תפארת יעקב על חולין חלק ב צב

בגמרא ארי שנכנס לבין השוורים וכו'. משמע לכאורה דדוקא בידענו שנכנס ארי הוא דבעינן טעמא משום דרב לא חייש לספק דרוסה אבל בלא ידענו כלל אי נכנס ארי לכ"ע לא חיישינן וכ"כ הב"י בטור וש"ע סי' נ"ז, אמנם אני תמה כי כפי מה שכתבו התוס' דהך סברא דבכותל נתחכך הכוונה דמרגל הארי בא ע"י חיכוך ברגלו ובכותל אבל הא לא תלינן דמעלמא בא הציפורן לכותל א"כ אפי' לא ידענו כלל שנכנס ארי כיון שנמצא הציפורן של הארי בגבו של השור ע"כ נכנס הארי בין השוורים ולשמואל חיישינן, מיהו לפי מה שאבאר פי' הסוגיא לפע"ד בתוס' בד"ה רוב הדין אמת כדברי הב"י אבל תימה שלא זכר דר"ת בתוס' חולק בזה וכפי הנראה לכאורה דברי ר"ת מוכרחים, ועמ"ש בתוס' ביאור סוגיא זו ומיושב שם מה שיש לתמוה בה מלבד קושיית התוס' שם:

שם אבל מקום ציפורן חוששין. מידק בכל הני לא אמרן דקאמר דלכאורה אך למותר הם דקי"ל כשמואל דבלא"ה אפילו בציפורן חיישינן וכ"ש לחד פירוש ברש"י לקמן דמסיק דרב חזר בו ופסק כשמואל א"כ אפילו לרב אין נ"מ כלל בכל הני לא אמרן דאביי, ונ"ל דמזה ראיה למה שפירשתי בתוס' בד"ה רוב ושם יתבאר דבלא ידענו שנכנס או בהוא שותק והם שותקין אפי' שמואל מודה דלא חיישינן, והשתא יש נ"מ בדברי אביי אפי' לשמואל דדוקא בנמצא ציפורן לא חיישינן אפי' לשמואל בלא ידענו שנכנס או בהוא שותק והם שותקין אבל במקום ציפורן חוששין לשמואל אפילו לא ידענו שנכנס או בהוא שותק והם שותקין ע"ש היטב:

