תפארת יעקב על חולין חלק ב צו

עובדא שהביא התב"ש סי' ל"ו בריאה שנפל ממנה חתיכות וצוה המורה לנפח בכח ונפל הכל עד שנשאר קרום שלם כמו כל ריאה והכשיר, ולדעתי יפרש רש"י הך דהכא כה"ג ומ"מ מטרפינן לה מכח ריאה שחסרה דכיון שהיתה גידולה כך ונחסר ממנה טרפה, ואף דקשיא על זה מהא דפריך לעיל האי שחסרה ה"ד אי בחוץ היינו ניקבה והשתא משכחת לה כה"ג מ"מ הא בלא"ה קשה התם מחסר אונא וחסר מגוף הריאה כמו שהקשו התוס' שם ומה שנאמר שם נאמר כאן, ואדרבא מהך דהכא לא קשיא כ"כ דמאן דמשני התם לא צריכא לר"ש כל כמה שלא בא לידו מעשה כזו לא ידע לפרש כה"ג ומיישב לר"ש ואה"נ דהוי מצי לשנויי כהך דהכא, כנ"ל בכוונת רש"י ז"ל:

בתוס' בד"ה דרוסה שאמרו פ"ה וכו' משמע דוודאי דרוסה לא מהניא בדיקה וכן פירש ריב"ם. הנה דברי התוס' הללו נתחבטו בו כל בעלי תריסין ומן הדומה שלא ראיתי פירוש פשוט ומרווח בכל דבריהם כי מה שכתב הש"ך דבס"ד הוי ס"ל לתוס' דבראהו שדרסה ואין הדריסה ניכר הוי ספק דרוסה ובמסקנא ס"ל דכה"ג הוי וודאי דרוסה, וכל מעיין יראה בלשון התוס' שכתבו ונראה שגם בקונ' לא נקט ספק דרוסה וכו' הרי מפורש דספק דרוסה הוי, גם בלא"ה לא ידעתי היכי עלה על דעתם לומר דהיכא דניכר מקום הדריסה אין צריך רק לבדוק נגד אותו מקום והרי מפורש לעיל גבי נץ דאין לשחוט אותו כששוכב על האפרוח דדרס וחזר ודרס א"כ הכא נמי מה בכך דניכר מקום הדריסה מ"מ צריך לבדוק הכל, ועוד הקשה הרשב"א ז"ל על דברי התוס' דאי כשניכר אין צריך לבדוק בשאר מקומות שאינו ניכר כמו כן באינו ניכר בשום מקום לא נצטרך בדיקה כלל מלבד דקשר על דבריהם דלפי המסקנא אכתי תיקשי היכי בדיק רב מכפא דמוחא ועד אטמא דבאינו ניכר לא חייש רב ובניכר אין צריך רק במקום הניכר:

