן בי' היינו לסתור דברי ר"י קאמר איפכא מסתברא כיון דס"ל בארץ מהימנא בלי בפ"נ כלל, אבל לדידי באמת עכ"פ גרע א"י דיכולה לקלקל ע"י עדים וראי', גם בלא"ה נראה לי בעיקר מה שהחליטו דבא"י נאמן השליח בפ"נ אפי' לסלק ערער הבעל והיינו ממה שאמרו לעיל ואי עבדית אהנית, ולי אין זו ראי' כלל דשאני התם דהי' בבבל או כפר סוסאי שהוא מובלע בתחום א"י אבל ח"ל הוא ואיכא מ"ד דבהנך צ"ל הלכך אף שהוא מיקל שאין צ"ל אבל שפיר קאמר לי' ואי עבדית שאתה תופס כמ"ד שצריך לומר אהנית דלא יועיל ערער הבעל אבל בא"י דלא הי' תקנת חכמים כלל לומר בפ"נ לכ"ע ליכא למ"ד שיועיל מה שיאמר מעצמו בפ"נ לסלק ערער הבעל מה דמדינא צריך תרי דוקא והיינו דקאמר בפשיטות הכלל ארץ וח"ל דבארץ ליכא גוונא להכשיר חמש נשים כלל כנ"ל, ועמ"ש לעיל ד"ו ע"ב בתוס' בד"ה ואי עבדית אהנית:

שם אשה נאמנת להביא גיטה מק"ו וכו' וממקום שבאת סוגיא זו צריכה ביאור דיש לתמוה בה הרבה, חדא דבמתניתין קתני ובלבד שצריכה לומר ש"מ שהי' מקום לומר דאינה צריכה לומר כלל, והכא יליף לה מק"ו דנאמנת להביא, ועכ"פ היאך תהא עדיפא משליח דעלמא דנאמן להביא גט ולהעיד על מיתה ומ"מ צ"ל בפ"נ, ועוד דהכא משמע דמדינא צריכה לומר ממקום שבאת, ולעיל פריך והא אשה דלא שכיחא וכו' ומשני שלא תחלוק בשליחות, אלמא דמן הדין לא היתה צריכה לומר רק משום שלא תחלוק, ועוד מה ענין חמש נשים דנאמנין, לאשה עצמה, דמ"מ כיון דבח"ל לא שייך שתקלקלה הוי להו הנך כמו שליח דעלמא דנאמנין, ואם בא לומר דאשה דמיא לשליח דעלמא ממש, א"כ לאו מחמש נשים ניליף לה רק מכל שלוחים דעלמא, וע"כ דיש סברא לומר דאשה עצמה גרועה משליח דעלמא א"כ אף מה' נשים לא מוכח מידי לפי סברת אביי דלא שייך בהו שום חשש שקר כל שאומרים בפ"נ והוי להו כמו שליח דעלמא: