תפארת יעקב על חולין חלק ב צג

אפילו הרג מהן חיישינן לכולם דכיון שהם בורחים לא נח רוגזיה ליישב מה דלא חיישינן שמא קודם דקטטיה לרישיה דחד דרס מעיקרא, דמשום שכולן מצויין לפניו ממילא יש לנו לומר שהראשון הרג, והשתא בהך גוונא שהם יכולין לברוח א"כ למה לי האי טעמא דלא נח רוגזיה תיפוק ליה דכולן אסורין שיש לחוש דדרס קודם שהרג שהראשון שדרס לא השיגו לעשות בו כרצונו להורגו ואח"כ הרג, ואולי בא לומר אפילו ידעינן דלא דרס מעיקרא רק תיכף הרג אחד מהן מכל מקום חיישינן דלא נח רוגזיה לפי שהנשארים ברחו כנ"ל:

בתוס' בד"ה רוב אריות דורסין וא"ת וכו' ובסמוך דקאמר אביי וכו'. לא נתבאר לי מאי קשיא להו עוד על אביי הא היינו הך הא אביי על מילתא דרב קאי דקאמר דלא חיישינן אף דרוב דורסין ועלה קאמר אביי דבמקום ציפורן חוששין והיכי שייך לעשות מזה ב' קושיות על רב ועל אביי דקאי על מילתא דרב, ונראה לי דכוונתם דידעו דיש בכאן מקום לומר כיון דכל הדורס אין ציפורנו נשמטת ממילא ליתא בכלל רובא דדורסין וחולה הוא כמ"ש בתר הכי, אבל מ"מ אכתי קשיא לאביי דאפי' אי מה שנמצא ציפורן יש ראיה דחולה הוא אבל במקום ציפורן קשיא למה לי מקום ציפורן כיון דליכא הוכחה דחולה הוא אפי' בלי מקום ציפורן יש לחוש דרוב דורסין, ומחמת קושיא זו לאביי הוצרכו לחדש דרק ראויין לדרוס אמרינן ולא רוב דורסין אבל לולא הקושיא מאביי הוי סגי להו לומר דהך ציפורן ראיה דהארי חולה ויצא מכלל הרוב הדורסין ועמ"ש בסמוך ובתוס' בד"ה כל:

בא"ד כלומר ראויין לדרוס וכו' ומסתמא האי ארי חולה הוא וכו'. אף דקושייתם כבר מיושב בהך דלאו רוב דורסין רק ראויין לדרוס דמ"מ קשה הא איכא למיתלי לאיסור טפי מלהיתר, דלהך צד דכל המתחכך אין ציפורן יושבת לו בגבו בוודאי נדרס ולהך צד דבכותל נתחכך אכתי ספק דרוסה היא לכך הוצרכו לומר דהאי ארי חולה וא"כ להך צד דבכותל נתחכך ליכא למיחוש לדרוסה דחולה הוא כ"כ מהרש"א, ויש לתמוה על הרב ב"י ובטור סי' נ"ז שהעתיקו הך מילתא דרב לדינא לאיסורא כשמואל דפליג עליה וכל דבריהם הם נגד דברי ר"ת הללו דמתוך דבריו אתה למד דלשאר שוורים אפי' לשמואל לא חיישינן דבהו איכא טפי להיתר דלהך צד דבכותל נתחכך בוודאי לא נדרס דחולה הוא ולהך צד דלאו מכותל בא אין כאן בשאר שוורים רק ספק, וכמו כן אפי' באותו שור כיון דאין כאן רק ספק שקול א"כ כל שהיה הוא שותק והם שותקין מותר אפי' לשמואל, ולדעת הרשב"א דלא פליגי בהוא שתיק ואינהו מקרקרן רק בידענו דהוי הכי אבל בלא ידענו כלום לכ"ע לא חיישינן א"כ אפי' באותו שור כיון דשקול הוא כל שלא שמענו מה היה ביניהם אפי' לשמואל מותר, ובכל זה כתבו הטור והמחבר להיפוך דאפי' בהוא שותק והן שותקין אסור ולא מיבעיא באותו שור אלא אפי' בשאר שוורים, ואמת דהרשב"א בת"ה כתב כן אבל ר"ת חולק בכל זה והיאך לא זכרו דעתו כלל, ואף שהרשב"א בחידושיו הקשה על זה מהך דציפורן לחה ויבשה אבל אינה קושיא כלל לר"ת כיון דהראיה דחולה הוא ממה שנשמט ממנו הציפורן לכך הוצרך לאוקמא ביבשה דדרכה להשמט, וכן מה שהקשה מתרי ותלת אינה קושיא דמזה ראיה דע"כ אינו חולה ומדריסתו בא דאי מחמת חיכוך היכי קיימי בדרא דסיחופיה ומחמת חיכוך לא הוי קיימי כמו פיסת היד וע"כ מהכאת הארי על גבו של שור באו הציפרנים:

אמנם בעיקר דברי התוס' נראה לי שאין צורך לכל הלחץ הזה דראויין לדרוס והאי ארי חולה הוא מה שלא הוזכר מזה רמז בגמרא כלל, והוא דבלא"ה יש להבין דכפי הנראה פליגי רב ושמואל בהך דינא בנמצא ציפורן בגבו של אחד מהן ותליא אי חיישינן לספק דרוסה ולמה בתר הכי קאמר כי פליגי בהוא שתיק ואינהו מקרקרן והרי בהך מילתא פליגי ואפי' בשותק ושותקין מכח ציפורן הנמצא, גם יש לתמוה דקאמר איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי מילתא אחזקיה הוי ליה ספק דרוסה רב לטעמיה וכו', וקשה להיפוך הוי ליה לומר הוי ליה ספק דרוסה אוקי מילתא אחזקיה דהא טעמא דאין חוששין לספק דרוסה הוא מהאי טעמא, ועוד היכי ס"ד לחלוק על החזקה דפשיטא דלכ"ע מוקמינן מילתא אחזקיה והוי ליה לפרושי טעמא דשמואל דחייש לספק דרוסה, גם מ"ש ספק דרוסה שנחלקו טפי משאר ספיקי טרפות, גם יש לדקדק דקאמר אין חוששין שמא ארי דרסו ולפי הלשון כיון דעל ארי זה שנכנס אנו דנין הוי ליה לומר אין חוששין שמא הארי דרסו אבל לא שייך שיאמר שמא ארי דרסו דהא על ארי ידוע שנכנס אנו דנין, גם יש לדקדק שאמר ארי שנכנס לבין השוורים דכיון שנמצא ציפורן ואין ספק רק או מרגל ארי שדרס בא או מן החיכוך בכותל וברגלו של ארי בא ולמה לי ארי שנכנס לא הוי ליה לומר רק שוורים שנמצא ציפורן של ארי בגבו של אחד מהן אין חוששין שמא ארי דרסו כיון דלא חיישינן לאותו ציפורן שבא מעלמא רק או מכח דרוסה או מכח חיכוך ברגל הארי ובכותל כמ"ש התוס':

לכן נראה לי ברור דהיינו טעמא לפי שאין אנו רואין שום ריעותא באותן השוורים ואפי' באותו שור לא נמצא רק ציפורן בגבו לא רושם אדמימות מדם מכה וכל ספק דרוסה שנחלקו רב ושמואל כגון בהוא שתיק ואינהו מקרקרן הכל כשלא נמצא שום ריעותא בבהמה מבחוץ כלל, לכך סובר רב אף דרוב אריות דורסין כאן ע"כ מן המיעוט הוא ומחמת ביעתותא מקרקרן דאי היה דורס היה ראוי להיות ניכר דריסתו, ושמואל סובר כיון דנכנס ומקרקרן חוששין שדרס ואינו ניכר דכיון דצועקין ראוי לחוש דמעשה עביד בהו אבל בשותקין אפי' שמואל מודה דלא חיישינן וע"כ שלמא עביד ולא דריס דאי היה דורס היו צועקין ואין משגיחין בזה על הרוב כיון שאינו ניכר ע"כ מן המיעוט הוא, וכן אי שניהם צועקין תלינן דמבעתי אהדדי לכ"ע, תדע דדעת הרשב"א בת"ה דאין צריך בדיקה בפנים כלל כל שלא ניכר ריעותא מבחוץ וכן דעת הש"ך בי"ד סי' נ"ז לדעת רש"י ואף דדעת כל הפוסקים והרמב"ם מכללם אינו כן אבל עכ"פ ראיה גדולה היא וטעם נכון למאן דלא חייש לספק דרוסה, [וכמו כן בושט לעיל ריש פירקין דמדמה לספק דרוסה היינו ג"כ לפי שאין ניכר ריעותא בושט והקוץ אינו תחוב רק בפנים ולא ניקב לפנינו לחוץ], והשתא הכא מה שנחלקו רב ושמואל בהך ציפורן שנמצא בגבו לאו מכח הציפורן נחלקו דבהא כ"ע מודו כיון שציפורן זה יש בו סברא ברורה דלאו מדרוסה בא וסברא להיפוך וכשם שהוא מורה על דרוסה כך הוא מורה בהיפוך שלא נדרסה רק בכותל נתחכך ומעלמא בא ממילא אוקי מילתא אחזקיה כמו בלי ציפורן ולא נשאר לנו רק מה שנכנס ארי לבין השוורים ודל ציפורן הוי ליה ספק דרוסה ובהא רב לטעמיה דאין חוששין לספק דרוסה כיון שאין ניכר ריעותא, והיינו דקאמר איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי מילתא אחזקיה [ובהא גם שמואל מודה] הוי לי' ספק דרוסה כיון דמציאת הציפורן אין ראיה כלל דכשם שמורה על דרוסה כך מורה להיפוך א"כ מצד הציפורן אוקי אחזקה כמו שלא היה ציפורן כלל ולא נשאר רק ספק דרוסה מחמת הארי ורב לטעמיה דלא חייש לספק דרוסה, והיינו דנקט רב ארי שנכנס דאי נמצא ציפורן בלבד אוקי מילתא אחזקיה וציפורן מעלמא אתי רק אפי' נכנס ארי כיון דמצד הציפורן אי איפשר לאסור דאדרבא מורה בהיפוך גם כן דמכותל בא ואין לחוש רק דבלא"ה דרס הארי ואינו ניכר לזה לא חיישינן דאף דרוב דורסין ע"כ מן המיעוט הוא כיון שלא נמצא ריעותא על השור דציפורן אינו ריעותא דלהיפוך ג"כ יש הוכחה דלאו מארי בא, והיינו דקאמר אין חוששין שמא ארי דרסו כי מחמת הציפורן היה ראוי לחוש אפי' בלי אותו הארי כלל ואפי' היו שניהם שותקין היה מקום לחוש דמארי אחר בא פעם אחרת לכך נקט אין חוששין שמא ארי דרסו לא זה ולא אחר דציפורן אין ראיה כלל דכך מורה להיפוך דלא בא רק מחיכוך ומצד הארי הוי ספק דרוסה ושמואל דחולק לא מצד הציפורן רק מצד דרוב אריות דורסין לא משגחינן במה דלא ניכר ריעותא, ובתר הכי מפרש באיזה אופן פליגי לחוש מצד הארי שנכנס וקאמר דפלוגתייהו רק בשתיק ומקרקרן אבל בשותק ושותקין אפי' שמואל מודה ואפי' נמצא ציפורן דמצד הציפורן אוקי אחזקיה ומצד הארי כיון ששניהם שותקין שלמא עביד, והיינו דקאמר אביי כל הנך לא אמרן משום דמצד הציפורן לכ"ע אוקי אחזקיה ולא פליגי רק מצד הארי ואי שניהם שותקין או שניהם צועקין אין חשש מצד הארי לכ"ע אבל מצד הציפורן חיישינן דבמקום ציפורן דאין כאן סברא דבכותל נתחכך מחמת שמוטת ציפורן, ממילא כל המתחכך אין מקום ציפורן ניכר בגבו וכן ביבשה או תלת חיישינן מצד הציפורן, ומילתא דאביי לכ"ע דמצד הציפורן לא פליגי רב ושמואל כלל, אבל לפי פי' התוס' דכולה מילתא דרב בפלוגתא הוא דשמואל חולק א"כ כל דברי אביי בהנך לא אמרן אין בהם להלכה כלל דהא הלכתא חוששין בכל גווני ואין צריך יבשה או תרי ותלת דאפילו חד לחה חיישינן, ולהנ"ל ניחא דמצד הציפורן ליכא פלוגתא כלל רק מצד הארי וא"כ נ"מ אפי' בשותק ושותקין או שניהם צועקין מ"מ חיישינן לכ"ע מצד הציפורן או מקום ציפורן וזה ברור לפע"ד, מיהו לפי דעת הרשב"א בת"ה והש"ך לדעת רש"י דעיקר בדיקה בחוץ הוא וא"כ פלוגתא דרב ושמואל לענין בדיקת חוץ א"כ לכאורה נסתר כל הנ"ל, אמנם מלבד שאין אנו אחראין לזה כלל מאחר שכל הפוסקים אין דעתם כך כמו שאבאר לקמן ע"ב בתוס' בד"ה ספק כלבא אבל אף לפי דעתם נראה לי ג"כ דטעמו של רב דכל דרוסה ניכרת הוא לעין בגלוי בלי בדיקה וכיון שאין ריעותא נראה לעין אין חוששין לחפש לבדוק מכפא דמוחא עד אטמא ואם כן אתי שפיר ג"כ כל הנ"ל, ועיין מ"ש לקמן ע"ב בתוס' בד"ה ספק:

בד"ה כל הדורס האי כל לאו דוקא וכו'. אבל רש"י ז"ל פירש בהדיא וז"ל וקים לן שכל הדורס אין לך אחד מהן שתישמט ציפורנו, ונראה לי טעמו דקשיא ליה קושיית התוס' בדיבור