תפארת יעקב על גיטין קא

ד' בד"ה וחתמו, עיין שם:

שם על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר רבא אמר פסול. כתב הר"ן ז"ל וז"ל, ותמהני וכו' דאי לא קנאתו כדאמרינן וכו' עד שיחזיק בזרעים וכיון שכן איכא למיפסל כו' וניחא לי וכו' שאותה תלישה אינה ניכרת כלל וכו' עכ"ל, וגם בזה לא נתבררו לי דבריו, חדא במה דפשיטא לי' דבעי פסיקת יניקה משום דבלא"ה לא קנאתו לא ידעתי מאיזה צד פשיטא לי' דבגט צריכה לעשות קנין הצריך במקח וממכר, ואדרבא אי היתה צריכה לקנות הגט בקנין ואי לא לא מתגרשת, א"כ הוי לי' כל גט כמו טלי מעל הקרקע שהרי בקנייתה מתגרשת, ועוד שלא שמענו קנין בע"כ והיאך אשה מתגרשת בע"כ רק גט שאני דנתינת הגט לידה הוא הגירושין ובגירושין נעשה הדבר שלה הלכך אפילו לא פסקה יניקת העלה, מ"מ כיון שנתן לידה מתגרשת בנתינה זו ונעשה על ידי הגירושין והנתינה לידה שלה, אלא שיש להקשות בזה באופן אחר כיון דמחובר פסול אפילו נותן כל הקרקע דאל"כ למה לא יכתוב על מחובר כמו על קרן הפרה, וע"כ דפסול אפילו לא יתלוש כלל משום מה ספר בתלוש א"כ לא מהני נתינת העציץ כולו דאכתי הוי מחובר ובזה לא הועיל הר"ן בתירוצו כלל דאפילו תימא דפסיקת יניקה לא חשוב מעשה ס"ס כתבו במחובר ונפסל שנכתב בפסול, אמנם כבר כתבתי לעיל לדחות דברי הרשב"א ז"ל, אלא טעמא דמחובר דפסול לפי שאי אפשר שיגרש בו כמות שהוא ליתן לידה כולו, אבל אי הי' אפשר ליתן כל הקרקע לידה לא איכפת לן, א"כ ממילא הכא אפילו לא פסק יניקה כשר כיון שנותן כולו לידה, וכמו כן אפי' פסק כשר כיון שאין צורך לפסיקה לגירושין כלל כמו שביארנו לעיל באריכות, ובזה מיושבין דברי רש"י אשר הם סתורין לכאורה והקשה עליו הר"ן שם ולהנ"ל לק"מ כמו שביארנו לעיל באריכות ע"ש:

דף כב ע"א בגמרא בתר נקבו אזלינן, פירש"י שמשם הוא יונק וחייב במעשר. ולכאורה קשה הא קי"ל פירות א"י שיצאו לח"ל פטורין ממעשר ולדברי הרמב"ם פ"א מהלכות תרומות אפי' מדרבנן פטורין ולדברי הראב"ד שם עכ"פ אינן רק מדרבנן א"כ אפילו גדלו לגמרי בא"י כל שיצאו לח"ל פטורין ואי בחזר והכניסן לא"י הא דעת הכ"מ שם בחד תירוץ דפירות ח"ל שבאו לארץ חייבין מדאורייתא א"כ אפי' חשבת לה כח"ל חייבין, ונראה לי דהכא היינו טעמא כיון דעיקר קאי בא"י אזלינן בתר עיקר והוי כמי שמונחין בא"י כיון שיונק עכשיו מא"י הוי כמונחין שם, ובהכי ניחא לי מה שפירש"י בתר נופו ופטור מן המעשר מן התורה בח"ל, ויש להבין כיון דבתר נוף אזלינן הוי כפירות ח"ל המונחין בח"ל דפטורין לגמרי, ולהנ"ל ניחא דמ"מ כיון שיונק בא"י ועיקר הפרי מכח יניקת א"י בא אי אפשר לפטרו מן המעשר רק דהך מ"ד ס"ל כיון דנופו בח"ל הוי כיצאו לח"ל וחייבין מדרבנן כדעת הראב"ד הנ"ל:

