תפארת יעקב על חולין חלק ב עט

חיישינן כלל ובעי לסייע ליה מעגל שנולד ביו"ט שפיר דחי דע"כ לא חיישינן בבית הרחם רק בלא ננער לעמוד אבל בננער לעמוד לכ"ע לא חיישינן אבל ר"נ דלא חייש כלל אפי' לא ננער לעמוד כלל ליכא סייעתא לזה מברייתא ודו"ק:

בגמרא אמר ר"י אמר רב עוף שנחבט על פני המים וכו' עד סוף הסוגיא. ראיתי לבאר ענין זה כי לכאורה לא נתבאר כלל כיון דפליגי בסוף בדבוק בחד גפא ובתרי גפי א"כ היכי משכחת לה נפילה בעוף והרי מעיקרא מחלק בין קשה לרך והרי למ"ד בתרי גפי ג"כ ליכא נפילה א"כ אפי' בקשה אין נפילה, גם לא ידעתי מה שאמרו כל, אלה החילוקים בעוף דוקא וכן עוף שנחבט על פני המים למה אמר שנחבט ולא שנפל, ועוד יש לדקדק ומתוך מה שאבאר יבוא הכל לנכון והוא דכבר בארנו שיש לדקדק דבטרפות בהמה במשנה קתני נפלה מן הגג ובטרפות עוף דרסה וטרפה בכותל ורצצתה בהמה והיינו משום דתרי גווני חשש ריסוק איברים יש נפילה וחבט דהיינו הכאה כמו הכה במקל על פני השדרה וזכרים המנגחין זה את זה ובנפילה בעינן שיפול מעשרה טפחים גובה ובהכאה לא בעינן זה כלל רק כל שהוכה מכה רבה עד שאינו יכול לעמוד חוששין רק באופן שאמרו דלא חיישינן, והנה בבהמה יש ריסוק של נפילה מגובה עשרה ויש ע"י הכאה ונפילה שכיח טפי בבהמה מריסוק שעל ידי הכאה וחבט בלבד ובעוף ליכא ריסוק של נפילה כלל כיון שהוא פורח רק ריסוק שלו הוא ע"י חבט והכאה כמו שאמרו לקמן במשנה דאלו כשרות ובריסוק של נפילה מגובה עשרה אין נ"מ בכל הני דקאמר בגמרא כאן לחלק בין גלימא מתוח לאינו מתוח דכל שנפלה מגובה עשרה חוששין לריסוק דפעמים שהקרקע תחוח ורך טפי מהני דקא חשיב ומ"מ הוי נפילה רק בריסוק הבא מחמת חבט בהא מחלקינן בהני דאיתמר הכא והיינו שדרסה וטרפה בהני דרכין אין בהם ריסוק ובקשין יש בהן משום ריסוק וכמו שנתן כלל מידי דמישריק ובזה אין החבט והכאה פועל בו כ"כ עד שנחוש לריסוק, וכמו כן בבהמה דיש לה ריסוק של נפילה אין נ"מ בין מים ליבשה רק בעוף אי נחבט בגוף המים וודאי נראה דחשיב כרך ומישריק רק כאן קאמר דהעוף נחבט והחבטה היתה במקום שנפל מחמת החבט על המים ולא מחמת נפילה דנין דאין נפילה בעוף רק שנחבט ומחמת החבט נפל על פני המים כי היה החבט ממעל למים כנגד המים ובזה אמר אם שט מלא קומתו דיו, אבל בהמה שנפלה למים מגובה עשרה א"כ בוודאי נפלה לקרקע המים והוי ממש כמו כל נפילה וכל שנפלה שלא מדעתה מגובה עשרה חיישינן דהנפילה מגובה עשרה עושה חשש ריסוק והדר מחלק בין קשין לרכין ומישריק ולא מישריק הכל לא בנפילה מיירי רק בהכאה וחבט שאי הוכתה בקשין יש לחוש וברכין אין לחוש וכן כלהו, מיהו מה שנחלקו בדבוק עמ"ש לקמן דף נ"ב ע"א בד"ה דבוק:

והנה הרשב"א ז"ל הקשה אי נימא דבעינן הילוך יפה להוציא מידי ריסוק למה מהני כאן שט מלא קומתו דלא הוי הילוך יפה ומתוך כך ביקש לומר דנפילה למים קיל יותר, ולפי מה שכתבתי לא מיירי הכא מנפילה כלל והיינו דלא נקט לה רק בעוף דלית גביה נפילה רק חבטה והכאה ומיירי שנחבט העוף בגופו כמו דרסה וטרפה בכותל רק שנפל על פני המים או כשהיה על פני המים נחבט שם והוי מה ששט כמו הילוך בארץ ומה שהקשה הרשב"א דהא בעינן הילוך יפה הנה אי בעינא אמינא דדוקא בריסוק של נפילה מגובה עשרה בעינן הילוך יפה אבל ריסוק של חבט והכאה סגי בכה"ג ג"כ, ועוד נראה לי שזה קאי על מה שאמרו לקמן באלו כשרות דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מע"ל ושחטה כשרה, וכבר בארנו לעיל דהך ומפרכסת קאי למטה דמפרכסת או שהתה מע"ל ושחטה כשרה דפירכוס היינו שקפצה כדרך העוף אף שאינו הולך מ"מ הוי כעמידה בבהמה והיינו עמדה או שהתה מע"ל רק עמידה לא מהני בעוף כיון שאין ריסוק שלו מחמת נפילה לא מהני רק פירכוס ממקום למקום, ולזה אמר כאן שאם נעשה הריסוק כשהוא במים אם שט מלא קומתו הוי כמפרכסת בארץ והיינו כעמידה בבהמה ובאמת צריך בדיקה רק שאין צריך שהייה מע"ל וקאי אהא דסליק מיניה דעמדה אינה צריכה מע"ל והיינו בנפילה בבהמה וקאמר דבעוף סגי שט מלא קומתו שלא יצטרך להשהות מע"ל כנ"ל בענין זה:

שם ואי מיא קיימי לית לן בה. פירש"י דאפילו מלמעלה למטה שפיר דמי ע"כ, ודברי תימה הם דכיון דקיימי מיא מאי למעלה ולמטה איכא ואי איכא פשיטא דלא מתכשרה מלמעלה למטה והפוסקים כתבו בזה לחלק בין נהרות לאגמים ואינו נוח לי כלל והנה הרמב"ם ז"ל וכן הטור אחריו השמיטו הא דמיא קיימי לגמרי, ונראה לי דס"ל כיון דחזינן אי שדא ציבי וקדמיה אפילו מלמעלה למטה דהא קדמיה אף דמעיקרא קאמר ודוקא מלמטה למעלה דהיינו ששט לעומת המים א"כ בשדא ציבי מה בכך מ"מ אין ראיה דכח העוף בעצמו חזק לשוט רק בצירוף מהלך המים למטה בסיוע מעט קדם לעץ, וע"כ דסגי לן בהא כל שסייע העוף עכ"פ בכחו א"כ כ"ש במיא דקיימי דהכל מכח העוף הוא, והיינו דקאמר בהא לית לן בה דמילתא דפשיטא היא מכ"ש דשדא ציבי רק לפי שאמר מעיקרא דוקא מלמטה למעלה הוי ס"ד שצריך לשוט דוקא כנגד כח המים קמ"ל דלא בא רק לאפוקי בהיפוך מלמעלה למטה דהמים מוליכין אותו ואין כאן כח העוף כלל, אבל כל שידענו שיש סיוע מן העוף עצמו לא מיבעי' בקוו וקיימי דהכל בא מכח העוף אלא אפי' מלמעלה למטה ג"כ שרי כל שיש סיוע מן העוף והיינו דקאמר דהא לית לן בה ואי שדא ציבי אפי' מלמעלה למטה שפיר דמי כיון דחזינן שיש סיוע מן העוף ג"כ דהא קדם לציבי ואי היה זה מחמת הולכת המים למטה בלי כח העוף כלל לא היה קדם לציבי, והשתא כיון שזכרו הרמב"ם והטור הך דשדא ציבי וקדמיה דמהני שוב לא הוצרכו להזכיר מיא דקיימי, ולפי זה גם דברי רש"י ז"ל נכונים דציין לית לן בה ופי' דלכך קאמר לית לן בה דבהא לא צריך לאשמועינן דאפי' מלמעלה למטה שהמים ג"כ מוליכין אותו ג"כ מותר כל שיש סיוע מכח העוף ג"כ כגון שדא ציבי דבתר הכי לכך כאן בקיימי דהכל מכח העוף הוא לית לן בה כנ"ל ביאור דברי רש"י ז"ל:

ויש עוד מקום לפרש דמלמעלה למטה דלא מהני היינו דוקא היכא דרדיפי מיא בעצמותן לעולם לצד זה בהא לא מהני מלמעלה למטה אבל כל היכא דמיא גופא לא רדיפי כלל ואין להם נטיה מצד עצמותן רק מחמת נטיה אחרת כרוח קצת וכדומה הם מושכין עצמן אל מקום שיהא שמה הרוח ללכת דכיון דמיא בעצמותן קיימי בנטיה מועטת נוטין לאותו הצד ובהא אפי' מלמעלה למטה שפיר דמי ומסתייע טפי לשון רש"י בסמוך בד"ה וקדמיה לפי' זה, מיהו גם לפי' הראשון הנ"ל אתי שפיר דלפי דאמרי הך ואי שדא ציבי בתר מיא דקיימי הוי ס"ד דקאי אהך, הילכך קאמר אפילו במיא דלא קיימי והוא נתינת טעם על מה שפירש מלמעלה למטה דקאי אפי' במיא דלא קיימי אבל לחלק בין נהרות לאגמים אפילו היכא דיש מעלה ומטה ממש זה וודאי אינו דפשיטא שהיה לו להרמב"ם להזכיר זה, אבל לפי הנ"ל לא נתחדש בו כלום וכ"ש הוא משדא ציבי, כנ"ל:

שם לא מקרב קיטרי לא חיישינן. הא דלא מחלקינן הכי לעיל בהכה במקל אי מקרבי קיטרי או לא, משום דלא מיבעי' אי נפרש כאן מחמת נפילה דיש לומר דוקא בנפילה מחלקינן בהכי ולא בהכאה כדמחלקינן לעיל לענין גובה עשרה בין נפל ע"י הכאה לנפל שלא בהכאה אלא אפי' לפי מה שפירשתי לעיל דהכא לאו בנפילה עסקינן רק בחבטה והכאה מ"מ יש לחלק בין נחבט העוף עליהם ובין הכה הוא במקל על הבהמה וכל שיש במקל שבידו שהוא מכה בו קשר יש לחוש כנ"ל:

דף נ"ב ע"א בגמרא דבוק פליגי וכו'. לא נתבאר לי יפה פי' מספיק בענין זה כי למה לא זכרו בכל הנך דמעיקרא תנאי שיהא העוף קשור ב' גפים דאל"כ אפילו בקשה ולא שריק לא חיישינן, וגם בדברי הרמב"ם ז"ל בזה אין מבוארין מהו הדבוק ונראה מדבריו שלא כמו שפירש"י דמשמע דהנפילה הוא על הדף שנדבק בו ועכ"פ משמע מדברי הרמב"ם דגם זה אינו מתורת נפילה רק מחמת חבטה והיינו כמו שכתבתי לעיל דאין בעוף נפילה ושיעור עשרה רק חבט והכאה וכאשר התבוננתי בדברי הרמב"ם יראה לי דכל הני דמעיקרא שנחבט מאחרים בכח לא מעצמו ולכך אפילו אינו קשור יש בו משום ריסוק ותליא בקשה ורך אבל הך דבוק מיירי דמחמת שהיה קשור אגפיו נתחבט מעצמו בארץ ובזה פליגי דלמר אפי' קשור שניהם לא חיישינן ולמר בקשור שניהם חיישינן אבל נחבט בכח מאחר אפילו אינו קשור כלל יש בו משום ריסוק, ומ"מ נראה לי דגם בנתחבט מעצמו וקשור בעינן דוקא שנתחבט בדבר קשה ולא שריק דלא גרע מנחבט על ידי אחרים ודוק היטב:

בתוס' בד"ה קטנית אית ספרים וכו' וכן לגירסת הקונ' משמע וכו' ויש לומר וכו'. לא נתבררו לי דבריהם חדא שהרי גירסת הקונ' ממש כגירסת אית ספרים ואי נימא דיש ט"ס וצריך להיות וכן גירסת הקונ' מ"מ מה זה שכתבו משמע דלא הוו בכלל קטנית דהא לענין ריסוק עצמו יש חילוק, ונ"ל שיש ט"ס מעיקרא בתרווייהו אין חוששין או בתרווייהו חוששין וזה אינו כגירסת הקונ' רק דעכ"פ גורסין אחר שנתן כלל כל מיני קטנית אין בהם משום ריסוק לבר מרוביא התחיל לומר דין חימצי וחפצי א"כ בין לגירסת הספרים בין לגירסת רש"י עכ"פ משמע דאין אלו מין קטנית דכבר נתן כלל בקטנית לבר מרוביא לזה כתבו דיש לומר וכו' ונ"מ לענין נודר מן הקטנית אבל לענין גוף חשש ריסוק תליא כפי הגירסא ולא נחתי הכא לומר רק דמשמע להך אית ספרים וכן לרש"י דהנך אינן קטנית אבל יש גירסא דלא גרסי כלל בתר הך כללא שום דבר ושפיר יש לומר דהוו בכלל קטנית, או דכוונת התוס' דמשמע להך גירסא ולגירסת רש"י דאינן קטנית א"כ גם לדידן דלא גרסינן לה מ"מ כיון דאינן בכלל ממילא ליתא בהאי כללא דקטנית וחיישינן בהו לריסוק, לזה כתבו דיש לומר דהוו בכלל קטנית וממילא אי לא גרסינן לה לא חיישינן להו לריסוק דלא שייך לחלק בין גדולים