תפארת יעקב על חולין חלק ב פב

ובוודאי מיירי אפי' באסיתא בעינן רובא בצד אחד דהא אינהו הוי ס"ל דחדא באסיתא לא איכפת לן דלא ידעו דרב ועלה פליג ר"י דבעינן רוב ב' ש"מ דאפי' ב' בב' צדדים באסיתא לא מהני רק רוב ב' צדדים דוקא:

שם היינו ריתחיה. אע"ג דלעיל אמרינן דהך גיסטרא קאמריתו הכוונה דנבלה היא א"כ לא רתח כלל על חדא רק דתרתי נבלה נמי הוי, וצ"ל דרק לעיל דהוי ס"ד דחדא באמת כשר א"כ ע"כ דרתח דהוי נבלה אבל השתא דבאמת סובר רב דחדא טרפה א"כ אמרינן דהיינו ריתחיה גיסטרא קאמריתו אפי' חדא טרפה, ואף דרב כהנא ור"א אכתי לא ידעו מאי ריתחיה אי על חדא או על נבלה מ"מ אינהו שפיר קא בעו מיניה תרתי דלא הוי ידעי דירתח עלייהו בהאי לישנא שיצטרכו לשאול אי על חדא או מכח נבלה רק רב באמת דקאמר גיסטרא חשב מכח דאפילו חדא טרפה ודו"ק:

שם נעקרה צלע מעיקרה. פירש"י אפי' בלי אסיתא, והנה מלבד שהוא סותר דבריו לעיל ריש פירקין דפי' להדיא עד חצי חוליתה, בלא"ה יש לתמוה למה ליה לרש"י לעשות מחלוקת בין שמואל לכלהו הנך דלעיל בן זכאי ור"י ורב ור"כ דכלהו ס"ל צלע בלי אסיתא כשר לבן זכאי ברוב צד אחד דוקא ולר"י ברוב ב' צדדים והיכי ס"ד שיסבור שמואל בחדא טרפה, גם תימה מאד דכי בשביל שהוסיף שמואל תיבת מעיקרה נפרש דבריו אפילו בלי אסיתא:

לכן נראה לי ברור דכך כוונת רש"י דדייק תיבת מעיקרה שאמר שמואל ולא הוזכר לשון זה בכל הני אמוראי דלעיל, לזה בא לפרש דשמואל מחדש ענין אחר והוא דהצלעות תחובין בחוליא מכל צד עד חציו ושם שורש הצלע דבוק וכל הני דלעיל מיירי שנעקרה הצלע מן החוליא אבל מ"מ נשאר שורש הצלע דבוק מקצתה בחור החוליא בשורשה ובהא בעינן דוקא שיהא נעקר מן החוליא עצמה מקצתה אבל נעקרה צלע מעיקרה דהיינו משורשה ולא נשאר כלום ממנה שנעקרה עד חצי חוליתה ולא נשאר שורש צלע כלל בהא סובר דסוף שינטל החוליא דחיזוק החוליא בצלעות התחובין בו וכל שנעקרה הצלע משורשה ולא נשאר אפי' שורש צלע טרפה ואינו חולק כלל רק מילתא חדתא קאמר, וזהו שציין רש"י על תיבת מעיקרה ופי' אפילו בלא אסיתא דאי עם אסיתא אין צריך מעיקרה דלא ניחא ליה שיחלוק שמואל על רב דנעקרה צלע ומקצת חוליא טרפה אפילו לאו מעיקרה לזה ס"ל דרב דמיירי במקצת חוליא אפילו לא נעקרה משורשה ושמואל מיירי בנעקרה עם שורשה ואפי' בלי אסיתא, והשתא אינו סותר עצמו למה שפירש ריש מכילתין עד חצי חוליתה דכאן ג"כ כוונתו כך דכל שנעקרה הצלע עד חצי חוליתה לא בעינן מגוף החוליא כלום, והמגיה לעיל עם חצי חוליתה טועה כמו שבארנו:

בתוס' בד"ה והא רב וכו' דדילמא לא חשיב גיסטרא כו' ולדעתי נראה דמעיקרא הוי ס"ד לומר דרב בחצי חוליא ואינה נבלה רק השתא דאינהו מיבעי להו בתרתי ואי חוליא קיימת כולה בעינן רוב צד אחד או ב' וע"כ בחצי חוליא א"כ ע"כ דרב בכולה חוליא ניטלה ובתר דדחי ליה דרב בחצי חוליא מקשה באמת מבי זכאי ור"י לר"כ ור"א ומסיק לא שמיע להו הא דרב אבל מעיקרא שפיר אהא סמיך, מיהו וודאי אמת הוא דאין זה ברור דהא חשיב גיסטרא אפי' ניטלה כל החוליא דהא חזינן דנחלקו ב"ש וב"ה בחסרון בשדרה אי הוי שיעור מיתה בחוליא אחת והרי לא מצינו שיחלוק שום אדם דעשאה גיסטרא נבלה ואפי' מטמא, וע"כ דאין זה ברור דהוי גיסטרא:

בד"ה אי הכי היינו דרב לאו דרב ממש וכו' גיסטרא ונבלה. ולדעתי נראה לפי מ"ש בגמרא דהך בוכנא ואסיתא אינו כהך צלע וחצי חוליא דרב דלמה רב קרי לה וחוליא עמה ואינהו קרו לה וחוליא קיימת, ועוד חצי חוליא מצד זה וחצי מצד זה הוי כולה חוליא רק אסיתא אינו רק מקצת מצד זה ומקצת מצד זה, והשתא שפיר מקשה נהי דגיסטרא לא ס"ד דר"כ ור"א כלל מ"מ עכ"פ הך מקצת מב' צדדים הוי עכ"פ כהך חצי דרב, והשתא היכי טעו כ"כ לומר דהא עדיף מדרב מה דבאמת גרע ועכ"פ הוי להו לתפוס דהוי כהך דרב ולא להסתפק שמא כשרה, ובלא"ה נראה פשוט דהא דקאמר היינו דרב הכוונה לענין שנעקרה צלע ומקצת חוליא דרב נמי בהכי מיירי:

בד"ה סברי מירתח רתח אבל אי בעו מיניה חדא וכו' ולדעתי לק"מ דאי בעו חדא ולא רתח אכתי לא ידעי אי מכשיר בתרתי דדילמא בתרתי לדידיה נמי מספקא ליה וצריך להתיישב בדבר עכ"פ ולא רתח אבל אי בעו תרתי אף דבחדא מספקא ליה רתח עלייהו למה פשיטא להו לדידהו בחדא דכשר מה שבאמת יש להסתפק בו:

בד"ה נעקרה צלע פי' בקונ' וכו' ור"ת מפרש וכו' דהא משמע לעיל וכו'. ובאמת אין זו הוכחה כלל דוודאי לר"כ ור"א שפיר מקשה דע"כ לא ס"ל דשמואל דהא אפי' בחדא מטריף וכ"ש בתרתי וע"כ כרב ס"ל דדוקא צלע וחצי חוליא טרפה א"כ מהיכא תיתי לחלוק על ר"י ובן זכאי דבעינן ברוב אחד או ב' דוקא ואדרבא משמע לעיל דלא פריך רק ממה דהשיב רב גיסטרא קאמריתו דלא ס"ד שיסבור רב נבלה ור"י יסבור דכשרה לגמרי, מיהו הא וודאי תימה שיחלוק שמואל על כולם רב ובן זכאי ור"י ור"כ ור"א ובגמרא לא הביאו דבריו בלשון פלוגתא על בן זכאי ור"י דלעיל דאפילו נעקרה אחת טרפה, מיהו גם דברי ר"ת דחוקין דהוי ליה לומר צלע וחצי חוליא כהך דמעיקרא, ועוד דלמה הביא לעיל בשב שמעתתא דברי שמואל כיון דרב נמי סובר כך והנך כלהו דהכא, אף שיש לדחות שהוזכר משמו של שמואל מכח אינך שמעתתא, אבל כבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בכוונת רש"י ז"ל בזה ושמואל חידש ענין אחר לגמרי שנעקרה הצלע משורשה עם השורש דהיינו עד חצי חוליא ואז אפי' לא ניטל מן החוליא כלל טרפה וזהו שהוסיף תיבת מעיקרה והתוס' השמיטו תיבת מעיקרה רק נעקרה צלע טרפה, אבל רש"י ז"ל ציין על תיבת מעיקרה ופי' על זה אפי' בלי אסיתא והיינו כמו שפירשתי:

ע"ב בגמרא ואמר ר"י א"ש וכן לטרפה. סוגיא זו צריכה ביאור באיזה אופן היתה קושיא זו הא מב"ש פשיטא דלא שייך להקשות דכיון דסובר דאפי' בחוליא לא מיטרפה כ"ש בעקירת צלע ומאיזה צד נצטרך לומר דדינו של שמואל בעקירת צלע יהא אפילו לב"ש והרי בחסרון חוליא ליכא מאן דפליג לעיל דטרפה ואפילו גיסטרא הוי ולב"ש אינה טרפה, ואי מב"ה פריך כדמשמע מפירש"י ג"כ לא קשיא לכאורה כלל דאיהו קאמר וכן לטרפה דלענין טרפה נמי נחלקו דלב"ש אינה טרפה בחוליא אחת ולב"ה טרפה וודאי אפי' בצלע ומ"מ פשיטא דאפי' נשברו כל הצלעות לא הוי חסרון בשדרה דמאי ענין צלע לשדרה דטומאת מת בשדרה תלוי ולכך בעינן חוליא דוקא רק דבעינן חסרון שדרה שיעור מיתה ולב"ה וודאי הוי שיעור מיתה דאפי' בצלע הוי שיעור מיתה ולב"ש לא הוי שיעור מיתה, וליכא למימר דהקושיא כיון דשמענו מב"ש דלא מטרפי בצלע א"כ נהי דבעקירת חוליא שמענו לב"ה דמטרפי אבל מהיכא תיתי לחלוק על ב"ש בעקירת צלע מה דלא שמענו לב"ה דמכשרי אפי' בהא, הא ליתא דא"כ מאי משני בשלהי כפלי מ"מ פשיטא דב"ש דקאמרי ב' חוליות אפי' בגדולות בעינן ב' דהא סתמא קאמרי ב' חוליות והיכן שמענו לב"ה דפליגי בעקירת צלע מה דלב"ש וודאי כשר בהא דהא אפי' חסרון חוליא מכשיר אפילו בגדולות:

לכן נראה לי על שני פנים חדא דעיקר הקושיא דמה ביקש ריא"ש להורות במה שאמר וכן לטרפה דמה נ"מ כיון דבאמת בעקירת צלע מיטרפה ג"כ, ובוודאי לא שייך לומר דבא לאשמועינן דלב"ש לא מיטרפה בעקירת חוליא דמה נפקא מינה, ואי בא לאשמועינן דלב"ה מיטרפה הא בלא"ה מיטרפה בעקירת צלע בלבד ונהי דבאמת פליגי ב"ש וב"ה לענין טרפה מ"מ מה נ"מ בהודעה זו שהודיע שמואל דבר זה ואהא תירץ דקמ"ל בשלהי כפלי דמיטרפה בחוליא לב"ה:

ובהכי ניחא הא דפריך לשמואל דוקא והרי כלהו אמוראי דלעיל מודו דעכ"פ בעקירת צלע וחצי חוליא טרפה וב' צלעות זה כנגד זה אפי' נבלה הוי והרי לא חשבו לעיל הך דחסרון בשמעתא משום דבמשנה עצמה מוכח כן דבשיעור מיתה תלוי, ולהנ"ל ניחא דוודאי תלוי בשיעור מיתה אבל מ"מ יש לומר דעקירת צלע נמי הוי שיעור מיתה רק זה אינו מועיל לסלק הטומאה דאין הטומאה מסתלק רק בחסרון שדרה וחסרון זה יהא בו שיעור מיתה וב"ש סברי דאין בחוליא שיעור מיתה וב"ה סברי דיש בו שיעור מיתה אבל בצלע יש ג"כ שיעור מיתה לב"ה, אבל לשמואל קשיא ליה דאיהו מודיע אותנו וכן לטרפה ומה לנו בהודעה זו כיון דבעקירת צלע בלבד מיטרפה:

והשתא ניחא ג"כ דמה ענין אתקפתא דר' אושעיא לכאן כדמשני בשלהי כפלי דבחוליא עצמה ג"כ קשה אפי' אי בצלע לא מיטרפה, ולהנ"ל ניחא דבלא"ה היה מקום לומר דפליגי ב"ש בטרפה ג"כ ואף דלכ"ע מיטרפה בעקירת צלע מ"מ פליגי אי שיעור חוליא הוא שיעור המטריף מצד עצמו לולא הצלעות דלב"ש רק הצלעות הן המטריפין ובחסרון צלע לא נסתלק הטומאה ולב"ה מלבד הצלעות חוליא עצמה גורמת מיתה, והשתא לא שייך למיתני גבי קולי ב"ש, דבאמת אין נ"מ כלל דבלא"ה מיטרפה מחמת עקירת צלע [ואפילו אי נימא דלב"ש לא מיטרפה בעקירת צלע עכ"פ לב"ה אפילו בעקירת צלע מיטרפה ולא שייך קולא וחומרא בחסרון חוליא], אבל השתא, דמחדש מחמת הך קושיא דמה נ"מ בהודעה זו דפליגי בטרפה דבאמת פליגי בשלהי כפלי בחסרון חוליא קשיא ליה לר' אושעיא דליתנייה גבי קולי ב"ש:

ועוד יש לי לומר דהקושיא על דרך זה כיון דבצלע בלבד הוי שיעור מיתה היכי קאמרי חוליא דבחוליא ממילא יש עקירת צלעות וצ"ל דאנן בעינן חסרון בשדרה דחסרון זה יהא שיעור מיתה לא עקירת צלע דזה אינו מסלק הטומאה, והשתא תיקשי מאיזה צד משערין ב"ה חוליא להיות שיעור מיתה כיון דלא משכחת לה כלל שתמות ע"י נטילת חוליא מצד עצמה דלעולם עקירת צלע ממית אותה והיכי איפשר לשער שיעור מיתה בחסרון חוליא או חוליות כיון דלעולם מתה בלא"ה בעקירת צלע, ואהא משני בשלהי כפלי