תפארת יעקב על גיטין קטו

התם להקשות לר"י מהך סברא דא"י לא חשיב בתורת תרומה לפי שאינו מחוייב ודוק:

לכן נראה לי לפרש דודאי ר"י דהכא דפוסל עבד לשליחות לפי שאינו בת"ג, הכוונה לפי שאינו בת"ג דנפשי' אינו יכול להתיר אשת ישראל, וממילא כיון שאינו יכול להתיר לא נעשה שליח, ואפי' נשתחרר אח"כ כיון דמעיקרא לא הוי שליח הואיל ואינו ראוי להתיר אז, אמנם בתרומה בלא"ה ידעינן דא"י פסול לתרום של ישראל מקרא דאתם כמו דממעטינן אתם ולא אפוטרופסין אתם ולא התורם את שאינו שלו כדאיתא התם, ממילא אימעט א"י ג"כ דאתם ישראל או בני ברית תדע דאל"כ אלא מיתורא דאתם הא צריך אתם לכל הני דממעט התם וע"כ דממילא אימעט, והא דקאמר התם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, היינו על השליחות שאינו יכול להיות שליח, ונ"מ אפי' תרם כשנתגייר לא הוי מהני, דמאתם לא ילפינן רק לתרום אבל לא שלא יהא שליח לתרום וכל שתרם ביהדות הוי תרומה קמ"ל גם אתם דלא מצי לשווי' שליח כלל והיינו דמקשה הא למה לי קרא גם לרבות שליח למעט א"י משליחות הא מר"י נפקא כיון דמאתם אימעט מתרומה ממילא לא נעשה שליח כיון שאינו ראוי אז לעשות שליחותו בשעה שנתמנה, דמהאי טעמא פוסל ר"י עבד אפי' נשתחרר אח"כ כיון דלא הי' ראוי למעשה השליחות כשנתמנה לפי שאינו בת"ג לא נעשה שליח, ואהא משני ס"ד כיון דאיתא בתרומה דנפשי' שליח נמי מצי להיות אף דליתא בתרומת ישראל ודאי כיון דאיתא בדנפשי' ונ"מ אם נתגייר הי' יכול לתרום של ישראל אפי' נעשה שליח מקודם. ור"י דמפיק לי' מסברא לעבד משליחות ג"כ לפי שאינו בת"ג כלל אפי' בדנפשי' הלכך אפי' שליח אינו, אבל א"י לתרומה מצי להיות שליח קמ"ל גם, למעט א"י משליחות והיינו דמקשה הכא שפיר להיפך כיון דאיתא בתרומה דנפשי' ומ"מ לא נעשה שליח לפי שאינו ישראל למה לי' לר"י טעמא לפי שאינו בתורת גט דהא בלא"ה כל שאינו ישראל לא נעשה שליח ומשני דוקא שאינו בן ברית אימעט ולא עבד, והשתא נמי לא קשיא דלמא ר"י מתרומה לא יליף שכן קודש דהא ליתא דדוקא התם דלא נחית להך סברא דאיתא בתרומה דנפשי' שפיר מקשה לר"י דמתרומה לא יליף שכן קודש, אבל השתא דא"י איתא בתרומה דנפשי' לא שייך לומר שכן קודש דהא תרומת א"י ג"כ קודש רק התם בקושיא לא נחית כלל לתרומת א"י רק מתרומת ישראל מיירי, דבהא פשיטא לי' דא"י לא מצי לתרום של ישראל מאתם כנ"ל:

ובהכי ניחא לי מה דלכאורה יש להבין דלמא קרא לא קאמר רק כן תרימו גם אתם דאין התורם רק ישראל, ור"י קמ"ל דאינו יכול להיות שליח אפי' יעשה מעשה השליחות ביהדות ולפי הנ"ל ניחא, דזה מאתם מוכח, ומדקאמר גם אתם למעט א"י מתרומה ש"מ אפילו להיות שליח אימעט, ולפי הנ"ל ניחא לי מה שהביא הרמב"ם קרא דגם אתם למעט א"י משליחות אף דפוסק כר"ש דתרומת א"י אפי' בדנפשי' אינה תרומה, ולפי הנ"ל ניחא כיון דקרא דאתם ע"כ ממעט א"י כמו אפוטרופס ואינך דהתם ולדידי' איצטריך גם לרבות שליח דמגירושין ושין וקדשים לא ילפינן כדאיתא התם, א"כ ממילא אימעט א"י משליחות ג"כ מקרא ולמה לי' לומר מסברא מה דממילא אימעט מקרא, והא דקאמר הכא לאו משום דכתיב אתם גם אתם לאו למימרא דמגם דוקא ילפינן דא"י שתרם אין תרומתו תרומה דהא מאתם בלבד ילפינן רק מגם אתם מוכח ממילא דאפילו שליח לא הוי ואפי' נתגייר ומאתם ילפינן דא"י אינו תורם, מגם אתם דאינו נעשה שליח, ודוק:

