תפארת יעקב על חולין חלק ב פז

לבריבי ע"כ באין מצילין אין לו ארס כלל דאי יש לו רק אינו מזיק לגדיים וטלאים הא חזינן דבמצילין מזיק הרי ארס שלו מזיק אפילו לגדיים וטלאים א"כ ע"כ דבאין מצילין אין לו ארס אפילו בעופות א"כ רבנן דמקילין טפי מבריבי פשיטא שלא יסברו דבעופות דריס לעולם אפילו באין מצילין דא"כ מחמרי טפי מבריבי והא בריבי להחמיר בא ולא להקל, ואי דמחלקי רבנן בין מצילין לאין מצילין בעופות וס"ל כבריבי בעופות הא ליתא דחזינן רק בריבי מחלק חילוק זה בין מצילין לאין מצילין ולא רבנן וע"כ דלכ"ע אין לחתול דרוסה בעופות כלל רק לבריבי ביש מצילין דורס אפי' בגדיים וטלאים ולרבנן אינו דורס כלל אפי' יש מצילין, והיינו דפריך מעיקרא לבריבי והא חזינן באין מצילין יש לו ארס ומשני דהוי כמצילין, והדר פריך לרבנן דע"כ אפילו מצילין אין לו ארס כלל להמית עוף דהא אינהו מקילין טפי מבריבי ולא מחלקי כלל בין מצילין לאין מצילין א"כ לא דריס אפילו בעופות כלל והא חזינן דיש לו ארס, ומשני דבהא פליגי על בריבי דארס יש לו רק אינו מזיק ואינו שורף אפילו בעוף ולבריבי אין לו ארס כלל רק במצילין יש לו ארס ומ"מ הוא מחמיר דלרבנן אינו דורס כלל דאין ארסו שורף כלל ולבריבי רק באין מצילין אינו דורס דאין לו ארס כלל אבל במצילין דיש לו ארס שורף הוא אפילו בגדיים וטלאים:

אלא שיש לתמוה לכאורה בזה היכי איפשר דרבנן ס"ל דחתול אינו דורס כלל דהא דומיא דנץ קתני בברייתא דדורס עכ"פ בעוף הדק ולבריבי אינו דורס באין מצילין כלל וכיון דרבנן לא מחלקי ומקילין טפי מבריבי ע"כ לא דריס בעוף כלל אפילו בעוף הדק אפי' יש מצילין א"כ לא הוי חתול דומיא דנץ בברייתא, והרי הני רבוותא שהביא הרשב"א שהקשו מאי פריך מתרנגולת דילמא בעופות שאני תירצו דחתול דומיא דנץ דלא דריס בתרנגולת שהיא עוף גם א"כ עכ"פ בדק דורס דומיא דנץ א"כ כיון דרבנן לא מחלקי בין מצילין לאין מצילין ע"כ אפילו באין מצילין דורס בדק הרי רבנן מחמרי טפי מבריבי:

אבל מ"מ נראה לי דלא קשיא כלל דוודאי הא דפריך מעיקרא ותסברא נץ לא דריס והא תנן ודרוסת הנץ, הכוונה דהיכי מקשת עליה דר"ח מהך ברייתא כיון דע"כ חולקת אמתניתין א"כ ר"ח לא ס"ל כהך ברייתא דהא חזינן דחולקת אמתניתין בנץ וה"ה חתול, ואהא קאמר דהא לא קשיא כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים אבל לר"ח קשיא, אבל בתר דמשני דע"כ הך ברייתא במחלוקת דבריבי פליג דביש מצילין יש דרוסה וממילא ממתניתין נמי לא קשיא דבאמת להך תנא דברייתא אין לכל אלה דרוסה כלל אפילו בעופות ובריבי פליג לחלק בחתול דביש מצילין דורס ונץ דמתניתין אפילו אין מצילין דורס בעוף הדק ומתניתין כבריבי ור"ח ג"כ ס"ל כבריבי ואתי שפיר הכל, ובהכי ניחא מה דהוי קשה לכאורה לפי מה שכתבתי לעיל דהיכא דמטיל ארס ומזיק בגדיים וטלאים ממילא אפילו ברברבי ניכר רושם הדריסה ולכך קתני עד שתינקב לחלל משום דבבהמה אפי' קטנים לא ניכר הרושם כלל כיון דאפילו בעופות אינו מזיק בכל עוף רק בדק אבל אי היה מזיק אפי' בגס היה ראוי שיהא ניכר עכ"פ אפי' בגדיים וטלאים, וכן אי היה מזיק לגדיים וטלאים היה ראוי שיהא ניכר אפילו ברברבי כמ"ש לעיל באריכות, א"כ כיון דברייתא רבנן וס"ל דזיהרא אית ליה ולא קלי א"כ כיון דאית ליה זיהרא אפי' בעוף גס למה מיטרפה לחלל, ולהנ"ל ניחא דהשתא לא מחלקינן כלל כאן בעופות רק דהברייתא חולקת על מתניתין דנץ לא דריס כלל וכן חתול ונמיי' ואינן מזיקין כלל לפי שאינו שורף כלל א"כ ממילא אינו ניכר בבית החלל על בני מעיים דדוקא ארס השורף נדבק במקום שהוא מטיל וניכר אבל ארס שאינו שורף הוא נופל ואינו ניכר כלל ואינו נדבק כלל ולכך כל שניקב לחלל טרפה כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה מ"מ בענין זה:

בתוס' בד"ה הכי גרסינן וכו' ולא גרסינן נץ וכו'. בפשיטות הוי מצו להוכיח דאי גרסינן נץ תיקשי ליה מתניתין דקתני נץ דורס רק בעוף הדק, מיהו השתא לא נחתי להאי הוכחה דאיכא למימר דנקט עוף הדק לומר דבגס לא דרים אפי' בעופות, וליכא למימר דנידוק כיון דבגס לא דריס כ"ש גדיים וטלאים הא ליתא דע"כ הוי ס"ל לתוס' דאין זה כ"ש כלל דאל"כ למה להו להוכיח בסוף דבריהם מכח מאי איריא תיפוק ליה דלא דריס בגס וכ"ש בגדיים וטלאים וע"כ דאין זו הוכחה כלל דיש לומר גס גרע מגדיים וטלאים רק מדק הוכיחו שפיר דוודאי גדיים וטלאים הוי רבותא טפי מעוף דק, והשתא בהוכחה ראשונה אכתי לא נחתי להך הוכחה דיש לומר דהעיקר בא לאשמועינן דבגס לא דריס, אלא שיש לדקדק בהוכחה השנייה דנחתי התוס' להך הוכחה למה להו להוכיח לאיכא דאמרי הא ללישנא קמא נמי מוכח, ובאמת לא קשיא דבהוכחה שנייה ס"ל לדחות הראשונה כמ"ש הרשב"א דהקושיא מתרנגולת לפי שהיה הרבה דם עד שבוודאי מזיק גם לגדיים וטלאים ובעופות דורס אפי' אין מצילין, ואי קשיא עכ"פ בהוכחה בתרא הוי להו להוכיח בפשיטות בס"ד דלא ידע לחלק כלל בין מצילין לאין מצילין דאי גרסינן נץ תיקשי ליה לר"ח מתניתין דקתני נץ בעוף הדק הא אפי' גדיים וטלאים דריס הא ליתא דניחא להו טפי להוכיח לפי האמת ודוק, ועמ"ש בד"ה מ"מ ליישב גירסת ר"ח בזה:

בא"ד א"כ מאי פריך וכו'. אין כוונתם משום דהתם עוף הוא דבלא"ה קשה הא לא דריס כלל רק נמצא על הדלת, רק כוונתם בשלמא אי נימא דאין לו ארס כלל באין מצילין שפיר פריך דחזינן דיש לו ארס אפי' אין מצילין אבל אי נימא דיש לו ארס רק אינו מזיק בגדיים וטלאים מאי קושיא מרב כהנא אפי' תימא דעוף גס הוא ודמי לגדיים וטלאים מ"מ הא לא דריס מידי רק על הדלת נמצא ואפי' אי היה מכה את התרנגולת אין ראיה שהזיק אותה, מיהו הרשב"א כתב דכיון דהיה הרבה דם בוודאי היה מזיק ולפי דבריו אין ראיה ועמ"ש בתוס' בסמוך:

בד"ה מ"מ לר"ח קשיא וא"ת ולישני דמיירי באימרי רברבי וכו' דדומיא דנץ קתני וכו'. לכאורה יש לתמוה לפי מה שכתבו בדיבור הקודם דלבריבי ע"כ אין לחתול ארס כלל אפי' בעופות א"כ ע"כ לרבנן לעולם אין לחתול ארס כלל אפי' בעופות דאי מחלקי בין מצילין לאין מצילין הא רק בריבי מחלק ורבנן לא מחלקי בהא כמ"ש לעיל באריכות ואי ס"ל לעולם יש לחתול דרוסה בעופות הרי מחמרי טפי מבריבי ובלישנא קמא רבנן להקל באו ולא להחמיר וא"כ לא הוי חתול דומיא דנץ דחתול לא דריס כלל אפי' בעופות ונץ דורס בעופות, וצ"ל דע"כ לא קשיא לן מעיקרא מברייתא אמתניתין והא תנן ודרוסת הנץ היינו משום דאי אמרת ברייתא פליגי על מתניתין ממילא לא קשיא לר"ח מברייתא לכך קאמר דלא קשיא ממתניתין על הברייתא וממילא לר"ח קשיא, אבל השתא דבלא"ה ניחא דברי ר"ח דס"ל כבריבי א"כ רבנן דבריבי דהיינו ברייתא ס"ל בפשיטות דנץ חתול ונמייה לא דרסי כלל אפילו בעופות ופליגי אמתניתין ומתניתין כבריבי ונץ דריס לעולם וחתול דוקא במצילין ור"ח כבריבי כנ"ל:

