תפארת יעקב על חולין חלק ב פד

שכתב דלכך פירש"י כך מדלא פריך לרב מברייתא דלקמן כמו לר"ח, ואין זה כלום דהיכן הוזכר זה בדברי רב עד שיקשה עליו מברייתא כיון שלא זכר דרוסה רק לזאב ולמעלה אבל על רש"י קשה דלמה לו לפרש בדברי רב היפוך האמת כיון דבאמת דריס בזוטרי, ואמת דקושיא זו קשה בלא"ה אפילו לפי' התוס' בד"ה אילימא דרב לא ממעט רק רברבי דמ"מ מנא לן להקשות דילמא בא למעטו לגמרי אפילו מזוטרי דוודאי לא שייך לומר דסמיך על הך דלקמן דהא רב לא קאמר בהדיא התם כך רק אנן משנינן הכי למילתיה דרב והא איכא למימר דמה שאמר יש דרוסה היינו בעופות גדולים ולחולדה אין דרוסה בגדולים ויש דרוסה בקטנים אבל בבהמה אפי' לחתול אין דרוסה אפילו בזוטרי, ועוד דבלא"ה לא משמע כלל דסמיך הכא אהך דלקמן דלא ס"ד השתא כלל ועכ"פ הוי ליה לומר וכי תימא דקמ"ל למעוטי חתול אפי' מזוטרי והא אמר רב יש דרוסה לחתול ואלא מרברבי תנינא ומדלא קאמר הכי וודאי משמע דלא אסיק אדעתיה כלל מהך דרב דלקמן, גם אין הכרח מדבריו כלל דדריס בזוטרי כמ"ש א"כ וודאי קשיא מאי פריך תנינא וכ"ש דקשה לפירש"י הנ"ל דמפרש באמת דלרב לא דריס כלל:

אבל באמת נראה לי דדברי רש"י ז"ל ברורים ולא קשה עליו כלום והוא דבלא"ה יש לתמוה במשנה דפירש"י דלת"ק זאב דריס בגסה וזהו היפוך דעת כל הפוסקים דכיון דמסקנא דלא פליגי כלל ממילא ר"י לפרש לכ"ע, אמנם נ"ל דכוונת רש"י כך דכיון דקתני במילתא דת"ק ודרוסת הזאב וקאי על אלו טרפות בבהמה דיש ג"כ בבהמה טרפות של דרוסת זאב, והשתא תיקשי כיון דאיכא נמי חתול הדורס מ"ש דנקט זאב ואי משום דחתול לא דריס בכל בהמה רק בזוטרי וזאב דורם ברברבי א"כ ליתני ארי דדריס טפי אפי' בגסה וע"כ אחת משתי אלה או דנקט זאב דדורס בכל בהמה אפילו גסה משא"כ חתול אינו דורס בכל בהמה ואי זאב ג"כ אינו דורס כולל בכל בהמה ע"כ חתול לא דריס כלל דאי גם כן דורס אף שאינו דורס ברברבי מה בכך הא זאב ג"כ אינו דורס כולל והוי ליה למינקט ארי, וע"כ דזאב הוא הדורס הראשון ולפניו אין דרוסה בבהמה כלל או שהזאב הוא דורס כולל בכל בהמה וחתול אינו דורס כולל בכל בהמה, והשתא הדבר תלוי בהא אי ר"י לפרש וזאב אינו דורס כולל בכל בהמה אפילו לת"ק ע"כ דהוא הדורס הראשון בבהמה ולפניו אין דרוסה בבהמה כלל ואי ר"י לחלוק בא ולפ"ק זאב הוא דורס כולל בכל בהמה יש לומר דלפניו ג"כ יש דרוסה בבהמה רק לא כוללת לשיטה זו יש לומר דחתול דריס בזוטרי, וכן מוכח ג"כ בדברי רב עצמו דקאמר בבהמה מן הזאב ולמעלה ואי איפשר לפרש לשון בבהמה או דהכוונה דהזאב ולמעלה דורסין בכל בהמה ואימעיט חתול רק מכל בהמה ויכול להיות דורס בזוטרי, אבל אי זאב אינו דורס כולל בכל בהמה רק שיש לו דריסה בבהמה ע"כ דחתול אין לו דריסה בבהמה כלל דאטו אימרי זוטרי לאו בהמה נינהו:

והשתא דברי רש"י ז"ל ברורים, דוודאי בס"ד דזאב לא דרים בגסה דהא פריך תנינא ע"כ דחתול לא דריס כלל רק בעופות אבל להך לישנא דפליגי וזאב דריס בגסה והוא דורס כולל שוב לא אימעיט חתול לגמרי ויכול להיות דורס בזוטרי וכיון דמסקינן לקמן ומשנינן רומיא דרב אדרב דבזוטרי דריס רק ברברבי לא דריס ע"כ דתופסין עיקר דר"י לחלוק בא דאי ר"י לפרש ע"כ חתול לא דריס כלל בבהמה ולכך פי' במשנה דזאב דריס בגסה כמסקנא דקאמר דחתול דריס בזוטרי, והשתא שפיר מקשה תנינא דכיון דסובר זאב לא דריס בגסה ממילא מוכח במתניתין דחתול לא דריס כלל ואפילו אי רב למעוטי חתול לגמרי אפי ג"כ קשיא תנינא וזה ברור:

והנך רואה כי כל מה שהקשה הרא"ש בכאן על פסק סה"ת והוא ג"כ דעת רש"י במשנה לק"מ דמה שהקשה כיון דאיכא תרי שינויי ולחד שינויא פליגי תנאי ואמוראי ולחד לישנא לא פליגי יש לנו לתפוס כהך לישנא דלא פליגי, הא ליתא דכיון דמסקינן לקמן אליבא דרב דחתול דריס באימרי זוטרי ע"כ כהך לישנא דרב חולק ארבב"י דר"י לחלוק בא והלכה כרב, ועוד אליבא דרב לא אימעיט חתול מדקה וכולה סוגיא מוכחת דחתול לא דריס ברברבי רק בזוטרי, והנה מלבד מה דהרא"ש לא כתב כן אלא לפי דרכו שם דבשינויא קמא לא ממעט חתול אבל רש"י ז"ל לא פי' כן ויתבאר לקמן דפירש"י עיקר, אבל בלא"ה אדרבא מהך סוגיא דמוכח דחתול לא דריס ברברבי רק בזוטרי הוכיח רש"י דהעיקר כלישנא קמא ואף דבמתניתין לא אימעיט חתול יכול רב לומר כן מסברתו תדע דקאמר אילימא למעוטי חתול תנינא משמע דלולא דמוכח במשנה הוי ניחא ליה אף דלא מוכח למעוטי חתול והיכי ימעט רב, וע"כ דרב יכול למעט מעצמו א"כ ה"ה נמי שיש לפרש דברי רב שאין דרוסה לחתול ברברבי אף שאין על זה הוכחה במשנה ועמ"ש עוד בסמוך בענין זה:

שם וכי תימא הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס. פירש"י דמתניתין קמ"ל דזאב דריס בגסה ולאו למעוטי חתול ושפיר בא רב למעט חתול, והרא"ש תמה על פירושו בתרתי חדא דבתר הכי קאמר אי בעית אימא לעולם למעוטי חתול משמע דמעיקרא לאו למעוטי חתול קאתי, והנה בקושיא זו הרגיש רש"י ז"ל דמעיקרא הוי אמר דרב למעוטי חתול ומקשה תנינא ומתרץ דמתניתין לאו למעוטי חתול רק דזאב בגסה נמי דריס ומקשה עלה מרבב"י ומתרץ דפליגי ומתניתין לא למעוטי חתול מדקה אתי, והשתא חוזר לומר לעולם דמתניתין למעוטי חתול ואי קשיא תנינא ומאי קמ"ל רב וקאמר דקמ"ל דס"ד אורחא דמילתא קתני, אמנם יש לדקדק קצת כיון דמעיקרא הוי ס"ד דרב למעוטי חתול רק דמקשה עליה תנינא א"כ למה לו לתרץ דמתניתין למעוטי חתול הוי ליה לאהדורי להחזיק בהך דמעיקרא דרב למעוטי חתול ואי קשיא תנינא דס"ד אורחא דמילתא קתני, מיהו עיקר קושיית הרא"ש לא קשיא כלל לפענ"ד דמעיקרא דהוי ס"ד דזאב לא דריס בגסה קאמר דרב למעוטי חתול אתי והיינו דחתול לא דריס כלל כמו שהוכחתי לעיל דאי זאב דרים רק בדקה ע"כ חתול אימעיט לגמרי בדברי רב, וכדמקשה תנינא וקאמר וכי תימא זאב בגסה נמי דריס ופריך מרבב"י ומשני דפליג רב דזאב בגסה נמי דרים ור"י לחלוק בא א"כ לא אימעיט חתול רק מדרוסת זאב בדקה אבל דורס הוא ג"כ בזוטרי, והשתא חוזר לומר דר"י לפרש ולעולם למעוטי חתול לגמרי כמו שהתחיל מעיקרא אילימא למעוטי חתול דהיינו לגמרי כיון דזאב לא דריס בגסה ואי קשיא תנינא דס"ד אורחא דמילתא קתני ולפי דבס"ד ובמסקנא הוי למעוטי חתול לגמרי ובאמצע לא הוי למעוטי חתול מדרוסה רק מדרוסת דקה לכך קאמר לעולם למעוטי חתול:

ומה שהקשה עוד הרא"ש דמאי דוחקיה לומר דפליגי לימא דהא קמ"ל דר"י לפרש וממתניתין הוי ס"ד דר"י לחלוק, ודבריו תמוהין לכאורה דאי הא קושיא היא תיקשי ליה להרא"ש עצמו למה באמת לא משני הכי ולמה לו לעשות מחלוקת לומר גברא אגברא קא רמית, ובאמת לק"מ דהיכי ס"ד דרב היה חושש דלא נימא דר"י לחלוק ולכך בא להורות דר"י לפרש א"כ פשיטא דלא מוכח זה מדברי רב כיון דאי ר"י לחלוק פשיטא דאתי שפיר דברי רב דקמ"ל למעוטי חתול מה דלא מוכח כלל ממתניתין והיכי נימא דרב בא לאשמועינן מילתא דלא מוכח מיניה כלל והיכי נרמז בדברי רב דר"י לפרש:

הן אמת שאני תמה לכל הפירושים סוף סוף היכי מקשה עליה דרב תנינא כיון שלא נתפרש במשנה אי רב יהודה לחלוק בא או לפרש א"כ אין להוכיח ממתניתין למעוטי חתול ושפיר קמ"ל רב למעוטי חתול ואי סובר רב לפרש ודייק כן ממתניתין או סובר לחלוק ומחדש מדעתו זה לא נתפרש בדברי רב כלל רק הוא למעוטי חתול אתי משום דבמשנה לא נתפרש זה עכ"פ וכי בשביל דרבב"י אומר דר"י לפרש נוכל להקשות תנינא הא אין הכרח במשנה לדברי רבב"י ולמה לו לתרץ דרב חולק ארבב"י ויש לומר דחולק ומחדש מעצמו דחתול לא דריס או דמודה ודייק כן ממתניתין ועכ"פ אין להקשות תנינא ולהכריח דרב חולק ארבב"י בוודאי, אך באמת הא נמי לא קשיא כלל דע"כ דרב חולק בוודאי ארבב"י דאי מודה ומ"מ קמ"ל למעוטי חתול משום שלא נתפרש במשנה דבא לפרש וחשש רב דלא נימא לחלוק ולא אימעיט חתול א"כ כיון דבאמת דעתו דר"י לפרש כיון דחשש דלא נטעה לחלוק למה לו לומר למעוטי חתול ועדיין לא נתפרש אי ר"י לחלוק או לפרש דאכתי נוכל לומר לחלוק ורב מחדש מעצמו למעוטי חתול היה לו לומר דר"י לפרש בא והוי שמעינן הכל דר"י לפרש ולא דריס זאב בגסה וכן הוי ידעינן ממילא למעוטי חתול, אבל השתא שאומר למעוטי חתול נהי דידענו דחתול אימעיט אבל לא ידענו דר"י לפרש וזאב לא דריס בגסה דמהאי טעמא הוצרך רב למעט חתול משום שמא נטעה דר"י לחלוק ומדלא קאמר רב לפרש שנדע הכל רק קאמר למעוטי חתול ע"כ דבאמת סובר דר"י לחלוק דלא כר"ב ב"י והוצרך לומר למעוטי חתול מסברתו וזה ברור, ועכ"פ דברי הרא"ש ז"ל צ"ע חדא דתיקשי לדידיה ג"כ ועוד דלא קשיא כלל דאי איפשר דקמ"ל רב דר"י לפרש מה דלא מוכח בדבריו כלל כנ"ל:

אמנם נראה לי ליישב דברי הרא"ש ז"ל כך והוא דוודאי כיון דלא ס"ל לרש"י לפרש הך הא קמ"ל דרב קמ"ל זאב דריס בגסה ע"כ משום דהיכן נזכר זה בדברי רב אי זאב דורס בגסה או בדקה ולא ס"ל לפרש הזאב כלמעלה ממנו שאין זה במשמע בדברי רב לדעתו ז"ל או משום דמן הנץ ולמעלה ע"כ אין הכוונה כך דהא נץ בוודאי חלוק מגז ולא ס"ל לפרש דזאב כלמעלה הכוונה כארי וכן כלמעלה הכוונה רק כלמעלה מן הנץ לא כגז, והשתא קשיא ליה להרא"ש שפיר דהוי ליה לומר דקמ"ל למעוטי חתול וממשנה ס"ד לחלוק קמ"ל דלפרש וזאב רק בדקה דריס ושפיר אימעיט חתול דהוא למטה מן הזאב אפי' מדקה דזאב נמי לא דרים רק בדקה, וליכא למימר היכי אשמועינן זה הא לחלוק פשיטא דשפיר משמיענו למעוטי חתול הא ליתא דאי לחלוק א"כ זאב דדריס באמת אפילו בגסה דריס א"כ היכי ממעט חתול מדקה במאמר זה מן הזאב ולמעלה דליכא למימר מתיבת בבהמה דא"כ אפילו אימרי זוטרי אימעיט דאינהו נמי בהמה נינהו וע"כ דלכך לא אימעיט זוטרי דזאב הוא דורס כולל לכל הבהמה וחתול אינו דורס כולל א"כ לא אימעיט נמי מדקה, והא לא שייך לומר דרב יסמוך על זה דנוכיח דע"כ ממעט חתול מדקה דאי מגסה מוכח במשנה עצמה דבשביל זה לא