תפארת יעקב על חולין חלק ב פג

דשם ליכא רק חוליות ולב"ש מתה בב' ולב"ה באחת ומזה משערין גם למעלה דמה שלמעלה מתה מחמת צלעות זה אינו מועיל לטומאה כלל רק חסרון השדרה הממית ולב"ש ב' ולב"ה אחת ובהכי ניחא ג"כ אתקפתא דר' אושעיא דלולא דמשני בשלהי כפלי והוי אמרינן דבגדולות נחלקו ומשערין שיעור מיתה מצד החוליות לא מצד הצלעות א"כ אין נ"מ באמת לומר קולי ב"ש וחומרי ב"ה בחוליא כיון דבאמת טרפה מחמת צלעות, אבל עכשיו דמוכח אליבא דשמואל דבאמת אי איפשר לשער שיעור מיתה רק היכא דליכא משום צלעות כגון בשלהי כפלי א"כ ממילא יש קולי ב"ש וחומרי ב"ה שם וניחא בהא טפי דמשני בשלהי כפלי ולא בקטנות, ואף דכבר כתבתי לעיל ליישב דלשמואל וודאי אין חילוק בין קטנות לגדולות מ"מ להנ"ל ניחא טפי דכיון דרצה ליתן מקום לשער בחוליא שיעור מיתה בלי צלעות א"כ ניחא ליה טפי לשער במקום דליכא צלעות כלל דכל דיש שם צלעות אפילו קטנות עכ"פ הם מצטרפים לחוליא לגרום מיתה ולא חוליא עצמה כנ"ל:

שם וליתנייה גבי קולי ב"ש. כבר כתבתי לעיל ריש פירקין שיש לתמוה בזה ממה שכתבו התוס' ריש קידושין דלכך תני לה גבי קולי ב"ש אף דבקיבלה קידושין מאחר הוי ב"ש לחומרא דלא איתשיל רק בלא קיבלה, מוכח מדבריהם דהיכא דאיתשיל לחומרא אפילו איתשיל נמי לקולא או דאיתשיל סתמא שוב לא שייך למינקט גבי קולי וחומרי א"כ הכא דבפי' איתשיל עכ"פ לענין טומאה דב"ש מחמרי א"כ אפי' אי איתשיל נמי לענין טרפה לא שייך למיתני גבי קולי ב"ש, ועמ"ש לעיל ליישב, ויש לומר עוד לחלק דהך דהתם בהך גופה איכא חומרא משא"כ הכא כיון דלטרפה ליכא חומרא שפיר שייך למיתני קולא לענין טרפה כנ"ל:

שם בעי ר' ירמיה רוב גובהה או רוב היקפה. פירש"י ז"ל רוב גובהה מן העינים ולמעלה רוב היקפה גדול מרוב גובהה, ויש לתמוה לכאורה כיון דלפי הנראה הוי הספק אי רוב גובהה טרפה ורוב היקפה כשר או להיפוך א"כ מה נ"מ אי רוב היקפה גדול או קטן או שווים סוף סוף יש ספק אי נתכוין שמואל לרוב גובהה או לרוב היקפה, וברור דסובר רש"י ז"ל שאי איפשר לפרש האבעיא דהיה לו ספק אי זה כשר וזה טרפה או להיפוך דא"כ תיקשי ליה לשמואל איזה רוב שנתכוין היכי סתם ואמר ברובא איזה רמז יש בדבריו שנתכוין לרוב גובהה או להיפוך רוב היקפה ומזה היה מוכח ע"כ דתרווייהו טרפה או דבעי תרווייהו, ומזה דייק רש"י דברוב היקפה דגדול מרוב גובהה וודאי טרפה ולא איסתפק לן כלל, והשתא שפיר מספקא ליה אי נתכוין שמואל ברוב היותר גדול שזהו הרוב האמיתי או שנתכוין כל היכא דאיכא רובא בכל אופן שהוא אפילו רוב קטן, ואף שיש לדקדק לכאורה בדברי הרב ז"ל אם נתכוין לומר רוב היקפה וודאי טרפה למה בתר הכי ברוב קרוע או ברוב נטול פירש"י ברוב קרוע וכ"ש ברוב נטול ולמה לא פי' מעיקרא כן ברוב גובהה וכ"ש רוב היקפה, אבל מ"מ אי איפשר לנטות מפי' הנ"ל בכוונת רש"י ז"ל רק לקמן פירש כך דהיא סברא חיצונית לכ"ע דרוב קרוע נכלל ברוב נטול פי' בפשיטות דכ"ש הוא אבל כאן לא שייך לומר כ"ש כיון שאין זה נכלל בזה דהשבר בגובהה אינו אותו השבר של היקפה רק מ"מ הכוונה כך מצד דברי שמואל שסתם ברובא ע"כ בא לומר או בכל רוב שהוא מטריף או ברוב היותר גדול אבל לא שיסתום ויהא כוונתו בקטן טרפה ובגדול כשר אבל לקמן בבעיא דרוב קרוע או רוב נטול אין מקום לומר ברוב קרוע ולא ברוב נטול דזה נכלל בזה לגמרי. אמנם הרמב"ם ז"ל פסק בתרווייהו טרפה וודאי ובכל חד מינייהו ספק, והנה אי נפרש דבריו דלא כפירש"י יקשה עליו קושיא הנ"ל דהיכי ס"ד למיבעי אי הא ולא הא או להיפוך דהיכן נזכר בדברי שמואל רמז זה ולא זה או להיפוך, ועוד דהיכי כתב דיראה לי שיש לאסור והיינו כפי פי' הכ"מ שם דאזיל לטעמו דדוקא דרוסה החמירו בספיקו ושאר טרפות יש בהן ספיקות מותרין ולכך ס"ד דכאן מותר לזה קאמר ויראה לי שאסור, והשתא תיקשי היכי ס"ד להתיר הא אחד בוודאי טרפה והרי מתירין אנו וודאי טרפה, ואי כוונת הרמב"ם דהספק הוא ברוב גובהה או דבעינן נמי רוב היקפה א"כ יקשה למה לא בעי בהיפוך ג"כ רוב היקפה בלבד או דבעי נמי רוב גובהה, לכן נראה לי דכוונת הרמב"ם לפרש הא דבעי ר' ירמיה רוב גובהה או רוב היקפה הכוונה דר' ירמיה בעי ומסתפק רוב גובהה בלבד או רוב היקפה בלבד וסליק בתיקו והוי כמו שיאמר רוב גובהה או רוב היקפה מאי תיקו [ואיפשר שכך היתה גירסתו] ויש ראיה לזה דבהך בעיא דבסמוך קאמר ברוב קרוע או ברוב נטול, והיינו דקאי על הך ברובה דקאמר שמואל אי ברוב נטול הכוונה או ברוב קרוע, ומ"ש דר' ירמיה דקאי נמי על הך דשמואל שנחבסה ברובה הוי ליה לומר ברוב גובהה או ברוב היקפה ולמה שינה ר' ירמיה מלשון רב אשי לומר רוב גובהה או רוב היקפה וע"כ דלא קאי ר' ירמיה על תיבת ברובה דקאמר שמואל להסתפק אי ברובה הכוונה ברוב גובהה או ברוב היקפה רק בפני עצמו קאמר דרוב גובהה או רוב היקפה אני מסתפק בתרווייהו מה דינם וסלקא בתיקו, ולכך פסק הרמב"ם דאי נחבסה לגמרי רוב מהא ומהא טרפה וודאי ואי נחבסה בחד מינייהו הוי ספק ויראה לי שאסור ואין מקילין בספיקו לומר דאינה טרפה רק בנחבסה תרווייהו וזה ברור לפע"ד:

שם תפשוט לה מדתנן וכו'. תמוה מילתא לכאורה דהיכי ס"ד למיפשט דאי שמואל ופרש מתניתין כך מה חידש אמתניתין והיה נראה לי דס"ד כיון דבמתניתין קתני כרס החיצונה ברובא ומפרשי לה במערבא בשר החופה את רוב הכרס א"כ מאיזה צד לא יפרש שמואל כן כיון דבאמת מטריף בבשר החופה מהיכא תיתי לא נימא דנתכוונו במתניתין לזה רק שמואל הוצרך לומר שזה טרפה דאי לאו דהוי שמעינן דטרפה לא היינו מפרשין מתניתין כך רק השתא דס"ל דטרפה מאיזה צד לא נפרש מתניתין כך, ואהא דחו דשמואל עצמו מפרש שאין בו מילת, מיהו אכתי קשה קצת כיון דמיבעי' לן ברוב קרוע או ברוב נטול א"כ יש לומר דשמואל ברוב נטול קאמר ולכך אינו מפרש מתניתין כך דבמתניתין רוב קרוע קתני וברוב קרוע לא ס"ל להטריף, והיה איפשר לפרש בהיפוך כיון דקרוע קתני במתניתין וכיון דשמואל מחדש טרפות זה ע"כ אינו מפרש מתניתין כך וקשה למה באמת אינו מפרש מתניתין כך וע"כ משום דלא ס"ל להטריף רק ברוב נטול, אך קשה דלא משני כלום מידי הוא טעמא אלא לשמואל דמה בכך אכתי מהא גופא מוכח דרוב נטול קאמר מדלא מפרש מתניתין בבשר החופה וצ"ע לכאורה:

והיה איפשר לומר בדרך אחר והוא דרש"י פי' דהאיבעיא היתה ברוב קרוע וכ"ש רוב נטול או רוב נטול ולא רוב קרוע ובאמת אין הדבר מוכרח כלל דאף שכתבו התוס' דשאר איברים לבד טחול ניטל כ"ש מניקב היינו אותן הנטרפים בנקב משהו אבל בשר החופה דהוא ברובו יכול להיות דנקרע כאיב לה טפי [ועמ"ש לעיל ריש אלו טרפות בתוס' בד"ה ניקב הלב], ולפי זה יש לומר דהאיבעיא היא ברוב קרוע ולא ניטל או ניטל ולא קרוע, והשתא יש לומר דקשיא ליה שפיר תפשוט כיון דריב"ח מפרש מתניתין נקרע חיצונה היינו בשר החופה א"כ מאי חידש שמואל, וע"כ דשמואל חידש נטול א"כ מוכח דקרוע טרפה ונטול טרפה, ואהא דחי דתינח אי היה שמואל מפרש כריב"ח אבל כיון דשמואל מפרש מקום שיש בו מילת א"כ שפיר יש לומר דמחדש ברוב קרוע דלדידיה לא הוזכר זה במתניתין, ובהכי ניחא נמי מה דיש להבין לפירש"י דהיכי מדחה ליה מידי הוא טעמא אלא לשמואל מ"מ מה בכך כיון דשמענו דריב"ח מטריף ברוב קרוע מאיזה צד נימא דשמואל חולק בגוף הדין בטרפות זה דנימא ברוב נטול דוקא ולהנ"ל ניחא דמ"מ לא שמענו רק ברוב קרוע אבל רוב נטול לא שמענו ויש לומר דשמואל נמי רוב קרוע קאמר ומ"מ מחדש מדעתו דבמתניתין לא מיירי בהכי:

אך באמת קשה עלי לחדש דבר נגד הפוסקים שיהא רוב נטול בספק אף שלשון הרמב"ם שכתב או רוב נטול משמע דנטול אינו כ"ש מקרוע אבל ממה שפסק שהן וודאי טרפה משמע דסובר דלדידן דקי"ל כריב"ח אין כאן ספק כלל ותרווייהו טרפה א"כ לא ס"ל לפרש כהנ"ל:

לכן נראה לי ברור דוודאי הכוונה להיפוך לפשוט משמואל ברוב נטול והיינו כיון דשמענו לריב"ח דמפרש מתניתין כל הכרס קרוי כרס פנימי וחיצון היינו בשר החופה א"כ תיקשי מה מחדש שמואל הא מתניתין היא ואי משום דלא ס"ל דרוב חיצונה היינו בשר החופה רק בכרס עצמו יש פנימי וחיצון מ"מ הא גופא קשיא כיון דבאמת סובר דרוב בשר החופה טרפה מאיזה צד נוכל להקל בכרס עצמו ולמה לא יפרש רוב חיצונה דמתניתין כך ובכל הכרס כולו במשהו, וע"כ דלא ס"ל לשמואל כלל להטריף בקרועה רוב בשר החופה רק בניטל רובה והוכרח לפרש רוב חיצונה מכרס עצמו, ואהא דחי דהא חזינן דשמואל מפרש מקום שיש בו מילת, והשתא תיקשי נהי דלא ס"ל להטריף רוב בשר בקרועה רובה רק בניטל מ"מ למה הוא מיקל כ"כ בכרס שלא להטריף במשהו רק מקום שיש בו מילת ולמה לא ס"ל להחמיר בכל מה דאיפשר דהיינו מקום דפרעי טבחי דכולל הכל דכלהו שייכי בדרבה בר רב הונא, וע"כ דשמואל מצד הסברא סובר שאין להטריף בכרס בנקב משהו רק במקום שיש בו מילת, א"כ ממילא יש לומר דשמואל ברוב קרוע קאמר ומ"מ לא מפרש מתניתין כך מצד דלא ס"ל להטריף בכרס עצמו בנקב משהו רק במקום שיש בו מילת א"כ ע"כ דכרס פנימי הכוונה שיש בו מילת א"כ שאר כרס היינו חיצונה ולכך הוצרך לחדש מעצמו רוב בשר החופה ושפיר י"ל ברוב קרוע אבל לדידן דקי"ל כריב"ח ממילא איפשיט בעיין ברוב קרוע וכ"ש נטול, כנ"ל:

שם אמר ר"י אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה. פירש"י אבל מן הזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות, משמע מדבריו דאפילו באימרי זוטרי לא דריס לרב, וזהו היפוך המבואר לקמן דמשני אליבא דרב לחלק בין רברבי לזוטרי וכן פירש"י עצמו לקמן דמשני אליבא דרב לחלק בין רברבי לזוטרי וז"ל כדאמר רב לעיל בבהמה מן הזאב ולמעלה הרי דמפרש הך דרב ברברבי אבל בזוטרי דריס ולמה פי' כאן דרק בעופות דריס, וראיתי למהרש"א