תפארת יעקב על גיטין ק

ועוד יש לי לומר דמשמע מתוך דברי הרב ז"ל דהחשש דהבעל יעביר תנאי שהי' בו, ומשמע לי' להרב ז"ל הכי דאי מחשש דהאשה תזייף הי' מהראוי להכשיר לת"ק ג"כ בע"מ כמו לחכמים דאיהו לא ס"ל דלר"מ בעינן מוכח מתוכו כדמוכח מפירושו בכמה מקומות ואחד מהם לעיל ריש מכילתין דף ב' ע"ב בד"ה ורבנן, וכיון דלחכמים ג"כ אינו כשר רק בע"מ מ"ש דלת"ק פסול, וע"כ דחיישינן ג"כ שהבעל בעצמו יחזור בו מתנאי שהיה בו וימחוק ויכתבנו שנית, וכיון דסהדי דחתימי בי' אינהו כרתי כל שמחק הגט וכתב עליו בעצמו שוב לא כרתי דלא על זה חתמו, ומעתה לפי זה אפילו שניהם על המחק לא מהני דבתר בעל לא דייקינן כלל כיון שבידו לגרשה וכל שתביא ע"מ שנתגרשה בגט זה בוודאי נתיר אותה לינשא, ובאמת אפילו אי נתגרשה בגט זה כמות שהוא יש חשש דהבעל עצמו זייף לאיזה סיבה להעביר תנאי שהי' בו כנ"ל, ובזה יתיישבו דברי רש"י לקמן במה שהקשו עליו התוס' בד"ה מאן חכמים, ועמ"ש עוד בתוס' לקמן בד"ה לא על נייר המחוק עוד בענין זה, ועמ"ש בגמ' לקמן בד"ה אבל בשטרות פי' אחר דנייר מחוק הכוונה נייר שיכול למחוק ויכול להיות ג"כ שכבר הי' נמחק ואינו ניכר והוי ממש כמו דיפתרא רק זה בנייר וזה בקלף, ופי' זה עיקר לפע"ד:

