תפארת יעקב על חולין חלק ב צה

חיה ואינה חיה דיולדת להך דטרפות, דהתם עיקר המחלוקת אי טרפה חשוב חיה אף שהיה הולד מעיקר יצירתו טרפה מ"מ טמאה לידה שהיה באיפשר שיהא ולד חי דטרפה נמי כל זמן שלא מתה חשובה חיה ומ"ד אינה חיה סובר דטרפה כיון דסופה למות אף בחיים אינה קרויה חיה וחשובה כמתה לכך אינה טמאה לידה שלא היה ולד זה ראוי מעיקר יצירתו שיהא חי רגע, ומהאי טעמא מודה הך מ"ד דטרפה חיה בניטל ירך וחלל ניכר דכיון דאפילו בחיים מטמאה בוודאי חשובה מתה, אבל לענין אי טרפה חיה יב"ח שפיר יש לומר דלר' ינאי ור"י ג"כ אינה חיה יב"ח וזה ברור לפענ"ד, וכמו כן הא דמוקי ר"ל התם דאיערב בנפולה ולא מהני שהייה יב"ח דנפולה גזה"כ דהוי טרפה וודאית כל כמה שלא נבדקה ל"כ כל נפולה לא הוי רק ספק, וכבר הרגיש רש"י ז"ל במשנה ריש פירקין ופי' גבי נפולה שאין טעם לטרפות דהל"מ מה שלא פי' כן בכל הטרפות והיינו מהאי טעמא דאף שהוא ספק חשובה וודאי טרפה כל כמה שלח נבדקה ולכך לא מהני שהייה יב"ח, ומעתה אני אומר דהך נקובת קוץ בדרוסת זאב לר' ינאי היינו עד לחלל דאף למ"ד דמהני בדיקה לדרוסה אפי' יש רושם בחוץ היינו שמא לא נכנס לפנינו אבל כשדרס לפנים שוב לא מהני שום בדיקה שהרי נכנס הארס לפנים לחלל, והיינו דנקט נקובת הקוץ דהיינו ג"כ לחלל ומצד קוץ הוי מהני שהייה יב"ח אבל כיון שיש כאן דרוסת הזאב לחלל דהוי וודאי טרפה לא מהני שהייה יב"ח רק ירעו עד שיסתאבו, [ונראה לי עוד דאפילו ימות מהם תוך יב"ח לא מהני להתיר האחרים דשמא אחרת מחמת קוץ מתה וצ"ע בזה], והשתא שפיר קאמר דמינכר דהאי עגול והאי משוך דכיון שנתחב הקוץ לחלל יש כאן נקב עגול משא"כ זאב הדורס לחלל קורע באורך ולכך כאן דאזיל בי קניא ובא מלוכלך בדם אין להכיר בין קוץ לדרוסה כלל דע"י קוץ ג"כ ארוך הוא כי דרך הליכתו נאחז בקוץ ונקרע העור באורך משא"כ נקב עד לחלל בקוץ שפיר ניכר דעגול הוא, [ועמ"ש בסמוך ליישב קושיית הש"ך הנ"ל באופן אחר], ודע דיש לדקדק לפי מה שאמרו לעיל אין דרוסה רק ביד ולא ברגל וכן בקטפיה לידיה קודם ששלף א"כ הוי מצי למימר דנתערבו דרוסה ביד בדרוסת רגל או דרוסה בהדי דשליף בדרוסה דקטעיה לידיה והוי מצי כלהו לומר הכי וצריך לומר דהני נמי מינכר, ואין להקשות לוקמא שדרס לפנינו עד לחלל ואח"כ נתרפא דיש לומר דכה"ג וודאי אי איפשר שלא יהא ניכר רושם מבחוץ כנ"ל:

בגמרא דרוסה שאמרו. פירש"י כגון ספק דרוסת ארי או שראהו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר בחוץ, הנה פתח בספק דרוסה וסיים בוודאי דרוסה, ונראה שהוקשה לו לשון זה דרוסה שאמרו שאי איפשר לומר דקאי על דרוסה דמתניתין והרי במתניתין פסיק ותני אלו טרפות ודרוסת הזאב ואי בא לחדש דמהני בדיקה לא שייך שיאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיקה דאדרבא דסגי בבדיקה הוי ליה לומר, וע"כ דקאי אהך דרוסה דאמרינן מעיקרא דחוששין לה דמהא משמע דאינה טרפה לחלוטין רק חוששין לה ועל זה מפרש הוא דהחשש הוא לבדוק כנגד ב"מ, והיינו דרש"י לא ס"ל הא דאמרינן לעיל רוב אריות דורסין היינו ראויין לדרוס רק דורסין ממש ואפ"ה אינו חושש רב לבדוק מבפנים משום דכיון דלא חזינן ריעותא מבחוץ ע"כ מן המיעוט הוא ולפי זה אפי' דרס לפנינו כל שאינו ניכר מבחוץ ע"כ לא הטיל ארס דמה נפקא מינה כיון דבלא"ה רוב דורסין ולא חייש רב משום שאינו ניכר ממילא אפילו דרס ואינו ניכר לא חייש, אבל אנן חיישינן בכה"ג לבדוק גבה וכרסה כנגד ב"מ בפנים, והא דקאמר רב בסמוך עד שיאדים בשר כנגד ב"מ, וכן הא דאמר לקמן דרב מורי בה מכפא ועד אטמא היינו מבחוץ דעכ"פ כיון דרוב אריות דורסין צריך לידע שאין בחוץ רושם דריסה וכל שאין בחוץ שוב אינו חושש רב שמא עבר לפנים ואינו ניכר בחוץ, רק דמייתי משמיה דרב דמקום היזק הדריסה הוא כנגד ב"מ ומכפא דמוחא עד אטמא ולדידיה מבחוץ ולדידן מבפנים ובזה עלו כל דברי רש"י ז"ל על מכונם כמו שאבאר בתוס', וכן מוכח להדיא מלשון רש"י לעיל דמ"ג ריש ע"ב בד"ה לספק דרוסה דרק בהני דאיכא למיחש להו כגון איהו שתיק ואינהו מקרקרן בהא בדקינן אבל וודאי דרוסה הניכר בחוץ לא מהני בדיקה כלל, ולעיל ג"כ גבי נפולה דאמרינן נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד ב"מ ע"כ לא קאי על נפולה דמתניתין שהרי נפלה מן הגג דקתני במתניתין פירש"י דשחטה מיד טרפה ובהא פשיטא דלא מהני בדיקה כלל והכא נמי לאו אדרוסה דמתניתין קאי רק אהנך דחיישינן להו קאי:

והנה הש"ך ביו"ד סי' נ"ז פירש דעת רש"י דסובר דכל שאין ניכר בחוץ שוב לא חיישינן כלל והא דפירש"י דבודק גבה וכרסה היינו מבחוץ ולפי דבריו כל מחלוקת רב ושמואל רק בבדיקת חוץ הוא, ולפי זה מה שכתב רש"י ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ היינו שאינו ניכר לעין להדיא שאי היה ניכר הוי טרפה וודאית ולא מהני בפנים רק לפי שאינו ניכר צריך לבדוק שמא ימצא רושם בשום מקום בחוץ, ודבריו בלתי ברורים דא"כ למה כתב רש"י תיבת בחוץ כיון דרכל על חוץ אנו דנין ולא הוי ליה לומר רק דאין ניכר להדיא מקום הדריסה ומדכתב בחוץ מוכח להדיא דהבדיקה בפנים הוא ומבחוץ אינו ניכר, גם מהך שרקפא דס"ד לעיל דפירש"י דמחמת טירחא חשש שמואל מלבדוק וזה לא שייך רק בבדיקת פנים שצריך לחתוך כל עוף ולבדוק בכל המקומות בפנים אבל בעוף חי לא שייך טירחא כלל והנה הש"ך הביא ראיה לדבריו מפרק התערובות דכל שאינו ניכר בחוץ לא חיישינן לכ"ע ואי ניכר בחוץ שוב לא מהני לבדוק בפנים. והנה הצד הראשון לפי דעתו יש ראיה אבל לא ידעתי היכי מוכח מהתם דאי יש רושם בחוץ לא מהני בדיקת פנים, והצד הראשון אין כאן חידוש דכך כתב ב"י להדיא בשם הרשב"א דכל שאין ניכר בחוץ לא חיישינן לכ"ע אבל בהא דעתו דאפי' יש בחוץ מהני בדיקת פנים ועל זה אין ראיה מפרק התערובות להיפוך, מיהו גם הצד הראשון לא מוכח מהתם מלבד מה שכתבתי בתוס' בד"ה ספק שונרא בלא"ה נראה לי שאין ראיה כלל, והוא דבלא"ה יש להבין דשם אמרו אי דידע ליה לישקליה ואי לא ידע מנא ידעינן דאיערב ולשון זה קשה מאד דאטו לא ידענו שנתערב רק לא ידענו אי היה טרפה והוי ליה לומר מנא ידעינן דטרפה הוי אבל לא שייך לומר דלא ידעינן דנתערב, ורש"י ז"ל כפי הנראה הרגיש בזה ופי' דהכוונה כלומר מנא ידעינן שהיה טרפה שאתה אומר דנתערב בטרפה ואין זה במשמע כלל, לכן נראה לי פשוט דהכוונה כך דקשיא ליה אי שנכנס ארי לבין השוורים הרי כלהו מצד עצמן ספיקי דרוסה נינהו ואפילו לא היה רק שור אחד היה ספק בפני עצמו והיאך שייך שנתערבו בטרפה, ואי הכוונה דראינו שלא דרס רק אחד מהם ונתערב א"כ פשיטא דתיכף שראינו שנדרס היינו יכולין לסלקו משם דהא פשיטא דהיה ניכר תיכף עכ"פ מקום ציפורן, וע"כ שהדריסה נעשית במקום אחר ושם עמד השור עד שאינו ניכר והלך משם למקום השוורים ונתערב ביניהם א"כ כיון שאין מכירין אותו כלל רק כשהיה עומד במקומו היה ידוע שנדרס מכבר א"כ אי ראינו אותו שהלך לשם פשיטא שלא היו מניחין אותו וע"כ שלא ראינו א"כ כיון שאין מכירין אותו מנא ידעינן דנתערב שמא שור אחר נתערב ביניהם וזה הלך לעלמא או נגנב וכדומה ובוודאי תערובת זה הוא קושי המציאות מאד, לכך הוצרך לומר דנתערב נקובת קוץ בדרוסת ארי והיינו שהיו השוורים נקובי קוץ ובא ארי ודרס אחד מהם לא יותר ואי איפשר להכיר תיכף מחמת שהיו השאר נקובי קוץ ושפיר י"ל דדרוסה וודאית ג"כ יכול להיות שלא יהא ניכר אחר זמן ודו"ק, ועמ"ש בזה בתוס' בד"ה דרוסה:

שם צריכה בדיקה. פירש"י גבה וכרסה וכו' שסופו לשרוף עד שינקוב את בני מעיים וכו', משמע לכאורה דטעם דרוסה משום שסופו לינקב אבר שנקובתו במשהו, ודבר תימה הוא שהרי הוכיחו התוס' במשנה דדרוסה לאו משום סופו לינקב היא דהא לא קתני דמיא לדיותא ושאר טרפות של סופו לינקב וע"כ דבכלל נקובה הוא א"כ כיון דלא חיישינן לדרוסה רק כנגד בני מעיים הרי כבר הוזכרו כלהו להטריף בניקב ומ"ש דקתני סופו לינקב, ואמת דיש לדחות דברי התוס' דרק אותן סופן לינקב הנעשים מחמם חולי לא חשיב דנכללו בהדי אבל דרוסה מילתא אחריתא היא דנאמרה בסיני דארס של דרוסה סופו לינקב, מיהו נראה לי דלא נתכוין רש"י ז"ל שסופו להיות נקב רק הכוונה שסופו לעבור בבני מעיים מעבר לעבר דאף דהשתא לא שלט עדיין בהם סופו לשלוט בהם מעבר לעבר כנ"ל:

שם נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו. מפירש"י משמע דקאי על דרוסה רק במקום אחר אבל פשטות הסוגיא מורה דקאי על בשר שכנגד ב"מ, והרא"ש בשם רבינו אפרים פי' לענין בשר החופה את רוב הכרס ולפי זה אינו ענין לדרוסה כלל, והרמב"ם ז"ל כתב דהוי כחסר ולא ידעתי אטו חסר בשר טרפה, והנה למ"ד דאפילו וודאי דרוסה מהניא בדיקה בפנים וכל שאין בפנים האדמה כנגד ב"מ לא איכפת לן אפי' יש האדמה מבחוץ ואפילו הלכה האדמה בעומק כל שלא הגיע לפנים כשר, ולפי זה יש לפרש בפשיטות דאי נסמסמס הבשר כנגד ב"מ אפי' לא האדים שם רואין אותו כאילו אינו וממילא אי יש אודם בבשר שתחת המסמוס טרפה דהוי כהאדים בפנים דאותו בשר המבדיל בין האדמה לב"מ הוי כמאן דליתא כנ"ל, מיהו רש"י ז"ל לא פי' כן דהוא דעתו דוודאי דרוסה לא מהניא בדיקה כלל אפילו לא נמצא האודם רק מבחוץ אבל דברי הרמב"ם ז"ל מתפרשין יפה לפי זה:

שם מדר"ה בריה דר"י. פירש"י והוי לה ריאה שחסרה, ואיני יודע מה ענין שחסרה לכאן הא ריאה שניקבה היא ואף דאמרינן לעיל דנקב שיש בו חסרון אפילו ר"ש דסובר עד שתינקב לבית הסמפונות מודה ביש בו חסרון מ"מ מה צורך לרש"י לפרש כאן דטרפה אפילו לר"ש, ונראה לי דבלא"ה יש להבין דקאמר דטרפה מדר"ה בריה דר"י דאיהו קאמר כאילו אינו וכאן אין צורך לזה דאפילו בלי חסרון כלל מיטרפה ואפילו תימא דלא הוי כאילו אינו עכ"פ סופו לינקב הוא וטרפה, לכן ס"ל לרש"י דהכא היה המעשה שהיה תחת אותן החתיכות שנפלו קרום הריאה קיים וכהאי