תפארת יעקב על חולין חלק ב פו

מאימרי זוטרי או אפי' יש מצילין דלא מוכח במשנה, וע"כ דהקושיא היתה במה נפשך אי מחדש רב יותר ממתני' א"כ כמו דלא מוכח מיעוט זה ממתני' כמו כן אינו במשמע בדברי רב רק דמדברי רב נשמע בהכרח חד דרגא דאל"כ תנינא ומקמ"ל ולמה לו לרב לומר דבריו בלשון הזה שלא יהא במשמע בדבריו כלל רק מכח הוכחה, אטו לא היה יכול רב לומר דבריו מפורש דחתול לא דריס בזוטרי או אפילו יש מצילין:

לכן נראה לי ברור דהכוונה כך דוודאי פשיטא דרב ממעט חתול שהרי אומר מן הזאב ולמעלה הרי אומר בפירוש דמן הזאב מתחיל הדרוסה ולא קודם והיינו דפריך בפשיטות למעוטי מאי ולפי' התוס' אין זה ברור כלל דבא למעט דהא בתירוץ ראשון בא לרבות זאב בגסה ומ"ש דקאמר בפשיטות למעוטי מאי וע"כ דלשון זה בבהמה מן הזאב ולמעלה מורה בהדיא דבא לומר דמן הזאב מתחיל הדרוסה לא קודם, ועל זה מקשה כיון דרב כלל המיעוט מכח הזאב הרי אי איפשר למעט יותר ממה שיש למעט שלא יהא כזאב א"כ תנינא ודרוסת הזאב ומוכח דלמטה ממנו אינו כזאב, ואם נמעט מה דלא מוכח מזאב דמתניתין א"כ גם מלשונו של רב לא אימעיט רק מצד הוכחה דע"כ נתכוין רב חד דרגא טפי מה דלא מוכח במתניתין ולמה לו לרב לומר כן הוי ליה לומר המיעוט דאין דרוסה לחתול בדקה ולא לסמוך דאנן נדע כוונתו מכח הוכחה דאל"כ תנינא ולא הוי ליה להזכיר מן הזאב כלל רק לומר דינו בחתול מה שרוצה לומר, ובוודאי היה יכול ליישב דרב לא בא למעט כלל רק לרבות וקאמר בבהמה היינו בכל בהמה מן הזאב ולמעלה אפילו בגסה אבל זה אי איפשר דפשיטא דלשון זה מן הזאב ולמעלה ע"כ למעוטי אתי כמו שכתבתי, ואהא משני דלכך כלל רב מיעוטו שבא למעט חתול במן הזאב ולמעלה וסמך שנדע בהוכחה דכוונתו חד דרגא טפי, משום דבא לאשמועינן דזאב דריס בגסה לכך הזכיר דרוסת הזאב שאי היה אומר למעט חתול בלבד לא היה נזכר בדבריו דין הזאב כלל רק היה מוכח מהוכחה דאי זאב רק בדקה מה צורך לרב למעט חתול מדקה ועיקר דין הזאב לא היה נזכר כלל לכך קאמר מן הזאב ולמעלה דשמעינן תרווייהו מיעוט חתול וע"כ אימעיט מדקה מכח הוכחה דמגסה אימעיט במשנה ושמעינן נמי דזאב דריס בגסה והכוונה בכל בהמה מן הזאב ולמעלה, ואין להקשות היכי משמיענו רב דזאב דריס בגסה מנין נדע לפרש דבריו כך הא נוכל לפרש דאינו דורס רק בדקה ובא למעט חתול מדקה ואי דמוכח זה במתניתין הא במתניתין לא נתפרש כלל אי לחלוק או לפרש ושפיר צריך רב למעט חתול, הא ליתא דא"כ תיקשי באמת מאי פריך תנינא הא לא נתפרש במשנה אי לחלוק או לפרש ושפיר צריך רב למעט חתול מדקה, וע"כ כמו שכתבתי לעיל בגמ' דאי ס"ד דרב סובר לפרש רק לפי שלא נתפרש במשנה והיה חושש שמא נטעה דר"י לחלוק בא הוצרך למעט א"כ למה לא ביאר דר"י לפרש דהשתא נמי אכתי נטעה דר"י לחלוק ונהי דנדע למעוטי חתול אבל אכתי נטעה דר"י לחלוק ולא היה לו לומר רק דר"י לפרש והוי שמעינן נמי למעוטי חתול וע"כ דבאמת סובר דר"י לחלוק ואהא מקשה מרבב"י וזה ברור לפע"ד:

בגמרא אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות. יש לדקדק כיון שהקשו לרב לעיל דממעט חתול דמקמ"ל תנינא א"כ כ"ש דקשיא על ר"ח דסובר יש דרוסה לחתול דהא במתניתין קתני דרוסת הזאב ש"מ חתול לא דריס, וליכא למימר דלכך נקט זאב דדריס אפי' ברברבי אבל בזוטרי אפילו חתול דריס א"כ למה לא נקט ארי דדורס אפילו בגסה והרי במתניתין א"ט בבהמה קתני וחד מינייהו דרוסה ויש כאן שלשה דורסים, חתול בגדיים וטלאים, וזאב ברברבי, וארי בגסה, א"כ מ"ש דתפס התנא הדורס האמצעי היה לו לומר או הדורס הראשון או הדורס היותר גדול הדורס בכל, ועוד אי הך דרוסת הזאב לא ממעט רק ברברבי א"כ לימא לעיל דרב ממעט אפילו זוטרי ולא קשיא תנינא ואין סברא לומר דעיקר סמיכתו להקשות מכח דמוכח לקמן מכח קושיא דלרב חתול דורס בזוטרי, ומזה ג"כ ראיה כמ"ש לעיל דלמ"ד דחתול דורס בזוטרי ע"כ סובר דת"ק פליג על ר"י דזאב דורס בגסה ושפיר נקט זאב דהוא דורס בכל אבל חתול ג"כ דורס בזוטרי כנ"ל:

שם דרוסת נץ חתול ונמייה עד שתינקב לחלל אבל דרוסה לית להו מלשון זה משמע דלית להו דרוסה כלל רק כמו קוץ שניקב לחלל כמו שפירש"י אבל מדברי הרמב"ם והרי"ף מוכח דלחלל מיטרפה בדרוסה אפילו לא ניקבו ב"מ כלל, וקשיא לי כיון דללישנא בתרא מוקמינן ברייתא כבריבי דמיירי באין מצילין ומוכח בגמ' דלמאן דמחלק בין מצילין לאין מצילין ע"כ באין מצילין לית להו ארס כלל מדפריך עלה מתרנגולת דרב כהנא כמ"ש התוס' א"כ כיון דחזינן דדרסי לבית החלל הרי אפילו באין מצילין יש לו ארס, וצ"ל דהרמב"ם והרי"ף לא ס"ל כדברי התוס' בזה רק הקושיא מתרנגולת משום דנמצא הרבה דם כמ"ש הרשב"א:

ונראה לי דהרמב"ם והרי"ף הוציאו דבר זה מגוף הסוגיא והוא דיש לדקדק במה שכתב דהנץ יש לו דרוסה בגדיים וטלאים והוא שיקוב בציפורנו לחלל ויש להבין מנין לו לומר דדוקא בגדיים וטלאים ולא ברברבי ואפי' בגסה ואי משום דמוקמינן ברייתא בגדיים וטלאים היינו דבהו אין דרוסה שלא לחלל אבל לחלל י"ל דיש דרוסה אפילו ברברבי, והרי לפירש"י דעד לחלל הכוונה כמו קוץ א"כ פשיטא דאפילו בגסה טרפה כשניקב לחלל מתורת קוץ וע"כ דלא מוקי בגדיים וטלאים רק דבהו ג"כ אין דרוסה שלא לחלל אבל לחלל שפיר י"ל דיש דרוסה אפי' למעלה מהן, וע"כ דהרמב"ם דייק מדלא קאמר כאן בעופות כאן בבהמה דמדנקט עופות ממילא מוכח דבכל בהמה אין דרוסה ומ"ש דנקט גדיים וטלאים אלא ע"כ דהך לחלל מכח דרוסה ולכך נקט גדיים וטלאים משום דלמעלה מהן אין דרוסה אפילו לחלל אבל אי אמרת מכח קוץ ע"כ גם למעלה טרפה בניקב לחלל ומ"ש דנקט גדיים וטלאים, וע"ש בכ"מ ודבריו תמוהין לכאורה ואולי כיון למה שכתבתי, מיהו מה שכתב שם בטעמו של הרמב"ם דפסק כר"ח ולא כברייתא תמוה דפסק כרבנן דבריבי ובנץ כמתני' דוקא בדק וזה ברור ועמ"ש בסמוך:

שם לא קשיא כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים. איכא למידק כיון דבמתני' קתני דרוסת הנץ בעוף הדק א"כ היכי ס"ד להקשות ממתני' אברייתא והוי ליה לומר כאן בעוף הדק ולמה משני כאן בעופות דמשמע בכל עופות לא מצי מיירי ברייתא רק בבהמה דוקא, גם קשה לי לפירש"י דעד שתינקב לחלל היינו מתורת קוץ דמה ענין זה לדרוסה ומה ס"ד שלא יהא נידון כקוץ עכ"פ כיון שניקב לחלל גם קשה קושיית התוס' דלמה לא מוקי באימרי רברבי, ונראה לי דהכוונה כך דס"ד דאפילו ניקב לחלל דבעלמא לא מהני בדיקה לנקב משהו מ"מ כאן שנעשה הנקב בדרוסה נהי שאין ארסו מזיק אבל מ"מ מטיל ארס והמקום מאדים והרי יש בדיקה לדרוסה דמקום האודם ניכר הילכך ממילא אפילו ניקב לחלל בודקין וכל שלא נמצא אדום ידוע שלא ניקב שם שאי היה ניקב היה נמצא אדום מן הארס קמ"ל דלחלל עכ"פ מיטרפה מחמת קוץ והיינו שאין לו ארס כלל, והיינו דקאמר אבל דרוסה לית להו שאי היה לו דרוסה ואינו מזיק לא היה טרפה אפילו לחלל וקשיא לר"ח דקאמר חתול ונמייה דורסין, והשתא ממילא לא מהני לאוקמי באימרי רברבי דמה בכך מ"מ כיון דלחלל מיטרפה ש"מ דאין לו ארס כלל א"כ אפילו בזוטרי לא איכפת לן, ואהא פריך ותסברא נץ לא דרים שאין לו ארס והא תנן ודרוסת הנץ והשתא לא מצי לשנויי כאן בעוף דק כאן בגס דמה בכך כיון שיש לו ארס בדק גם בגס יש לו ארס ואי אינו מזיק ממילא לא הוי טרפה אפילו לחלל כל שבדקו ולא נמצא ארס על בני מעיים שאי היה דורס בבני מעיים היה נמצא רושם הדרוסה, ואהא משני כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים דבעופות וודאי יש לו דרוסה בדק וכן בגס יש לו ארס עכ"פ וניכר רושם אבל מ"מ כיון דארסו מועט, בבהמה מחמת דעור והבשר עב כשמגיע לבני מעיים אין הארס ניכר כלל ולכך בניקב לחלל טרפה כמו קוץ דאין נקב משהו ניכר והאדמה אינה ניכרת, והיינו דקאמר מ"מ לר"ח קשיא דכיון דהוא סובר דבגדיים וטלאים דריסתו מזיק נהי דברברבי אינו מזיק אבל עכ"פ כ"כ אין חלוק רברבי מזוטרי עד דברברבי אינו ניכר רושם כלל ובזוטרי דריס ומזיק ועכ"פ כיון דבזוטרי יש לו ארס לכנוס לפנים ולהזיק ממילא אין להטריף בניקב לחלל אפילו ברברבי דנהי דאינו מזיק אבל עכ"פ ניכר רושם הדריסה [ומזה ראיה דהך שתינקב לחלל היינו מכח קוץ כפירש"י, מיהו לקמן אבאר דגירסת הרמב"ם במשנה ודרוסת הנץ סתם ואין חילוק בין דק לגס כלל וכן משמע כאן דקאמר והא תנן ודרוסת הנץ ולא זכר דק וכן לקמן גירסת הרא"ש כך ונץ דורס בכל עוף והיינו דקאמר כאן בעופות דנץ דורס בכל עוף כמו שאבאר לקמן בס"ד אבל לפי גירסת רש"י במשנה וודאי משמע דניקב לחלל מכח קוץ הוא כנ"ל], ומה שיש לדקדק לפי הנ"ל בהא דקאמר בסמוך ורבנן זיהרא אית ליה ולא קלי זיהריה דא"כ למה מיטרפה לחלל הא ניכר הוא יתבאר בסמוך בס"ד. שם והא ההיא תרנגולת וכו' ורבנן וכו'. תמוה לי מאי ענין קושיא זו לרבנן דבריבי להך דבריבי לחלק בין מצילין לאין מצילין בלא"ה הוי ליה להקשות אהך ברייתא כמו דמקשה ותסברא נץ לא דריס והא תנן ודרוסת הנץ כך הוי ליה להקשות ותסברא חתול לא דריס והא ההיא תרנגולת, ובין לפי' הרשב"א דהיה הרבה דם ובין להנך רבוותא שהביא הרשב"א דהקושיא משום דתרנגולת עוף הגס וחתול דומיא דנץ דלא דריס בגס סוף סוף קשה אברייתא עצמה ותסברא ומאי ענין קושיא זו בתר דהביא מחלוקת רבנן ובריבי להקשות ורבנן:

לכן נראה לי ברור דעיקר הקושיא כך דוודאי בברייתא עצמה איכא למימר דארס יש לו רק אינו מזיק גדיים וטלאים ולא עוף הגס והכא נמי אפילו היה דורס התרנגולת לא הוי איכפת לן כלל דאין הארס מזיק רק לעוף הדק בלבד והרי דרוסת הזאב מזיק לדקה ולא לגסה, וכן בש"ס גופא משני כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים הרי דמזיק לזה ולא לזה, רק עיקר הקושיא דחזינן דבריבי אמר לא אמרו אין דרוסה אלא באין מצילין הרי דבריבי מחמיר דיש דרוסה במצילין ורבנן מקילין דאין דרוסה והשתא