תפארת יעקב על חולין חלק ב ק

דדמיא קצת ואינה דומה לגמרי ובגמרא משמע דר"י סובר דדמיא לגמרי ור"ל סובר דרק קצת דמיא כמו שפירש"י:

לכן נראה לי דס"ל לר"י דבלא"ה יש להבין בהא דאמרינן לעיל ריש פירקין בשלמא לתנא דידן מה דתנא תנא ומה דשייר אתיא בזה הכלל אבל תנא דבי ר"י דתנא מנינא ותו ליכא והא איכא בסג"ר ושב שמעתא עיי"ש, והשתא תיקשי הא ב' דבסג"ר הוא בהמה שנחתכו רגליה ומפורש במשנה פרק בהמה המקשה להדיא א"כ אי איפשר דאיתרבי בזה הכלל כיון דמפורש קתני לה במתניתין וא"כ יקשה למה לא חשיב לה בהדי טרפות לעיל והוי ליה לומר נחתכו רגליה מארכובה ולמעלה כמו דחשיב כל הני, ובשלמא אי לא הוי קתני לה כלל הוי אמרינן דשייר ואיתרבי בזה הכלל אבל כיון דלא איתרבי דקתני לה מפורש לקמן ולמה לא קתני לה באן, לכן ס"ל לר"י דלכך קתני אלו טרפות להורות דרק באותן איברים שנשנו במשנה זו וכן מה שנרמזו במשנה דאלו כשרות אהני קאי זה הכלל לרבויי דיש באותן איברים עוד טרפות שלא הוזכרו מפורש רק כל שאין כמוה חיה והיינו שב שמעתתא סימנין וצלע וגולגולת דהוזכרו להטריף מרבינן בזה הכלל נדלדלו ועקירת צלע ושבירת גולגולת דבנפחתה מטרפינן ואין הפרש שהוזכר האבר בטרפות או בכשרות כל שהוזכר אותו אבר במשנה זו איתרבי בזה הכלל, ועוד דאיפשר דמטעם נקובת הקרום הוא והרי הוזכר נקובת קרום וכמו כן בשר החופה רוב הכרס לא מיבעי' אי פי' חיצונה כך דניחא אלא אפי' אי חיצונה ענין אחר מ"מ יש לומר דבשר החופה מטעם כרס מיטרפה הכרס לינקב ועוד דכרס ובשר שעליו חדא הוא, וכן לקותא דרכיש ונקובת הטחול הוזכרו אותן האיברים במשנה זו במנין הטרפות והכשרות וכלל בהם זה הכלל מיני טרפות, אבל הך דרב מתנא הוא טרפות רגל ולא הוזכר טרפות רגל במשנה זו כלל לא בטרפות ולא בכשרות א"כ שפיר ממעט אלו טרפות ומרבינן בזה הכלל עוד טרפות בהם אבל טרפות רגל דלא הוזכר כאן לא איתרבי בזה הכלל כי הוו גמירי דיש לה רפואה ואין לך רק נחתכו רגליה לא שף מדוכתיה, ומעתה שפיר נדע דמיעוט זה נתכוונו לשף מדוכתיה כיון שלא הוזכר כאן טריפת רגל כלל לא נתכוונו לרבות בו כלל טרפות דרב מתנא, ועמ"ש לקמן בגמ' ובתוס' בד"ה וחזייה:

בתוס' בד"ה וחזייה לדרב מתנא וא"ת דהכא משמע וכו' היכי אתיא. ולפע"ד דלק"מ דכבר כתבתי לעיל דמה שאמרו לאפוקי לקותא דרכיש לאו למימרא דכשרה רק שלא נאמרה מסיני לסוג טרפות בפני עצמו רק היא בכלל חסרה ועמ"ש שם מה דנ"מ בהא אי הוי בכלל חסרה או סוג בפני עצמו, ובזה ישבתי דברי הרמב"ם שם ואין לכפול הדברים כאן רק מקושיא זו של התוס' ג"כ יש ראיה למה שכתבתי שם כי תירוצי התוס' דחוקין מאד, דתירץ ראשון תמוה דכיון דרכיש ע"כ מרבה אפי' לא דמיא מה צורך לומר לר"י דדמיא יסבור בהא כר"ל דלא דמיא רק דמ"מ מרבינן כמו הך דרכיש ואתי אלו טרפות למעוטי, וע"כ דלכ"ע אין להוסיף על הטרפות ולא איתרבי בזה הכלל רק הנך שישנן במיני הטרפות ויותר הוי להו לומר דרכיש פליג וסובר ט' מיני טרפות נאמרו ובכללן לקותא א"כ שפיר הוי דמיא, גם מה שתירצו דסבר כר"ל לא דמי לדר"ל דדמיא קצת עכ"פ כמו שפירש"י אבל לא הך דרכיש דלא דמי כלל, ועמ"ש עוד בסמוך:

בא"ד וי"ל דסבר רכיש וכו' אע"ג דלא דמי וכו' אי נמי וכו' וא"ת וכו' דקים ליה למסדר הש"ס דפליגי בדרב מתנא ע"כ. דבריהם תמוהין מאד לכאורה וצריכין ביאור כמו שיתבאר חדא מה שתירצו דרכיש סבר דמרבינן מזה הכלל אפילו לא דמיא קשה מה יסבור ר"ל אי אלו טרפות דוקא או אלו כשרות דוקא אי סובר אלו טרפות דוקא מה בא למעט אי הך דרכיש א"כ למה מטריף ואי דרב מתנא היכי ס"ד דהך דידיה לא דמיא כלל והך דרב מתנא לר"י דמיא לגמרי ולר"ל דמיא קצת והיכי נימא דנתכוין התנא למעט דרב מתנא ודרכיש יהא טרפה, ועכ"פ היכי איפשר לומר דאלו טרפות ממעט הך דרב מתנא דמנין נדע דהתנא ממעט דרב מתנא כיון דאיכא דרכיש דלא דמיא כלל, ואי סובר אלו כשרות דוקא היינו הך תירוץ התוס' השני, וליכא למימר דלתירוץ ראשון ס"ל דסובר רכיש אלו כשרות דוקא וממעט דרב מתנא מכשרות ודידיה איתרבי מזה הכלל, הא פשיטא דטפי יש לומר דאלו כשרות ממעט דידיה דלא אתיא טפי מזה הכלל כיון דלא דמיא כלל, ועוד מה ס"ד לתרץ תירוץ ראשון כיון דראינו לר"ל דסובר דהך דרב מתנא לא דמיא ומ"מ איתרבי מאלו כשרות ולמה לא נימא כן לרכיש, גם מה שתירצו דקים ליה למסדר הש"ס דפליגי בדרב מתנא אין זה ישוב רק לפי מה שהקשו דלימא דפליגי בדרכיש אבל קושיא זו קשה באופן אחר דפליגי בדרב מתנא ור"י סובר דלא דמיא נמי אתי בזה הכלל ואתי אלו טרפות למעוטי ור"ל סובר דלא דמיא לא אתיא וצריך אלו כשרות למעט מכשרות ולמה ליה לומר דפליגי דלר"י דמיא ולר"ל לא דמיא:

ונראה לי דכוונת התוס' בתירוץ ראשון דסובר ר"ל דהך זה הכלל דמתניתין ע"כ מרבה אפי' לא דמיא דאי רק הנך דדמיא לא הול"ל זה הכלל והוי סגי שיאמר וכל שאין כמוה חיה טרפה ומדקתני זה הכלל ע"כ מרבה אפילו לא דמיא, והשתא כיון שאין לנו דבר דלא דמיא מה שלפי דעתנו אינה חיה רק לקתה בכוליא אחת א"כ ע"כ אלו טרפות ממעט דרב מתנא דידעו שיש לה רפואה מה שלא נודע לנו דאי למעט לקתה בכוליא א"כ שוב לא נתרבה בזה הכלל רק דמיא וזה לא ס"ל לרכיש רק דע"כ נתרבה אפי' לא דמיא מדקתני זה הכלל [ואין להקשות הא יש הנך דמחו בכולי' ובגיד הנשה לפי מה שבארנו דלפי דעתנו אינה יכולה לחיות א"כ יש לומר דהנך איתרבו מזה הכלל, הא ליתא דכיון דהנך תלתא לא דמיין מאיזה צד ימעט התנא חד מינייהו דמנין נדע איזה מהן איתרבי ואיזה אימעיט כיון דכלהו אינה חיה וכלהו לא דמיין, ובאמת יש לתמוה על התוס' גם בזה היכי ס"ד דאפי' לא דמיא איתרבי בזה הכלל א"כ מ"ש דלא ס"ל לרכיש להטריף מחו בכולייתא ובגיד הנשה כיון דחזינן דמייתי וצ"ל דסבירא להו לתוס' דידעו דיש להם רפואה והך גמירי היינו דאנן גמירי או דר"ל ידע דיש להם רפואה וממילא אינם בכלל זה הכלל ולא בכלל המיעוט], וע"כ א"ט למעט דמיא והיינו דרב מתנא ובתירוץ ראשון לא ניחא להו לתוס' דרכיש מאלו כשרות יליף לה כמו ר"ל הך דרב מתנא, דהיכי יסבור ר"ל בהך דרב מתנא אי תרווייהו אימעוט מאלו כשרות לא ניחא להו לתוס' דאלו כשרות ימעט שני דברים [ועוד כיון דקי"ל דהך דרכיש הלכתא היא וכיון דרכיש עצמו ע"כ גם דרב מתנא ממעט ואנן קי"ל דרב מתנא כשר דהלכתא עד דאיעכול ניביה, וכמו כן אי איפשר לומר דסובר דהך דרב מתנא כשרה באמת דהיכי איפשר דנימא דאלו כשרות ממעט הך דלקתה בכוליא דלא דמיא כלל ולא דרב מתנא דדמיא ואי סובר דרב מתנא טרפה בלא"ה זה קשה יותר דסותר הלכתא דידן כרכיש ודרב מתנא כשרה ורכיש עצמו יסבור בהיפוך דהך דרב מתנא לא צריך כלל למעט מאלו כשרות דבלא"ה טרפה מכח זה הכלל והך דרכיש צריך מיעוט מאלו כשרות, אם לא דנימא דרכיש סובר תרווייהו דוקא ואתי אלו כשרות למעט דרב מתנא משום דאתיא בזה הכלל דדמיא ואתי אלו כשרות למעט דרכיש דלא אתיא משום דלא דמיא], ואהא קשיא להו לתוס' בתר הכי לתירוץ ראשון [דזה נראה להו עיקר כמו שכתבתי] דמנא לן דפליגי בדרב מתנא לימא דפליגי בדרכיש ולא הוי מצי להקשות דנימא דפליגי כה"ג בדרב מתנא הא לא קשיא כלל כיון דאיכא נמי דרכיש דלא דמיא א"כ אי דרב מתנא נמי לא דמיא וא"ט למעט דרב מתנא א"כ היכי סבר בהך דרכיש אי דרכיש באמת טרפה היכי ס"ד דבא התנא למעט דרב מתנא מנין נדע דהך דרב מתנא ממעט הא איכא נמי דרכיש ואי דתרווייהו כשרות חדא דלא ניחא להו לתוס' למעט ב' דברים, ועוד א"כ לר"ל תרווייהו טרפה ופליגי בדרב מתנא ובדרכיש ומה צורך לומר דפליגי בתרתי בדרב מתנא ובדרכיש בשלמא בהך דרכיש דכתבו מעיקרא דרכיש סובר דלא דמיא נמי איתרבי היינו כמ"ש דסובר דהך דרב מתנא דמיא וזה הכלל ע"כ לרבות לא דמיא א"כ אי איפשר לומר דא"ט ממעט הך דרכיש דליכא לא דמיא אחריתי לרבויי בזה הכלל אבל שנאמר דר"י סובר כך בדרב מתנא אי איפשר דהא דרכיש ע"כ ג"כ לא דמיא אם כן אי איפשר לומר דא"ט ממעט לא דמיא דאיזה מהן נדע למעט לכך לא הקשו רק דילמא כ"ע ס"ל דרב מתנא והוי דמיא ואיתרבי בזה הכלל ור"י סובר א"ט דוקא ובא למעט דלא איתרבי בזה הכלל רק דמיא ולא דרכיש ולולא המיעוט הוי לא דמיא גם כן איתרבי ור"ל סובר דכיון דלא דמיא בלי מיעוט לא איתרבי ואדרבא כיון דבלי מיעוט לא הוי מרבינן נקט אלו כשרות להורות דהך דרכיש טרפה, ואהא שפיר תירצו התוס' דקים ליה למסדר הש"ס דפליגי בדרב מתנא ובדרב מתנא עצמו אי איפשר לומר דפליגי על דרך זה כמו שבארנו ודוק היטב, מיהו לפי מה שכתבתי ליישב עיקר קושיית התוס' דהך דרכיש איתא בכלל חסרה ונקובי לכ"ע א"כ גם קושיא זו לק"מ, מיהו יש לדקדק בעיקר קושייתם האחרונה דנימא דפליגי בדרכיש דא"כ יקשה הלכתא אהלכתא דקי"ל הילכתא כר"י לגבי ר"ל לבר מתלת וקי"ל נמי הלכתא כרכיש וצריך לומר דס"ל לתוס' כיון דאיכא נמי רב מתנא וכלהו אמוראי דלקמן בשמוטת ירך דפליגי נמי אר"י ליתא בהך כללא, ועמ"ש לקמן ע"ב:

ע"ב בגמרא גופא אמר רב מתנא וכו' עד דמתעכל איתעכולי בזה יש חילוף גירסאות כי גירסת הרי"ף כגירסת הגאונים דרב מתנא עצמו לא טריף רק באיעכול ניביה ולפי זה ר"י דפליג עליה פליג אפילו איעכול ניביה ועל זה הרבה הרשב"א ז"ל להשיב חדא דתיקשי דר"י אדר"י דסובר לקמן שמוטת ירך טרפה, ועוד דקי"ל הלכה כר"י לגבי ר"ל וקי"ל באיעכול ניביה טרפה, ועוד אי ס"ד דר"י מכשיר אפילו באיפסק ואיעכול היכי קאמר ר"ל דלא דמיא הא פשיטא דדמי ממש לפסוקי ולנטולי גם ר"י דממעט לה ע"כ משום דלא דמיא לגמרי רק דס"ד דדמיא, דהא לא ממעט רק דרב מתנא ואי באיפסק ואיעכול פשיטא דדמי לגמרי:

ואף שאין אני כדאי להשיב על דברי הרשב"א ז"ל מ"מ חובה עלינו ליישב דברי הגאונים והרי"ף בפרט שנראין לי כל דברי הרב ז"ל תמוהין בזה ומתחילה אומר דמה שהקשה דר"י אדר"י בשמוטת