תפארת יעקב על חולין חלק ב פה

יאמר רב למעט מדקה במה שאינו במשמע בדבריו כלל רק מיעוט לגסה וע"כ נדע דרב סובר דר"י לפרש וזאב בדקה דורס ושפיר ממעט חתול מדקה, אבל לשיטת הרא"ש דלישנא דרב עצמו יש לפרש דזאב דריס בגסה דהזאב כלמעלה ממילא לא קשיא דנימא דרב קמ"ל לפרש דהיאך ישמיענו דבר שאינו מוכח בדבריו כלל דאי ס"ל לחלוק פשיטא דאתי שפיר דהזאב כלמעלה לדרוס בגסה, וע"כ דבאמת כך כוונת רב לאשמועינן דזאב דורס בגסה משא"כ לרש"י שאין במשמע בדברי רב שיאמר דהזאב דורס בגסה שפיר קשיא ליה להרא"ש דהוי ליה לומר דקמ"ל לפרש ולא פליג כלל ארבב"י ודוק היטב:

ואי קשיא אם כוונת הרא"ש כך הוי ליה להקשות בפשיטות על רש"י דהיכי קאמר דרב קמ"ל למעוטי חתול דכיון דסובר באמת זאב בגסה נמי דריס היכי ממעט חתול אפי' מדקה כיון דמתיבת בבהמה לא ממעט ליה דהא דריס בזוטרי וע"כ דרק מדרוסה כוללת ממעט ליה א"כ היכי אימעיט מדקה, הא ליתא דאי לא היה אופן אחר ליישב מסתייע ליה להרא"ש בזה דרב סמך עצמו דמדרוסה כוללת ממתניתין מוכח דפשיטא דלמטה מזאב לא דריס בגסה וע"כ נדע דהוא בא למעט אפילו מדקה וזהו שדקדק הרא"ש להקשות דמאי דוחקיה לשנויי דפליג ארבב"י דזה דחוק מאד שיסבור זאב דריס בגסה ויבוא למעט בדבריו חתול מדקה הוי ליה לתרץ דקמ"ל לפרש ואנן נדע מהאי טעמא גופא דאי סובר לחלוק במה נפשך או למעט חתול מגסה תנינא ואי למעט מדקה כיון דסובר באמת דדריס בגסה היכי שייך שיאמר מיעוט מדקה במה שאינו במשמע בדבריו כלל רק מכח הוכחה דמגסה נשמע ממתניתין, משא"כ להרא"ש עצמו שיש במשמע בלשון רב דזאב דורס בגסה דהזאב כלמעלה ממנו לא קשיא כלל דנימא דקמ"ל לפרש דהיכי נדע זה הא אי סובר לחלוק וזאב דריס בגסה אתי שפיר טפי דרב קאמר דהזאב כלמעלה לדרוס בגסה וכל זה ברור לפע"ד, ועמ"ש בתוס' בד"ה וכי תימא:

שם וכי תימא ר"י מיפלג פליג וכו'. יש לדקדק מה בכך דפליגי אי זאב דריס בגסה אבל מ"מ שמענו מר"י דסובר זאב בדקה ש"מ דחתול אפילו בדקה לא דריס ומאיזה צד נימא דיחלוק הת"ק בהא כיון דלא זכר חתול כלל, וליכא למימר דמר"י אין ראיה דלא בא לומר רק דזאב לא דריס בגסה דכיון דקאמר ודרוסת ארי בגסה ש"מ דזאב לא דריס בגסה תדע דהא הנך דלמעלה מן הזאב ולמטה מארי ג"כ לא דרסי בגסה ש"מ דממה שאמר ארי בגסה אימעוט כל למטה מארי א"כ פשיטא דהוי ליה לומר דרוסת חתול בדקה וארי בגסה וע"כ דחתול לא דריס בדקה ות"ק לא פליג בהא כלל, וכמו כן קשה על הרא"ש דהקשה על סה"ת דפסק כלישנא קמא דלהך לישנא לא אימעיט חתול וכולה סוגיא מוכח דחתול לא דריס בדקה ברברבי והוא תמוה נהי דרב לא ממעט חתול אבל ממילתא דר"י אימעיט חתול מדנקט זאב בדקה ולמעט גסה כבר אימעיט מארי בגסה, וצ"ל דמ"מ כיון דת"ק נקט דרוסת הזאב ובא לומר דזאב דורס בגסה ור"י פליג עליה נקט נמי מפורש דזאב לא דריס בגסה רק בדקה כיון דעיקר מחלוקתו על זאב היא, ובהכי ניחא לי ג"כ לפי מה דקי"ל דזאב אינו דורס אפילו בעגלים דהיינו גסה קטנה וקשה מ"ש זאב בדקה דאמרינן דלא אימעיט חתול רק מדקה גדולה ולא מקטנה ומ"ש ארי בגסה דאמרינן דזאב אפילו בקטנה לא דריס ולהנ"ל ניחא דמר"י לא אימעיט חתול כלל אפילו אי בא לפרש דנקט זאב לפרושי דאפילו זאב לא דריס בגסה רק מת"ק דנקט זאב ש"מ דחתול לא ושפיר י"ל דזאב לא דריס בגסה כלל, מיהו הא בלא"ה לא קשיא דכיון דקאמר זאב בדקה ממילא אימעיט זאב מכל גסה דרק בדקה דריס דאל"כ הרי בגסה נמי דריס אבל חתול דלא הוזכר כלל שפיר י"ל דלא אימעיט רק שאינו דורס בכל דקה אבל מזוטרי לא אימעיט ועמ"ש בתוס' בד"ה אילימא:

בתוס' בד"ה אילימא למעוטי חתול כלומר דוקא זאב דריס באימרי רברבי ולא חתול ע"כ. נראה מדבריהם שהוקשה להם הא רב סובר לקמן דחתול דריס בזוטרי אבל לא היה להם לומר רק מרברבי ולא מזוטרי כדלקמן ומדלא זכרו כלל הך דלקמן משמע דכאן עצמו ע"כ הכוונה רק מרברבי, ועוד אי רק מהך דלקמן קשיא להו לא הועילו כלום דעכ"פ היכי מקשה תנינא דילמא רב ממעט אפי' מזוטרי והוי להו להקשות בגמ' עכ"פ מהך דרב לקמן, ועוד שאין הכרח לקמן בדברי רב רק מכח קושיא דפעם אמר יש דרוסה ופעם אין דרוסה ויש לתרץ גם באופן אחר כמ"ש בגמ' או כאן ביש מצילין כאן באין מצילין ועכ"פ כיון דלא זכרו השתא כלל מהנך מימרי דרב דלקמן היכי מקשה בפשיטות תנינא, לכן ברור דכוונת התוס' דקשיא להו באמת היכי מקשה תנינא דילמא רב ממעט אפי' מזוטרי וע"כ שאי איפשר שיבוא רב למעט דבר שאינו במשמע בדבריו כלל שהרי הזאב דורס בדקה ולא אימעיט בדבריו רק דקה דהיינו רברבי ולא שייך לומר שיסמוך רב דעל כרחנו נדע שבא למעט זוטרי דרברבי מוכח במתני' גופה ופשיטא שהיה מזכיר המיעוט בדבריו, והשתא הא דקאמר למעוטי חתול אין הכוונה למעטו לגמרי דזה אינו במשמע כלל בדברי רב ואי היה באיפשר לפרש כך דברי רב לא הוי מקשה תנינא רק כלומר כיון דקאמר מן הזאב ממילא אימעיט חתול שאינו דורס כמו הזאב דהיינו ברברבי, ואהא מקשה כיון שאין במשמע במיעוטו של רב רק דאינו דורס כמו הזאב א"כ מיעוט זה תנינא ומיעוט יותר מזה אינו במשמע בדברי רב כלל, ומיהו כבר כתבתי דפירש"י עיקר דכל שאין הזאב דורס בכל בהמה אפי' גסה ממילא אימעיט חתול לגמרי אפי' מזוטרי דכיון שיש שלשה דורסים חתול וזאב וארי א"כ כל שאומר מן הזאב ולמעלה ולא נקט ארי שהוא היותר גדול או חתול שהוא היותר קטן ע"כ לא ימלט באחת משתי אלה או דהזאב הדורס הראשון בבהמה ולפניו אין דורס או שהוא דורס כולל הראשון וכיון דס"ד שאינו דורס כולל דבגסה לא דריס ע"כ דהוא הדורס הראשון בבהמה וכיון דקאמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה והזאב אינו דורס כולל ממילא נכלל בדבריו מיעוט לחתול לגמרי, ועלה פריך תנינא דבמתני' נמי דקתני ודרוסת הזאב ורבנן לא פליגי אדר"י א"כ ע"כ דחתול אינו דורס כלל ועמ"ש בסמוך:

בד"ה וכי תימא כלומר וכו' דכל מן הזאב ולמעלה שוה. כוונתם לאפוקי מפירש"י דפי' דהכוונה דמתני' קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס ולא אימעיט חתול מדקה קמ"ל רב דחתול לא דריס אפי' בדקה, והיינו מכח קושיית הרא"ש ועוד אי ס"ד דרב למעוטי חתול קאמר היכי נכלל זה במאמרו מן הזאב ולמעלה כיון דבאמת זאב דורס בגסה הרי אינו נמעט בדבריו רק מגסה ואין סברא לומר דלפי דלמעט מגסה מוכח במשנה סמך רב דנדע דאפי' מדקה ממעט חתול, ואי משום דרב קאמר בבהמה מן הזאב ולמעלה כוונתו דרק זאב דורס בבהמה אבל חתול לא דריס בבהמה, דהא באמת סובר רב לקמן דחתול דריס בזוטרי והוי ליה להקשות מרב אדרב, מיהו גם פי' התוס' קשה מאד חדא דלשון וכי תימא משמע להדיא שבא להחזיק במה שאמר למעוטי חתול וליישב הקושיא תנינא אבל לא שייך לומר וכי תימא מה דרוצה לומר היפוך מה שאמר מקודם דמעיקרא קאמר דרב להקל בא למעט חתול והקשה על זה תנינא וקאמר וכי תימא דרב להחמיר בא וענין אחר קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס, וכה"ג רגיל הש"ס לומר אלא דקמ"ל דזאב דריס בגסה והא אמר ר"ב ב"י אבל כיון שאמר וכי תימא חוזר ליישב הקושיא תנינא, ועוד לפי דעת הפוסקים דדוב ונמר דהם למעלה מזאב דינם כזאב ואי זאב לא דריס רק בדקה אף הן אין דורסין רק בדקה א"כ היכי כלל רב בדבריו במה שאמר דזאב כלמעלה שידרוס בגסה כיון דלמעלה מזאב דינם לעולם כזאב ואי הוא דריס רק בדקה הן ג"כ רק בדקה וכשם שאנו דנין על הזאב כך אנו דנין עליהם, ועוד דהיכי שייך לומר תיבת בבהמה דאטו בעופות אינו כן ולעולם הזאב כלמעלה דהיינו כארי והרי במשנה הכל על בהמה קאי ולא הוי ליה לומר רק הזאב כארי וע"כ דתיבת בבהמה הכוונה דבבהמה הדורס הוא הזאב ולמעלה אבל בעופות אפי' קטן מן הזאב דורס אבל אי חתול ג"כ דורס בבהמה היכי לומר בבהמה מן הזאב ולמעלה, ועוד דאי כוונת רב מן הזאב ולמעלה היינו דהזאב דינו כלמעלה ממנו כארי א"כ מה שאמר בעופות מן הנץ ולמעלה הכוונה דהנץ דינו כגז וזה א"א דנהי דפליגי בדרוסת זאב אבל בדרוסת נץ לא פליגי, דליכא למימר דכולה רק ר"י קאמר ורבנן פליגי דא"כ היאך לא זכר ת"ק מי הוא הדורס בעופות שהרי לא זכר רק דרוסת הזאב, מיהו לקמן דפריך על הברייתא דקתני דרוסת נץ עד לחלל ותסברא נץ לא דריס והא תנן ודרוסת הנץ ומשני כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים וקשה הא נץ רק בעוף הדק דריס והוי ליה לומר כאן בעוף דק כאן בגס, גם הלשון והא תנן ודרוסת הנץ משמע דבדברי ת"ק הוזכר ודרוסת הנץ כמו שזכר ודרוסת הזאב ור"י פליג בתרווייהו וכן מפורש בתוספתא להדיא בדברי ת"ק ודרוסת הנץ ור"י אומר דרוסת הנץ בדקה ולפי זה הוי אתי שפיר דסובר רב הזאב כלמעלה והנץ כלמעלה ות"ק פליג על ר"י בבהמה ובעופות, אבל לפי זה יש לפרש טפי דהכוונה בבהמה היינו בכל מין בהמה מן הזאב ולמעלה ובכל מין עוף מן הנץ ולמעלה ואין צורך לפרש דהזאב כלמעלה ובעיקר פי' סוגיא זו נראה לפע"ד דרך פשוט ומרווח כי בוודאי פי' התוס' קשה מאד שיאמר וכי תימא לסתור כל מה שאמר מעיקרא דרב להקל למעט חתול רק להחמיר דזאב דריס בגסה וכל כה"ג שאומר וכי תימא בא להחזיק דבריו שאמר מעיקרא ליישב הקושיא תנינא, גם פירש"י קשה מאד חדא מה שפירש"י דהך הא קמ"ל קאי על תנא דמתני' וזה אינו במשמע שהרי לא שאלו מעיקרא על תנא דמתני' מקמ"ל עד שיאמר הא קמ"ל רק על רב שאלו מקמ"ל תנינא א"כ מורה דהך הא קמ"ל על רב קאי, ויותר היה לו לפרש לפי דרכו דהכוונה הא קמ"ל משום דזאב באמת דריס אפי' בגסה לכך קמ"ל למעוטי חתול מדקה דשוב לא מוכח זה במתניתין אבל גם זה דחוק ומלבד זה קשה למה לו לרב לאשמועינן למעוטי חתול מדקה בלשון הזה שאין ללמוד מפשוטו רק מגסה רק שנדע מכח הוכחה דממתניתין מוכח דחתול בגסה לא וע"כ דרב משמיענו אפי' מדקה ומה צורך לו לרב לזה הוי ליה לומר בפשיטות דאין דרוסה לחתול בדקה, תדע דפריך לרב תנינא וקשה מי לא מצינו לומר דרב ממעט יותר ממה שיש להוכיח במשנה דהיינו אפילו