תפארת יעקב על חולין חלק ב פא

מהך דחסרון בשדרה דמשמע דלא מיטרפה רק בעקירת חוליא דוקא וקשה דהוי ליה להקשות לכלהו אמוראי דהכא דלכ"ע יש טרפות עכ"פ בעקירת צלע וחצי חוליא והתם מוכח דדוקא בעקירת חוליא הוי שיעור מיתה, וליכא למימר דרק לשמואל פריך דאיהו קאמר וכן לטרפה אבל שאר אמוראי לא ס"ל דתליא בשיעור מיתה, הא ליתא דהא כתבו התוס' לעיל ריש פירקין דמדחשיב בסג"ר ושב שמעתא ש"מ דחסרון בשדרה לאו שמעתא דאמורא היא דממשנה גופה מוכח דהוי שיעור מיתה ע"ש, וע"כ צ"ל דלדידהו לא קשיא כלל דלא מיירי רק בגדולות דקאי אנעקרו דבן זכאי ור"י אבל שמואל דקאמר ג' שמעתתא נעקרה צלע וגולגולת שנחבסה ובשר החופה רוב הכרס א"כ מילתא בפני עצמה קאמר וכיון דלא נפרש צלע גדול ממילא אפילו בקטנה מטריף ושפיר מקשה עליה והוצרך לשנויי בשלהי כפלי ולפי זה שמואל באמת סובר אפילו בקטנות אבל הלכה כרב דרק בגדולות מטריף, תדע דאפילו בלי אסיתא כלל מטריף שמואל כמו שפירש"י לקמן ובהא פשיטא דלכלהו אמוראי צלע בלי חוליא אינה טרפה ועמ"ש לקמן בגוף דברי שמואל ע"ש, ויש ליישב קושיא הנ"ל עוד בדרך אחר ויתבאר לקמן בס"ד:

שם והא רב נמי גיסטרא קאמר וכו'. יש לתמוה היכי ס"ד דרב בניטל החוליא לגמרי א"כ תיקשי ליה כיון דבנטילת חוליא ניטלו ב' הצלעות מזה ומזה א"כ למה לי חוליא עמה הא בב' צלעות בלבד הוי נבלה לדעתו, ומפירש"י משמע דלא קשיא ליה רק היכי קרי לה נבלה והא רב נמי גיסטרא קאמר וקרי לה טרפה ובאמת קשה טפי דמשמע בהדיא מהך דרב דבב' צלעות בלי חוליא לא מיטרפה כלל, לכן נראה לי דבאמת הא נמי קא קשיא ליה דלמה בעי רב חוליא עמה הא בלי חוליא הוי גיסטרא מכח ב' הצלעות, ועמ"ש בתוס' בד"ה והא דמיושב לפי זה בפשיטות, גם יתיישב על נכון קושיית מהרש"א בד"ה מכלל ע"ש:

שם כי קאמר רב צלע בלא חוליא והא צלע וחוליא קאמר וכו' תמוה לי היכי שייך לעשות שקלא וטריא כה"ג דמפורש בדברי רב וחוליא עמה לתרץ בלי חוליא ולהקשות קושיא והא וחוליא קאמר, ונ"ל דהמתרץ נתכוין לומר דכוונת רב כמו דמשני לקמן פ' הזרוע גבי נוטלה ובית השחיטה עמה דהכוונה עמה עמה דבהמה, והכא נמי הכוונה נעקרה צלע וחוליא עמה עמה דבהמה דחוליא לא נעקר רק נשאר עם הבהמה, ואהא מקשה והא רב צלע וחוליא קאמר ואי הכוונה צלע בלבד למה לו להזכיר חוליא כלל דפשיטא כשיאמר נעקרה צלע שלא נטעה עם החוליא, מיהו איכא למידק היכי ס"ד לומר דרב צלע בלי חוליא קאמר א"כ מאי קא מיבעי' להו בצלע מכאן וצלע מכאן הא כ"ש דטרפה וליכא למימר דפשיטא להו דטרפה רק נבלה קא בעי א"כ בתר הכי דמשני דרב וחצי חוליא קאמר מאי קשיא מכלל דר"כ ור"א בלי חוליא בעי נימא דבעי ג"כ בחצי חוליא ונבלה קא בעי וע"כ דהא לא איפשר כמ"ש לקמן ליישב קושיית מהרש"א בזה ע"ש א"כ השתא נמי קשיא מאי קא מיבעי' להו, ועוד קשיא היכי ס"ד דרב בצלע בלי חוליא קאמר א"כ תיקשי ליה מבן זכאי ור"י כדפריך בסמוך לר"כ ור"א, מיהו בהא איכא למימר דעל רב לא מצי להקשות כלל דוודאי י"ל דפליג על ר"י ובן זכאי אבל בתר הכי דמשני דרב בחצי חוליא קאמר א"כ לא שמענו דפליג על ר"י בצלע בלי חוליא א"כ מה ס"ד דרב כהנא ור"א למיבעי בהא דמאיזה צד מספקא להו בדבר המפורש בדברי ר"י להתיר ורב לא פליג עליה כלל דבחצי חוליא קאמר, מיהו לשון המקשה לקמן ואמר להו גיסטרא קאמריתו והאמר עולא וכו' משמע דלאו אדר"כ ור"א מקשה דלמה מספקא להו רק על רב קשיא ליה דהשיב גיסטרא קאמריתו והא בן זכאי ור"י מכשרי מבואר דמקשה לרב עצמו דאין סברא שיחלוק על ר"י ובן זכאי א"כ מעיקרא הוי ליה להקשות על רב כדבעי למימר צלע בלא חוליא, מיהו איכא למימר דבהא ס"ל די"ל דרב סובר טרפה מה דבן זכאי ור"י מכשירין אבל בתר הכי דקאמר גיסטרא קאמריתו דסובר דהוי נבלה אין סברא לומר מה דבן זכאי ור"י מכשירין יסבור רב נבלה אבל הנ"ל קשיא, ואיפשר משום דמלישנא דרב גופיה עדיפא ליה להקשות דבהא י"ל לא שמיע להו הא דרב כדמסיק לקמן לכך עדיף ליה להקשות מרב עצמו דקאמר וחוליא עמה כנ"ל:

שם מכלל דר"כ ור"א צלע בלא חוליא וכו'. קשיא ליה למהרש"א ז"ל דהוי ליה לומר דאינהו הוי ס"ל דרב קאמר צלע וכולה חוליא וכיון דאמר להם גיסטרא קאמריתו ידעו דרב בחצי חוליא קאמר וע"ש מה שדחק ליישב, ולי אין זו קושיא כלל דאי ס"ד דר"כ ור"א חשבו דרב קאמר צלע וכולה חוליא א"כ לא היה להם מקום להסתפק בב' צלעות בלי חוליא דהא הך דרב נמי ב' צלעות מב' צדדים הוא דמהאי טעמא מקשה והא רב נמי גיסטרא קאמר כמו שפירש"י לעיל בד"ה והא רב נמי ומ"מ בעי חוליא דוקא ש"מ דב' צלעות בלי חוליא כולה לא מיטרפה ומאי מספקא להו, וע"כ דידעו דרב בחצי חוליא קאמר א"כ ע"כ דאינהו בלי חוליא כלל ולק"מ, ואין להקשות נמי שמא ספוקי מספקא להו בדברי רב אי כולה חוליא קאמר או חצי חוליא לכך לא הוי מצי לפשוט מיניה ב' צלעות מב' צדדים דאי חוליא כולה קאמר מוכח דב' צלעות בלי חוליא כולה כשרי אבל אי חצי חוליא קאמר שפיר י"ל דב' טרפה הא ליתא דא"כ הוי להו למיבעי הא גופה מה דמספקא להו דהיינו בצלע אחד אי כולה חוליא בעינן או חצי ואי הוי משיב להו דכולה בעינן הוי ידעו שפיר דבלי חוליא כולה אפילו ב' כשר ואי הוי משיב להו חצי הוי ידעו דאפילו צלע אחד וקצת חוליא טרפה כ"ש בב' צלעות וזה ברור, ומה שהקשה עוד דילמא נבלה קא בעו מיניה ג"כ אינה קושיא כלל כיון דהשיב להם גיסטרא קאמריתו א"כ אי נבלה קא בעו מיניה ע"כ משום דמספקא להו דגיסטרא היא דאי לאו גיסטרא מאיזה צד תהא נבלה והשתא כיון דאינהו גופייהו גיסטרא קא בעו מיניה לא הוי ליה להשיב גיסטרא קאמריתו כיון דאינהו נמי גיסטרא קא בעו מיניה רק נבלה היא:

שם והא אמר עולא בן זכאי אמר וכו' התם זה שלא כנגד זה תמוה לי מה ס"ד להקשות מבן זכאי היכן הוזכר בדברי בן זכאי רמז רמיזא צלע מכאן וצלע מכאן אפילו זה שלא כנגד זה הא לא אמר רק נעקרו ברוב צד אחד טרפה, ואמת דמהאי טעמא פירש"י ז"ל לעיל דהך רוב צד אחד הכוונה ששה אפילו אין כולם בצד אחד והשתא מקשה שפיר למה לי ששה אפילו בב' מיטרפה בב' צדדים כיון דהנך ששה בב' צדדים קיימו, אבל הוא תמוה לפע"ד דמנא לן להקשות מיניה ואדרבא פשיטא דהכוונה כל הששה בצד אחד דאי אפילו בב' צדדים מאי ענין מספר ששה להטריף והיכי קרי להו רוב דכי בשביל שאי היו עומדין בצד אחד היה בהן רוב מאותו הצד יש להן שם רוב אפי' בב' צדדים להטריף על ידן, ונראה לי דקושיית הש"ס כיון דמחלק בן זכאי בין נעקרו לנשתברו א"כ אי ס"ד דסובר בנעקרו אפילו ב' בב' צדדים טרפה פשיטא דהוי ליה לחלק בהא ג"כ דבנשתברו אפי' השבירה בב' צדדים בעינן רוב ב' דהיינו י"ב צלעות אבל בנעקרו כל שנשברו בב' צדדים לא בעינן רק ב' והרי בנשתברו דבעינן י"ב יש מהן שנים מב' צדדים והוי ליה לומר בנעקרו מיטרפה באותן ב' בלבד ומדלא קאמר רק נעקרו ברוב צד אחד ש"מ דלולא רוב בצד אחד לא מיטרפה אפילו נשברו בב' צדדים, ואי קשיא מאי משני התם זה שלא כנגד זה הכא זה כנגד זה מ"מ הוי ליה להקשות מבן זכאי עצמו הא בנשתברו ע"כ יש שנים מהן זה כנגד זה והוי ליה לחלק דבנעקרו בהנך ב' בלבד מיטרפה וע"כ דאפילו זה כנגד זה מכשיר, הא לא קשיא כלל דהא נשתברו רוב צלעותיה אינה רק טרפה ולא נבלה וממילא נעקרו לבן זכאי ג"כ רק טרפה היא והיינו דלא מיירי רק מצד הצלעות בעצמן לא מצד חוליות השדרה דמצד החוליות הוי נבלה רק נעקרו בצד אחד אינו נוגע ג"כ לחוליות כלל כיון שהם מהודקים בצלע השני ואי היה הפרש טריפות מצד הצלעות פשיטא שהיה לו לחלק גם בזה אבל זה כנגד זה דהוי נבלה מצד החוליות לא שייך לחלק בין נעקרו לנשתברו שזה בחוליות וזה בצלעות ואין ענין זה לזה כלל משא"כ בס"ד בב' צדדים טרפה א"כ אין הטעם מכח חוליות דהא חוליא אדוקה יפה בצלע השני רק מצד הצלע עצמו א"כ הוי ליה לבן זכאי לחלק בין נשבר צלע לנעקר משא"כ אי זה כנגד זה אין זה ענין כלל לנשבר צלע דהטרפות מטעם חוליות ולכך הוי נבלה כנ"ל, ולשון רש"י ז"ל בד"ה והא אמר עולא מגומגם מאד וצ"ע להלום דבריו:

שם והא אמר ר"י ברוב ב' צדדים וכו'. פירש"י בשלמא מעיקרא וכו', ויש לדקדק למה לא פי' כך מעיקרא כדהוי מקשה מבן זכאי בשלמא מעיקרא, ונראה לי דמעיקרא דלא הוי ידע מזה כנגד זה לא הוי קשיא ליה כלל דלא מקשה מעיקרא דשפיר ידע דר"כ ור"א נמי בצלע וחצי חוליא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה היה קשה לו לרש"י אי בצלע וחצי חוליא מכאן וצלע וחצי חוליא מכאן הרי אין כאן חוליא כלל והוצרך לומר דמשכחת לה שניטל חוליא מב' הצדדים ומ"מ אמצעיתה קיימת, והיינו דנקט בסמוך התם בוכנא בלא אסיתא הכא בוכנא ואסיתא ולכאורה תמוה ששינה הלשון מהך דמעיקרא דקאמר צלע וחצי חוליא כך הוי ליה לומר כאן ולהנ"ל ניחא דבשלמא בהך דרב דאין כאן רק צלע אחד מחד צד שייך לומר צלע וחצי חוליא אבל השתא ברב כהנא ורב אסי דמיירי בחצי חוליא מכאן וחצי מכאן הרי אין כאן חוליא לכך קאמר בוכנא ואסיתא לא חצי חוליא רק שניטל הצלע עם האסיתא אבל לא חצי חוליא וכן מעבר השני ונשאר אמצעיתה קיימת. שם וליבעו מיניה כדרב וכו'. הקשה מהרש"א דהוי ליה לומר דהך דרב הוי ס"ל להכשיר כיון דלא שמיע להו הא דרב, ואין זו קושיא של כלום דפשיטא דלא שייך לומר דכ"כ טעו בדרב דמה דרב מטריף וודאי יחשבו הם דכשר וודאי בלי ספק כלל, ועוד כיון דהוי ס"ל להכשיר בחדא אפילו בקצת חוליא א"כ מאיזה צד נסתפקו בב' דהא חזינן דבלי אסיתא ב' וחדא שווין לר"י להכשיר א"כ אי באסיתא ג"כ כשר בחדא ממילא ה"ה ב', ואי משום דכה"ג הוי גיסטרא א"כ נסתפק להו דהוי גיסטרא ונבלה א"כ מה השיב להם רב גיסטרא קאמריתו הא אינהו נמי על גיסטרא שאלו אי הוי גיסטרא או לא והיה לו להשיב דהוי נבלה ומדהשיב גיסטרא קאמריתו מכלל דאינהו לא סלקא אדעתייהו דהוי גיסטרא א"כ מה הפרש יש בין חדא לתרתי, תדע דבן זכאי קאמר ברוב צד אחד