תפארת יעקב על חולין חלק ב צח

קשיא ולפי מה שכתבו התוס' בדמ"ב דבאיעכול ניביה כ"ע מודי אתי שפיר ועמ"ש לקמן:

שם אין לך אלא מה שמנו חכמים. יש לתמוה כיון דזה הכלל מרבה כל שאינה יכולה לחיות א"כ אין זו הוספה כלל וכלהו שב שמעתתא אטו הוספה על הטרפות נינהו, ובוודאי לא שייך לומר דהך שמנו חכמים דקאמר היינו אמוראי דשב שמעתא כיון דלא אמרו יותר דהא וודאי דפשיטא שיכול אמורא אחר ג"כ לחדש טרפות כמו הנך אמוראי דשב שמעתא, ועוד דלשון שמנו חכמים משמע מה שמנו במשנה אלו טרפות וכו' אבל הנך אמוראי לא מנו כלל רק כל אחד חידש טרפות בפני עצמו, ועמ"ש לקמן בד"ה במאי קא מיפלגי בדרב מתנא ביאור סוגיא זו לנכון:

בתוס' בד"ה יביא ויקיף וא"ת וכו' עד סוף הדיבור. דבריהם תמוהין לפע"ד דמה ענין הך דהכא להתם הכא אמרינן שאינו דומה חתך בסימן מדולדל לחתך בסימן שאינו מדולדל ומה ענין זה לסימן השני שאינו מדולדל כלל כיון שלא נשמט, ולפי זה ממילא לא קשיא יביא עוף אחר וישחוט הושט דפשיטא שיהיו שווין כיון ששני החתכים בושט שאינו נשמט, ואולי קשיא להו לתוס' לפירש"י דאי ס"ד דכוונתו מחמת הדלדול הוי ליה לומר בבהמה אחרת שישחוט אותה ונדמה שני השחיטות ונראה אי שווין כשרה ואי אינן שווין ע"כ דבראשונה היה הסימן מדולדל קודם, וע"כ דסובר רש"י דבציור החתך אין הפרש לר"י כיון דס"ל איפשר לשמוטה שתעשה שחוטה רק כוונת רש"י במראה החתך דכיון דנשחט אחר שנשמט סימן שלה אין בו חיות כמו בבהמה בריאה ואינו דומה חתך בבהמה בריאה חיה לבהמה מתה ולכך כתב באותה בהמה דבאחרת אין מקיפין כמו בב"מ דלעיל, משא"כ אי היה נתכוין בציור החתך אין נ"מ כלל, ושפיר קשיא להו מהך דהתם והוצרכו לתרץ דמ"מ ושט יש בו חיות עדיין, ואהא קשיא להו ישחוט עוף אחר בושט ויראה שאינו דומה חתך בושט שיש בו חיות גמור לחתך בושט שנשמט הגרגרת שאין בו חיות כ"כ, ותירצו דאין מקיפין באחרת, והיינו דקשיא ליה להרשב"א דעכשיו נמי לא ידמו דגרגרת נמי הוי ליה חיות מעיקרא יותר מעכשיו דמתה לגמרי והיינו דדייק דע"כ במראה ממש הוי ההקפה לא בציור החתך דאי בציור החתך יש להקיף בפשיטות לשחוט בהמה ולדמות השחיטות, [ומ"מ לפי מה שכתב הרשב"א דשוחטין בהמה ושומטין הגרגרת ורואין אי דומין השמוטות ג"כ לק"מ קושיית התוס' דזה לא שייך התם דשחט ושט דלא נשמט כלל ועמ"ש בחידושי לי"ד סי' כ"ד], אבל מ"מ דעת רש"י ברור דלא נתכוין במה שאמר מראה החתכים רק לציור החתך אם הוא ביושר או מדולדל ואה"נ דבבהמה אחרת ג"כ הוי מצי להקיף, ולשון רש"י אינו כלשון התוס' יחתוך סימן זה עצמו דהוי משמע בדוקא סימן זה רק לשונו יחתכנה במקום אחר כי למה יביא בהמה אחרת כיון שיכול להקיף באותה בהמה, ולפי זה פשיטא דלק"מ מה שהקשו התוס' ומה שהקשה הרשב"א, וכ"ש דלא קשיא מידי מה שהקשו התוס' להנך ספרים דגרסי יביא בהמה אחרת ויקיף דהשתא תיקשי התם נמי יביא עוף אחר דפשיטא דהנך ספרים דגרסי הכי הכוונה פשוט דיביא בהמה אחרת ויראה אם שני השחיטות דומות שאינו דומה שחיטה בסימן שמוט לשחיטה בסימן שלם ולפי זה פשיטא דלא קשה התם מידי וזה ברור:

במשנה ואלו כשרות וכו'. התוס' לעיל ריש פירקין כתבו לפרש הך משנה אמנם השמיטו קצתן וקצתן דבריהם דחוקין לכן ראיתי לפרשה על נכון, והנה בבא ראשונה ניקבה הגרגרת כתבו התוס' לעיל דאיידי נסדקה קתני לה והוא דחוק דאי נסדקה כשרה כ"ש ניקבה וזה בכלל זה, והיה נראה לי לומר כיון דס"ד פסוקת הגרגרת נבלה הוי ס"ד ניקבה עכ"פ טרפה קמ"ל דכשרה, אבל גם זה דחוק מטעם נסדקה, אבל באמת פשוט הוא דהך ניקבה היינו נקב שיש בו חסרון כדקתני בתר הכי עד כמה תחסר ש"מ דמעיקרא בחסרון קאי והרי שמעינן ליה לר"ש בניקבה ריאה דמכשיר עד הסמפונות וביש בנקב חסרון מודה א"כ ס"ד דוקא פסוקת הגרגרת בעינן ברובה וכן נסדקה עד שלא ישאר משהו למעלה ולמטה אבל נקב שיש בו חסרון טרפה בניקב בלבד קמ"ל דכשרה והיינו דמפרש עד כמה תחסר עד כאיסר, ונפחתה הגולגולת ולא ניקב הקרום לא כתבו התוס' כלל לפרש וזה קשה נהי דנפחתה איצטריך אבל לאיזה צורך תנן ולא ניקב הקרום הא פשיטא דלא ניקב דאי ניקב בלא"ה טרפה כדתנן לעיל אלו טרפות ניקב קרום של מוח, והיה איפשר לומר למ"ד דתתאה מגין קמ"ל דוקא היכא דהגולגולת שלם מלמעלה אבל בנפחת בעינן שלא יהא ניקב הקרום כלל אפי' קרום אחד בלבד, אבל יותר נראה לי בפשיטות דקמ"ל דכל שנפחתה הגולגולת צריך שנדע בבירור שלא ניקב הקרום דקרוב הוא שינקב ע"י פחת גולגולת וזהו דקתני ולא ניקב הקרום, וכן משמע בפירש"י שפירש וז"ל העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום עכ"ל משמע בהדיא שצריך שנראה שלא ניקב ולא סגי במה שלא ראינו אותו שהוא מנוקב, וניקב הלב כתבו התוס' ג"כ לעיל בדרך דחוק מאד דס"ד אפי' סמוך לחללו, ונראה לי פשוט דברישא קמ"ל אפילו לא ניקב מעבר לעבר רק לחללו טרפה דס"ד כיון שהוא עב צריך שיהא מעבר לעבר כמו גבי אתרוג דבעינן נקב מפולש דוקא קמ"ל לבית חללו וסיפא קמ"ל אפי' ניקב מעבר לעבר כל שלא עבר הנקב דרך חללו כשר, ונשברה השדרה ולא נפסק החוט כתבו התוס' לעיל לפרש בתרתי חדא דמהתם הוי ס"ד או הא או הא, ועוד דס"ד דבעינן תרתי קמ"ל כאן דבחוט תליא מילתא, והנה הך חשש דס"ד דבעינן תרתי לא ידעתי היאך נזהר בזה כאן דכי בשביל שאמר כאן נשברה השדרה ולא נפסק החוט כשר נדע דלא בעינן תרתי אדרבא אנן נימא דמהך דלעיל הוי ס"ד או הא או הא קמ"ל כאן דבעינן תרתי, וצריך לומר דכוונתם דשפיר נדע דבחוט בלבד תליא מילתא מדלא קתני נמי בכשרות נפסק החוט ולא נשברה השדרה ועכ"פ הוי ליה למיתני הך ונדע מכ"ש שבירת שדרה בלא חוט והיכי קתני נשברה השדרה בכשרות ושביק פסוקת החוט וע"כ דבחוט תליא מילתא, מיהו לשני הפירושים קשיא לי דהוי ליה למיתני ברישא נפסק חוט השדרה טרפה ולא היה צריך למנותה שנית בכשרות, מיהו רש"י ז"ל פי' במשנה דאורחא דמילתא נקט נשברה השדרה אבל תימה שיאמר אורחא דמילתא עד שמפני זה יצטרך למנותו שנית בכשרות, ועוד דחזינן במוח לעיל לא נקט נשבר הגולגולת וניקב הקרום דג"כ אורחא דמילתא להיות נקוב הקרום ע"י שבירת או פחיתת גולגולת, לכן נראה דהכא קמ"ל דכל שנשברה השדרה צריך לידע בבירור שלא נפסק החוט כמו בנפחתה הגולגולת לעיל וברישא נקט נשברה השדרה ונפסק החוט להורות דהך פסוקת החוט לאו ברוב מוחו רק ברוב עורו דכיון שנפסק ע"י שבירת שדרה לא שייך שיפסק רוב מוחו ולא רוב עורו דהעור מיפסיק מסתמא קודם המוח שבתוכו, וניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית וודאי איצטריך דמרישא משמע בהיפוך דבכל שהוא סגי, אך כבר כתבתי לעיל ריש פירקין שאין שני המשניות סותרות זו לזו כלל רק רבי סתם להכשיר לכ"ע בשיור כזית ולהטריף לכ"ע בלא נשאר כלום ומן כל שהוא עד כזית הוי ספק טרפה מכח המחלוקת, וזהו שהקשו לעיל והא אמר ר"י הלכה כסתם משנה והיאך יאמר הלכה בכזית הא רבי סתם דאין הכרעה בזה רק ספק טרפה, מיהו גירסת הרי"ף כאן ניטל הכבד ונשתייר הימנו כל שהוא ולפי זה יש להקשות מה צורך לחזור ולמיתני כאן דכבר נזכר ברישא להטריף רק בלא נשאר כלום, ונראה לי דמרישא ס"ד דוקא מצד הכבד לא בעינן רק כל שהוא אבל מצד המרה שפיר בעינן כזית לחיזוק המרה ונ"מ באותן עופות שאין להם מרה או אילים שאין להם מרה או צבי שמרה שלו בזנבו לא בעינן רק כל שהוא אבל מצד המרה בעינן כזית קמ"ל שנית כאן דלעולם לא בעינן רק כל שהוא דמשום מרה ג"כ סגי בכל שהוא, והמסס וביה"כ שניקבו זה לתוך זה לא פירשו התוס' לעיל כלל, ונראה לי פשוט לפי מה שפירש"י דהך המסס וביה"כ הכוונה או זה או זה שניקבו לחוץ והשתא ס"ד דרבותא קתני לעיל אפי' אחד שניקב כל שניקב לחוץ שאין לו סתימה טרפה משא"כ כשניקב אחד במקום חיבורו הרי חבירו סותם סתימה דמעיקרא אבל אי ניקבו שניהם זה לתוך זה הרי שניהם ניקבו ואין להם סתימה כלל כ"ש דטרפה קמ"ל דאפי' ניקבו שניהם זה לתוך זה כשרה, וניטל הטחול וכליות דנקט הכא בכשרות לא פירשו התוס' לעיל ובוודאי יש לדקדק כיון שלא הוזכרו להטריף מה צורך למנותם בכשרות והרי יש כמה איברים שאין טרפות פוסל בהם ולא נמנו בכשרות, ונראה לי המזה הוכיחו רב עוירא ורכיש דע"כ שיש טרפות בטחול וכליות ולכך ס"ד כיון שטרפות פוסל בהם כ"ש ניטלו לגמרי קמ"ל דניטלו כשרים, וניטל לחי התחתון איצטריך משום דר' זירא דאינה יכולה לחיות ע"י המראה והלעטה טרפה, או דניטל עליון טרפה כדעת הרמב"ם, או משום דס"ד דהוי עיקור סימני' כדמקשינן לעיל דמ"ד ע"א, וניטלה האם קמ"ל משום טעות דר' טרפון פרק עד כמה, וחרותה משום דבידי אדם טרפה, וגלודה משום מחלוקת ר"מ ורבנן, מיהו יש לדקדק דבחסרון גרגרת נקט שיעור ובנסדקה לא נקט שיעור ועמ"ש לעיל דמ"ה ע"א, הרי נתבארו כל פרטי דיני המשנה:

וראיתי להר"ן ז"ל בזה קצת דברים שלא נתבררו לי שהוא גורס במשנה ניטל הכבד ונשתייר הימנו כל שהוא ולכך נשנה כאן דמא"ט הוי ס"ד דכל שלא נשתייר כזית הוי כלא נשתייר כלום קמ"ל אפי' נשאר כל שהוא כשרה, ואני תמה היכי מקשה לעיל מברייתא דקתני ולא נשתייר כזית וע"כ דסמך לו על הך משנה דקתני בהדיא כל שהוא כשר א"כ למה ליה להקשות מרישא מדיוקא כיון דבסיפא קתני לה להדיא, ונהי דפעמים ניחא ליה למקשה להקשות מרישא מדיוקא אף דבסיפא קתני בהדיא אבל היינו דוקא היכא דמדיוקא דרישא בלבד יכול להקשות אבל לפי דברי הר"ן דלא סגי בדיוקא דרישא להקשות רק ע"כ הקושיא רק מסיפא א"כ למה לי דיוקא כיון דקתני לה בהדיא בסיפא, וכבר כתבתי ליישב עיקר הקושיא לעיל, עוד כתב הר"ן ז"ל דכל היכא דטרפה בניטל ה"ה חסר מברייתו והביא ראיה מיתרת רגל ע"ש, והנה אי נימא דיתר כנטול היינו דסוף שינטלו שניהם א"כ אז תהא חסרת רגל