אבל אני אפרש דברי התוס' שיהיו דבריהם קיימים דוודאי ס"ל דכל שדרסה ואינו ניכר שום רושם ארס בחוץ לא הוי לרב רק ספק דרוסה ולא חיישינן לבדוק בפנים ובמסקנא נמי הכי ס"ל רק דבס"ד דהיכא דוודאי דריס וניכר מקום רושם לא מהני בדיקה בפנים דפעמים שמאדים ואינו ניכר קשיא להו שפיר מהך דבדיק רב אי היה רושם דריסה לא מהני בדיקה בפנים ואי ליכא רושם דריסה הוי רק ספק דרוסה ולא חיישינן לרב, אבל לפי מה דמסקי התוס' דאפילו יש רושם ניכר מהני בדיקה בפנים לא קשה מידי לרב שהרי עיקר טעמו של רב דלא חייש לספק דמוקמינן להבהמה בחזקת שלא נדרסה כמ"ש התוס' לעיל ולכך ממילא אפילו ראינו שדרסה ואין ארס ניכר בחוץ אכתי לא יצאה הבהמה מחזקתה דלא נדרסה בהטלת ארס כיון שלא נמצא בחוץ, אבל כשנמצא רושם דריסה מבחוץ ובוודאי נדרסה בהטלת ארס כבר יצאה הבהמה מחזקה שלא נדרסה שהרי אנו צריכין לבודקה בפנים נגד הרושם שבחוץ לכך ממילא אפי' לרב צריכה בדיקה מכפא דמוחא ועד אטמא כיון שאין לבהמה זו חזקה כלל דהא חזינן דצריכה בדיקה על דריסה, ודוקא היכא שיש ספק ואנו יכולין להתירה בלי בדיקה כלל מוקמינן לה לרב בחזקתה אבל כל שנדרסה וודאי ויש רושם דריסה מבחוץ דכבר יצאה מחזקתה שלא נדרסה מודה רב דצריכה בדיקה בכולה דלא שייך לומר דמקצת מן הבהמה יש לה חזקה וזה ברור בכוונת התוס', וזהו שכתבו במסקנא דלכך נקט ספק דרוסה לאו משום דהיכא דוודאי נדרסה וניכר רושם לא מהני בדיקה רק לפי שבא לפרש אופן דצריכה בדיקה בכל מקום הוצרך להמציא אופן שאין מקומות הדריסה ידועים לכך קאמר או ספק שנדרסה כלל ואז וודאי אין כאן מקום ידוע או דנדרסה אבל אין מקום שנדרסה ניכר בחוץ שנדע דבמקום זה נדרסה ולא במקום אחר, דרך משל אי ראינו בוודאי שנדרסה פעם אחת או שתים ושלש ואנו מוצאין מבחוץ כמספר הדריסות ממילא לא היה צריך לבדוק רק באותן המקומות בפנים, אבל כיון דחזינן דמצרכינן בדיקה כנגד כל החלל ע"כ מיירי שאין ניכר מבחוץ מקום הדריסה לכך צריך לבדוק בכל מקום שבה, והיינו לדידן דמצרכינן בדיקה לספק דרוסה ג"כ, אבל לרב ע"כ דבמקום אחד ניכר כדי שתהא דרוסה וודאית לדידיה וממילא צריכה בדיקה בכל מקום וכל זה ברור בכוונת התוס', והשתא לא קשיא ג"כ מה שהקשה הרשב"א ז"ל דוודאי ס"ל לתוס' דאי ניכר במקום אחד ושאר מקומות לא ידענו אי נדרסה לכ"ע צריכה בדיקה בכולה אפי' לרב דזו וודאי דרוסה היא ולא ספק ושוב אינה בחזקת שלא נדרסה ולא היה כוונת רש"י לומר דרק אי היה ניכר מקום הדריסה מבחוץ שלא היה לנו שום ספק בזה רק כל מקום שדרס ניכר מבחוץ לא היה צריך רק כנגד אותו מקום ואי איפשר להצריך בדיקה בכל מקום רק כשיש לנו ספק שנדרסה במקום ואינו ניכר ולדידן אפי' לא ניכר בשום מקום דחוששין לספק דרוסה ולרב בעינן שיהא ניכר במקום אחד עכ"פ להוציאה מחזקת שלא נדרסה שתהא וודאי דרוסה ואז בעינן בדיקה בכולה:

וביותר אני תמה על הרשב"א ז"ל כי מסיק שם דמסתבר לו דכל שאין מבחוץ אדמימות אין צריך בדיקה כלל בפנים ואני תמה על זה דא"כ לעיל בארי שנכנס לבין השוורים ונמצא ציפורן בגבו דנחלקו רב ושמואל היכי דמי אי לא ניכר אדמימות אפי' דרס לא חיישינן לכ"ע ואי ניכר הא ע"כ מארי בא, [ודוחק לומר דגם ע"י חיכוך בכותל יכול להיות דנתחב הציפורן בבשרו עד שהוציא דם], גם אביי דקאמר במקום ציפורן חוששין אי ברושם אדמימות פשיטא דהא נכנס ארי ובוודאי דרס דחזינן דריסתו וע"כ בלי רושם ש"מ דצריך בדיקה אפי' בלי אדמימות כלל, מיהו נראה לי ליישב דברי הרשב"א ז"ל בזה דאיהו אזיל לטעמיה דכל שעבר זמן מה שוב אין ראיה דאמרינן דנשתנה מראיו מבחוץ א"כ יש לומר דמוקי הך דלעיל בציפורן ומקום ציפורן שהיה אחר זמן, ולפי זה מוכח מדברי הרשב"א דמה דמחלק בין תיכף לאחר זמן הוא רק בחוץ אבל בפנים לעולם מהני בדיקה כיון דמוקי הך דרב ושמואל במופלג ולכ"ע ספק דרוסה מהניא בדיקה ש"מ דבפנים מהני בדיקה לעולם, ולפי זה יש לתמוה על הטור דכתב על דברי הרשב"א דמחלק בין סמוך למופלג דלמה נחוש מה שלא מצינו משמע דרוצה להקל במה דהרשב"א מחמיר ובאמת הוא מחמיר טפי מהרשב"א דלהרשב"א כל שלא ראינו רושם בחוץ אינו צריך בדיקה רק אחר זמן צריך בדיקה ולהרא"ש וטור אפילו בסמוך לא מהני מה שאין רואין בחוץ וצריך בדיקה בפנים, ועוד אי ס"ד דבמופלג סובר הרשב"א דאפי' בפנים לא מהני בדיקה למה טרח הרשב"א ליישב הך שרקפא דס"ד למה לא בדיק להו ומאי קושיא מנ"ל דאותן ספיקי דרוסות הובאו לפניו תיכף שמא אחר זמן ותירוץ זה היה יותר נוח מכל מה שאמרו בישובו, וע"כ דרק בחוץ מחלק כן ולא בפנים ודברי הטור צ"ע באמת, אך אף דאין קושיא על הרשב"א אבל עכ"פ נסתלקה תמיהת הרשב"א מעל דברי התוס' כמו שבארנו:

