תפארת יעקב על גיטין קטז

במשנה אף הנשים וכו'. יש לתמוה לפי מה דמשמע מדברי הרא"ש לעיל דפסולי עבירה רק בח"ל אין נאמנין להביא את הגט אבל בא"י נאמנין ע"ש, א"כ למה לא חשיב הכא פסולי עבירה לר"י דמוקי מתניתין בא"י דלעדות מיתה אין נאמנין ולהביא גט נאמנין, דהכתב מוכיח, ועוד דאפילו לדעת הרמב"ם ז"ל פ"ו מה"ג דאפי' בא"י אין פסולי עבירה כשרין להבאת הגט, נראה דהיינו דוקא לאביי דקי"ל כוותי' דבא"י ג"כ חמש נשים פסולות דמכווני לקלקלה, א"כ ממילא פסולי עבירה ג"כ אין נאמנין, דבהו פשיטא דיש לחוש דמשקרי לאיזה סיבה והנאה, תדע דאפי' בח"ל דחמש נשים כשרים לר"י הני פסולין, דחמש נשים כל דליכא למיחש דמכווני לקלקלה לא משקרי, אבל אינהו בלאו הכי משקרי לאיזה טעם אחר, אבל לר"י דסובר חמש נשים בא"י כשרין, דכל דאין צורך לסמוך אדיבור דידהו רק על הכתב, אין הפרש בין אלו לאחר, א"כ ה"ה פסולי עבירה בא"י הא מ"מ הכתב מוכיח, ואם אתה אומר דחיישינן בהו ולא מהני כתב, ניחוש בחמש נשים ג"כ, וא"כ תיקשי מ"ש דנקט במתניתין חמש נשים ולא פסולי עבירה דאורייתא דבהו ג"כ כתב מוכיח:

בשלמא הא לא קשיא להיפך למה לא חשיב לעיל פסולי עבירה דבח"ל פסולין לכ"ע והתם בח"ל מוקמינן לה לעיל, דיש לומר דלא חשיב רק הני דפסולין מתורת שליחות לא מטעם שאין נאמנין ואפילו סומא אינו פסול מטעם אמונה רק מכח שלא ראה או כמו שכתבתי לעיל דפסול ג"כ מדרבנן לשליחות הגט ע"ש, ונ"מ למ"ד דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות בפסולי עבירה, א"כ בחזרו בתשובה כשרין וכן ראיתי בספ"י לעיל:

אלא שיש לדקדק עדיין אי הנך פסולי עבירה כשרין לשליחות רק מכח חסרון אמונה א"כ למה פסק בנתקיים פסול מדרבנן כיון דבני שליחות נינהו, וראיתי להרב הנ"ל שכתב דפסול מדרבנן דחיישינן שאינו שליח הבעל כלל ע"ש, ולכאורה עדיין לא הועיל דהא משמע מדברי הרב ז"ל בהדיא דרק להבאת הגט פסולין אבל לשליחות קבלה כשרין שהרי בפירוש כתב מעיקרא הכל כשרין לשליחות הגט בין לקבלה בין להולכה והבאה חוץ מחמשה, ומדכתב בתר הכי דפסולין מדאורייתא, פסולין להבאת הגט, משמע ודאי דלקבלה כשרין, וא"כ אי מטעם שלא קיבל מיד הבעל לגירושין א"כ הרי לקבלה נמי פסולין דאף דשליח קבלה צריך עדים היינו עידי אמירה ועידי קבלה, דוקא בנקרע אבל בישנו בידו אין צריך רק עידי אמירה א"כ פסולי עבירה ניחוש שמא לא בא לידו מן הבעל כמו שאתה חושש בשליח הולכה אפילו ישנו בידו שלם:

אבל מ"מ הא לא קשיא כלל דודאי שליח קבלה יכולין להיות דכיון דע"כ איש זה נעשה שליח האשה לקבל דהא עידי אמירה בעי בכל גוונא אפי' ישנו בידו שלם, א"כ פשיטא דליכא למיחש דנפל מיד הבעל ומצאו שליח האשה דלנפילה דיחיד פשיטא דליכא למיחש, אבל שליח הולכה בודאי יש לומר דמצאו ומשקר לומר שהוא שליח ואינו שליח כלל רק נפל ומצאו זה כמש"כ הרב הנ"ל, ומה שפסלו הרמב"ם לשליחות הבאה אף דהוי ג"כ נפילה דיחיד משום דשליח הבאה אין צריך עדות כלל, הלכך בפסולי עבירה חיישינן דאינו שליח כלל רק מצאו ואומר שהוא שליח הבאה אבל שליח קבלה יכולין להיות, וזה ברור, אבל הנ"ל ודאי קשה דעכ"פ לר"י דהכא למה לא חשיב פסולי עבירה דכשרין ג"כ בא"י אף דפסולין לעדות מיתה משום דהכתב מוכיח:

איברא לדעת הרמב"ם הנ"ל אכתי יש ליישב ולומר דאפילו לר"י דחמש נשים נאמנות בא"י אבל פסולי עבירה אפילו בא"י אין נאמנים, והיינו כפי סברא ראשונה של הרב הנ"ל דחיישינן שמסרו בידו לפקדון, ואף דשליש נאמן, דהימני', אבל ברשעים דחזינן דחשידי לשקר לא שייך זה. אלא שיש לתמוה עליו למה בשליח קבלה כשרין ס"ס כשיש בידו שלם דלא בעי עידי קבלה ניחוש שבא לידו לפקדון, אבל באמת לק"מ דוודאי בשליח קבלה שייך הימניה אפי' ברשעים כמ"ש התוס' בסוגיא דשליש דכך גמר בלבו לגרש אפי' משקר, אבל נראה דלא שייך גמר זה רק בשליח קבלה אבל בשליח הולכה לא שייך גמר בלבו רק בי' סברא דהמני' כפשטא, דמסתמא כיון שמסר לו הגט הימני' שלא ישקר ומסתמא אמת אומר וכיון דרשיעי נינהו לא שייך הימני' כיון דידעינן דמשקרי, וגמר בלבו לא שייך בהולכה כיון שלא נמסר שתתגרש במכירה זו כלל אפי' לדברי השליח, והשתא אפי' לר"י דוקא חמש נשים נאמנות דכיון דלאו רשיעי נינהו אף דאנן חיישינן להו אבל אינהו מוחזקין בכשרות שפיר שייך הימני' וממילא תפיסתן מוכחת הכל שהם שלוחים ושפיר קתני שהכתב מוכיח אבל פסולי עבירה נהי דהכתב מוכיח שאינו מזויף אבל אינו מוכיח שניתן לו לגירושין כיון דלא שייך הימני':

ונראה לי לומר עוד דאפי' הרא"ש מודה דאפי' בא"י פסולין ומה דנקט ח"ל דבהא אפי' ידענו שהוא שליח הבעל לא מהני רק שיאמר בפ"נ והוא אינו נאמן כלל, אבל בא"י מהני בעדים שנעשה שליח הבעל, תדע דכיון דקי"ל כאביי דחמש נשים בא"י אין נאמנות והיינו דחיישינן להו דמכווני לקלקולא ולא מהני הוכחת הכתב א"כ פשיטא דכ"ש פסולי עבירה, ואף דבהו לא שייך לחוש לקלקול מ"מ הא חזינן דחיישינן בהו בלי קלקול דהא בח"ל דלא שייך לחוש לקלקול חמש נשים נאמנות ואלו פסולי עבירה אינן נאמנים א"כ כ"ש בא"י דחמש נשים אין נאמנות ולא מהני הוכחת הכתב כ"ש דפסולי עבירה אינן נאמנין וע"כ דכוונת הרא"ש כמ"ש וזה ברור:

בגמרא כאן בארץ כאן בח"ל. במ"ל פי"ב מה"ג נסתפק בנפל למים שאל"ס והעידו הנך חמש נשים עדות המועיל לינשא לכתחלה אי סמכינן עלייהו רק לענין לינשא לכתחלה ע"ש:

ולכאורה מהך סוגי' דהכא איכא למיפשט ספיקו של הרב הנ"ל שהרי בהדיא כתב הרמב"ם פ"ז מה"ג דאי לא עמד השליח אצל הכתיבה ולא נתקיים ונתן לה הרי זה פסול עד שיתקיים, וכללה כייל הרב ז"ל פ"י מה"ג דכל היכי שזכר גט פסול היינו דלכתחלה לא תנשא ואי נשאת לא תצא, ומ"מ בין לר"י בין לאביי הכא לא מהימני' חמש נשים בח"ל רק לאביי טעמא משום בח"ל ליכא למיחוש לקלקולא, אבל לכ"ע אפילו לענין לינשא לכתחילה לא האמינו לחמש נשים:

אבל באמת ליכא למיפשט מידי מכמה טעמים, חדא דהכא לאו לענין לכתחילה בלבד סמכינן רק דאפי' יבוא הבעל ויערער לא יועיל דבלי עדותן הגט בטל כשהוא מערער ואי נימא דבאמת בהו יועיל ערער הבעל רק שנסמוך להתיר בלי ערער, הא וודאי ליתא דכל היכי דמהני ערער הבעל אי אפשר להתיר בלי קיום דכך הוא עיקר תקנת חכמים לומר בפ"נ כדי שלא יועיל ערער הבעל וכאן לא הועילו בתקנתן כלל, ורחוק לומר דמ"מ נסמוך עלייהו דדקדקו שפיר דברצון מגרשה ולא יבוא ויערער וכן משמע לכאורה מפירש"י לעיל דף ג' ע"א בד"ה מעיקרא מידק דייק, אבל בכל הסוגי' משמע דכל היכי דמהני ערער הבעל לא מהני בח"ל בלי קיום ועוד דדוקא בנפל למים שאל"ס דכבר יצאת מחזקת א"א מדאורייתא ס"ד דמהני עדות חמש נשים להתיר לכתחילה, אבל כאן אשה זו לא נתגרשה כלל וא"א גמורה היא ואנו נתיר לגרשה שלא כתיקון חכמים כיון דעל עדות חמש נשים אין לסמוך לכך אין מתירין לגרש וממילא א"א גמורה היא, גם לפי סברא השני' של הרב בעל מ"ל שם דכיון דאי נשאת לא תצא לא שייך לחוש לקלקולא ודבריו צריכין ביאור דמ"מ ס"ס אי יבוא חי תתקלקל וזו המעידה שמת שקר מעידה, וצ"ל דכוונתו כיון דאי נשאת לא תצא בלי עדותה הרי בלא"ה אנו תופסין שמת וודאי א"כ אף זו אפי' אינה יודעת שמת מ"מ לא שייך שתרצה לקלקל דמ"מ חושבת שבוודאי מת כיון שנפל בתוך מצולות ים כמו שאנו תופסין שמת ולא שייך קלקול, ומעתה הכא לא שייך זה דכל שהיא משקרת יודעת שבאמת לא נתגרשה ושפיר תתקלקל ע"י עדים וראי', כמ"ש התוס':

ועוד נראה לפע"ד דמודה הרמב"ם ז"ל דאפי' נשאת אסור לדור עמה עד שתקיים רק אפוקי בגט לא מפקינן לה מיני', ואף דבעלמא בפסול דרבנן יכול לדור עמה היינו היכי דאי אפשר לתקן, אבל הכא כיון דאיכא תקנתא בקיום אסור לו לישב עמה באיסור ופסול דרבנן עד שיתקן:

וראי' ברורה לזה דאל"כ תיקשי לי' להרמב"ם הא דמוקמינן לעיל פ"ק ברייתא דקתני המביא גט ולא אמר בפ"נ ובפ"נ אם נתקיים בחותמיו כשר ואי לאו פסול, ומקשינן מינה לרבה ומוקי לה אחר שלמדו ובניסת. והשתא תיקשי אי ניסת בלא"ה לא תצא אפי' לא נתקיים וע"כ דבלא נתקיים פסול הוא ואסור לדור עמה עד שיקיים וזה ברור ולפי זה ממילא מהני הך עדות אפי' לענין אי נשאת לכך אין חמש נשים נאמנות:

שם בארץ דלאו אדיבור דידה סמכינן וכו' איפכא מסתברא עד תניא כוותי'. בסוגי' זו יש לדקדק הרבה חדא כיון דבח"ל לא מהימנא א"כ ע"כ דחיישינן שזייפא הגט א"כ מ"ש דבא"י לא ניחוש להכי שהרי בשליח דעלמא אין אתה חושש שזייף וכל שאומר בפ"נ נאמן וזו אינה נאמנת, וע"כ דמשום שנאה חיישינן שזייפא א"כ בא"י נמי נימא הכי ואף דבעלמא לא חיישינן בהני חיישינן, ועוד כיון דקתני במתניתין שהכתב מוכיח