תפארת יעקב על גיטין קיב

לעשות שליחותן בעצמן כמו שפירש"י בד"ה הא לא חזר גבי חש"ו, וה"ה סומא כיון שאינו ראוי לעשות שליחותו בעצמו אינו נעשה שליח, אבל פשיטא דפתוח המכיר ע"י אחר כשר, דכל הכרה בעולם כך הוא דאטו מכיר אותו מעת הולדו או שעמד בעת הקידושין רק כל שיכול לעשות מעשה השליחות לגרש בעצמו ע"י ידיעתו כשר, אבל סומא אינו יכול לגרש בעצמו כלל שאין לו שום ידיעה בעצמו ובעת גירושין צריך שיעמוד אחר אצלו ויאמר שזו קיבלה הגט לכך פסול הוא לשליחות הגט כמו חש"ו ואינו ישראל, והיינו דמקשה לי' ר"י דע"כ דט"ע דקול מהני והוי הכרה מעליא א"כ סומא נמי כשר דיכול לגרש בעצמו וידע שזו קבלה ע"י שמכירה בט"ע דקול מעיקרא ע"י אחרים והוי כמו הכרת פנים, ואח"כ יכיר אותה בינו לבינה בלי אחרים והוי שליח מעליא והנה לכאורה היה נראה כיון דלא פליג ר"י עלי' דר"ש כלל רק דע"י ט"ע דקול כשר א"כ היכי שאינו מכיר בט"ע דקלא או אפי' פתוח שנתן הגט ולא הכיר מודה דפסול רק דלא ניחא לי' לפרש מתניתין הכי דסתמא קתני סומא פסול ואפי' הכיר ע"י ט"ע דקלא ע"י אחרים מעיקרא, ובהכי הוי ניחא לי טפי הא דקאמר בסמוך ה"ה אפי' לא חזר ונתפתח ואיידי דקתני וכו' ויש להבין דמשום איידי יאמר דבר שאינו דאפי' לא חזר ונתפתח כשר, ולהנ"ל ניחא דוודאי פעמים דפסול כל שאינו מכיר בעצמו בט"ע דקול רק דקשיא לי' למה נקט חזר ונתפתח הא פעמים דכשר אפילו לא נתפתח, וקאמר דאיידי אינך נקט לי' בגוונא דבעינן חזר ונתפתח דוקא דהיינו כשאינו מכיר בטביעת קול:

אלא שיש לתמוה לפי זה למה השמיטו כל הפוסקים דברי ר"ש לגמרי כיון דלדינא מודה לו ר"י והוי להו להביא דאפי' בא"י פעמים סומא פסול באינו מכיר בט"ק וכן אפי' פתוח שגירש ולא הכיר כלל, לכן נראה לי דכל שראוי הוא לעשות שליחותו בעצמו באיזה אופן ממילא אפי' גירש ולא הכיר כשר, דבר שליחות הוא, ודוקא חרש ושוטה דאינן ראוין לשליחתן כלל, דלאו בני דעת הן פסולין לשליחות, אבל זה כיון שראוי הוא לעשות שליחותו בעצמו ע"י ט"ע דקול ממילא אפי' לא הכיר רק נתברר שנתן לה כשר, ולכך כיון שהמציא ר"י ט"ע דקול שוב ליכא נפקותא בהך דר"ש כלל כנ"ל, ועמ"ש בתו' בד"ה ממי נטלו:

שם הכא בח"ל עסקינן. קשיא לי דהא קתני במתניתין קיבל הקטן והגדיל וכו' סומא ונתפתח, משמע דבשעת קבלה הי' סומא אבל אי קיבל כשהי' פתוח כשר ומכח בפ"נ בלא"ה פסול כל שהי' סומא בעת כתיבה ולאו בקבלה תליא מילתא כלל רק בכתיבה:

והנה בהא היה אפשר לומר דקמ"ל קבלה דפסול אפי' היה פתוח קודם שמא הוחלף בעת קבלה ואינו יכול להעיד שגט זה נכתב בפניו, אלא שיש להקשות לפי זה למה יהא פסול בנתפתח כיון שיכול להכירו אח"כ שזה הוא, ואפי' תימא דהכא מיירי שאינו מכירו אח"כ אבל עכ"פ למה לא מוקי סיפא דחזר ונתפתח בכהאי גוונא דהיה פתוח בעת כתיבה ונסתמא בעת קבלה דמהני חזר ונתפתח כשמכירו עכשיו שלא הוחלף:

ועוד קשיא לי כיון דבח"ל מיירי היאך קתני קיבל הקטן והגדיל אפי' היה גדול בעת קבלה וכן כולהו מ"מ פסול כיון שהיה קטן בעת כתיבת הגט והיאך נקט פסילייהו על הקבלה, דנהי שהיו כשרים לשליחות מ"מ פסולים כמו סומא, ופשיטא דכולהו בח"ל מיירי כדמוכח לקמן דקאמר רישא וסיפא בח"ל מציעתא בארץ והיינו הך משנה, ש"מ דכולה בח"ל משתעי:

ואין לי מקום ליישב דבר זה אם לא שנאמר דוודאי קיבל הקטן והגדיל בקבלה תליא, שכל שהיה גדול בעת קבלה יכול להעיד בפ"נ על מה שראה קודם ואף דלא חשיב לה התם בהדי הנך דברים דנאמן קטן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו דהתם מיירי בהנך דברים דבעינן עדות מעליא כגון בקיום שטרות ולכך בעינן התם גדול עמו דוקא אבל הך דהכא דאשה ועבד כשרים לזה רק קטן פסול מטעם שאין סומכין עליו דלא דייק אבל כשהגדיל והלך בשליחותו מסתמא יודע שפיר שנכתב לשמה ולא מרעי נפשי' כמו גדול דעלמא כיון דסתם ספרי בקיאין בלא"ה, וכן לזיוף בא"י לא חיישינן כלל רק בכאן חששו והאמינו ע"א פסול הלכך גדול נמי נאמן להעיד על מה שראה בקטנו וכ"ש בזמן קצר כזה מכתיבה לקבלה בוודאי לא חיישינן דלא דייק, וכמו כן חרש כיון דיש לו דעת אפי' בעת חרשותו שהרי תקנו לו רבנן קידושין וגירושין רק שאין סומכין עליו בעת חרשותו אבל כשנתפקח בין כתיבה לקבלה יכול הוא להעיד ולזכור יפה שראה שנכתב לשמה, אמנם סומא פשיטא דאפילו היה פתוח בעת קבלה לא מהני כיון שהיה סומא בעת כתיבה וכמו כן שוטה פשיטא דלא שייך שיזכור שנכתב לשמה בעת שטותו כיון שלא היה בו דעת כלל וכלל אינו נאמן, והשתא מתניתין מילי מילי קתני קיבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח והני בקבלה תליא, והדר נקט סומא ושוטה ואינהו לאו בקיבל תליא רק בכתיבה, והיינו דערבינהו התנא בסיפא ולא נקט להו כסדר דנקט להו ברישא חש"ו סומא רק נקט להו קטן חרש סומא שוטה, ודרך התנא לפרש במה דסיים או במה דפתח, אבל לא לשנות הסדר לגמרי ולהנ"ל ניחא דמעיקרא נקט קטן דתלוי בקבלה וקמ"ל אפי' חרש בקבלה תליא כיון שיש לו דעת קצת, והדר נקט סומא דע"כ לא תלוי רק בכתיבה, ונקט שוטה דאיהו נמי לאו בקבלה תלוי אף שראה הכתיבה כיון שלא היה בדעת כלל והדר נקט א"י אפי' יש לו דעת לא סמכינן עליו בגט להעיד על מה שראה קודם, ותליא נמי בכתיבה:

אמנם הא קשיא לי עדיין בדברי ר"י דהיאך אפשר שיכלול התנא סומא בהדי הנך בחד כללא כיון דאי נתקיים בחותמיו סומא כשר שאין צריך לומר בפ"נ והנך דנקט בהדי סומא אפי' נתקיים בחותמיו פסול, ואפילו נימא דסובר כרבה משום לשמה ולא מהני קיום חותמיו, מ"מ מלבד דקי"ל כר"י וקי"ל כרבא, בפרט דליכא בכאן אוקומתא אחריתא כלל רק כר"י, אבל בלא"ה עכ"פ אי יתברר ע"י עדים שנכתב לשמה ואינו מזויף ליכא למיחש בסומא כלל והנך כלהו אפי' בכהאי גוונא פסולין, ורחוק לומר דסובר ר"י דכולה מתניתין לא מיירי רק להביא הגט לא שיגרשו הם רק כמעשה קוף בעלמא למסור לאחר וכלהו פסולין מכח בפני נכתב, דא"כ אפי' כשרים גמורים אינן יכולין להביא דשליח שלא ניתן לגירושין אינו נאמן לומר בפ"נ כמבואר בא"הע סימן קמ"ב:

ועוד יש להקשות לר"י כיון דמכח שאינו יכול לומר בפ"נ אתי עלה, הוי לי' למיתני ומי שלא ראה כתיבת הגט, יהא סומא או פתוח, ועוד שהרי משנה שלימה שנינו לעיל המביא גט ואי"ל כו' יתקיים בחותמיו, ומה התם דמתחלה הי' יכול לומר רק שנתחרש אחר נתינה לא מהני כ"ש במי שלא ראה כלל כתיבת הגט כגון סומא וכן לעיל רפ"ב המביא גט וכו' ולא אמר פסול. ומה בקשו בכאן בדין הסומא, ואמת דיש לומר דקמ"ל סומא אף ששמע קול קולמס דבאחר מהני ובסומא לא אבל מלבד דדעת הרבה פוסקים דלא מהני קול קולמס רק בכתיבה לא בחתימה, א"כ הרי כבר שמענו דבפני נכתב ולא בפני נחתם פסול, ובלא"ה זה לא יתכן אי נימא דבעינן שיכיר אח"כ בט"ע שזהו הגט שנכתב, כמ"ש הרא"ש לעיל פ"א, א"כ פשיטא דלא שייך זה בסומא, וא"כ כל מי שלא ראה הכתיבה ואינו מכיר בט"ע פסול להביא, ומאי ענין סומא דוקא דנקט ומה קמ"ל טפי מכל הני מתניתין דלעיל דכל שלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם פסול גם קשיא לי הך סומא ונתפתח דקתני במתניתין לר"י מקמ"ל מאי תועלת יש במה שנתפתח ס"ס הרי אינו יכול לומר בפני נכתב. ואפי' הי' פתוח מעיקרא ואי"ל פסול, ומה שכתבתי לעיל במשנה ליישב קצת אינו רק לדברי הרא"ש בחד תירוץ דסומא אינו פסול רק משום מראית העין בלבד דנראה שקרן, אבל לאינך פירושי דהתם לא שייך זה ובוודאי העיקר דבסומא לא מהני קול קולמס מדינא כיון שאינו מכיר הגט בט"ע א"כ מה יתן ומה יוסיף במה שנתפתח עכשיו שיוכשר, והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה לפע"ד ברור, דוודאי עיקר הקושיא ששאלו בגמרא אלא סומא אמאי לא לאו משום דפשיטא להו דסומא כשר לעדות דאדרבא הרי הקשו הפוסקים דבב"ב מבואר דפסול והוצרכו לחלק דהכא משום עיגונא הקילו ועכ"פ היאך פשיטא להו להקשות כאן אלא סומא אמאי לא, רק עיקר הקושיא דעל כרחנו אנו צריכין לומר דסומא זה פסול לשליחות כמו אינך דקא חשיב בהדי' דאל"כ אין דין של סומא שוה לאינך פסולין דפסלייהו משום שאינן בני שליחות ונ"מ בנתקיים בחותמיו דמשום עדות ליכא ומשום שליחות איכא, ואהא מקשה הש"ס מאיזה צד יפסל סומא לשליחות הגט ואתי ר"ש ופריק לפי שאינו יודע וכו', וכבר הוכחתי לעיל בהכרח דמטעם זה פסול לשליחות לר"ש כיון שאינו ראוי לעשות שליחותו מצד עצמו כלל ומעשיהו אינו רק מעשה קוף ואינו יודע אם עושה שליחותו והוי כמו חרש ושוטה דכיון שאינו עושה שליחותו בדעתו לא הוי שליח כמו שפירש"י בד"ה הא לא חזר, ודחה ר"י דבריו דכיון דיכול להכיר בט"ע דקול הרי ראוי הוא לעשות שליחותו מדעתו כל שכבר הכיר בט"ע דקול כמ"ש לעיל ע"ש, ואתי ר"י ופריק דסומא פסול