בא"ד ומיהו לפי' איכא דאמרי וכו'. אין כוונתם לדחות בזה תירוצם דדומיא דנץ קאמר דהא כתבו אח"כ ומתוך כך יתיישב וכו', אלא דכוונתם דדוקא בלישנא קמא כל כמה דיכול לתרץ דומיא דנץ ניחא ליה טפי, אבל לאיכא דאמרי דשוב אי איפשר לתרץ שיהא דומיא דנץ ע"כ הוצרך לתרץ דלא הוי דומיא, והא לא קשיא תיקשי ללישנא בתרא לישני דמיירי באימרי רברבי כיון דסוף סוף לא הוי דומיא, הא לא קשיא כלל דדוקא בלישנא קמא קשיא להו דלא נצטרך לאוקמי ר"ח כבריבי ולא כרבנן אבל בלישנא בתרא דאתי ר"ח כרבנן אין כאן עדיפותא לאוקמא ברייתא ברברבי מדמוקי השתא ברייתא כבריבי, לכך בלישנא קמא כתבו לתרץ משום דלא הוי דומיא וניחא לן טפי לאוקמא כבריבי ולא כרבנן משנפרש ברייתא שלא יהא דומיא דנץ אבל בלישנא בתרא בלא"ה לא קשיא כלל ואף דלא מצי אתיא ג"כ רק בלא דומיא דנץ ניחא ליה טפי לשנויי הכי מלאוקמי באימרי רברבי:

מיהו קשה לי בדבריהם כיון דעיקר קושייתם הוא דלא נצטרך לאוקמי דר"ח כבריבי ולא כרבנן א"כ מה יועיל במה דנוקמי באימרי רברבי דא"כ אפי' כרבנן לא אתיא דהא לבריבי באין מצילין לעולם לא דרים אפי' בזוטרי וכמו שהכריחו התוס' עצמן בדיבור הקודם ולרבנן אפי' במצילין לא דריס כלל דהא הם לא מחמרי מבריבי רק מקילין וא"כ ר"ח דסובר בזוטרי דריס אפי' באין מצילין הוי דלא כבריבי ולא כרבנן ומאי עדיפותא יהא בתירוץ זה יותר ממה שתירץ עכשיו, וצ"ל דמ"מ קשיא להו כיון דעיקר הקושיא על ר"ח מברייתא מכח דמוקי לה בגדיים וטלאים א"כ קשה לוקמ' באימרי רברבי ואפי' אין מצילין דקשה לפרש דברי ר"ח במצילין דוקא משא"כ ללישנא בתרא דמיירי ר"ח באין מצילין וכרבנן דבריבי אין כאן קושיא לאוקמי ברברבי כנ"ל, ועמ"ש בסמוך דרך אחר בפי' סוגיא זו ולא קשה מכל הקושיות הנ"ל:

בא"ד ומתוך כך יתיישב וכו'. דבריהם תמוהין לכאורה דאחר שכתבו ומיהו דהוא דחייה להך דומיא חזרו לומר ומתוך כך יתיישב ומעיקרא בתירוצם הוי להו לומר דבר זה ואח"כ ומיהו וכו', גם לשונם ומתוך כך יתיישב מגומגם והוי להו לומר ובהכי ניחא נמי או ולפי זה ניחא כדרכם בכל מקום:

אבל באמת דברי התוס' ברורים ועמוקים כמו שאבאר, והוא דהרא"ש כתב דהא דמחלק בריבי בין מצילין לאין מצילין היינו דוקא בגדיים וטלאים דוקא אבל בעוף דורס אפי' אין מצילין והקושיא מתרנגולת היתה משום דעוף הגס היא ואי משום דלא דרסה כלל כיון שנמצא הרבה ארס בוודאי היתה נדרסת לולא שברחה וכ"כ הרשב"א ז"ל להדיא עיי"ש, ולפי' זה לאיכא דאמרי נמי הוי שפיר דומיא, דכלהו נץ חתול ונמיי' ביש מצילין דרסי בגדיים וטלאים ובאין מצילין דרסי בעופות והוי שפיר דומיא דנץ, אמנם התוס' מיאנו בפי' זה כמו שכתבו בדיבור הקודם דכיון דפריך מתרנגולת ע"כ דלבריבי לית ליה ארס כלל באין מצילין ואפילו בעופות לא דריס א"כ ממילא בלישנא בתרא לא הוי דומיא דנץ כלל, ויש הוכחה גדולה לדברי התוס' דאי ס"ד דבעופות לא מחלק והקושיא מתרנגולת מכח דהיה הרבה דם כהרשב"א והרא"ש א"כ