תפארת יעקב על גיטין קג

ויוכשר מדינא, אבל בהוא על המחק ועדיו על הנייר אין הפסול שיכול לזייף רק כל אימת שיבא לפנינו נפסלנו דכבר מחקו, ובזה אין כותבין משום שאם יבא לפנינו נפסלנו שכבר עשה בו זיוף אבל לא מפני שיכול להזדייף וכן מוכח באמת פרק גט פשוט דבהוא על המחק אין לו תקנה שיבוא לפנינו להכשירו דכל מה שיעשה בו נפסלנו רק החשש דכבר זייף וזה ברור בכוונת מהרש"א:

איברא הא קשיא לי הא במתניתין קתני דיפתרא ג"כ ובהא ג"כ אין החשש שיכול לזייף ונכשרנו, דלעולם יפסול מחמת שכתוב על דיפתרא, ומה נפקא מינה דיפתרא או כתוב על המחק, וצ"ל דס"ל דבאמת הך שיכול לזייף דנקט משום נייר המחוק נקט לה, ומ"מ אין דבריו מוכרחין ולישנא דיכול לזייף אינו מוכרח דוקא לזייף אחר כך רק שאותו הנייר בעצמותו יכול להזדייף וכן פי' הרשב"א באמת ואפשר לומר דשאני דיפתרא דמיקרי שפיר יכול להזדייף דהדיפתרא מצד עצמותו מזדייף הוא למחקו ולחזור ולכתוב אבל על הנייר המחוק לא שייך מפני שיכול להזדייף שהנייר המחוק אינו מזדייף רק הנייר החלק נזדייף שנמחק וכתב עליו, אך אם כתב בו נחנו סהדי הוי ממש כמו דיפתרא דאין פוסלין מטעם שהי' חלק רק שכבר הי' מחוק ומחקו שנית, רק דמשמע לי' למהרש"א דלא מיירי התוס' בנחנו סהדי דא"כ גם בהוא על הנייר כשר כנ"ל, אבל מ"מ כוונת מהרש"א ודאי כמו שכתבתי:

אמנם עיקר דברי התוס' תמוהין לפע"ד מטעם אחר, דאי ס"ד בהוא על הנייר והחשש שיעשנו על המחק. א"כ כיון שהחליטו התוס' דכאן כשר בשניהם על המחק אפילו לת"ק והיינו דלא חיישינן לזיוף כלל, א"כ אפילו בלי ע"מ כשר, דאי דוקא בע"מ א"כ היינו הך פלוגתייהו ולמה פירשו בהוא על הנייר דוקא, וע"כ דבהא כשר לכ"ע בלי ע"מ, וכן מוכח באמת פרק גט פשוט כמ"ש התוס' דליכא למיחוש למידי דאינו דומה נמחק פעם אחת וכו' א"כ תיקשי מ"ט דחכמים דמכשרי על הנייר המחוק ומפרשינן בגמרא דאתיא כר"א דע"מ כרתי, וקשה מה בכך ס"ס שטר פסול הוא שהרי עומד הוא לזייף לעשותו שניהם על המחק וכשיבוא לפנינו נכשירנו בלי ע"מ כמו כל שטר הבא הוא ועדיו על המחק א"כ שטר כזה פסול הוא ומכ"ש שאין רשאין העדים לחתום על שטר כזה ולא לסופר לכתבו והיאך יכשירוהו חכמים, ודוקא בהוא על המחק ועדיו על הנייר שאינו יכול לעשות בו זיוף להכשירו רק מפני שהי' בו זיוף מכבר שפיר מכשירין בע"מ אבל לא בהוא על הנייר והוא תמוה מאד לפע"ד, ורחוק מאד לומר דס"ל לתוס' דלא כהפוסקים אלא דלא פליגי חכמים רק בדיפתרא לא על הנייר מחוק דלמה קתני נייר מחוק כיחידאי כיון דהכל מודים ואין לי מקום ליישב דברי התו' אלא לומר דס"ל דדוקא בשטר חוב הכשירו הוא ועדיו על המחק בלי ע"מ, דהתם עדיו בחתומיו זכין לו או הקנין ומזה בא השיעבוד והחיוב הילכך כל דאינו ניכר המחק שמחק ב' פעמים כשר בלי ע"מ אבל בגט דע"מ עבדי הכריתות ועל ידן הוא מתגרשת, א"כ מהראוי הי' שתביא ע"מ לפנינו לעולם אפי' בגט גמור רק דהקילו עלי' וסמכו על מן הסתם שנמסר לפני עדים אבל כל היכא שיש ריעותא קצת בגט שנכתב ונחתם על מחק אין סומכין על מה שאינו ניכר הפרש בין מחק למחק רק שתביא ע"מ לפנינו כיון דע"מ כרתי רק לר"מ דסובר ע"ח כרתי אז גם בגט יש להכשיר בלי ע"מ בשניהם על המחק מחמת היכר שלא מחק ב' פעמים וזה שכתבו התוס' דאין לפרש נייר מחוק רק על הנייר דאי שניהם על המחק כשר לת"ק דע"ח כרתי, דאינו דומה נמחק פעם אחת רק על הנייר פסול שמא ימחוק ויוכשר, אבל לר"א דע"מ כרתי גם על הנייר כשר דלעולם צריך ע"מ אפילו בשניהם על המחק, רק בנייר חלק אין צריך ע"מ כנ"ל, ודוק:

בד"ה שלש עורות הן, פי' בקונ' וכו' ועוד אומר ר"י וכו' דבריהם צ"ע, דפשיטא דכוונת רש"י כפי' ר"י ממש דבהך דלא שמי' עור לא סגי לי' דמ"מ הוי לי' לומר ד' שיעורין הן מצה חיפה דיפתרא וקלף ובהך תירוץ דכבר נשנה במשנה לא סגי לי', דמ"מ היאך קאמר שלש עורות הן דהא ד' הן, ולזה הוצרך לומר דלישנא אתי שפיר דעורות אינן רק שלש ולמיחשבי' בפני עצמו אין צריך ששנוי במשנה וכך פירש"י לא שמי' עור ושיעורי' תנן וכו' והיינו כמו שכתבתי, וזה . ברור:

בד"ה כדי לכתוב עליו את הגט היינו כרבנן דמכשרי וכו' ואלו השיעורין וכו' עכ"ל. ר"ל כיון דאתיא כרבנן ניחא משום דרגילין דמותר לכתחילה, אבל אי נפרש כריב"ב ומכשיר דיעבד לא הי' באפשר לפרש משום דרגילין כיון דלכתחילה עכ"פ אין כותבין רק לפי שהקדימו דהיינו כרבנן, דלריב"ב אפי' דיעבד פסול ולא מצי אתיא כלל כוותי' אם כן עיקר הטעם משום דרגילין:

ומ"מ בעיקר דבריהם יש לפקפק, כי ודאי נראה מדהעמידו בגמ' דברי ר"ח על ריב"ב ולא על חכמים דמכשרי ש"מ דלכ"ע הוי שיעורי' כדי לכתוב הגט, והיינו דריב"ב לא פסל דיעבד רק לכתחילה אין לכתוב שמא יסמכו על קיום החתימות אבל דיעבד בדאיכא ע"מ או ע"ח המעידין שאין בו זיוף מודה דכשר וחכמים מכשירין אפילו לכתחילה כיון דלעולם בעי ע"מ לא חיישינן ולאו ברגיל תליא מילתא רק שאין דרך לטרוח בעור כ"כ רק בשיעור חשוב הראוי כדי לכתוב גט אבל פחות משיעור זה אין עושין לצור דלצור לא הי' טורח כ"כ לעבדו כנ"ל, ומזה ראי' דלא בעי לר"מ מוכח מתוכו כמו שאבאר לקמן ועמ"ש בתוס' בדיבור שאחר זה:

בגמרא מאן חכמים ר"א הוא. לפי מה שכתבו התוס' לעיל לפרש על הנייר המחוק היינו הוא על הנייר ועדיו על המחק, צ"ל הא דפליגי חכמים ומכשרי משום דס"ל כר"א אין הכוונה בע"מ לפנינו רק בדיפתרא אבל בנייר מחוק מה תועלת בע"מ אטו בלי ע"מ יש בו חשש זיוף, דכיון דהוא על הנייר אין לחוש לכלום רק שיעשנו על המחק אבל כל שבא לפנינו על הנייר מה יש לחוש, וכמו כן מ"ט דת"ק דפוסל בזה כיון דע"מ לא מעלין ולא מורידין בזה, וע"כ נ"ל דבהא עיקר פלוגתייהו לפי מה שכתבתי לעיל דע"כ ס"ל דלמ"ד ע"מ כרתי אפי' שניהם על המחק צריכה להביא ע"מ לפנינו, ולא מהני סברא דאינו דומה נמחק פעם אחת רק בשטר, דבכתיבת. השטר וחתימתו משתעבד אבל בגט לא, וכמו כן לר"מ דע"ח כרתי אפי' בגט כשר כל שהן שניהם על המחק, והשתא ת"ק פוסל לפי שיכול לעשותו שניהם על המחק ויוכשר בלי ע"מ, אבל לר"א דע"מ כרתי לא יוכל לזייף דאי יעשנו שניהם על המחק יצטרך ע"מ לפנינו, אבל כשבא לפנינו כתוב על הנייר ועדיו על המחק מה צורך לע"מ וכשר לחכמים בלי ע"מ כלל כמו כל גט אבל בדיפתרא המחלוקת בענין אחר דלת"ק פסול ולחכמים כשר ע"י ע"מ לפנינו שלא זייף, ומ"מ יש מזה סיוע להמפרשים דהכא בנייר מחוק לגמרי מיירי כפי הנראה מפירש"י במשנה וכמו שפירשתי דבריו לעיל או בהוא על המחק ועדיו על הנייר, והשתא הוי נייר מחוק ודיפתרא ענין אחד ומחלוקת אחת ועמ"ש בסמוך בתו' ד"ה מאן:

בתוס' בד"ה מאן, פי' בקונטרס וכו' משמע אי הוי סהדי קמן הוי כשר וכו'. משמע לכאורה דס"ל לדעת רש"י דאי יבואו ע"ח לפנינו כשר וכן משמע בהדי' מתוך דברי הרשב"א ז"ל שכתב ג"כ כדברי התוס' וכתב עליו וליתא כיון שאין מוכיח מתוך החתימה אף כשיבואו ויעידו הם בכך אין בכך כלום וכו', הרי להדיא דלרש"י אי יבואו ע"ח ויעידו כשר אך יש לתמוה מה נ"מ בין ת"ק לחכמים כיון דחכמים מכשירין ע"י ע"מ לפנינו אף דבעלמא לא צריך הכא צריך כמו כן לת"ק מכשיר בע"ח לפנינו אף דבעלמא לא צריך הכא צריך ואין כאן מחלוקת כלל, ומזה נראה דע"כ מודה רש"י דע"ח לפנינו לא מהני דחיישינן שמא יסמכו על קיום חתימתן רק בע"מ לפנינו ס"ל דכשר כמו לת"ק לא חיישינן שיסמכו על ע"ח בקיום חתימתן כמו בעלמא ה"ה לריב"ב בע"מ לפנינו כשר והא דנקט ריב"ב אין כותבין משום דלדידי' אין גט ניתן כלל בע"מ אבל לחכמים דלעולם ניתן בע"מ לכך מכשירין אבל אי ניתן בע"מ אפי' לת"ק כשר, ולזה נתכוין מהרש"א שכתב סהדי קמן ע"מ והיינו לאפוקי ע"ח מכח הכרח הנ"ל דבהא מודה רש"י דפסול, וזהו דלא כהרשב"א הנ"ל אך מ"מ נראה לי עיקר בכוונת התוס' דלא כמהרש"א, דאי ס"ד דבע"מ לפנינו מכשיר ת"ק כמו לחכמים א"כ אכתי תיקשי במאי פליגי כיון דבהך גוונא דחכמים מכשירין גם ת"ק מכשיר רק דס"ל לתוס' דכיון דרש"י מפרש דעיקר הטעם שמא יסמכו על קיום החתימה ובאמת מדינא אין לסמוך כיון שיכול להזדייף א"כ עכ"פ רק לכתחילה אין כותבין כמו במחובר מעיקרא כיון דאינו רק גזירה כשר עכ"פ דיעבד ואף כאן דיעבד ויש עדים לפנינו הן ע"ח הן ע"מ כשר רק לת"ק פסול לכתחילה ולחכמים אפי' לכתחילה כשר כיון דלדידי' ע"מ עיקר בגט לא חיישינן שיסמכו על קיום ע"ח משא"כ לת"ק דבעלמא ע"ח עיקר חיישינן לכתחילה שמא יסמכו עליהם ע"י קיום חתימתן אבל כשבאו לפנינו דיעבד כשר, ועל זה דחו דברי רש"י דלת"ק אפי' דיעבד פסול מדינא דלא מוכח מתוכו [ואפילו אי