תפארת יעקב על גיטין קיא

לי' והכא נמי לא הוי רק מזויף מתוכו ופסול מדרבנן ואי נשאת לא תצא, ולדברי ר"ח גאון אתי שפיר מה שנתנו טעם דלא יוכשר להבאה משום דלאו בר היתרא והקשו בתוס' דנימא משום שליחות ולדברי ר"ח גאון ניחא דמשום שליחות במידי דלא בעי שליחות הי' כשר אבל משום כריתות פסול אפי' במידי דלא בעי שליחות רק למסור לישראל שלוחו, ולפי זה היה מקום להחמיר אפי' בגט הנשלח על הבי דואר דאפי' תימא דבהא ע"ח כרתי שפיר מ"מ הרי סייע בכריתות, דכיון דכריתות מתחיל מחתימה ואילך כל שסייע בכריתות מחתימה ואילך הגט פסול:

וראי' לדבר זה הוא ממה שכתב הג"א במעשה דקלוניא ששכרו אינו ישראל להביא הגט למגנצא ועשו שליח להר"ר ברוך שיקבל הגט מידו וליתנו לאשה, ולשון זה קשה להולמו דמה טיבו של שליחות זה לקבל מיד האינו ישראל ולהנ"ל ניחא שנעשה כך לצאת גם ידי ר"ח גאון דדוקא אם נשלח להמציא הגט לישראל ועל ידי הבאתו ומסירתו לישראל נעשה שליח כנ"ל הוי שפיר סיוע בגוף הכריתות אבל כה"ג דהגט מונח ביד אינו ישראל והישראל נעשה שליח לקבלו מידו לא הוי רק כמי שיאמר לו טול גט מעל הקרקע ותתנהו לאשתי ולא פעל האינו ישראל כלום והישראל נעשה שלוחו קודם שקיבל מיד זה. דלזה שלחו לקבלו מיד האינו ישראל, וזה שאמרו שם דהאי גט כשר והגון הוא דכשר לכ"ע, אבל כה"ג דהכא שישלחו הגט וכתב שליחות על ידי הבי דואר ליד השליח הרי במסירת הבי דואר לידו הוא נעשה שליח וא"כ יש לחוש בו לדעת ר"ח גאון הנ"ל, אמנם לדעת רבנן דהשתא אין לחוש בו לכלום ואפי' פסול דרבנן ליכא דכבר ביארנו דעל הבי דואר סמכינן שפיר על ע"ח דנמסר כדין כמו בגט דעלמא דחזקה דבא ליד שלוחו, כמו במסרו לשליח דדנין מכח חזקה דנמסר לאשה ה"ה על הבי דואר חזקה שבא ליד שלוחו ומשלוחו לאשה בעידי מסירה כיון שהגט יוצא מתחת יד האשה, וזה ברור לפע"ד:

העולה מכל מה שכתבתי, דלכתחילה לצאת ידי כל הדיעות ראוי לעשות כך, שיעשה הבעל שם שליח ראשון ויאמר לפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ ויעשו הוא והב"ד שליח לאותו ישראל שבכאן שלא בפניו לפני עדים, ויכתבו לו שני איגרות באחד יהא מונח הגט ויכתבו על אותו האיגרת שישאר מונח על הבי דואר עד שיבוא זה שנכתב על שמו בעצמו ויקבלנו מן הבי דואר ונקרא בלשונם פאסטע רעהעאנטע] והוי ממש כמו מעשה דקלוני', והאיגרת השני ישלחו עם כתב שליחות כדרך שאר איגרות ויכתבו בכתב השליחות שנעשה שליח לילך לקבל הגט המונח על הבי דואר ויתננו לאשה ויקבלו כתב הנקרא (רעציפים) מהבי דואר כדי שיהא בטוח שיגיע הגט ליד אותו שנשלח לו, ובזה יצאנו ידי חובת כל הדיעות וכיון שהוא שעת הדחק ראוי לסמוך על זה:

אמנם דיעבד היכי דהוי עיגון גדול אפי' שלחו הגט וכתב שליחות ביחד לידו ולא קבלו שם כתב מהבי דואר, ג"כ יכולין ליתן הגט, דבלא"ה נמי חזקה שבא לידו כפי נימוס הבי דואר גם מצד סיוע הנ"ל יש להקל במקום עיגון גדול כיון דבלא"ה הרבה פוסקים חולקין על הרי"ף דע"ח לא כרתי כלל, גם הרבה פוסקים ס"ל דכל מידי דלא בעי שליחות לא איכפת לן מה שאינו בן כריתות א"כ במקום עיגון יש לסמוך על כל הני פוסקים בפרט שאין מדברי ר"ח גאון הכרע לזה, ויש לומר דטעמו דע"ח שבגט זה לא כרתי אבל מודה דסיוע לא איכפת לן, א"כ על הבי דואר דלכ"ע ע"ח כרתי שפיר כמו שביארנו, גם ר"ח גאון מודה דיכול לגרש בו, אבל לכתחילה וכן שלא במקום עיגון גדול ודאי צריך לעשות כנ"ל. וכל זה לשלוח על הבי דואר אבל אם נשלח שלא ע"י הבי דואר נראה לי ברור דפסול לגרש ואפי' דיעבד לא תנשא, ואפי' נשאת אני חוכך כיון דלדעת ר"ח גאון תצא כמו שביארנו:

שם קיבל הקטן והגדיל פירש"י ז"ל קודם שמסרו לה והנה בוודאי לא נתכוון הרב ז"ל בדבר זה שלא נפרש שהגדיל אחר המסירה, דעד אימת יהא קטן דהא פשיטא שיתגדל, ונראה לי שבא הרב ז"ל לומר שלא נפרש שהגדיל תיכף קודם שהלך בשליחותו דבזה סובר הרב ז"ל כיון ששתק והניחו לילך ולא קיבל ממנו הגט בחזרה נתרצה בשליחותו הראשונה והוי כאלו מינה אותו שליח בגדלות לזה פי' שהגדיל קודם המסירה אחר שכבר הלך בשליחותו ואיננו, כן נראה לי:

ודע שיש להפליא בלשון המשנה דברישא נקט חרש שוטה וקטן סומא וא"י ובסיפא נקט קטן חרש סומא שוטה וא"י ודרך התנא לפרש במה דסיים או במה דפתח אבל לא לשנות סדר לגמרי ועמ"ש בש"ס באוקימתא דר"י מה שנראה לי בזה:

שם סומא ונתפתח. תמוה לי מאי קמ"ל דלא מהני נתפתח כיון דפסולו שלא ראה כתיבת הגט ואינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ א"כ מה בכך דעכשיו נתפתח אטו אי יהא פתוח מעיקרא ולא ראה כתיבת הגט עד שאינו יכול לומר בפ"נ יהא כשר, ורחוק לומר דלא נקט לה רק איידי אינך דהא משמע בגמרא דרק סיפא דהדר ונתפתח הוצרך לומר איידי ואפשר לי לומר לפי מה שכתב הרא"ש פ"א גבי קול קולמס דלכך אין להכשיר סומא ע"י קול קולמס דנראה שקרן כשאומר בפ"נ והוא לא ראה ואם יאמר שמעתי קול קולמס לא מהני שלא אמר כתקנת חכמים, ולפי זה כיון דסומא יכול לומר בפ"נ כמו פתוח רק משום מראית העין דנראה שקרן, ס"ד כל שהוא פתוח לפנינו עכשיו שוב ליכא מראית העין קמ"ל דאפי' נתפתח פסול דיש לחוש דנראה שקרן למי שיודע שהי' סומא ונתפתח עכשיו, ועמ"ש בגמרא ליישב עוד בדרך אחר בזה:

בגמרא בשלמא חש"ו לאו בני דיעה נינהו פירש"י וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן וכו', לא רצה הרב ז"ל לפרש דפסול קטן משום דאינו בן דעת דאיכא קטנים טובא דיש בהו דעת כמו גדול ושלש מדות בקטן מנו חכמים ש"מ שיש לו דעת לכך פי' משום דבעינן איש ולא קטן אמנם טעמא דח"ש לא נתברר אי הטעם משום דאינן בני דיעה ואינן ראוין לגירושין דנפשייהו רק קטן חשיב ראוי דאתי לכלל גדלות כדמחלק לקמן פרק המגרש לכך בעינן בקטן טעמא דאיש ולא קטן] דא"כ הוי לי' לכלול א"י בהדייהו דכלהו חד טעמא שאינן בתורת גיטין, אלא נראה לי דסובר הרב ז"ל דח"ש ג"כ בתורת גיטין הן כמ"ש התוס' לעיל הואיל ואי נשתפה השוטה ונתפקח החרש רק טעמא דבעינן דהשליח יהא ראוי לשליחותו בעצמו וכל שאינו ראוי לשליחותו מצד עצמו אף שעושה ע"י אחרים הוי לי' כמעשה קוף בעלמא, תדע דלעיל לענין לשמה חשיב לי' כתיבה לשמה ע"י גדול עוע"ג, ומ"מ הקשו התוס' לעיל דלאו בני שליחות נינהו ש"מ דכל שאינו ראוי לשליחותו בעצמו אינו נעשה שליח וכה"ג צריך לפרש דברי ר"ש בסמוך כמו שאבאר וכן משמע מפירש"י בסמוך בד"ה הא לא חזר:

ואיכא למידק דהוי לי' למימר דכלהו לאו בני סמכא נינהו ולא מבעי בח"ל דאינן נאמנין בפ"נ אלא אפי' בא"י מ"מ כיון דחזינן דחמש נשים פסולין להביא גט דחשדינן להו דמשקרי א"כ הנך כלהו וודאי אין לסמוך עליהם בהבאת הגט אפילו בא"י, ולהפוסקים דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות כל שהם בני שליחות אתי שפיר דהא אפי' סופו בכשרות פסול הכא, אבל לפי מה דמוכח מדברי התוס' בד"ה ה"ה כמו שאבאר דכל היכי דפסול בעינן תחילתו וסופו בכשרות, וכן דעת הרבה פוסקים א"כ הוי לי' לומר דאינן כשרים מהאי טעמא, וצ"ל דנקט הך טעמא דבהא פסול אפי' נתקיים בחותמיו דליכא למיחש לשיקרא כלל, ועמ"ש בסמוך באוקימתא דר"י. שם לפי שאינו יודע ממי נטלו ולמי נתנו וכו' היאך סומא מותר באשתו וכו' בט"ע דקלא. יש לתמוה לר"ש למה לי דנקט סומא הוי לי' לומר למי שאינו מכיר הבעל ואשה יהא סומא או פתוח, ועוד היאך פסיק ותני פסול ואפי' נתפתח דהא אי יתברר לנו שמהבעל קיבלו כשר, והיאך כלל אותו בהדי אינך דלית להו תקנתא, ועוד הך סומא ונתפתח וכן סיפא פתוח ונסתמא ונתפתח הכל מיותר דאפי' נתפתח אינו יודע ממי קיבל והרי גם סופו בפסול, וכן סיפא כיון שיודע ממי קיבל ולמי נותן פשיטא דכשר ואיזה פסול יש בו דקמ"ל דכשר תו קשיא לי ר"י דמקשה עלי' מט"ע דקלא דדוקא פתוח שייך לומר דמכיר בעצמו בט"ע דקול אבל סומא אי אפשר שיכיר רק מצד שיאמרו לו קול זה שאתה שומע היא אשה זו, א"כ אי בהכי מהני למה לו ט"ע דקול הוי לי' להקשות בפשיטות דמה בכך דהוא אינו יודע אחרים יאמרו לו שזו היא ואי לא מהני דיעה ע"י אחרים רק שיכיר בעצמו א"כ אין ראי' מב"א בנשותיהם בלילה דמכירין בעצמן אבל סומא אינו מכיר בעצמו הקול רק ע"י שיאמרו לו אשה זו בקול זה אשתו של זה היא, א"כ לא עדיף ט"ע דקול ע"י אחרים ממה שיאמרו לו שזו היא ממש כשיתן לידה:

לכן נראה לי ברור דודאי טעמא דר"ש דסומא לאו בר שליחות הוא והוי ממש כמו אינך דקא חשיב בהדי', ונתן טעם על זה לפי שאינו יודע ממי נטלו ולמי נתנו ואינו ראוי לעשות שליחותו בעצמו רק ע"י אחרים והוי כמו חש"ו דהוי פסולין לכתיבת גט לולא דלא בעי שליחות בכתיבה אבל אי הוי בעי שליחות לא הוי מהני עוע"ג כיון שאינן בני דעת