תפארת יעקב על גיטין קט

והכתב שליחות שמינו את הישראל לשליח ליכא למ"ד דפסול ואפי' לכתחילה כשר ליתנו:

ומעתה אני תמה על מה שכתב הרב בהג"ה הנ"ל ויש חולקין והמציין ציין על זה בשם הגאונים והרשב"א והר"ן, והוא תמוה דכה"ג שהוא ממנה את הישראל פה לשליח ומודיע לו ע"י האינו ישראל ליכא למ"ד שיפסול דמאיזה טעם נפסלנו, דאי משום דס"ל לגאון שהשליח צריך לקבל הגט מיד הבעל דוקא הא מבואר להדיא פ"ק דגיטין דף י"ג דשליח הולכה אין צריך לקבל מיד הבעל דוקא רק אפי' מעל הקרקע כשר כמבואר להדיא בכל הפוסקים שם ודוקא בקבלת האשה פסול מעל הקרקע ולא בשליח הולכה, גם ליכא למימר משום דהוי שלא בפניו, דהא איפסקא הלכתא פרק כל הגט בין בפניו בין שלא בפניו, ובין לפירש"י ובין לפי' הרי"ף שם מוכח דשליח הולכה נעשה שלא בפניו דשליח , וכ"כ הר"ן גופא שם בשם בה"ג דאפי' שליח קבלה נעשה שלא בפניו ומשמע שם בהדיא דכ"ש שליח הולכה נעשה שלא בפניו לדעת הר"ן ובה"ג, והיאך יאמרו בכאן להיפך דפסול, וע"כ משום שליחות האינו ישראל נגעו בה, דלא ניחא להו לפרש דברי הגאון שמינה בכתבו את הישראל לשליח דהא ודאי כשר כמו שתמה הרא"ש רק שעשה הוא את האינו ישראל שליח שימנה את הישראל, לכך לא הבין הר"ן מדוע חולק עליו בה"ג אבל בכה"ג כשר לכ"ע וזה ברור:

והנה ראיתי בד"מ סי' קמ"א שכתב על דברי הטור בשם הגאון והרא"ש הנ"ל דברי המרדכי הנ"ל פרק זה, ודברי המרדכי הנ"ל פרק כל הגט וכתב ע"ז לבסוף וע"ל סי' זה כתבתי דיש סוברין דאין למנות שליח ע"י כתב עכ"ל מבואר להדיא שלא נתכוון הרב לדברי הגאונים והרשב"א והר"ן, דהא באותו ענין מיירי השתא בדברי הגאונים שהביאו הטור והרשב"א והר"ן, והב"י מביא שם דברי הר"ן במקומו א"כ פשיטא דלא נתכוון להם, אמנם חפשתי בכל הד"מ סי' זה ולא מצאתי שיביא שום חולק דלא מהני שליח בכתב, וברור דנתכוון לדברי המרדכי פרק התקבל והביאו הד"מ בסי' ק"כ אות ו' וז"ל, וכתב המרדכי סוף התקבל ולפי זה אין אדם יכול לשלוח כתב ידו לב"ד במקום פלוני שיגרשו אשתו עכ"ל, וברור דלזה נתכוון הרב בהג"ה ולא משום יד אינו ישראל באמצע דא"כ הוי לי' לומר דיש סוברים שאין לשלוח גט ע"י אינו ישראל אפי' כה"ג ומאי ענין למנות שליח ע"י כתב לכאן, וברור דכלפי מה שכתב המחבר ומינה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו על זה כתב דיש חולקין שאין למנות שליח בכתב דכתיבה לא הוי כהגדה לענין זה והיינו כמ"ד דאפי' בפקח לא מהני כתב מן התוספתא כמבואר במרדכי פרק התקבל הנ"ל, אבל בכה"ג שהוא ממנה בפה לפני עדים שליח רק שהשליח אינו כאן לפנינו הרי איפסקא הלכתא דמהני שלא בפניו בלי חולק כלל שהרי אפי' אותן הפוסקים דלא מהני כתב יד בפקח מודים דשליח הולכה וקבלה מהני שלא בפניו, גם אני תמה על הרב גופי' דאפי' הנך דנחלקו התם היינו דוקא בכותב שיכתבו לו גט, דבכתיבה בעינן שמיעה מפיו דוקא ואפי' אמר אמרו לא מהני אבל שליח הולכה ליכא למ"ד דלא מהני אך אפי' אי איכא מ"ד דלא מהני אפי' בשליח הולכה היינו דוקא בכותב עיקר השליחות בכתב אבל בממנה בפה רק שלא בפניו ליכא למ"ד שלא יועיל. ומעתה בנידון דידן דהוא שליח ב"ד וממנין הישראל שליח גמור רק שולחין לו ע"י הבי דואר כתב שנתמנה שם לשליח ליכא למ"ד דלא מהני ולא נתכוין הרב ז"ל לזה כלל ובשליח ב"ד ג"כ אין לחוש לטעות שיסמכו עליו לשליח גמור בפרט על הבי דואר לא שייך זה כלל שהרי אינו מדבר עם האינו ישראל כלל ואינו יודע מה הוא ואף דמדברי הגאון נראה דאפי' אינו יודע מה יש בתוכו דהא כתב למיכרכי לגיטא בחד מנא, מ"מ מדבר הוא עמו ומצוה לו שיאמר לישראל שיתננו לאשתו, והרי האינו ישראל ממנה את הישראל לשליח, אבל על הבי דואר לא שייך זה, שאינו מדבר עם הבי דואר כלל ואינו מצוה לומר לישראל למי יתננו, וזה ברור:

אמנם מה שאני חוכך בגט זה והוא עומד לנגדי כחומה, והוא שנלפע"ד שלא עמדו כל המחברים הנ"ל על דעת הגאונים הנ"ל והגאונים ז"ל רוח אחרת עמם בזה כמו שאבאר דודאי יש לתמוה בדברי הגאון ר' חנינאי מאיזה טעם הוא פוסל אותו הגט דהא שליח הולכה מהני שלא בפניו גם מעל הקרקע גם אין לפרש מטעם שהוא עושה את האינו ישראל שליח למנות את הישראל דא"כ היאך כתב דכי נפיק גט מידא דבעל בעינן דימטי' לידא דאיתתא או לידא דשליח ישראל דקאי במקום בעל או לידא דשליח דשוויתי' איתתא גופה דקאי במקום איתתא, הרי מבואר מדבריו שדעתו שאין להפסיק שום אחר שאינו כשר לשליחות בין הבעל לאשה או שלוחה רק צריך שיצא מידו תיכף לבר שליחות או לאשה או לשלוחה ולא זכר הגאון לומר כלל טעם לפי שהאינו ישראל הוא שליח הבעל למנות שליח, גם בה"ג לא זכר רק בן כריתות ולא שאינו בר שליחות לגט, משמע דלאו מכח שליחות אתינן עלה וא"כ יש להבין מאי טעמייהו דפסלי, ויותר יש לתמוה בדברי רבנן דהשתא דמאי ענין זה לר"א אי ע"מ כרתי או לא כיון דמודה דלא מנסבינן לה משום דלאו בן כריתא הוא א"כ היאך לא תצא בנשאת אטו לר"א בן כריתות הוא וכשר לגרש ע"י אינו ישראל, וביותר תימא שכתב לא מפקינן לה משום דר"ש דאמרינן ירד ר"ש לשיטתו של ר"א, ומה ענין דר"ש לכאן הא לא מוכח מדבריו רק דס"ל כר"א והרי בלא"ה כתב דאנן כר"א קי"ל והוי לי' לומר בפשיטות דלא מפקינן לה משום דר"א דאנן כר"א קי"ל, ועוד דהא פשיטא דכר"א קי"ל אפילו לכתחילה דהא פליג על ת"ק דפוסל ג' גיטין רק לא תצא בנשאת ופליג הוא דכשר ש"מ דאפילו לכתחילה מכשר, והרב בעל העיטור כתב על דברי בה"ג הללו דכיון דקי"ל כר"א אפילו לכתחילה ממילא כשר הכא אפילו לכתחילה, ואני תמה היאך תלי תניא בדלא תניא מאחר שדברי הגאון נעלמים מאי ענין דר"א לכאן כמו שתמה הר"ן והיאך נבוא להוכיח מדבריו דאנן דקי"ל אפילו לכתחילה כר"א נכשיר לכתחילה והרי מודה הגאון דקי"ל כר"א ואי אפשר שיאמר דר"א גופי' לא מכשיר רק דיעבד מה דמפורש פרק המגרש במשנה להיפך, ועוד דאפילו אי ר"א דיעבד הכא איכא ע"ח ג"כ ופשיטא דכשר לכתחילה גם אפילו אי נפרש דברי בה"ג דלר"א רק דיעבד אכתי לא עמדנו על דעתו מה ענין דר"א לכאן, והוא תמוה לפע"ד:

אשר על כן הט אזנך ושמע ביאור דברי הגאונים ז"ל אשר לא יסתפק לך שזאת היתה כוונתם כמו שאבאר. והוא לפי מה שאמרו פ"ק דף ד' ע"א מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול, והנה רוב הפוסקים פירשו דמדרבנן הוא דפסול דלמא אתי למיסמך עלייהו, והיינו דלדעת האומרים דת"ה שיחתמו ע"ח, הוא דאי מייתי ע"מ אנו סומכין על ע"ח דמסתמא נמסר לידה כדין, והיינו שהם אין חותמין גט רק לבעל למסרו לידו וכיון שיוצא מתחת יד האשה הרי בא מן הבעל לאשה ומסתמא ניתן כדין, אבל כל שחתמו קרובים ופסולים שוב אין לנו לדון מן הסתם דניתן לפני ע"מ, הילכך אפי' ע"מ לפנינו פסול כמ"ש התוס' שם דף ד' בד"ה מודה, ולדעת הרי"ף דס"ל ע"ח נמי כרתי ות"ה הי' דנסמוך על ע"ח שבו דאינהו כרתי, הלכך בקרובים ופסולים או שחתמו שלא לשמה פסול דאי נסמוך עלייהו לא מהני דאינהו לא כרתי ודילמא אתי למסמך עלייהו בלבד, הלכך לא מכשרינן לר"א רק בשמות מובהקין דמוכח מתוכו דאינהו לא כרתי וליכא למיחש שיסמכו עלייהו לכריתות:

ומעתה גט זה הנמסר ליד אינו ישראל שהוא ימסרנו לישראל השלוח ליתנו לאשה לא מבעיא לשיטת תוס' הנ"ל דפסול דהוי לי' מזויף מתוכו ממש שהרי אי אפשר לנו לדון מחמת ע"ח שבו שבא לידה בהכשר שכיון שבא ליד מי שאינו בן כריתות א"כ אי בא לידה מידו אינו גט א"כ איזה מסתמא יש כאן לומר שבא לידה מיד ישראל מאחר שקודם שבא לידה הי' ביד אינו ישראל ואין לנו לסמוך רק על ע"מ ישראל דמיד שליח ישראל בא לידה א"כ הוי לי' מזויף מתוכו דאי תבא לפנינו בלי ע"מ נסמוך מכח ע"ח שבו דניתן בהכשר וזה אינו אמת, וכבר כתבו התוס' שם דאפי' הדבר אמת אין לעשות רק בעדות כשר דמ"מ אחר זמן יסמכו שלא כדין כמו שהביאו התוס' ראי' מהך דפרק ד' אחין דקאמר התם זימנין דחזו בכתבא ואתו ומסהדי ואף דעכשיו רואין הדבר אמת ע"ש, והכא נמי אפילו נמסר לה בע"מ ישראל מ"מ אחר זמן נכשיר שלא כדין מכח סמיכת ע"ח שבו ובאמת אין לסמוך על זה כל שיצא מיד הבעל ליד אינו ישראל וכשהוא יוצא מתחת ידה אין ראוי לדון דמן הסתם נמסר לה כדין בע"מ ומיד ישראל, ולפי שיטה זו ראוי שיהא דינו של גט זה דלכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא כל שניתן באמת לפני עידי מסירה ומיד ישראל:

וכמו כן לשיטת הרי"ף הנ"ל דלדידי' יש לפרש בפשיטות דמזוייף מתוכו פסול דדילמא אתי למיסמך עלייהו לכריתות בלי ע"מ כלל הכא נמי פסול, דפשיטא דע"ח שבו כל שבא ליד אינו ישראל לא כרתי כלל דעיקר כריתת ע"ח אינו בעת חתימתם דהא אכתי לא נתגרשה כלל רק כורתין הם שעל ידם האשה מתגרשת בגט שבידה דמוכח מכח חתימתם דמהבעל בא לידה דאינהו אסורין לחתום גט רק ביד הבעל וכיון שיוצא מידה מבעלה ניתן לה או משלוחו הלכך כורתין הן