בגמרא כתבו על המחובר והא אמרת רישא אין כותבין וכו' והוא ששייר מקום התורף. יש לדקדק אטו לא שמענו במקום אחר דין השנוי במשנתינו דלכתחלה אין כותבין ודיעבד כשר, וראיתי להר"ן ז"ל שכתב דכיון דדינא דאורייתא הוא ליכא למיפלג בה בין לכתחילה לדיעבד, ולא הבנתי דבריו) דאי פשיטא להו דהוי דאורייתא מצד הכתוב דוכתב ונתן שלא יהא מחוסר מעשה, א"כ סיפא גופא תיקשי דקתני כתבו כשר ולמה יכשר והא בתלשו אחר חתימה פסול דלא מכשרת רק תלשו וחתמו, וליכא למימר דמסיפא ס"ד דוקא חתימה פוסל ומרישא קשיא דקתני אין כותבין, א"כ אכתי תיקשי דלמא בכתיבה רק לכתחילה פסול מדרבנן גם הא דמשני והוא ששייר מקום התורף אינו מובן כלל דמה בכך ס"ס רישא נמי בשייר מקום התורף ואכתי תיקשי רישא לסיפא גם לא הבנתי המקשה מה הי' דעתו בפירושא דמתניתין תלשו וחתמו אי תורף א"כ מה ס"ד דטופס יפסל אפילו דיעבד ואי חתמו חתימה ממש א"כ מה ס"ד להקשות כיון דע"כ ר"מ הוא דחתימה עיקר, גם לא הבנתי לישנא דר"ל חתמו שנינו דאטו נחלקו בלשון המשנה היאך נשנה והא נוסח הלשון לדברי הכל חתמו רק בפירושא נחלקו אי חתימה או גמרו כמו תורה חתימה ניתנה, והיאך יאמר חתמו שנינו, גם לשון המשנה תלשו וחתמו בוא"ו ולמה בדברי ר"ל לא נזכר רק חתמו בלא לכן נראה לי דוודאי ס"ד דעיקר פסולא דמתניתין משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ובהא הי' מקום לומר דדוקא אם כבר נגמר הגט בשלימותו שוב אין צריך שיחסר רק נתינה דכתיב וכתב ונתן ואין בין זה לזה כלום אבל כל שעדיין לא נגמר הכתיבה לא הוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה דאכתי לא גמר הכתיבה וס"ד דפירושא דמתניתין כתבו על המחובר תלשו וגמרו בתלוש כשר, והיינו דקשיא לי' והא אמרת רישא אין כותבין במחובר לקרקע ואי הי' הכוונה במתני' מכח מחוסר מעשה למה לא יכתוב על מחובר הא על קרן הפרה יכול לכתוב רק שלא יתלוש וה"ה כאן, וע"כ דפסול זה ענין אחר כמו שכתב הרשב"א משום מה ספר בתלוש והפסול תלוי בעת כתיבה א"כ מה נ"מ אי נכתב מקצתו בפסול או כולו ואפילו לפי מה שכתבתי לעיל לדחות הך טעמא דמה ספר בתלוש מ"מ ס"ס כיון דע"כ אינו יכול ליתן לה כל הקרקע כמו שבארנו לעיל א"כ ממילא דרשינן וכתב ונתן שכל שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וה"ה נמי שיכתוב על דבר הראוי ליתנו כמות שהוא, וא"כ ממילא היתה הכתיבה בפסול כיון שנכתב על דבר שאינו ראוי ליתנו כמות שהוא רק ע"י מעשה אחר ומחוסר מעשה פסול א"כ נכתב בפסול ואין נ"מ במקצתו או כולו, והיינו דמשני ר"י אמר שמואל ששייר מקום התורף וכיון דלא כתב רק טופס אין שום דבר פוסל בו דעיקר וכתב דקרא אתורף הוא דכתיב והרי גמר כל תורף הגט בהכשר, ור"ל אמר חתמו שנינו והיינו חתמו במלאפו"ם דקאי על חתימת העדים וגריס לה בלא וא"ו דלא קאי על אותו הכותב והתולש דמעיקרא רק חתימת העדים והם לא עשו שום דבר רק חתימה ושפיר שייך חתמו בלא וא"ו, ומלאפו"ם בסוף וגזרינן שפיר שלא יחתום דאפי' אחד יחתום במחובר פסול ודיעבד כשר אם חתמו שניהם בתלוש גם נראה לי דעיקר הגזירה דעל פי רוב הסופר חותם לעד דחתם סופר ועד כשר ומשום כיסופא מחתמי לי' כדמוכח סוף פרק התקבל, וכיון שהוא כותב במחובר יש לחוש שיחתום ג"כ במחובר וחתימה אחת במחובר פוסלת לר"מ כנ"ל פירושא דהאי שמעתתא:

שם אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף. הקשה הר"ן ז"ל מ"ש דבמחובר פסול לכתחילה וכשר דיעבד ולגבי לשמה לקמן בטופסי גיטין פסול אפילו דיעבד ולקמן גבי כתיבת חש"ו כשר אפי' לכתחילה בטופס, ותירץ דג' חילוקים הם טופסי גיטין דשכיח פסלו אפילו דיעבד, ומחובר דלא שכיח כ"כ פסלו לכתחילה ודיעבד כשר, וכתיבת חש"ו דלא שכיח כלל אפילו לכתחילה כשר:

ודברי תימה הם לפע"ד דא"כ הוי ת"ק דכותב טופסי גיטין ור"א דהתם סברות הפוכות דאיהו ס"ל דכותב טופסי גיטין עדיף דאפילו לכתחילה יכול לכתוב, ור"א ור"י דהתם ס"ל להיפך דהכא כשר דיעבד והתם אפי' דיעבד פסול, ועוד דקאמר התם ר"י א"ש אמר דת"ק נמי כר"א ועביד צריכותא בהך מתנייתא, ואי כדברי הרב ז"ל פשיטא דכלהו צריכי דהא קמ"ל בכל חדא לר"א דין אחר כאן אסור לכתחי' והתם אפילו דיעבד ובחש"ו אפי' לכתחילה, אבל עיקר קושית הרב ז"ל לא הבנתי כלל דהא הך פירושא דטופס ותורף ר"י אמר שמואל מוקי לה הכי וכר"א, ואיהו מוקי כל הני מתנייתא דהתם כר"א, א"כ לדידי' הא דפליג ר"י הכא עד שתהא כתובה וחתימה בתלוש הכוונה טופס ותורף א"כ פוסל ר"י אפילו דיעבד והיינו ממש ר"י דהתם בכותב טופסי גיטין דפוסל אפילו דיעבד ור"א דמכשיר הכא מכשיר ג"כ התם ואפילו לכתחילה משום תקנת סופרים דלא שייך רק בלשמה לא במחובר, וכתיבת חש"ו דכשר לכתחילה בטופס פשיטא דלא קשיא מידי, אף דלא שייך בהא תקנת סופרים מ"מ ס"ס כיון שהתירו לסופר לכתוב טופס בפי' שלא לשמה כ"ש שאין לפסול כתיבת חש"ו בטופס מכח שאינו יודע לכוון לשמה, ואין להקשות למה לא זכרו מחלוקת ר"י בחש"ו דפוסל אפי' דיעבד כמו בטופסי גיטין, דכיון דכבר הוזכר מחלוקת ר"י במחובר ולשמה מה צורך להזכיר התם וגבי טופסי גיטין נמי לא הי' מהצורך להזכירו כיון שכבר הוזכר כאן במחובר רק לפי שנתחדש התם ענין דת"ק מכשיר אפילו לכתחילה משום תקנת סופרים הוצרך להביא דאפי' בהא פליג ר"י אפי' דיעבד, ועוד דקמש"ל דפוסל בכולן אפילו בשטרות אטו גיטין אבל בחש"ו לא הוצרך להזכירו עוד, וזה ברור:

ובהכי ניחא לי מה שיש לדקדק לעיל ריש מכילתין דמשני רב אשי מתניתין דבפ"נ ובפ"נ כר"י דהכא דקאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש, והשתא תיקשי כיון דלר"י א"ש דהכא דמוקי לה כר"א והכוונה טופס ותורף לא שמענו כלל מדברי ר"י דס"ל כתיבה וחתימה בעי לשמה, ואי למאן דמוקי לה כר"מ קאמר א"כ עכ"פ מה פריך ומעיקרא מ"ט לא מוקמינן לה כר"י כיון דאנן באמת כר"י א"ש קי"ל דמוקי מתני' דמחובר בטופס ותורף, ולהנ"ל ניחא לי דכוונת רב אשי דשמענו מדברי ר"י דגזר טופס אטו תורף אפילו דיעבד א"כ ממילא גזרינן חתימה אטו כתיבה או להיפך אפילו דיעבד וכיון דפסול דיעבד שפיר תיקנו בפני נכתב, תדע דבעי לאוקמא, כר"מ משום גזירה אטו חתימה רק דמקשה דשמענו לר"מ דלא גזר כלל ולכך מוקי לה כר"י דמשום גזירה פוסל אפי' דיעבד וכיון דפוסל במחובר ה"ה שלא לשמה ועוד דגבי טופסי גיטין ג"כ פוסל דיעבד רק כיון דהך הוזכר מעיקרא מביא דבריו לענין תלוש וה"ה לשמה, אבל אין לומר דרב אשי מוקי למתניתין דריש מכילתין ג"כ בטופס ותורף ומפרש בפני נחתם כמו חתמו דהכא, דהא ודאי ליתא דהוי להו לתקן בפני נכתב כולו דהא בפני נכתב חציו לא סגי כדמוכח רפ"ב ולמה לו לומר תרתי אלא ודאי כדאמרן דמכח גזירה אתי עלה דלשמה ומחובר שווין וכמו דגזר בטופס ותורף כמו כן גזר חתימה אטו כתיבה וכן להיפך כנ"ל:

שם גזירה שמא יחתום. אף דבלשמה לא גזר ר"מ אטו חתימה אפי' לכתחילה היינו במצאו באשפה דשוב אין לחוש בגט זה בעצמו שזה שמצאו יחתום עליו עדים וממילא חתימי לשמה דאין עדים חותמין עד שיקראו הגט ובציווי הבעל דבר המצווה להם לחתום וממילא הוי לשמה, וכמו כן בכותב טופסי גיטין דלקמן לר"מ שרי אפילו תורף למאן דמוקי משום תקנת סופרים דסופר ודאי לא יחתום עדים ומי שיקבל הגט ממנו הוא יחתום עדים אבל במחובר יש לחוש באותו הגט בעצמו כיון שכותב במחובר יחתום במחובר לכך חייש ר"מ לכתחילה, ועוד דהכא כיון שנכתב על מחובר הרי אי אפשר שיוכשר רק לעשות בו מעשה לתלשו ואז יוכשר ושפיר חיישינן דלא עביד משא"כ בלשמה וכעין תירוץ זה האחרון כתבו התוס' לעיל