תפארת יעקב על חולין חלק ב צ

בלישנא בתרא דר"י לפרש אבל בעוף אי איפשר לומר כן דדוקא בבהמה שאין שום דורס כולל לפני הזאב בבהמה נקט זאב שהוא דורס כולל במין בהמה דקה עכ"פ, אבל חתול אינו דורס כולל רק בעוף ומתניתין בבהמה מיירי, אבל בדרוסת נץ בעוף דכולם מין עוף נינהו ע"כ דלת"ק נץ דורס בכולם, הן אמת דעדיין יש לדקדק קצת נהי דהלכה כת"ק דנץ דורס כולל בכל עוף דלא כר"י אבל מ"מ מאיזה צד נעדיף כח נץ אפי' מן הגז דהא לר"י גז עדיף מנץ ולא שמענו מדברי ת"ק רק שהנץ הוא הדורס הכולל בכל עוף אבל לא שיהא עדיף מן הגז, והרי בזאב למאן דסובר דזאב דורס בגסה אבל עכ"פ לא פליג ת"ק דגם ארי דורס בגסה ולא יחלוק על ר"י בסברות הפוכות ומאיזה צד נאמר כן ואיזה הכרח יש לנו בדברי ת"ק שחולק על דרוסת הגז שיהא גרע מן הנץ ונקט ת"ק נץ לרבותא דאפי' נץ דורס בכל עוף דלא כר"י, ובדברי הרמב"ם משמע בהדיא דכל שאר עוף חוץ מנץ אינו דורס רק כמותו לא בדרבי מיניה שהרי לא זכר דרוסת הגז כלל רק כללו בכלל שאר עופות שכל עוף חוץ נץ אינו דורס רק דכוותיה, אבל מ"מ נראה לי דלא קשיא כלל לפי שנראה לי שלא בא ר"י להעדיף גז על כל שאר עופות רק דסובר שאין לנץ מעלה על שלמעלה ממנו וכל עוף דורס בדכוותיה מן הנץ ולמעלה לכך נץ שהוא היותר גדול בעוף הדק ממילא דורס הוא בכל עוף הדק כמותו וביותר גדול ממנו נקרא גס ואין דורס בו רק דורס הגדול כמותו, וזהו שאמר ר"י דרוסת הנץ בעוף הדק שכל דק אינו גדול מן הנץ ודרוסת הגס דהיינו דורס גס דורס בגס כמותו, ות"ק סבר דנץ יש לו מעלה על כל העופות הדורסים שדורס אפילו בגדול ממנו שהוא גס [וגירסת הרמב"ם ז"ל והגס בעוף הגס לא כמו שכתבו התוס' דגרסינן גז ומ"מ אפי' לפי גירסת התוס' יש לפרש כן ודו"ק], וכן מוכח באמת בגמרא דיש להבין במאי פליגי הני תרי לישני שהרי לא הקשו על רב כהנא רק ממתניתין דתנן ודרוסת הנץ א"כ מאיזה צד יפרשו נץ בדכוותיה וכ"ש אי ללישנא בתרא נץ בדרבי מיניה היינו בעוף הדק כמו שפירש"י א"כ מאיזה צד יגרעו כח הנץ בלישנא קמא דלא דריס בכל דק רק כמותו, ולהנ"ל ניחא דכל דכוותיה דנץ הוי עוף הדק וגדול ממנו עוף הגס הוא שהנץ הוא היותר גדול שבעוף הדק וגדול ממנו נקרא גס, ולישנא קמא רוצה לתרץ דברי רב כהנא אליבא דר"י הילכך נץ דורס בדכוותיה דהיינו בכל עוף דק ושאר עופות בדזוטר מינייהו כגון ציפרים וגס ג"כ בדכוותיה, ולישנא בתרא בעי לתרץ אליבא דת"ק דנץ דורס בכל וכל עוף בדכוותיה וממילא בגס סבירא ליה לת"ק כר"י דגס דורס בנס דכוותיה רק בנץ פליגי דדורס אפילו בגס שהוא גדול ממנו כנ"ל ברור, עד שאני תמה על הרב בעל כ"מ שפסק בש"ע בפשיטות דאין הנץ דורס רק בתורים ובני יונה ולא בתרנגולים ואווזים ודבר ברור הוא שלא היה כך דעת הרמב"ם כמו שבארנו:

בתוס' בד"ה יש דרוסה לחתול הרב ר"י בר"מ וכו' ועוד י"ל וכו' לפי מה שכתבתי בגמרא דברי ריב"ם מוכרחין וזהו עיקר החידוש שחידשו דרב כהנא שאל כל אחת שהיה ראוי עליה תשובת רב, דאל"כ אלא שהיה שואל סתם לא היה משיב לו תשובה זו אשר לפי התשובה לא שאל כהוגן וכיון דשאל סתם היה לו לרב לידע דע"כ שאל כהוגן כיון שכבר השיב לו אף לחולדה יש דרוסה ואי טעה דבכל גווני יש דרוסה לא היה שואל יש דרוסה לחולדה כמו שכתבתי בגמרא:

בד"ה שאר עופות טמאים וכו' הך דרוסה היינו דשדי זיהריה כי שליף ואין זה וכו' דהוי מסימני טומאה וכו' דאין דרוסה לטהורים ע"כ. דברי התוס' הללו צריכין ביאור כי לכאורה נראה שנתכוונו להקשות דאי היינו הך דרוסה דהתם מאי מספקא ליה אי שאר עופות דורסין דהא זהו סימן טומאה דטמא דורס וכן הקשה הר"ן באמת לקמן דאי נימא הך דורס דהתם היינו דרוסה של טרפות מאי מיבעי' לן כאן בשאר עופות טמאין, אבל באמת הוא תמוה דכי בשביל שאמרו כל עוף הדורס טמא יהא כל טמא דורס ואדרבא משמע התם דיש טמאים שאין דורסין ויש להם סימני טומאה אחרים [ואיפשר לומר טפי דכוונתם בהיפוך דאי היינו הך דהתם לא הוי מספקינן בהו כאן ומסקינן דיש להם דרוסה והתם משמע דרוב עופות טמאים אינן דורסין ע"ש בסוגיא דרק מקצת דורסין, אמנם נראה לי דעיקר כוונת התוס' כאן דלכאורה היה מקום לומר דהיינו הך דהתם ולכך לא מיבעי' ליה רק בטמאים ולא בטהורים משום דטהור ע"כ אינו דורס דעוף הדורס טמא, ועל זה כתבו דהך דרוסה דהכא היינו דשדי זיהרי' כי שליף א"כ אי איפשר לומר דהיינו הך דהתם דהתם הוי סימן מסימני טומאה להבדיל בין הטהור לטמא, והשתא היכא דלא ידעינן אי טהור הוא או טמא היכי נוכל לידע בסימן זה דשדי זיהריה כי שליף בשלמא אי היה ענין הדרוסה דמכה בידו בציפורניו על העוף א"כ יש לומר דזהו סימן שהוא טמא אבל איזה סימן יש לנו להבחין שהוא מטיל ארס בהדי דשליף והכא אמרינן דעוף דידעינן דהוא טמא בוודאי מטיל ארס בדכוותיה או בדזוטר אבל כל כמה דלא ידעינן כלל אי הוא טמא היכי ידעינן דמטיל ארס, ואי שראינו שהכה עוף ומת שמא מת מחמת דבר אחר לא מחמת ארס הדרוסה, ואהא קשיא להו כיון דבהכרח אין זה סימן להבדיל בין טמא לטהור וענין אחר הוא מהך דהתם אם כן למה לא בעי בטהורים, ואהא כתבו דבטהורים לא מיבעי' ליה דפשיטא להו שאין דרוסה בטהורים להמית בארסו, תדע דע"כ אי איפשר להבדיל בהך דהכא בין טהור לטמא דאל"כ כיון דע"כ מוכח מהכא דהך דרוסה דהכא אינה בטהורים א"כ ע"כ יש סימן זה בין טהורים לטמאים ולמה לא זכרו שם סימן זה באמת כיון שהחליטו התוס' דנתכוונו בהך דכל הדורס לענין אחר הוי להו להזכיר שם זה ג"כ, וע"כ שאין זה סימן להבדיל כלל, וזהו כוונת התוס' דהך דהכא דשדי זיהריה כי שליף אין זה הך דהתם דהוא סימן להבדיל בין טמא לטהור דבזה אי איפשר להבדיל ומ"מ לא בעי בטהורים דפשיטא להו דטהור אינו מזיק, ואע"פ שיש לדקדק דהא שם קשיא להו לתוס' דמנין להו דטהור אינו דורס אטו קניגי היו שיודעין כל עוף טהור בעולם ומ"ש כאן דכתבו בפשיטות דהוי פשיטא להו דעוף טהור אינו דורס, אבל באמת לא קשיא כלל דבכתוב לא הוזכר סימן כלל רק כ"ד מינים טמאים והשאר טהורים וצריך להכיר אותן הכ"ד והשאר יכול לאכול ושפיר קשיא להו מנין להו לחכמים ליתן סימן דטהור אינו דורס כיון שלא היו לפניהם כל הטמאים אבל כאן כיון דדרוסה הלכה למשה מסיני ידעו שפיר דאין דרוסה להזיק בארסו רק ממיני הטמאים ואין ארס לטהורים להזיק כנ"ל ברור בכוונת התוס':

בד"ה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו יש דרוסה וא"ת ולישני ליה דהכא רחל קטנה היתה ורב כהנא איירי באימרי רברבי. יש לתמוה בדבריהם שכתבו ולישני ליה דהכא רחל קטנה היתה דהא פשיטא דע"כ להך לישנא דחכמים אמרו יש דרוסה מיירי ברחל קטנה דאי גדולה הא מתני' אמרה בפי' הזאב בדקה הרי אימעיט שועל כדפריך לעיל לרב אי למעוטי חתול תנינא ודרוסת הזאב הרי דכל למטה מן הזאב לא דריס, ואי כוונת התוס' דבאמת י"ל דמיירי ברברבי וסובר דרבי יהודה לחלוק בא וזאב בגסה נמי דריס לת"ק ולכך לא אימעיט שועל כדמשני לעיל לרב בלישנא קמא, או דסובר באמת אורחא דמילתא קתני זאב, א"כ לא קשיא לרב כהנא כלל אפילו מיירי ברחל גדולה דאיהו סובר כרב לעיל דסובר זאב בדקה דוקא ולמעוטי חתול א"כ ממילא שועל נמי אימעיט, ונראה לי דכוונת התוס' דוודאי י"ל דהכא ברחל גדולה ומשום דביש מצילין אמרו יש דרוסה ובמשנה קתני דרוסת הזאב דדריס אפילו אין מצילין, ואי קשיא אפילו אי ברחל גדולה ג"כ לא קשיא לרב כהנא דאיהו מיירי באין מצילין הא ליתא כיון דחזינן לרב כהנא לעיל דמחלק בחתול בין רברבי לזוטרי א"כ במה נפשך אי הכוונה באין מצילין יש חילוק אבל במצילין דריס לעולם אפילו רברבי הא ליתא דאי דריס בזוטרי אפילו אין מצילין אלמא דיש לו ארס אפילו אין מצילין א"כ ברברבי נמי ידרוס כדמקשה לעיל מהאי טעמא מתרנגולת כמ"ש התוס' לעיל בד"ה הכי גרסינן וע"כ דברברבי לא דריס כלל אפי' יש מצילין דלא קלי זיהריה ברברבי א"כ שועל עדיף מחתול א"כ כיון דבחתול אמרינן יש דרוסה היכי שייך שיאמר בשועל דדורס טפי מחתול אין דרוסה לשועל הא יש לו דרוסה טפי מחתול במצילין, משא"כ הנך חכמים דרב דימי ס"ל דחתול לא דריס ושועל דור במצילין ולכך קשיא להו לוקמא ברחל קטנה ור"כ ברברבי [וקמ"ל ר"כ דלא נימא זאב בדקה אורחיה דמילתא רק דוקא הוא או דקמ"ל אפילו יש מצילין לא דריס דמזאב לא נוכל למעט רק באין מצילין] ואהא תירצו דמשמע ליה למקשה דפשיטא דלא עדיף שועל מחתול וברברבי אפילו חתול אינו דורס ומ"ש דנקט שועל, מיהו קצת יש לדקדק בלשון זה שכתבו ולישני ליה דהכא רחל קטנה דמשמע דלפום שינויא דהשתא מיירי בגדולה דהא השתא נמי דמשני ההיא חתול הוי ע"כ בקטנה מיירי דברברבי לא דריס, ונהי דבהא מיושב מה דלא תירצו דרחל משמע גדולה מדלא נקט טלה דא"כ השתא נמי דמשני דחתול הוי למה לא נקט טלה אבל מ"מ לשון זה ולישני ליה דהכא רחל קטנה היתה משמע דהשתא מוקמינן לה בגדולה, ואולי כוונתם דהשתא דמוקי לה בחתול אפי' אי מיירי בגדולה לא קשיא לר"כ דהא ע"כ פליגי אדרב דסובר חתול לא דריס ברברבי א"כ ר"כ כרב ס"ל רק אי מיירי בשועל היינו מוכרחין לומר דשועל עדיף מחתול ור"כ סובר להיפוך, ועמ"ש בדיבור שאחר זה ליישב עיקר הקושיא של התוס' בזה גם מה שהקשו בדיבור שאחר זה:

בד"ה ובא מעשה וכו' וא"ת וכו' וכן משמע מדלא נקט, טלה הא דכתבו כאן וכן משמע משום דהוי קשיא להו כיון דרב דימי להקל בא פשיטא דהוי ליה לפרש שלא נטעה להקל אפי' בזוטרי לכך הוצרכו לומר דכן משמע מדלא נקט טלה, אבל בדיבור הקודם דרב דימי להחמיר ניחא להו להקשות דלוקמא בקטנה דלא חש רב דימי אי נטעה להחמיר, ועוד דהשתא נמי דמוקי בחתול מיירי בקטנה דברברבי לא דריס, מיהו קשיא לי במה שתירצו דלא הוי רב דימי משמיענו שום חידוש בהאי מעשה דאפילו חתול לא דריס ברברבי דמ"מ למה ליה לומר ההיא כלב הוי דבהא אכתי