אמנם אף דכוונת התוס' וודאי כמו שכתבתי אבל עיקר דבריהם צ"ע לפע"ד דהיכי ס"ד דרש"י מודה דוודאי דרוסה מהני בדיקה ומה שאמר ואינו ניכר היינו משום דאי היה ניכר לא היה צריך רק באותו מקום הניכר, א"כ תינח כאן דאמרינן דצריכה בדיקה כנגד כל החלל אבל לעיל דף מ"ג דקאמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים נ"מ לספק דרוסה פירש"י התם כגון הנך דאיכא למיחש להו כדלקמן איהו שתיק ואינהו קא מקרקרן, והשתא התם לא קיימינן רק בבדיקת הושט ואפילו דרס וודאי בושט עצמו לא במקום אחר מהני בדיקה, ונהי דבגמרא עצמה דקאמר נ"מ לספק דרוסה דבא לומר רבותא דאפילו ספק דרוסה בעי בדיקה, אבל למה לו לרש"י לומר כגון הנך דאיכא למיחש להו הרי בהדיא דרק אותן שחוששין מהני בדיקה לא בדרס וודאי ויש רושם מבחוץ, ועוד דהיכי ס"ד דיסבור רש"י ז"ל דהיכא דליכא רושם דריסה מבחוץ לא חיישינן לרב כלל דהוי ספק דרוסה והרי לעיל בציפורן ומקום ציפורן נחלקו דמקום ציפורן מודה רב והא פשיטא דליכא רושם דריסה דא"כ אפי' ציפורן לא הוי לן למיתלי בכותל דוודאי אי בא הציפורן ע"י חיכוך לא היה נמצא רושם דריסה, ועוד דבהא דפליגי באיהו שתיק ואינהו מקרקרן ע"כ שאין רושם דריסה דאי יש רושם פשיטא שלא היה סובר רב דלא חיישינן אלמא אפילו אין רושם לא קאמר רב דאין חוששין רק משום דבעותי מיבעית מיניה אבל אי הוי ידעינן דדרס היה מודה, לכן נ"ל ברור כמ"ש לעיל דוודאי דרוסה שדרס ונמצא דם רושם דריסה לא מהני בדיקה רק בלא ניכר רושם מהניא בדיקה, ולרב לא בעי בדיקה בפנים כיון שאין ניכר בחוץ רושם מוקמינן בחזקת שלא הטיל ארס, אבל פשיטא דכל שראינו שדרס מודה רב דבעי בדיקה בחוץ על פני כולה כיון שכבר יצאתה מחזקת שלא נדרסה ממילא יש לחוש שנדרסה גם במקום אחר וצריך לבדוק כל משך החיצון ואי לא נמצא ריעותא אין צריך לבדוק בפנים דעדיין לא יצאתה מחזקתה שלא הטיל בה ארם שאי היה ארס היה ניכר בחוץ, אבל לדידן דחוששין אפילו לא ניכר בחוץ בשום מקום רושם דריסה צריך לבדוק כל הפנימי דשמא כבר עבר לפנים, והשתא רב דבדק מכפא דמוחא ועד אטמא היינו בראינו שדרס וצריך לבדוק כל החיצון, וכמו כן בהך דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן פליג רב דלא צריך שום בדיקה כיון שלא ראינו שדרס אמרינן דמיבעית מיניה אבל אי היה ברור לנו שדרס היה צריך עכ"פ לבדוק כל פני החוץ שמא דרס עוד שהרי יצאתה מחזקת שלא נדרסה אבל בלא ראינו מוקמינן בחזקת שלא נדרסה כלל ואין צריך לבדוק כלל אפי' בחוץ, וכן בהך דמקום ציפורן וציפורן דנחלקו הכל אפי' לענין בדיקת חוץ פליגי דבציפורן סובר רב דלא בעי כלל אפילו בחוץ דהוי ספק דרוסה לדידיה ולא חייש לבדוק אבל במקום ציפורן מודה רב דצריך בדיקת חוץ עכ"פ כיון דוודאי דרס שהרי יש מקום ציפורן ומ"מ אי נבדק בחוץ ולא נמצא רושם אכתי הוי לה רק ספק שמא כבר עבר לפנים ורב אינו חושש לספק ואין צריך בדיקת פנים ושמואל סובר אפילו בציפורן צריך בדיקת פנים דוקא דסובר חוששין לספק דרוסה ואינה יוצאת מכלל ספק עד שיבדוק גם בפנים ולא נמצא רושם, ובזה כל דברי התוס' שהקשו על רש"י לק"מ, דמה שהקשו מהך דסימנין תמוה מאד דהא פירש"י דרוב סימנים קשין אצל דרוסה רק כשהאדימו בעצמן הרי נגלה ששלט בהן א"כ שפיר יש לומר דוודאי דרוסה לא