בתוס' בד"ה אין העבד וא"ת ומתניתין ליתני עבד וכ"ש אינו יהודי. לדעת הפוסקים דבעינן תחילתו וסופו בכשרות דלא כהרמ"ה שהביא הרא"ש וכפי הנראה ג"כ מדברי התוס' לעיל בד"ה ה"ה, פשיטא דלק"מ דהא הוי פסול אפי' נתגייר בין כתיבה לקבלה דהוי שליח כשר, מ"מ כיון דבח"ל מיירי ובעת כתיבה הי' פסול דינו כמו סומא מכח בפ"נ, משא"כ עבד כל שהי' משוחרר בעת קבלה לענין בפני נכתב כשר גמור הוא כמו אשה, והיינו דלא דייק רב אמי לעיל מכח דליתני עבד ולא א"י רק דהוי לי' למיתני עבד ג"כ, ואף דהוא כשר בנשתחרר קודם קבלה מ"מ כמו דקתני קיבל הקטן ליתני עבד דתלוי ג"כ בקבלה כיון דמא"י לא נשמע עבד, ועוד נראה לי לפי מה שכתב הרא"ש דא"י פסול אפי' לא נעשה שליח לגרש רק למנות שליח אחר לפי שאינו בר שליחות לגיטין ולפי זה עבד שהוא בר שליחות שהוא בן ברית יכול להיות שליח למנות שליח אחר שאין לפסלו לפי שאינו בת"ג כיון דלא נעשה שליח לגרש א"כ מתניתין דקתני א"י פסול אפילו למנות שליח אחר משא"כ עבד כה"ג כשר, ואמת דהרא"ש הוסיף שאינו בן כריתות, ולא ידעתי למה בעי בהא בן כריתות כיון שאינו שליח לגרש, שהרי במוסר לא"י למסרו לשליח שעשאו בעצמו בכתב ולא עשה הא"י שליח ס"ל דכשר, א"כ עיקר החסרון מצד שליחות והרי עבד בר שליחות, אמנם גם בא"י צ"ע למה לא יוכל למנות שליח שהרי דבר זה מידי דלא בעי שליחות הוא רק כל שנתגלה לפלוני שזה רוצה בו להיות שלוחו די בכך, כמו כל השומע קולי, וכן כתבו ותנו, א"כ אי אמר לא"י שימנה לפלוני שליח אין צריך שיהא הא"י שלוחו לזה רק כמו כתב בעלמא שהוא מודיע אותו דפלוני מתרצה בו, וכן אי אמר לו שיתנו לכל מי שירצה הרי נתרצה בכאן לכל מי שיתן לו הא"י יהא שלוחו, והוי ממש כמו כל השומע וכו"', גם לפי תירוץ זה האחרון קשה לפי אוקימתא דר"י דמיירי בח"ל אי הכוונה למנות שליח הוי לי' שליח שלא ניתן לגירושין ואינו יכול לומר בפ"נ אפי' היה כשר והעיקר כמ"ש מקודם:

בא"ד וללישנא דאמר ר"י וכו' זהו לפי סברתם לעיל בתוס' בד"ה והא לאו בני דיעה דלא בעינן שליחות בכתיבה ולא בן כריתות, אבל לפי הסברא שם דבעינן שליחות וכריתות בכתיבה א"כ אי הוי קתני עבד הוי שמעינן דא"י נמי כשר לכתיבה דע"כ דאתי כר"מ דאל"כ עבד למה יוכשר לכתיבה הא אינו בן כריתות:

בד"ה לפי וכו' והא דמתגרשה וכו' מטעם חצר. ואפי' למ"ד חצר משום שליחות ניחא להו דגזירת הכתוב הוא שיועיל חצר כמו שליח אבל להתגרש ע"י עבד מטעם שליח מלבד חצר א"א שאינו בת"ג:

בד"ה האינו יהודי, פי' בקונ' כו' ונראה לר"י וכו'. רצונם בזה דלפירש"י קשה דפליגי אמוראי פרק השולח אי יש קנין לא"י ובודאי לא נחלקו בפלוגתא דתנאי דהכא. אבל לא הבנתי כלל מה ענין פלוגתא זו אי יש קנין להכא דהך פלוגתא הוא לענין לפטור הישראל שיוכל לאכול בלי מעושר אבל הא"י לכ"ע פשיטא דאינו חייב בתרומה ויכול לאכול בלי שיתרום כלל רק אי תרם תרומתו תרומה, ואפי' תימא שאין תרומה זו פוטרת את הישראל וכשרוצה לאכול צריך לתרום, אבל תרומת הא"י חשוב תרומה כמו שנודרים נדרים, ומ"מ יש לומר אף דהקדישו הקדש היינו אי מקדיש סתם, אבל אי בתורת תרומה קאמר אי אינו חייב בתרומה הוי לי' כהקדש טעות, לכך צ"ל דמיירי למ"ד אין קנין ויש בזה חיוב תרומה לכך מהני תרומת הא"י:

בד"ה תרומתו תרומה, והא דאמרינן וכו'. ולדעתי דלת"ק נמי אין מועלין בה דבהא מודה דמעילה בשל ישראל דוקא רק אסורה לזרים כהקדש דעלמא אבל אין בה דין מעילה ואולי לזה נתכווין רש"י במה שפי' שאסורה לזרים:

. בד"ה ותנן, הוי מצי לישנויי כו'. ולדעתי דעיקר הקושי' מהך ברייתא דקתני בה משלהם מבואר דבשל ישראל לא, והא ע"כ לאו כר"ש דלדידי' אפי' שלו אינו תרומה, וממילא מייתי נמי ממתניתין דמסתמא נמי לאו כר"ש אתיא כיון דחזינן דאפי' ת"ק סובר דאינו תרומה בשל אחרים, ולפי זה גרסינן כאן דתניא, וכן הוא האמת דליתא במתניתין הך תיבת משלהם, ולפי מה שכתבתי לעיל דהך אתם לכ"ע דרשינן ולא א"י דממילא אימעט כמו אפוטרופס ותורם שאינו שלו בלא"ה ניחא ודוק:

בד"ה מה אתם, לענין ריבית כו'. לא נתבררו לי דבריהם דהא לר"ש מהאי טעמא לא איצטריך משום דמסברא ידעינן לה לפי שאינו בתורת תרומה כמו בגט א"כ ה"ה בריבית כיון שאינו בתורת ריבית לא בעי קרא כלל:

בד"ה מ"ט דרבי גרסינן ולא ר"י וכן מוכח סוגיא התם. ר"ל דלא נימא דנגרוס כאן ר"י ונגרוס התם עובר ירך אמו, ועל זה כתבו דהסוגיא מוכחת על הגירסא דלאו ירך אמו וע"כ דכאן לא גרסינן ר"י רק רבי בד"ה ונעשה כמי שהקנה, תימא לר"י וכו'. ואני תמה על תמיהתם דאטו כל מי שמוסר גט לעבדו או לאשתו אמרינן דהיד קיבל הגט רק הגוף קיבל באמצעות היד ואין היד מצד עצמו בר קבלה רק בכחות הגוף ואמרינן דהגוף קיבל ע"י היד וכל הגוף קיבל קבלה זו, ואף כאן כיון שהעובר מכלל האיברים שלה אף הוא קיבל בקבלה זו ומכחו קיבלה היד וכמו כן בשיחרר כולה חוץ ידה מ"מ נשתחררה דהגוף קיבל השיחרור לא היד וכך הוא דרך קבלת הגוף במה שמונח ביד כי אי אפשר שיניחנו בתוך הגוף וזה ברור ויתר הדברים בסוגיא הנ"ל מבואר אצלי בחידושי לא"הע סימן קמ"א ע"ש: