תפארת יעקב על גיטין קד

נימא דלת"ק אפילו דיעבד פסול גם לרש"י, דהך חששא אלים לפסול דיעבד אבל עכ"פ מדינא כשר ואינו רק מדרבנן אבל אי הטעם מכח מוכח מתוכו פסול דאורייתא], ולפי זה מה שכתבו התוס' לרש"י בסהדי קמן כשר היינו בין ע"ח בין ע"מ דדיעבד כשר רק לכתחלה פסול מחשש שיסמכו על עידי חתימה בקיום:

אמנם בעיקר דברי התוס' בין לפי' מהרש"א בין לפי' הרשב"א הנ"ל אני תמה דמ"מ ס"ס מה נ"מ בין ריב"ב לחכמים כיון דלחכמים נמי בעלמא סומכין על ע"ח בקיום חתימתן מ"מ ביכול להזדייף לא חיישינן שיסמכו על קיום וכשר בע"מ לפנינו) א"כ מ"ש דלת"ק אין כותבין הא ביכול להזדייף אין לחוש שיטעו לסמוך כמו באין יכול להזדייף דאל"כ גם למ"ד ע"מ כרתי יש לחוש גם בלא"ה לשון רש"י ז"ל משמע בהדיא דלאו ביכול להזדייף קאמר רק כל אשה הבאה לינשא צריכה להביא ע"מ, והנה בלימוד הישיבה אמרתי לפרש דברי רש"י ז"ל בפנים שונים ולא כתבתי כאן רק מה שנראה לי עיקר בפי' הסוגיא כמו שאבאר:

והוא דעיקר פלוגתייהו דריב"ב וחכמים, דלריב"ב כיון דע"ח כרתי וכל שחתמו בו עדים אפילו לא ניתן בע"מ הגט כשר לגמרי, ומעתה היאך נוכל להכשיר לכתוב על דבר שיכול להזדייף כיון שאם ימסרנו כך בלי ע"מ ג"כ כשר גמור הוא וכשיבוא לפנינו נפסול גט כשר גמור שלא כדין דהא יכול להיות שלא זייפה כלל, ואי נימא דנכשיר אותו, שמא זייפה, לכך ממילא אין לכתוב גט כזה כלל, דאי נפסלנו אח"כ היאך נפסול גט שכבר הוכשר ונתגרשה בגט גמור, ואי נכשירנו שמא זייפה אותו, אבל למ"ד ע"מ כרתי כל גט לא הוכשר רק שינתן בע"מ ולולא זה אינו גט, א"כ אפילו על יכול להזדייף כותבין, דע"כ ינתן בע"מ א"כ יוכשר כשיבואו לפנינו, ואין לומר מ"מ בעלמא לא בעינן ע"מ לפנינו ואף כאן נימא אי לא תמצא ע"מ נפסול הגט שלא כדין במה שכבר נתגרשה ולמה נתיר לכתחלה לכתוב גט כזה, הא ליתא, דאטו מי גרע מגט בלי ע"ח כלל דכותבין לכתחילה דאז ודאי צריכה להביא ע"מ לפנינו דכיון דהכשר הגט בע"מ בוודאי צריכה להביאם רק עצה טובה תקנו להחתים ע"ח, שאם ימותו או ילכו ע"מ ג"כ יועיל לה אבל מ"מ אין דבר זה מעכב מלכתוב לכתחילה בלי ע"ח כלל, דכמו דצריכה ע"מ בעת כתיבת הגט כמו כן תצטרך באמת להביא אותם תיכף לב"ד ויכתבו לה שנתגרשה, כמו שכתבו התוס' בסוגיא דנכתב ביום, א"כ ממילא כותבין ג"כ בדבר שיכול להזדייף דאין בזה שום גריעותא רק מה שתצטרך להביא הע"מ לב"ד ולא גרע מגט בלי עדים, אבל למ"ד ע"ח כרתי חתימת ע"ח גומרת הגט וכבר נעשה הכריתות והיאך יכתוב על דבר שיכול לזייף שנצטרך להוסיף בגט זה ענין אחר למסרו בעדים מה שכבר נתגרשה בלי עדים ומחמת שנכתב על דבר המזדייף נפסלנו בלי הוספה זו שלא כדין אפי' לא זייפה כלל דבאמת נתגרשה בלי הוספה זו, ודוק היטב וזה נ"ל כוונת רש"י דלמ"ד ע"מ עיקר הבאה לינשא צריכה להביא ע"מ לפנינו והיינו בלי ע"ח, דעיקר דברי ר"א הם פרק המגרש בגט שאין עליו עדים דכשר בע"מ ובוודאי צריכה להביאם רק עצה טובה הוא אי רוצה להחתים ע"ח לא תצטרך להביאם אח"כ לב"ד רק למסור לפני ע"מ בלבד, הלכך עכ"פ כמו דמהני ע"מ בלי ע"ח לכתחילה ואין מעכב מה שתצטרך להביאם, כמו כן יכול לכתוב על דבר שיכול לזייף ואינו מעכב מה שתצטרך להביא הע"מ כנ"ל, אבל למ"ד ע"ח כרתי לא מבעי' דאין לכתוב מצד שתצטרך לקבלו בע"מ דוקא ובאמת כשר בלעדי זה והרי נפסלנו שלא כדין כנ"ל, אלא אפילו אי נימא דתביא ע"ח לפנינו, מ"מ כיון דכל גט אינה צריכה להביא ע"ח רק קיום חתימתן וע"ח אינן בעת גירושין רק בעת חתימה והגירושין יכולין להיות במקום אחר לגמרי או אחר זמן א"כ אי יכתוב על דבר שיכול לזייף הרי הגט כשר גמור הוא ואינו צריך כלום שום דבר והיאך נוסיף בו לומר שצריכה להביא ע"ח לפנינו מה שכבר נתגרשה בלעדי זה ואי לא תביא אותם נפסלנו שלא כדין, אבל למ"ד ע"מ כרתי לעולם אין הגט נגמר אחר כתיבתו למסרו כך רק ליתנו בע"מ וזהו עיקר הגירושין וכפי נוסח הגט מן הדין צריכה להביאם ג"כ רק אם החתים עליו עדים עשה עצה לסלק זה ואין זה מעכב. א"כ שפיר יכול לכתוב על דבר שיכול לזייף, וזה ברור לפע"ד בפי' הסוגי' ורש"י ז"ל:

ועיין מה שכתבתי לעיל במשנה דנראה מלשון רש"י ז"ל דהחשש גם על הבעל דהוא יזייף וימחוק ואף דבידו לגרשה פעמים מקפיד על כתיבת גט אחר ויגרש בזה ע"ש, ולפי זה הי' מקום לפרש בפשיטות דלמ"ד ע"מ כרתי כשר דאפילו זייף הבעל מתכשר ע"י ע"מ, אבל למ"ד ע"ח כרתי לא מהני ע"מ דס"ס לא ע"ז תתמו העדים, אבל לכתוב על סמך שיבואו ע"ח לכ"ע אין כותבין כיון שאינן בעת גירושין כלל כנ"ל, אך לשון רש"י ואי הוי תנאה וזייפתי' משמע דעל האשה דנין, אף דהתו' העתיקו לשונו וזייפי' אבל לשון רש"י אינו כן, לכן העיקר כנ"ל:

בא"ד ואי אפשר לומר כן דלר"מ בעינן שיהא מוכח מתוך הגט כדמוכח פרק כל הגט וכו'. הנה לפי הנראה מדברי התוס' מעיקרא כפי מה שכתב הרשב"א הנ"ל דלמ"ד ע"ח כרתי חיישינן שמא יסמכו על קיום החתימות, רק למ"ד ע"מ כרתי לא חיישינן, א"כ יש לתמוה דפשיטא דלק"מ מפרק כל הגט דהתם נמי ע"כ ר"א, דלר"מ אין לגרש הגדולה אפי' בע"מ שמא יסמכו על קיום החתימות רק לר"א אין לחוש כיון דע"מ כרתי ומה נ"מ בין דבר שיכול להזדייף או שיש לו שתי נשים ששמותיהן שוות, הא בתרווייהו כל שיש עידי מסירה אין חשש ומ"מ אין כותבין כה"ג לר"מ שמא יסמכו על ע"ח, א"כ ע"כ הך דהתם ר"א, ונראה דמזה ראי' לפי' מהרש"א הנ"ל דדוקא על ע"ח לפנינו אין סומכין לרש"י אבל על ע"מ סומכין אפי' לכתחילה, אבל מ"מ די בזה ליישב פירש"י דבאמת יש לומר דכוונתו דאפי' בע"מ אין לכתוב למ"ד ע"ח כרתי כמו שכתבתי לעיל וכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל לפרש בפשיטות דלמ"ד ע"ח כרתי אין לכתוב שום גט באופן שנפסלנו שלא כדין כשלא ינתן בע"מ א"כ ה"ה בגט שיש לו ב' נשים בשמות שווין ולק"מ וזה ברור ובעיקר דברי התוס' אי בעינן מוכח מתוכו לר"מ אבאר לקמן פרק כל הגט שם במקומו דאדרבא מהתם יש להוכיח דלר"מ לא בעי מוכח מתוכו כלל עיין שם באריכות:

ע"ב בגמרא ר"א הוא. יש לתמוה לשיטת הרי"ף פרק המגרש דלר"א ע"ח נמי כרתי כמו ע"מ, א"כ מה הפרש יש בין ת"ק לחכמים, ובין לפירש"י ותוס' בין לפי מה שכתבתי לא אתי שפיר כלל לשיטת הרי"ף הנ"ל, ורחוק מאד לומר דיפרש הרי"ף דחכמים פליגי ומכשרי באמת בע"מ בלבד דאז ליכא למיחש למידי אבל כל שחתמו בו עדים פסול לכ"ע שיסמכו עליהם או כמו שכתבתי לעיל שכיון שכבר הוכשר אין לעשותו באופן שנפסלנו אחר שהוכשר שלא כדין כשינתן בלי ע"מ, הלכך לת"ק דע"ח כרתי אי אפשר לכתוב על דבר שיכול לזייף וחכמים מכשירין לכתוב שיכול למסרו בע"מ ולא יחתום עליו עדים, ובאמת שפי' זה היה נכון ופשוט, אבל מ"מ לפי מה שאבאר לקמן דאי אפשר לומר דלמ"ד ע"מ כרתי נצטרך כאן שתביא ע"מ ממש לפנינו ויעידו שלא הי' תנאי דא"כ לא הוי פוסל ר"א אחר עשרה ימים דודאי אין לומר על עדים ששכחו דא"כ בטלת כל עדות ישינה ואי נפרש שיטת הרי"ף כנ"ל א"כ אי אפשר רק שיבואו לפנינו, לכן נראה לי דטעמא דחכמים דלמ"ד ע"מ כרתי אף דע"ח נמי כרתי מ"מ צריך ליתנו לכתחילה בע"מ אפי' יש בו ע"ח כמו שכתב הרי"ף פרק המגרש להדיא, הלכך כיון שכל גט ניתן בע"מ אף בזה הכשירו דמסתמא ינתן בע"מ ולא יפסל, אבל למ"ד ע"ח כרתי אין נותנין גט בע"מ כלל לכך אין לכתוב שיפסל אם ינתן בלי ע"מ ודע דלפי מה שכתבו התו' במקצת מקומות דאפי' לר"מ צריך ע"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים יש להקשות כאן כיון דלכ"ע בעי ע"מ דוקא למה לת"ק לא יכתוב ולחכמים יכתוב הא ס"ס ע"מ בעינן, וצ"ע בזה, ועמ"ש בסמוך, ורחוק מאד לומר דהני ע"מ דר"מ אין צריכין לקרות הגט רק לר"א צריכין לקרותו דמה נ"מ כיון דמשום דבר שבערוה הוא כל שלא קראוהו אינן עדים שגירש, ולשיטת התוס' דלר"מ בעינן מוכח מתוכו אתי שפיר אבל כבר כתבתי שיש לפקפק בזה, גם הרשב"א ז"ל חולק עליהם בזה:

שם לא הכשיר ר"א אלא לאלתר וכו' שמא הוי בי' תנאה וזייפתי'. יש לתמוה לפי מה דמשמע מפירש"י בד"ה ר"א דצריך ע"מ לפנינו, א"כ מה ס"ד לחוש לעדים ששכחו א"כ בטלת כל עדות שבעולם והרי אמרו פ"ב דכתובות כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' אפילו אחר כמה שנים ופליגי בה אי בעינן שיזכור מעצמו או ע"י הכתב אבל לכ"ע במעיד עדות ישינה על פה לא חיישינן ששכח, ואף כאן כיון שבאו ע"מ ומעידין שגירש בלי תנאי מאיזה צד ניחוש ששכחו תנאי שהי' כתוב בגט:

ובודאי נראין הדברים דמה שהוצרכו בכאן ע"מ לאו למימרא שצריך להביאם לפנינו להעיד שלא הי' בו תנאי שאילו היינו מצריכין להביאם לא הי' באפשרי להכשיר לכתוב גט כזה שאם לא יבואו ע"מ נפסלנו שלא כדת דשמא לא זייפה כלל והיא כבר נתגרשה, רק הכוונה דכל שניתן בע"מ ממילא לא