תפארת יעקב על חולין חלק ב צט

ממש, וכן נראה באמת דאי דאינה יכולה לחיות ביתרת זה אפילו לא ינטל א"כ למה לי דהוי כנטול תיפוק ליה דאינה יכולה לחיות מחמת יתרת זה וע"כ דסופו לינטל א"כ הוי חסרת רגל ממש, אבל בלא"ה קשה דיתרת רגל לאו בכלל נטולה היא רק בכלל חסרה שהיתר כחסר ובחסר וודאי אפי' חסר מברייתו טרפה, וכן הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא להיפוך דכל אבר שאמרנו בניטל טרפה כל שחסר מברייתו אינו טרפה דהא מנו חסרה ונטולה בתרי, ומ"מ מטריף ביתרת רגל והיינו משום דבכלל חסרה היא כמ"ש להדיא פרק ח' מה"ש עיי"ש:

איברא יש לתמוה במה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכה ט"ז שלשה איברים בנטולה לחי העליון וכבד וצ"ה ובהלכה כ"ד כתב כל אבר שאמרנו ניטל טרפה חסר מברייתו כשר ולפי זה משמע בהדיא דניטל לחי העליון מברייתו כשר וזה תימה מאחר שהשיב בתשובה דטרפות לחי העליון חידוש הוא מחמת שתתקרר הריאה א"כ מה מקום יש לחלק בין חסר מברייתו או אח"כ, ודוחק מאד דכיון שנבראת כך גם הריאה נבראת חזקה בטבעה שלא יזיק לה הקרירות, וביותר קשה מאחר שלא הוזכר טרפות ניטל לחי העליון בגמרא רק הרמב"ם מסברא אמרו מנין לו למנותו בנטולה להכשיר חסר מברייתו יטריף אותו מכח חסרה ואפי' מברייתו, וליכא למימר דניטל לחי העליון מברייתו אינו במציאות כלל א"כ למה לו לחשוב אותו בנטולה שאמר שלשה איברים בנטולה שהרי עיקר שם הנטולה אין נ"מ בו רק לענין להכשיר חסר מברייתו דאי לא"ה בכלל חסר הוא א"כ היה לו לומר בפני עצמו נחתך לחי העליון ומה נ"מ שחשבו בנטולה, ודבר זה קשה גם להב"י סי' מ"א דביקש לומר שאין חסר הכבד מברייתו במציאות דא"כ למה חשבו בנטולה ולא חסרה, ועוד אי חסר כבד אינו במציאות וחסר לחי אינו במציאות א"כ על מה קאי חילוקו של הרמב"ם דכל אבר שאמרנו ניטל אינו טרפה בחסר מברייתו דהא לא חשיב בנטולה רק שלשה לחי וכבד וצ"ה ולחי וכבד אינו במציאות א"כ לא שייך לומר דלא קאי רק על צ"ה בלבד:

ואמת דבלא"ה דברי הב"י אינם מובנים לי שהוא כתב על שני כבדים שיש להכשיר להרמב"ם דהוי מברייתו א"כ מה בכך דחסר מברייתו אינו במציאות מ"מ ב' הוי כחסר מברייתו, אבל עכ"פ דברי הרמב"ם הנ"ל וודאי צ"ע לכאורה:

ומה שנראה לי ליישב דבריו דבלא"ה יש להבין למה לא חשיב לעיל לתנא דבי ר' ישמעאל ניטל לחי העליון ובשלמא למסקנא הוי בכלל נטולי דכלהו נטולי חשיב בחד זולתי מה שמשונים בשיעורן אבל לס"ד קשה, והנה הרב פר"ח כתב דהוי בכלל ריאה כיון דהטעם שסופה שתתקרר הריאה ודבר זה בטל מעיקרו שאי היה כן לא היה חושבו הרמב"ם בנטולה כיון דמטעם נקובת הריאה הוא וכן הריאה עצמה היא להניף על הלב ולא נחשוב רק לב ואטו קרירת הריאה מטריף רק שהבהמה מתה ובכל הטרפות כולה מתה ומ"מ חשבינן הטרפות באותו אבר לכן אין לדבר זה קיום:

לכן נראה לי לפי מה שאבאר לקמן בס"ד דאף שכל שאין כמוה חיה טרפה מ"מ בעינן שיהא בכלל סוגי מיני הטרפות שמנה עולא כל שאינו בסוג זה אפי' לפי דעתנו אינה חיה ע"כ יש לה רפואה מה שלא נודע לנו, והשתא לפי האמת דחשיב תנא דבי ר"י כלהו נקובי בחד וכן פסוקי א"כ כל הטרפות נכללו בסוגי הטרפות שמנה עולא וניטל לחי העליון בנטולה אבל לס"ד דתנא דבי ר"י פרטי הטרפות חשיב ולית ליה רק י"ח א"כ ע"כ כל טרפות שאינו בכלל הי"ח אף שאין כמוה חיה מ"מ ע"כ יש לה רפואה מה שלא נודע לנו לכך לא היה יכול להקשות רק מאותן שהיו מפורשים להטריף ולא שנאם תנא דבי ר"י, ובזה מיושבין הרבה קושיות על מה שהמציאו הפוסקים הראשונים טרפות מחמת שידעו שאינה חיה ולא הקשו מהם לתנא דבי ר"י בס"ד והיינו מהאי טעמא דלס"ד כל מה שאינו בכלל הי"ח גמירי דיש לה רפואה ע"י סם וכדומה רק לפי האמת כל שנכלל בסוגי הטרפות שמנה עולא וידענו מסברא שאינה חיה יש להטריף, והשתא לא קשיא מניטל לחי העליון אף דלא חיה מ"מ כיון שאינו במנין הי"ח ע"כ יש לה רפואה מה שלא נודע לנו, והשתא ממילא יש לומר דלכך חשבו הרמב"ם בנטולה דכיון דקתני לחי התחתון ולא קתני ניטלו הלחיים סתם והיו נכללו שניהם וע"כ למעט עליון דטרפה א"כ הוי נטולה דהא בכלל נטולה זכרו אותו במתניתין וכל נטולה כשר מברייתה דהם ידעו שיש לה רפואה כל שנבראת כך אבל אח"כ אין לה רפואה לכך מנאו אותה בנטולה ודו"ק:

בתוס' בד"ה ואלו כשרות כלהו צריכי כדפירשנו ריש פירקין ע"כ. כבר נתבאר שקצת מן הכשרות נשמטו בדברי התוס' לעיל וקצתן דבריהם דחוקין וכבר נתבארו כולם לנכון לעיל, זולת בחוט השדרה כתבתי לפרש רק למ"ד רוב עורו ולמ"ד רוב מוחו ג"כ טרפה צריך לומר דמרישא ס"ד דבעינן כולו נפסק עורו ומוחו קמ"ל כאן דדוקא לא נפסק כלל אבל כל שנפסק בין רוב עורו בין רוב מוחו טרפה ולמאי דקי"ל העיקר דוקא ברוב עורו צ"ל כמ"ש לעיל:

בגמרא במאי קא מיפלגי בדרב מתנא. תמוה לי דהא מילתא דפשיטא היא דמה שאמרו זה הכלל לרבות שב שמעתתא אין הכוונה דמזה נדע דבהנך שב שמעתתא אינה ראויה לחיות דמנין נדע דבא לרבות הנך ומנין שב ולא ד' וה', וע"כ דכך הכוונה שכל מכה שיודע לנו מסברא שאינה ראויה לחיות לטריף אותם מן הכלל הזה והנהו שב שמעתתא ידעו מסברא שאינה ראויה לחיות ולולא זה הכלל לא היה באיפשר להוסיף טרפות על הנך שנשנו במשנה א"כ תיקשי הך דרב מתנא במה נפשך אי אינה יכולה לחיות פשיטא דטרפה ואי יכולה לחיות בוודאי כשרה ואי בהא נחלקו אין זה ענין לאלו טרפות דוקא או אלו כשרות דוקא רק לר"י דיכולה לחיות ע"כ כשרה ולר"ל דאינה יכולה לחיות ע"כ טרפה. ומה שנראה לי בישוב קושיא זו הוא דכבר כתבתי דיש לדקדק בהנך עובדי דלעיל דמחו בגידא נשיא וקטליה ומחו בכוליא וקטליה דאמרו וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים וקשה הא כבר נתנו כלל כל שאין כמוה חיה טרפה א"כ כל שאינה יכולה לחיות אין כאן הוספה על הטרפות ואי משום דידע דיש לה רפואה ע"י סם א"כ כך הוי ליה לומר דיש לה רפואה ולא להקשות וכי להוסיף על הטרפות, ופשיטא דליכא למימר דאין לנו להוסיף על מה שמנו הנך בשב שמעתתא דמה נפקא מינה הנך כל שאינה יכולה לחיות איתרבו בזה הכלל, ועוד דמה שמנו חכמים פשיטא דהכוונה מה שמנו במשנה דתנא דמתניתין תנא אלו טרפות אבל הנך דאמרו שב שמעתתא כל אחד לא חידש רק שלו בלבד ולא מנו הטרפות כלל. לכן ברור דאף שנתנו כלל במשנה כל שאין כמוה חיה מ"מ פשיטא דצריך להיות בכלל מיני ח' טרפות שמנה עולא שנאמרו בסיני דהנך ח' מינים כוללין כל סוגי הטרפות ואותן שמנו במשנה מפורש הם מפורשים ובזה הכלל כללו אותן שאינם מפורשים ונופל תחת סוג מיני הטרפות שמנה עולא אז טרפה, אמנם אם יתחדש לנו טרפות לפי דעתנו שאינה יכולה לחיות ואינן בכלל אותן הסוגים הוי הוספה על הטרפות ואף דאינה יכולה לחיות ע"כ דהוו גמירי שיש לה רפואה ולכך לא מנו אותה בכלל הטרפות אבל אי יראה לנו מסברא חולי שאינה יכולה לחיות ונופל תחת סוג מיני הטרפות שמנה עולא בוודאי טרפה ואין לחשוב שמא הוו גמירי שיש לה רפואה דדבר זה כללו בזה הכלל, והיינו דס"ד הני דמחו בכוליא וקטליה ובגיד הנשה וקטליה להטריף שאינה יכולה לחיות ועל זה השיב להם וכי להוסיף על הטרפות יש כי הכאה זו בכוליא ובג"ה אינו בכלל סוגי מיני הטרפות שמנה עולא, ואהא מקשה והא חזינן דמייתי וכללא הוא כל שאינה חיה טרפה ולמה לא חשבו באמת סוג זה ג"כ והשיב להם דאינהו הוו גמירי דאי בדרי לה סמא חיה ואף שלא נודע לנו כיון שהוא הוספה על הטרפות ע"כ דהוו גמירי שיש לה רפואה מה שלא נודע לנו:

ועל דרך זה הוא מחלוקת ר"י ור"ל בדרב מתנא דר"י סובר דדמיא להנך ונופל תחת סוג מיני הטרפות א"כ כל שנודע לנו מצד הסברא שאינה ראויה לחיות איתרבי בזה הכלל לזה חשש התנא דאנחנו נטריף דרב מתנא מכללא דזה הכלל ובאמת ידעו שיש לה רפואה לכך נקט אלו טרפות להוציא דרב מתנא לפי שהיו מקובלים שיש לה רפואה ע"י סם, ור"ל סובר דמצד עצמנו לא נטריף דרב מתנא דע"כ נדע שיש לה רפואה דאין זה בכלל סוגי הטרפות דלאו נטולה לגמרי היא כמו שפירש"י לזה בא התנא באלו כשרות למעט דוקא הנך נטולי כשרות ולא דרב מתנא, והיינו להורות דאף דלאו לגמרי נטולה היא כיון דמקצת דמיא לנטולי שפיר נופל תחת סוג מיני הטרפות שמנה עולא שלא ידעו בזה שום רפואה [וע"ד זה נדחו דברי התוס' אבל קושיית התוס' בלא"ה לק"מ כמו שאבאר בתוס' בס"ד אמנם מה דקשיא לי עוד בזה מנין לנו דבדרב מתנא פליגי דהא איכא שב שמעתתא דדמיא ושמא שמעתא אחרת אימעיט מהך אלו טרפות, הן אמת דהתוס' כתבו בסוף דבריהם מחמת קושיא אחרת שהוקשה להם דקים ליה למסדר הש"ס דפליגי בדרב מתנא, אבל אין בזה מעלה ארוכה לקושיא זו דמ"מ היכי ס"ד דר"י דהתנא בא למעט דרב מתנא דהיכי איפשר דהתנא ממעט דבר מה שאנחנו לא נדע מה בא למעט כיון שיש שב שמעתתא למעט אותם וכלהו דמיא כמו דרב מתנא מנין נדע דנתכוין למעט דרב מתנא דוקא, בשלמא לר"ל לא קשיא דע"כ תנא למעט דרב מתנא בא מן הכשרות, דאינך כיון לא היה צריך למעט אותם דממילא איתרבו בזה הכלל כיון דדמיין ואינה יכולה לחיות וע"כ דרב מתנא בא למעט דס"ד כיון דלא דמיא נחשוב דע"כ הוו גמירי שיש לה רפואה קמ"ל אלו כשרות דרב מתנא טרפה דאף דלא דמיא לגמרי הוי בכלל סוגי מיני הטרפות כיון דדמיין קצת, משא"כ לר"י כיון דהך דרב מתנא דמיא כמו אינך א"כ היאך ימעט התנא טרפות הדומה מה שלא נדע איזהו היה כוונתו למעט שלא הוזכר רמז באלו טרפות למעט דרב מתנא דוקא, ודוחק לומר דכיון דרב מתנא אינו דומה לגמרי ממילא נדע למעט דרב מתנא ולא נמעט אחרת הדומה לגמרי דא"כ במאי פליגי ר"י ור"ל כיון דתרווייהו ס"ל