שם ספק על ספק לא על. כתב הרשב"א ז"ל דהיכא דלא ידענו אי שתיק אי מקרקרן לכ"ע לא חיישינן מדאמרינן בסמוך כי פליגי באיהו שתיק ואינהו מקרקרן ולא קאמר בלא ידענו כלום רק ראינו ארי נכנס וע"כ דבהא אפי' לשמואל לא חיישינן, ולפי זה צ"ל דהך ספק על ספק לא על דהכא היינו אפילו שמענו מקרקרן דאי לא שמענו כלום אפילו על וודאי מותר, וכמו כן הך דספק כלבא ספק שונרא וודאי אפילו ידענו דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן דאי דלא ידעינן אפילו ודאי שונרא מותר, וכן משמע דהא קאמר דבספק שונרא ספק כלבא לא נחלקו רק בוודאי שונרא ואי ס"ד דבידעינן דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן פליגי אפילו בספק שונרא היכי קאמר דבספק לא נחלקו דהא בהך גוונא ממש דנחלקו בוודאי שונרא באיהו שתיק ואינהו מקרקרן נחלקו ג"כ בספק שונרא וע"כ דבספק לעולם לא חיישינן, מיהו יש לדחות ראיית הרשב"א ז"ל דהא פשיטא דבספק על לא שייך לומר דידענו דאיהו שתיק רק דידענו דמקרקרן ואיהו לא ידעינן אי על כלל, ולפי זה ע"כ מודה הרשב"א דאי ידענו דמקרקרן אפילו לא ידעינן מאי עביד איהו חיישינן דאל"כ אכתי תיקשי למה לי ספק על הא ע"כ לא ידעינן מאי עביד איהו וא"כ תיקשי למה קאמר דפליגי באיהו שתיק אפילו לא ידעינן מאי עביד איהו פליגי וע"כ דקמ"ל אפי' ידעינן פליג רב א"כ ממילא י"ל אפילו לא ידעינן כלל פליג שמואל דאסור ורבותא דרב קמ"ל אפילו ראינו שתיק ומקרקרן לא חיישינן, תדע דהא דעת הרבה פוסקים והרשב"א עצמו בת"ה דבנמצא ציפורן על גבו פליגי אפילו הוא שותק והם שותקין ולמה קאמר דפליגי בשתיק ומקרקרן וע"כ דקמ"ל רבותא לרב א"כ ה"ה בלא ידענו, ואדרבא לשמואל י"ל דאין חידוש דמ"מ עכ"פ ספק הוא אפילו לא ידענו רק לרב קמ"ל אפילו בכה"ג הוי ספק לדידיה, מיהו י"ל דסובר הרשב"א אפי' ידענו דמקרקרן רק כל שלא ידענו אי איהו שתיק או לא ג"כ מודה שמואל דתולין דשניהם צעקו ובעותי מבעתי אהדדי, ואי קשיא מ"ש ספק על אפילו על וודאי כיון שע"כ לא ידענו אי שתיק או לא י"ל דידענו וודאי שלא נשמע קול ארי ביניהם ואי על בוודאי שתיק רק הספק שמא לא על כלל ומיירי דשמעו אינהו מקרקרן וקול ארי או שונרא לא נשמע כלל ומ"מ מותר דשמא לא היה שם אבל אי וודאי על הוי פליג שמואל כיון שלא נשמע קול הארי כלל אף שעמדו שם ושמעו קול השוורים הרי איהו שתיק ואינהו מקרקרן רק מחמת דספק על מודה שמואל, אמנם הר"ן ז"ל כתב דבלא ידענו ג"כ פליגי ולפי זה י"ל בספק על דוקא בלא ידענו אבל בשמענו מקרקרן וקול השונרא לא שמעו יש ראיה דעל, וכן משמע דקאמר טעמא לרב באיהו שתיק ואינהו מקרקרן דבעותי מיבעית מיניה ולמה לי האי טעמא תיפוק ליה דחזינן דבספק על אפילו שמענו מקרקרן אמרינן דלסיבה אחרת מקרקרן לא מפני הארי כלל דהא דנין דלא על כלל וא"כ באיהו שתיק נמי נימא כן דמקרקרן שלא מחמת הארי כלל, וע"כ דכל שמקרקרן בוודאי מפני הארי הוא רק הספק דמחמת ביעתותא מקרקרן ולא עביד בהו מעשה א"כ לשמואל י"ל אפי' ספק על אסור, והנה הך ספק על דהכא נראה לי פשוט דהכוונה שראינו ארי או שונרא סמוך למקום זה רק לא ידעינן אי נכנס לתוכו ויצא או לא נכנס כלל דאל"כ כיון דאפילו נכנס בריה ולא ידעינן אי שונרא או כלב לא חיישינן כ"ש בלא ראינו כלל וע"כ דהך ספק על היינו שראינו דהיה סביב מקום זה בסמוך לו, ולפי זה נראה אי ראינו שונרא בסמוך לו וחזינן דעל ולא ידעינן אי כלב או שונרא אמרינן דוודאי שונרא על כיון דשונרא ראינו וכלב לא ראינו, תדע דאי ס"ד בראינו שונרא וכלב לא ראינו וחזינן בריה דעל מ"מ תלינן בכלבא א"כ הך רישא ספק על למאי אתי כיון דנקט ספק שונרא והיינו הך וע"כ דספק שונרא היינו שלא ראינו כלום רק ראינו בריה על וספק על היינו שראינו שונרא ולא ראינו שום דבר על שאי היה ראינו שום דבר על הוי אמרינן מסתמא שונרא שראינו על ולא הוי תלינן בכלבא שלא ראינו ועמ"ש בחידושי לי"ד סי' נ"ז:

ודע שיש להסתפק בכאן ספק גדול בהך פלוגתא דרב ושמואל דפליגי אי חוששין לספק דרוסה או לא מהו הכוונה בזה. אי דעיקר מחלוקתם על בדיקת חוץ בחיי הבהמה דלרב לא צריך בדיקה כלל ולשמואל צריך לבדוק מבחוץ כל גוף הבהמה שמא יראה רושם דרוסה אבל אי בדקו מבחוץ ולא נמצא שום רושם דרוסה אפילו שמואל מודה דלא חיישינן שמא נדרס ואינו ניכר מבחוץ כלל, או דלמ"ד חוששין אפילו לא ניכר מבחוץ כלל צריך לבדוק בפנים אחר שחיטה, ומפרש"י ותוס' מוכח בהדיא לקמן גבי שרקפא דספק דרוסות ובתוס' בד"ה דרוסה שאמרו מוכח בהדיא דלמ"ד חוששין אפילו נבדק מבחוץ ולא נראה שום רושם דרוסה מ"מ חיישינן שנדרס ואינו ניכר וכן נראה באמת מכולה שמעתין בכל הפוסקים:

אבל אני תמה מאד כיון שאיפשר שתהא הבהמה דרוסה ולא יהא ניכר מבחוץ שום דבר א"כ מאי קשיא להו בגמרא פרק התערובת דתנן נתערב טרפה דהיכי דמי אי דניכר הטרפה לישקליה ואי לא ניכר מנא ידע עד שהוצרכו לתרץ דנתערב נקובת קוץ בדרוסת זאב וקאמר דאינך לא ניחא להו בהא דזה משוך וזה עגול וכן כלהו אית להו פירכא התם ומאי קושיא הא משכחת לה שפיר דנדרסה וודאי ואינו ניכר מבחוץ כלל, דאי ס"ד דכל שנדרסה ע"כ יש לה בדיקה מבחוץ ויכול להכירה ולהסירה משם א"כ היכי משכחת לה ספק דרוסה לחוש לה לבדוק מבפנים, ועמ"ש בתוס' לקמן ע"ב בד"ה ספק כלבא בענין זה, ועיין עוד מ"ש לקמן ע"ב בעובדא דרב אשי ושם יתבאר אי מיירי כאן אפי' נמצא רושם מבחוץ ומ"מ כ"ע מודו בהנך גווני או דוקא בלא ראינו רושם עיי"ש, שוב ראיתי להש"ך סי' נ"ז העיר בענין זה ודבריו צ"ע כמ"ש לקמן:

שם על שתיק ואיתוב בינייהו שלמא עביד. לא נתבאר לי אי בדוקא אמרו שתיק ואיתוב בינייהו אבל אי שתיק והולך ביניהם לא אמרינן שלמא עביד דאל"כ לא הוי ליה לומר רק על שתיק והם שותקין שלמא עביד, או איפשר דאורחא דמילתא נקט וכל ששותק סגי, מיהו הא נראה לי ברור דאין צריך שנראה מתחילה ועד סוף שותק ושותקין רק כל שראינו מתחיל כך אין חוששין שמא אח"כ קרא תגר ביניהם, והנה לשון רש"י ז"ל דנעשה בן תרבות וזה רחוק אצלי דבזו הרגע נעשה בן תרבות דמסתמא אין הפרש בין אי הדורס מן אותן הרגילין בין אנשים ובהמות או חיה אחרת שאינה רגילה כלל דלעולם כל שהוא שותק והם שותקין אמרינן שאינו כועס עליהם כנ"ל:

שם קטע רישיה דחד מינייהו נח רוגזיה. פירש"י ז"ל נח רוגזיה בהני ולא חיישינן לדרוסה באחריני, משמע מדבריו שני דברים חדא דאפי' הרג יותר מאחד אף דחזינן דלא נח רוגזיה בזה שהרגו ראשונה והרג עוד מ"מ לא חיישינן שדרס עוד אחרים ואינו ניכר דעכ"פ בהני שהרג נח רוגזיה, אבל הפוסקים כתבו בשם או"ה דכל שהרג יותר חיישינן לכלהו, אבל בחידושי לי"ד סי' נ"ז ביארתי שאין מדברי או"ה ראיה כלל דהוא מיירי שלא קטע ראש ולא אבל רק דרס רק שמתו מחמת דריסתו, אף שמתו מעצמם מחמת הדרוסה לא נח רוגזיה בזה, אבל בהרג הרבה ולא דרס רק המית תיכף אפילו המית יותר פשיטא דאמרינן דנח רוגזיה, והיינו דלא קאמר דפליגי בקטע ראש של שנים או ג' וע"כ דהיינו הך, עוד משמע מלשון רש"י ז"ל דאי ראינו שיש נדרסים חוץ אותו שהרג ממילא אפי' להשאר חיישינן דחזינן דלא נח רוגזיה, ונראה לי דאפי' נודע שלא נדרסו השאר אחר הריגה מ"מ כולן אסורין דבלא"ה היה לנו לחוש דנדרסו כולם קודם שהרג רק דאמרינן כיון שישנן לפניו כמו שירצה אמרינן זה דרס ראשונה והרגו כמ"ש הר"ן, והשתא כל שיש עוד נדרסים במה נפשך אסורין כולם אי דרסן אח"כ הרי רואין דלא נח רוגזיה ואי דרסן קודם הריגה ממילא יש לחוש דגם השאר דרס קודם כיון שלא הרג בראשונה רק דרס, אמנם אי נמצאו עוד נדרסים ולא ידעינן אימתי נדרסו אי קודם הריגה או אח"כ והנשארים שאנו מסופקין בהם ידעינן דקודם לא נדרסו רק שמא אח"כ בהא לכאורה יש להתיר שיש לנו לומר דהנדרסים בוודאי נדרסו קודם דאח"כ נח רוגזיה ואותן שאנו מסופקין כיון שידענו דמעיקרא לא נדרסו מותרין דאח"כ נח רוגזיה ואותן שנדרסו נדרסו מקודם, אבל באמת יש לדחות כיון שאנו מתירין כולם בקטע ראש אחד מהן מכח דאמרינן מצד הסברא שזה הרג ראשונה וגם נח רוגזיה א"כ ממילא עכשיו דע"כ נסתר כאן אחת משתי אלה או דלא הרג בראשונה או דלא נח רוגזיה א"כ יש לאסור כולם מספק שמא לא נח רוגזיה שאם אתה אומר דנח רוגזיה אתה מוכרח לומר נגד הסברא דזה דרס ראשונה, וכתב עוד הר"ן ז"ל דבאלו החתולים העולין על כלוב של עופות