תפארת יעקב על גיטין קי

בעת מסירה כמ"ש הר"ן פרק המגרש, ומהאי טעמא לר"מ דע"ח כרתי בעינן מוכח מתוכו ואי הוחזקו ב' יב"ש לא כרתי לפי שאין מוכיח מתוך הגט שבידה בע"ח שנתגרשה מבעלה לכך לא כרתי כלל, הלכך ממילא כל ששהה הגט שלא ביד ישראל דאין לנו לדון דבא לידה מבעלה או משלוחו הכשר לגרש בו שוב לא כרתי ע"ח כלל וא"כ אפי' לר"א פסול מכח מזויף מתוכו:

אמנם הרשב"א בחידושיו שם מכח קושית התוס' דמאי ענין שלא לשמה למזויף מתוכו כיון דלא בעינן חתימה לשמה למה יפסל דאפילו אי נסמוך עליהם כדין נסמוך ולהרי"ף הנ"ל לק"מ כמש"ל] ומתוך כך כתב דהא דר' אבא מדינא דאוריי' הוא כיון דאנו סומכין על ע"ח שבו בהכשר הגט דלאו מזויף הוא וכדין נמסר לה בפני שנים וכדין נעשה לשמה ובתלוש ובשאר תיקוני הגט וכיון דאינהו משוו לי' גט כשר מכלל כתיבת הגט הוא ובעי לשמה, עוד כתב דלדעת הרי"ף דע"ח נמי כרתי לשמה בעי מדאורייתא, דוכתב קאי אכתיבת גט וחתימת עדים ע"ש:

ומעתה לפי תירוץ השני של הרשב"א ז"ל הכא הגט בטל מדאורייתא כיון דכבר ביארנו דכששהה הגט שלא ביד ישראל לא כרתי ע"ח כלל כמ"ש הר"ן פרק המגרש לשיטת הרי"ף הנ"ל וז"ל דהוי להו ע"ח כע"מ שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצאו כאלו הן עצמן מעידין על המסירה עכ"ל. א"כ בנידון דידן שבא ליד אינו ישראל ורק ע"מ מודיעין שבא לידה מהבעל או משלוחו לא כרתי ע"ח כלל רק ע"מ וא"כ כיון דע"ח לא כרתי ממילא הגט בטל דכל שחתומים בו עדים בעינן שיחתמו לשם כריתות והרי הבעל מצוה אותם לחתום על הגט לשם כריתות ומהאי טעמא אי ליכא ע"מ סומכין עליהם דאינהו כרתי וכל שאין כורתין הגט פסול וגדולה מזו נראה לי דאפי' לר"מ דס"ל מחמת חתימתן הם כורתין לא מחמת דהוי כע"מ מ"מ בכהאי גוונא הגט פסול דלא פליג ר"מ רק דס"ל דאפי' ראו המסירה לא מהני רק עיקר הכריתות הוא מחמת החתימה שמוכיח מתוכו שנתגרשה לא ע"י עדים מבחוץ א"כ בכה"ג דאינו מוכיח מתוכו שנתגרשה רק ע"י עדים מבחוץ דוקא הגט בטל גם הרמב"ן פרק המגרש כתב כדברי הרשב"א הנ"ל דלהרי"ף דע"ח נמי כרתי מזויף מתוכו פסול מדאורייתא כיון שהם הכורתים בעינן שיחתמו לשמה א"כ מכ"ש אי חתמו ולא כרתי דהגט בטל כה"ג דהכא. ומעתה דברי הגאונים מבוארים דר"ח גאון ס"ל כדעת הרי"ף הנ"ל וכפי מה שכתבו הרשב"א והרמב"ן הנ"ל דכל שחתומים בו עדים צריך שיכרתו הם גם כן והלכך ממילא צריך שלא יצא הגט מתחת יד הבעל רק לשלוחו או לאשה או לשלוחה. דכל שיצא ונשתהה שלא ביד ישראל שוב לא כרתי ע"ח שבו והגט בטל מדאורייתא, ורבנן בתראי באו לסתור זה הדעת רק דמזויף מתוכו אינו רק פסול מדרבנן כיון דע"מ כרתי אין צריך לכריתות ע"ח שבו והביאו ראי' מר"ש דמכשיר בשמות מובהקין משום דס"ל כר"א, אלמא דוקא מדרבנן פוסל ר"א מזויף מתוכו דאי מדאורייתא מה בכך דאיכא שמות מובהקין ס"ס לא כרתי וכיון דחתומי סהדי צריך שיכרתו ויחתמו לשמה, וע"כ דרק מדרבנן פוסל דלמא אתי למיסמך עלייהו, להתוס' הנ"ל יסמכו עליהם דמסתמא ניתן לפני ע"מ מה שאין לסמוך עליהם מן הדין ולהרי"ף יסמכו עליהם לכריתות מה שאינן כורתין הלכך בשמות מובהקין דליכא למיחוש להכי כשר, אבל אי מדאורייתא פוסל ר"א מה מועיל לר"ש במה דס"ל כר"א, וזו באמת ראי' גמורה וזה שפסקו דלכתחילה לא תנשא ואי נשאת לא תצא דמזויף מתוכו ודאי הוי דכיון ששהה הגט שלא ביד ישראל שוב אין לסמוך עליהם מן הדין כלל רק על ע"מ לפנינו ואם כן אפילו אי איכא עידי מסירה פסול דמזויף מתוכו:

וראי' זו בעצמה של רבנן בתראי כתבה הרשב"א בחידושיו שכתב שם וז"ל, אלא שיש לדקדק ר"ש שירד לשיטתו של ר"א היכי מכשיר אפי' בשמות מובהקין דמ"מ כתיבת העדים בעי לשמה וליכא, וזו היא ממש ראיית רבנן בתראי דלר"א לא פסיל מזויף מתוכו רק מדרבנן דלמא אתי למיסמך . על ע"ח וזה ברור:

ומעתה גט זה הנשלח שלא ע"י ישראל לא מבעי' שהוא פסול מדרבנן עכ"פ אלא אפי' קרוב הדבר שהוא בטל לגמרי דבאמת ראיית רבנן בתראי יש לדחות כמו שדחה הרשב"א ז"ל שם וז"ל, וי"ל דחתימות שמות מובהקין בגט אינה חתימה כלל וכמאן דמליא בדיוטא דמי והלכך לא מיפסל בחתימתן עכ"ל, ויש לי לאומרה עוד בלשון אחרת טפי דהתם לא מחתים להו לכריתות כלל דיודע דלאו בני כריתא נינהו והוי כמאן דלא חתומי כלל, אבל הכא דסהדי כשרים נינהו והבעל מצוה להם לחתום לשמה ולשמו ולשם כריתות כיון דאינהו נמי כרתי להרי"ף הנ"ל א"כ כל שנשתהה שלא ביד ישראל לא כרתי ונתבטל הגט, ולשון מודה ר"א במזויף מתוכו הכי משמע דמודה לר"מ בר פלוגתי' ואי מדרבנן קאמר לא שייך דמודה לר"מ דלר"מ פסול דאורייתא ולדידי' רק מדרבנן ואי נשאת לא תצא, ועכ"פ אין לנו מקום להכשיר גט הנשלח שלא ביד ישראל אפילו למסרו ליד שליח ישראל כמו שבארנו:

אמנם בנידון דידן בגט הנשלח על הבי דואר נראה לדון להכשיר לכ"ע, והוא דבזה שייך שפיר חזקה שליח עושה שליחותו ומסרו לישראל השליח דע"י הבי דואר בוודאי חזקה שכל מי ששולח איגרת על הבי דואר לחבירו שיגיע ליד חבירו ממש לא ליד אחר, וכ"ש הכא שאין לחוש שיגיע מכתב מן הבי דואר ליד האשה כיון שלא נשלח על שמה רק על שם השליח, וכל כה"ג מסתמא נמסר לישראל שנשלח לו וממילא ע"ח שבו כרתי ככל גט ולא הוי ג"כ מזויף מתוכו, וכ"ש אם מקבל כתב מן הבי דואר הנקרא רעציפיס דבכהאי גוונא ברור הדבר שיגיע הכתב ליד מי שנשלח ממש לא ליד אחר שהרי אותו שנשלח לו צריך לחתום בחתימת ידו שקיבל האיגרת ואי לאו אין מוסרין לו האיגרת כידוע לפי נימוס הבי דואר, א"כ פשיטא דאין כאן מקום לחוש כלל, וז"ב:

איברא ממקום אחר יש לדון לחוש בגט זה אפי' על הבי דואר לפי מה שפירשנו דברי הגאונים הנ"ל והוא דהתוס' דכ"ב ע"ב בד"ה והא, הקשו למה תלו טעמא דלא יכשר אינו ישראל לכתיבה משום שאינו כותב לשמה תיפוק לי' דלאו בן כריתות הוא ותירצו דלא שייך למיפסל משום דלאו בני כריתות רק במידי דבעי שליחות או עדות, ולדבריהם יש להקשות דלעיל שם פריך והא לאו בני כריתא נינהו וכתבו שם התוס' ה"ה דהוי מצי למימר כו' והשתא בשלמא אי הך דלאו בני כריתא הוא פסול בפני עצמו שייך לומר דהוי מצי למימר פסול זה ונקט פסול זה אבל עכשיו דפסול כריתות תלוי בשליחות ועדות א"כ למה לו להזכיר הטפל הוי לי' לומר העיקר, והוא תמוה לכאורה, ומזה נראה לי דוודאי בני כריתות לא תלו כלל בעדות ושליחות ואפי' במידי דלא בעי שליחות ועדות בעי בני כריתות רק ה"מ בדבר הכורת כגון מסירה לר"א וחתימה לר"מ דאינהו כרתי אבל כתיבה לא כרתי כלל ומידי דאינו כורת לא בעי בן כריתות, לכך בכתיבה הוצרך לומר טעם משום לשמה אבל לעיל בחתימה דס"ד ע"ח כרתי נתן טעם דאינו בן כריתות:

ומעתה נראה לפע"ד ברור דלמ"ד ע"ח כרתי הכריתות מתחיל מעת חתימת העדים עד גמר הנתינה וצריך שלא יסייע האינו ישראל בנתינת הגט אפי' במידי דלא בעי שליחות כלל רק כיון שהוא ממציא הגט ליד השליח ישראל והוא נותן לו הגט הרי פעל בגוף הכריתות, וגדולה מזו אני אומר דשליח זה שנעשה שלא בפניו ליתן הגט ליד האשה כל כמה דלא מטי' גיטא לידו לעשות שליחותו אינו שליח א"כ בהבאת הגט לידו הוא נעשה שליח ליתנו ושליחות זה מכלל הכריתות הוא והרי זה שממציא לו הגט פועל בגוף הכריתות, משא"כ לר"א דע"מ כרתי עיקר הכריתות מתחיל מעת מסירתו לאשה ומעיקרא אין כאן כריתות א"כ ממילא לא איכפת לן סיוע האינו ישראל כל שמסייע במידי דלא בעי שליחות, וראי' לזה מהא דאמרינן פרק כל הגט כי משוי ב"ד שליח בפניו פירש"י והר"ן בפניו דשליח קמא ויש להבין הא ע"כ בעינן רצון השליח שיתרצה שזה יהא שלוחו א"כ תיכף נעשה שליח והוי בפניו דשליח קמא, ואי נימא דמספקא לן אי מהני שלא בפניו של שני א"כ למה פירשו שלא בפניו דקמא וע"כ אף דקמא נתרצה בשליחותו של שני כל כמה דלא מטיא גיטא לידו לא נעשה שליח רק אח"כ כשב"ד מוסרין לו הגט נעשה שליח ואז ליכא קמא לפנינו קמ"ל דמ"מ מהני, א"כ כאן כיון שעל ידי מה שממציא לו הגט הוא נעשה שליח למוסרו לאשה הרי פעל פעולה בגוף השליחות והוא אינו בן כריתות, ועל דרך זה יתפרשו ג"כ דברי הגאונים דר"ח גאון סובר כדעת הרי"ף וכפי סברת הרשב"א והרמב"ן דע"ח כרתי אפילו לר"א כל שחתמו על הגט, וכיון שכן צריך שלא יהא יד אינו ישראל באמצע להמציא הגט לשליח, ורבנן דהשתא הוכיחו מהך דר"ש דע"כ לר"א לא כרתי כלל דאל"כ מה הועיל במה דס"ל כר"א הא אכתי כיון דחתימי בעינן דכרתי והני לאו בני כריתא נינהו וע"כ דלר"א לא כרתי ע"ח כלל רק משום מזויף מתוכו פסלינן