תפארת יעקב על חולין חלק ב פ

לקטנים רק אי הוזכרו ע"כ משום שיש חילוק זה אבל אי לא הוזכרו בוודאי הוו בכלל קטנית משא"כ אי להנך גירסות אינן כלל בכלל קטנית גם לדידן דלא גרסינן להו אינן בכלל וחיישינן לריסוק ודו"ק:

פיסקא נשתברו רוב צלעותיה וכו' אמר רבב"ח אמר ר"י ובצלעות גדולות שיש בהן מוח. תמוה לי מה חידש ר"י כיון דבברייתא קתני בהדיא אלו הן רוב צלעות שש מכאן ושש מכאן או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן א"כ מפורש בהדיא דבצלעות גדולות מיירי דאינהו הן אחד עשר מכאן ואחד עשר מכאן והיכי איפשר לפרש באופן אחר עד שיצטרך ר"י לומר דבצלעות גדולות מיירי ונראה לי לפי שיש להסתפק לפי מה דקי"ל דחסר או יתר צלעות וחוליות בתולדה אינו מזיק וכבר העיד הד"מ דכמה בהמות נמצאו בהם י"ב מכאן וי"ב מכאן והשתא יש להסתפק לענין שבירת הצלעות דתליא ברובא אי לעולם בעינן רובא דוקא ואפילו חסר בתולדה ממנין כ"ב דהשתא הוי רובא בפחות מי"ב מ"מ לא מיטרפה רק כשנשברו י"ב וכן ביתר כל שנשברו י"ב אף דאכתי לא הוי רובא בבהמה זו טרפה, וברייתא יש לפרשה ג"כ על שני פנים האחד דברייתא לא באה לומר רק דרוב זה מן הגדולות לא מן הקטנות אבל לעולם תלוי ברובא לא במנין או דברייתא באה לומר דרוב זה לאו דוקא שהדבר תלוי במנין ששה מכאן ומכאן או י"ב בכלל ולא נקט רוב רק משום דהנך י"ב באמת ברוב בהמות רובא הן אבל הכל במנין הדבר תלוי ואפילו חסר בתולדה או יתר לעולם במנין זה מיטרפה, ולזה בא ר"י לפרש שלא באה הברייתא לגרע כח הרוב לומר שהדבר תלוי במנין רק הכוונה להורות שאותו רוב מן הגדולות לא מן הקטנות ולפי שהגדולות באמת הן כ"ב נקטה הברייתא י"ב אבל הכל ברובא תלוי הן להקל הן להחמיר, או דכוונת ר"י לומר דלא תימא שאם נמצאו יתר צלעות גדולות נכללו בחשבון לענין שבירת רוב קמ"ל דדוקא גדולות שיש בהן מוח ואם נמצאו יתר צלעות גדולות שאין בהן מוח כקטנות חשיבי ואפשר אפילו אי מאותן כ"ב נמצאו צלעות גדולות שאין בהן מוח אין מצטרפין לחשבון השבירה כנ"ל, ולולא דמיסתפינא הייתי אומר דדברי ר"י נאמרו על מילתא דזעירי דקאמר מחציין כלפי שדרה דוקא וקאמר עלה ר"י דרק בצלעות גדולות שיש בהן מוח בהו בעינן דוקא מחציין כלפי שדרה אבל אם אין בהן מוח אין להם התחזקות כ"כ וכל שנשברו אפילו לצד החזה טרפה:

שם אמר עולא בן זכאי אמר נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב ב' צדדים פירש"י כיון שנעקר שש מהם דהיינו רוב צד אחד טרפה אבל בנשתברו לא מיטרפה אלא בי"ב דהיינו רוב ב' צדדין עכ"ל, ודבר ברור הוא שרצה הרב ז"ל להורות שלא נפרש דסובר בן זכאי דרק כל הששה בצד אחד בעינן שיהא עכ"פ רוב נעקר בצד אחד לזה פי' דכוונת בן זכאי כמו בנשתברו לא בעינן שיהא רוב משני הצדדים דהיינו ששה מכאן וששה מכאן רק בכלל יהא רוב מב' צדדים כמו כן בנעקרו דמיטרפה ברוב צד אחד הכוונה במנין ששה אבל אפי' הם בב' הצדדים כיון שמנין ששה הוא רוב בצד אחד וזהו שדקדק רש"י ז"ל כיון שנעקר שש מהם דהיינו רוב צד אחד וכן בנשתברו כתב אלא בי"ב דהיינו רוב שני צדדין וזה ברור:

ונראה לי דמה שהוכרח רש"י ז"ל לפרש כן הוא ממה שהקשו בסמוך לרב כהנא ור"א דמטריפין בצלעות בלא חוליא מהך דבן זכאי דקאמר נעקרו ברוב צד אחד ומשני התם זה שלא כנגד זה והדבר תמוה מאי ענין בן זכאי להך דרב כהנא ור"א דמיירי שנשבר צלע מכאן וצלע מכאן להך דבן זכאי דמיירי בנשבר רק בצד אחד ואפילו זה שלא כנגד זה לא הוי, וע"כ דדייק מדקאמר בן זכאי נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב ב' צדדין ומה ביקש בהך נשתברו דקתני בברייתא בהדיא וע"כ דנעקרו ברוב אחד דמי לנשתברו ברוב ב' כמו שם לא בעינן שיהא רוב מכל צד וצד כמו כן רוב צד אחד לא בעינן שיהא הרוב הכל מצד אחד רק שכל שנעקר רוב של צד אחד דהיינו ששה צלעות גדולות מכל המנין טרפה ושפיר מקשה לרב כהנא ור"א דמטריפין אפילו אחת מכאן ואחת מכאן ואהא משני דזה שלא כנגד זה בעינן ששה צלעות דוקא אבל זה כנגד זה סגי להטריף באחת מכאן ואחת כנגדה:

אמנם אני תמה מאד על פי' זה דהיכי ס"ד להטריף בששה צלעות דמה ענין מספר זה להטריף בשלמא בנשתברו ברוב ב' אף דלא בעינן דוקא ששה מכאן וששה מכאן רק אפי' אחת עשרה מכאן ואחת מכאן מ"מ אמרינן דהטרפות תלוי בשבירת רוב צלעות הגדולות אבל בנעקרו אם העקירה היא בצד אחד ששה שייך לומר דרוב בכל צד גורם הטרפות אבל אם הששה צלעות הם בשני צדדים מה ענין מספר ששה לגרום טרפות שנאמר כל שנשבר ששה מכ"ב צלעות הגדולות טרפה וכ"ש דלא שייך לומר על זה רוב שאין כאן לא רוב מנין של כל הצלעות בכלל ולא רוב צד אחד וכי בשביל שאי היו אותן הששה בצד אחד היה נעקר רוב תהא טרפה כשהם בב' צדדים שאין כאן גדר רוב כלל רק מספר ששה מכ"ב, ומה שהקשו בסמוך לר"כ ור"א מהך דעולא אפרש לקמן בס"ד דבלא"ה ניחא ע"ש, אמנם הא וודאי יש לדקדק למה ליה לבן זכאי להזכיר נשתברו כיון דלא פליגי רק בנעקרו ונראה לי דעיקר הכוונה שבא להורות שאין הפרש בין נעקרו לנשתברו רק בהא דבנשתברו בעינן רוב ב' ובנעקרו אפי' ברוב בצד אחד אבל בהא דבנשתברו מוכח אפי' יש שבר בב' צדדים מ"מ בעינן רוב דע"כ כל שנשבר רוב מכ"ב יש שבר בב' צדדים ומ"מ בעינן רוב דוקא כמו כן בנעקרו אפי' נעקר מב' צדדים בעינן רוב דוקא בצד אחד ואי לא הוי נקט רק נעקרו ברוב בצד אחד הוי ס"ד כיון שאין עקירה רק בחד צד בעינן רוב אבל כל שיש עקירה בב' צדדים אפילו בפחות מרוב טרפה לכך נקט לחלק בין נעקרו לנשתברו שאין הפרש ביניהם רק בזה בלבד ואי הוי סובר בנעקר מב' צדדים אפילו רוב צד אחד לא בעינן הוי מחלק בהא ג"כ, וכן ר"י נקט בין נעקרו בין נשתברו להורות על זה שאין הפרש ביניהם בשום דבר דלא כבן זכאי דמחלק אבל עכ"פ לכ"ע אין הפרש ביניהם בענין העקירה מב' צדדים דלא בעינן רוב כלל מדלא מחלק בן זכאי גם בהא ובזה מיושב הסוגיא דבסמוך מה דמקשה מבן זכאי לר"כ ור"א כמו שאבאר שם, ועוד נראה לי בפשיטות דהא דקאמרי בן זכאי ור"י נשתברו להורות דנעקרו כמו נשתברו דוקא בצלעות הגדולות אבל בקטנות אפי' נעקרו לא איכפת לן ואפי' למאן דסובר דנעקרו עם חצי חוליא אפי' בקטנות טרפה אבל בן זכאי ור"י דמיירי בצלע בלא חוליא כלל לכ"ע דוקא בגדולות כמו נשתברו וכן מוכח מדברי הרשב"א בת"ה שאביא אי"ה בסמוך:

שם ור"י אמר בין נעקרו בין נשתברו ברוב ב' צדדים. הפוסקים פסקו כר"י נגד בן זכאי והיינו ממה שהקשו לקמן מדברי ר"י, והרמב"ן ז"ל כתב דמ"מ פריך שפיר דאין סברא דיסבור ר"י דכשרה ורב נבלה, ואני תמה בלא"ה היכי מייתי ראיה ממה דפריך מר"י הא אפילו אי הלכה כבן זכאי ע"כ לא מצינו דפליג בן זכאי רק דברוב צד אחד טרפה אבל לא אחת מצד זה ואחת כנגדה דמוכח מר"י דמכשיר ובדברי בן זכאי לא מצינו רמז שיחלוק על זה ואדרבא הרי ס"ד דבן זכאי מטריף רק דדחינן דלא מוכח מבן זכאי אבל עכ"פ לא מוכח להיפוך ומה ענין פלוגתא זו רוב צד אחד להך דאחת מכאן ואחת מכאן, ונראה לי דכוונת הרי"ף והרא"ש כיון דחזינן דפריך מר"י דקאמר נעקרו ג"כ ברוב ב' ואי איפשר דלא יהא אחת זה כנגד זה אלמא דלולא דלא משכחת לה שלא יהא אחת זה כנגד זה לא הוי קשיא לן מיניה כלל ואף דסובר נעקרו ברוב צד אחד כשר מ"מ אחת זה כנגד זה טרפה רק דמכריח דע"כ גם בהא מכשיר דהא ברוב ב' ע"כ אחת זה כנגד זה ומ"מ לא סגי רק ברוב לא אותה אחת בלבד ולפי זה מוכח דע"כ ס"ל דאחת זה כנגד זה גרע מנעקרו רוב בצד אחד א"כ ע"כ דהלכה כר"י דאי כבן זכאי כיון דסובר לעקרו ברוב צד אחד טרפה י"ל דכ"ש אחת זה כנגד זה דטרפה, ואף דלפי האמת חזינן דצלע בלא חוליא כשר ואפילו אחת מכאן ואחת מכאן ונעקרו ברוב צד אחד בלי חוליא טרפה לבן זכאי, מ"מ חזינן דעכ"פ הש"ס לא היה יכול להקשות מר"י דמכשיר נעקרו ברוב צד אחד לולא דמוכח מהוכחה דגם אחת זה כנגד זה מכשיר אבל בלא"ה היה מקום לומר דאחת זה כנגד זה גרע, א"כ אפי' מהוכחה אינו יכול להקשות דאכתי יש לנו לומר דגרע וכיון דבן זכאי מטריף ברוב צד אחד כ"ש באחת זה כנגד זה רק ר"י מכשיר אפילו בהא וע"כ משום דהלכה כר"י, ועוד דאפי' למסקנא י"ל דרק ר"י מכשיר בזה כנגד זה בלי אסיתא דמכשיר בנעקרו אבל בן זכאי דמטריף בנעקרו בלי אסיתא מטריף מכ"ש בזה כנגד זה בלי אסיתא, ומהאי טעמא הוכרח הרמב"ן ז"ל לדחות מטעם אחר דאין סברא דיחלקו ר"י ורב למר כשרה לגמרי ולמר נבלה דהא קאמר גיסטרא קאמריתו וזה ברור:

שם אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טרפה. כתב הרשב"א דהיינו דוקא בגדולות אבל בקטנות לא ולפי מה דמסיק דרב בחצי חוליא א"כ בנעקרה צלע וחצי חוליא מקטנות כשרה וראיה דפריך מר"י לרב ולא קאמר דרב בגדולות ור"י בקטנות וע"כ דאין טרפות בנעקרו רק בגדולות, ותמה הכר"ו דאין ראיה כלל דוודאי בס"ד צלע בלי חוליא כלל אין טרפות רק בגדולות אבל למה דמסיק דרב צלע וחצי חוליא י"ל אפי' קטנות ע"כ, ולא דק כלל ברשב"א ולא עלה על דעתו לומר כן כמבואר להדיא בת"ה דעיקר ראייתו כיון דהך נשתברו דמיירי בן זכאי ור"י היינו בגדולות ה"ה נעקרו דבחדא מחתא איתמר, וכתב על זה ועוד דאי לא תימא הכי והיינו דיש מקום לומר דנעקרו מיירי בקטנות לא דומיא דנשתברו א"כ לא הוי מקשה מר"י די"ל דמיירי בקטנות וע"כ שאי איפשר לחלק בדברי ר"י בין נעקרו לנשתברו וכמו נשתברו בגדולות דוקא כמו כן נעקרו וסיים על זה הרשב"א דממילא הך דרב ור"כ ור"א נמי בגדולות מיירי דמשמע דעל נעקרו דבן זכאי ור"י קאי וזה ברור, ולפי זה גם מה שהקשה היש"ש ממה דפריך אי הכי היינו דרב לימא דרב בגדולות ואינהו בקטנות ולהנ"ל לק"מ דכמו דדייק הרשב"א דרב בגדולות משום דכולהו מיירי כהך דבן זכאי ור"י א"כ ה"ה ר"כ ור"א, אך הא וודאי קשיא דמוקי לקמן הך דחסרון בשדרה בשלהי כפלי ולמה לא מוקי בקטנות ובאמת גם הא לא קשיא כלל ואדרבא יש להוכיח מזה כדעת הרשב"א דוודאי יש לתמוה דפריך לקמן לשמואל מהך