ולפי זה נראה לי לפרש מה שאמרו אשרוש ולא אשרוש לא כמו שפירש הרשב"א ז"ל דהכוונה שיצאו שרשיו דרך הנקב והשרישו בקרקע ולא אשרוש שלא השרישו בקרקע רק בעציץ בלבד, ובאמת שיש לתמוה על פי' זה דכיון דהעציץ נקוב הוא מה נפקא מינה אם השריש בקרקע הא בכל מקום נקוב כמחובר דמי לכל מילי ומאיזה צד נחלק בהשריש אבל לפי הנ"ל הכוונה פשוט דאשרוש שהשרישו בעציץ דאז אמרינן דחשוב כאלו הם מונחים בארץ, אבל בלא אשרוש כלל בעציץ אף דעיקרן בעציץ שהוא א"י מ"מ כיון דנופו בח"ל והעיקר לא אשרוש לא חשוב העיקר דנימא כאלו הנוף ג"כ בארץ רק נוף שהוא הפרי הוא העיקר והרי הפירי בח"ל ופטור:

וכן מוכח להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות תרומות שאחר שזכר שם כל הדינים מן פירות א"י שיצאו לח"ל ולהיפך, כתב הך דינא דעציץ נקוב וז"ל בהלכה כ"ה עציץ נקוב שהי' בו זרע שלא השריש והי' עיקרו בארץ ונופו בח"ל הולכין אחר הנוף והיינו דפסק כרבא, ועכ"פ מבואר דבלא השריש כלל בעציץ מיירי וכיון דהעיקר לא הושרש לא חשוב לשדות נוף בתרי', ואביי ס"ל דמ"מ כיון שנזרע בעציץ נקוב וראוי להשריש העיקר חשוב ושדינן נופו בתר עיקרו:

שם ובדאשרוש לא פליגי והתנן שני גינות כו' התם כדקתני טעמא וכו'. לכאורה יש לתמוה הא מסיים שם הואיל ושניהם יכולין למחות רואין מהיכן ירק זה חי אלמא דלאו בהא פליגי, ועוד דמדמה לה התם לאילן היוצא מן הגזע אי הוי של בעל הקרקע או של בעל האילן וכן לענין ערלה, והתם לא שייך האי טעמא, והתו' בד"ה ובדאשרוש כתבו קס"ד וכו', ולא ידעתי מה הועילו, הא למסקנא באמת קשיא מהך דהתם והם הקשו מערלה, ובאמת בלאו הכי קשה:

לכן נראה לי דהכוונה כך דוודאי לכ"ע בדאשרוש בתר עיקר אזלינן, ור"מ דקאמר טעמא דיכול ליטול עפרו משום דבלא"ה כיון שהתחתון יכול למלאות גינתו לכלות הירק חשוב שלו, והוצרך לומר דהעליון ג"כ יכול לכלותו ושוב אזלינן בתר עיקר, ור"י סובר דכח התחתון חשוב טפי דהוא יכול לכלות הירק עכשיו, משא"כ עליון הירק הנוטה א"י לכלות עכשיו רק העיקר המונח בתוך עפרו לכך לא שדינן נוף בתר עיקר, והיינו דקאמר רבא התם בעיקרו כ"ע לא פליגי דבהא כיון דעליון יכול ליטול עפרו עם העיקר פשיטא דלכ"ע לא שדינן עיקר בתר נוף רק בנוף פליגי מטעמא דאמרן:

והשתא פשיטא דלא דמי כלל להך דהכא דלענין מעשר ביניקה תליא מילתא דממקום שיונק תלוי חיוב המעשר משא"כ ירק דהתם לא תליא ביניקה רק כפי כח כל אחד בירק וכיון דעיקר בוודאי של עליון, פליגי אי שדי נוף בתר עיקר או כיון דלזה יש כח בנוף משא"כ לבעל העיקר לא שדינן נוף בתר עיקר, והיינו דקאמר ואזדי לטעמייהו דהתם נמי לא תליא ביניקה כלל רק בעל הקרקע יש לו כח בקרקע ובעל האילן באילן, ופליגי אי שדי נוף בתר עיקר וכמו כן בערלה לא תליא כלל ביניקה שהרי אי הי' הגזע יותר מג' טפחים בוודאי לא נתחייב בערלה אף דיונק מן הקרקע, ושפיר פליגי אי שדי נופו בתר עיקרו או לא, משא"כ הכא ביניקה תליא מילתא וממקום שיונק תלוי חיוב מעשר וס"ד הכא דהתם נמי תליא ביניקה ומשני כדקתני טעמא דלאו ביניקה תליא רק לפי שהעיקר של עליון בוודאי והנוף ראוי להיות של תחתון שיכול למלאות הגינה מ"מ ס"ל לר"מ דשדי נוף בתר עיקר, ור"י פליג דלא שדינן, וכל זה ברור ולק"מ קושית תו' הנ"ל, ועמ"ש עוד בתו' הנ"ל ליישב קושית מהרש"א ע"ש:

שם מאי לאו מקצת נופו בארץ וכו' לא מקצת שרשיו וכו' פי' מקצתו של נוף נוטה לח"ל ומקצתו בארץ שכל נוף מתחלק חציו בארץ וחציו בח"ל וס"ד דס"ל לרבי דלא אזלינן רק בתר נוף הלכך כיון שהנוף מתחלק טבל וחולין מעורבין, ורשב"ג ס"ל דבתר עיקר אזלינן ורואין אי שרשיו בארץ חייב ואי שרשיו בח"ל פטור, וזהו הכוונה הגדל בחיוב שעיקר גידולו בחיוב חייב ואי גדל בפטור פטור, ואהא משני דלדברי הכל בתר עיקר אזלינן רק דמיירי שהעיקר מתחלק, וסובר רבי דהדרי ערבי ורשב"ג סובר דמפסיק צינמא ולא ערבי, והנופות הגדילין משרשי א"י חייבין ומשרשי ח"ל פטורין דלא ערבי:

בתוס' בד"ה עציץ של אחד ה"ה דהוי מצי לאשמועינן וכו' בתוך עציץ שלו. הר"ן ז"ל תמה על זה. דהא נמי שמעינן בעציץ וזרעים של אחד דכיון דמשך העציץ שלו הוא ומ"מ לא קנה זרעים, ובאמת אינו מוכרח דכיון דזרעים לא ניקנו במשיכה אינו יכול לעשות קנין חדש של משיכה לקנות הזרעים, דקודם שנגמר המשיכה אינם בתוך שלו והרי בשעת משיכה אינם בתוך שלו, רק היכי דהעציץ מקודם שלו הרי מושך הוא בתוך שלו ס"ד דמהני, ואי יאמר דמשך והדר משך א"כ הרי ממש הוא עציץ של אחד וזרעים של אחד כיון שכבר קנה עניץ מעיקרא:

והר"ן תירץ דכיון דקנה שניהם כל שלא קנה רק עציץ אפי' עציץ לא קנה כיון שבבת אחת מכר לו שניהם ואי אפשר לומר רק שמכר לו רק אחד א"כ לא שייך רק בעציץ של אחד וזרעים של אחד לאשמועינן אפילו בתוך שלו לא קנה זרעים, והרב בעל כ"מ פ"ג מהלכות מכירה הבין דמה שכתב הר"ן ואפשר הוא לחלוק על התו' והא ליתא דבא ליישב מה שהקשה על התו', אך גוף דברי הר"ן אף דהא אין להקשות ממה שאמרו בסמוך החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה, ולדברי הר"ן אפילו משך העציץ אפי' עציץ לא קנה כיון דלא קנה זרעים לא קנה כלום, דיש לומר דהחזיק קמ"ל רבותא דס"ד דחזקה זו מתפשטת אף על הזרעים כיון שמונחים בתוכו והוי כהחזיק בזרעים קמ"ל דלא מהני וכ"ש משיכה דלא מהני אזרעים ולא קנה כלום:

אמנם מדברי התו' בדיבור שאחר זה דנסתפקו אי בעי אגב וקני ולא כתבו דהכא שאני כיון דמכר לו בבת אחת אי לא נתכוין שיקנה עציץ ממילא לא קנה כלום דמשיכה בעציץ הוי כחזקה בזרעים, וכמו דלא מהני משיכה בעציץ לקנות עציץ בלבד כל שמכר בבת אחת ה"ה חזקה בזרעים, א"כ ממילא יש לדון דאגב וקני קאמר, ומזה מוכח דס"ל דאחד קנה בקנין הראוי לו דלא כהר"ן, ועיקר קושית הר"ן כבר כתבתי דלא קשיא מידי בלא"ה:

איברא בגוף דברי התו' מה דפשיטא להו דאפילו בעציץ