תפארת יעקב על חולין חלק ב ח

בהא פליגי גם בטרפה א"כ הרי משנה היא ודברי ב"ש וב"ה ולא מייתי בשמעתא רק מה שהאמורא אמר הלכה זו מעצמו ולא הוזכר כלל זולתו, אבל כיון שהוא מפרש דברי ב"ש וב"ה דפליגי לענין טרפה הרי טרפות זה נזכר בדברי ב"ש וב"ה וחשיב שפיר כלל בסג"ר כיון דגוף חסרון בשדרה הוזכר במשנה אבל הנך שמעתתא לא הוזכר חסרון זה בשום מקום כלל כגון ניקב הטחול ושאר שמעתתא וזה ברור:

אבל אני תמה מאחר דלא ס"ד השתא דאגב שדרה נקט גולגולת דהוא מה דחידש ר"ת אח"כ א"כ בלא"ה קשיא דהא חשיב בעירובין שדרה וגולגולת בתרי חומרי דסתרי אהדדי א"כ מוכח להדיא דגולגולת נמי בכלל וכן לטרפה, וכן הוא בהדיא בתוס' בעירובין (דף ז') ע"ש דהוכיחו מכח זה דקאמר דשדרה וגולגולת הוי תרי חומרי דסתרי דריא"ש קאי נמי אגולגולת:

מיהו דברי התוס' בעירובין שם תמוהין לפע"ד דהם הקשו כיון דריא"ש קאי נמי אגולגולת דהא קאמר דגולגולת נמי הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי א"כ היכי קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות דהא לב"ש נמי מיית בשיעור דידהו, ועוד הקשו דמקמ"ל ר"י א"ש כיון דבהדיא קתני כדי שינטל וימות ותירצו דשיעור מיתה ע"י נטילה הוי פחות מעל ידי רקבון וחולי ע"ש, ודבריהם תמוהין מאד חדא ששתי הקושיות הללו כל אחת סותרת חבירתה דכיון דב"ה קאמרי כדי שינטל וימות א"כ משמע דלב"ש לא תליא בשיעור מיתה דאף דבפחות ממקדח הוי שיעור מיתה מ"מ בעינן מקדח, א"כ לפי זה לא פליגי בטרפה כלל דשפיר מודה דכסלע מיטרפה, א"כ פשיטא דטובא קמ"ל ר"י א"ש דטעמא דב"ש דס"ל כמקדח, דס"ל דשיעור מיתה הוי כמלא מקדח ובשיעור זה דוקא הוא דמיית וממילא פליגי בטרפה ג"כ, ולולא ר"י א"ש פשיטא שהיינו מפרשים מכח קושיא ראשונה של התוס' דלב"ש לא תליא כלל בשיעור מיתה ולא פליגי בטרפה כלל, גם מה שתירצו התוס' לחלק בין ע"י נטילה לע"י רקבון וחולי הוא תמוה דנהי דקושיא השניה יש ליישב בזה דס"ד דוקא ע"י נטילה אבל לענין טרפה דהוא ע"י חולי בעינן שיעור יותר גדול קמ"ל דבטרפה דהוא ע"י חולי הוי ג"כ אותו השיעור שע"י נטילה, אבל מה יענו לקושיא ראשונה שאם נפרש כמלא מקדח היינו דלב"ש בעי שיעור מיתה שע"י רקבון וחולי דהיינו כמלא מקדח ולב"ה סגי בשיעור מיתה שע"י נטילה דהיינו כסלע, א"כ כיון דלכ"ע יש חילוק בין ע"י חולי לע"י נטילה א"כ לא פליגי בטרפה כלל דע"י חולי לכ"ע שיעורו כמקדח וע"י נטילה שיעורו כסלע לכ"ע, והנה שם היתה הוכחת התוס' ממה דקאמר דהוי שדרה וגולגולת תרי חומרי דסתרי אהדדי ובהא היה מקום לדחות על פי מה שכתבו התוס' כאן דאג שדרה נקט גולגולת, אבל לפי הוכחת התוס' כאן דר"י א"ש מסיפא דייק א"כ אי איפשר לתרץ על קושיית תוס' בעירובין דאגב שדרה נקט גולגולת וגולגולת לב"ש לא תליא בשיעור מיתה כלל ולכך קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות א"כ היכי דייק ר"י א"ש דפליגי בטרפה הא שפיר יש לומר דלא פליגי בטרפה כלל רק לב"ש לא תליא כלל בשיעור מיתה ואפי' שדרה לא תליא בהכי כלל והעיקר מה שנראה לי בישוב קושיות התוס' דכאן ודעירובין וביאור דברי ר"י א"ש יתבאר בסמוך בס"ד:

בא"ד ואומר ר"ת וכו' דס"ד דחסרון גולגולת. פי' דר"ת סליק אדעתיה כך אבל אינו כך כמו שדחו דבריו לקמן, ומה שהוצרך ר"ת לומר אדם אית ליה מזלא ולא סגי ליה לומר משום דלענין סילוק טומאה אין משגיחין בנקיבת הקרום בלבד ולא אזיל חשיבות הגולגולת במה שניקב הקרום שאין ניכר חסרונו מבחוץ משום דמ"מ תיקשי היכי קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות איזה שיעור יש לזה כיון דבנקיבת קרום בלבד מת והו"ל לומר כסלע, ואי משום דבנקיבת קרום מיטרף ולא מת אבל עם חסרון גולגולת מיית תיכף א"כ היכי למד ר"י א"ש וכן לטרפה מסיפא א"כ ברישא נמי מת בזה והיכי מקשה דליחשוב בטרפה ור"י א"ש היכי קאמר וכן לטרפה. מיהו עיקר דברי ר"ת ז"ל תמוהין מאד דאי ס"ד שיש חילוק בין אדם לבהמה היכי למד ר"י א"ש דפליגי בשדרה גם לטרפה מסיפא הא אדרבא לא הוזכר בסיפא רק באדם אבל בבהמה בנקיבת קרום בלבד מיטרפה א"כ בשדרה נמי לא פליגי רק באדם אבל בבהמה לכ"ע בחוליא אחת מיטרפה, ורחוק לומר דלא למד רק דמיטרפה עכ"פ בחסרון בשדרה א"כ היכי קאמר דהוי שדרה תרי חומרי דסתרי אהדדי והוי כסיל בחושך הולך כיון דלא נתבאר בדברי ב"ש אי חולק בטרפה א"כ שפיר ראוי להחמיר בטרפה כב"ה, וכן לקמן פריך דליחשוב טרפה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והיכי מצי לחשוב מה שלא נתברר כלל דב"ש מיקל בטרפה והרי בחסרון גולגולת מודה דמיטרפה בנקיבת קרום בלב והוא תמוה מאד לפע"ד:

ומה שנראה לפע"ד בישוב קושיא זו והוא דבלא"ה קשה קושיית התוס' בעירובין דהיכי קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות דהא לב"ש נמי מיית בשיעור מיתה דידהו, ואי באמת סובר ב"ש דלא תליא סילוק טומאה בשיעור מיתה א"כ היכי דייק ר"י א"ש וכן לטרפה, גם קשה למה בחסרון בשדרה לא קאמרי ב"ה כדי שינטל וימות רק בסיפא בגולגולת, גם יש לתמוה אי יש טריפות בנפחתה הגולגולת היכי קתני לקמן במשנה דאלו כשרות בפשיטות נפחתה הגולגולת כשרה ולמה בנפחתה הגרגרת קתני עד כמה תחסר עד כאיסר וכן בניטל הכבד קתני ונשתייר כזית ומ"ש דלא קתני הכא עד כמה תפחת עד כסלע, ועוד קשיא לי דלקמן פריך דליחשבי' בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ומשני כי איתשיל לענין טומאה ויש להבין דבריש קידושין הקשו התוס' היכי חשיב ב"ש אומרים בדינר בהדי מקולי ב"ש הא בקבלה קידושין מאחר הוי ב"ש לחומרא ותירצו דלאו להכי איתשיל, והשתא היכי מקשה לקמן בפשיטות דליחשוב טרפה אדרבא אי הוי חשיב טרפה הוי קשיא לן הא לגבי טומאה הוי ב"ש לחומרא והיינו צריכין לתרץ דכי איתשיל לענין טרפה איתשיל, אבל עכ"פ כיון דקתני דפליגי בטומאה להדיא היכי יחשוב קולי דטרפה ולמה לו לומר דלא איתשיל רק לטומאה אפי' איתשיל גם לטרפות לא מצי למיחשביה כיון דאיתשיל נמי לטומאה, ודוחק לומר דרק בקידושין קשיא להו כיון דחומרא נמי בקידושין הוא אבל כאן כיון דלענין טרפות ליכא חומרא לב"ש ראוי למיחשביה אי הוי איתשיל בתרווייהו זהו דוחק דכיון דאיכא נמי חומרא לא שייך למיחשביה:

לכן נראה לי ברור דדוקא בגולגולת נחלקו דלב"ה תלוי בשיעור מיתה והיינו שאם יחסר ממנו כסלע ימות מיד וכיון שנחסר ממנו כ"כ עד שבחיים היה מת מיד בטל חשיבותו וב"ש סברי דבשיעור מיתה לא בטל חשיבותו רק בחסרון מקדח אבל בשדרה לא נקטי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות דלא בעינן בהא שיעור מיתה רק שיעור המטריף שעיקר חשיבות השדרה לפי שהוא מחזיק בנין הגוף וכל שנחסר ממנו כ"כ עד שאינו מחזיק הבנין בטל מחשיבותו, ומ"מ לא נקט ב"ה כדי שינטל מן החי ויטרף משום דב"ש נמי מודה בהא דשיעורו כדי שיטרף רק למר מיטרף בחוליא אחת ולמר בב' חוליות והיינו דדייק ר"י א"ש דמה דפליגי בשדרה לטומאה ה"ה בטרפה פליגי למר חוליא ולמר ב' דהא חזינן בסיפא קתני כדי שינטל וימות ובשדרה לא קתני הכי ש"מ דברישא לאו שיעור מיתה הוא רק שיעור המטריף, ולכ"ע תליא בשיעור המטריף מדלא קאמרי ב"ה עכ"פ כדי שינטל מן החי ויטרף ש"מ דלב"ש נמי שיעורא בהכי, רק בשיעור המטריף עצמו נחלקו למר חוליא אחת ולמר ב', והא לא שייך לומר להיפוך דבגולגולת רק לב"ה תלוי בשיעור מיתה ולב"ש לא ובשדרה לכ"ע בשיעור מיתה תלוי ולמר מיית בחוליא אחת ולמר בב', הא ליתא דלא שייך כלל מחלוקת בזה אי מיית תיכף באחת או בב' ודוקא לענין אי נטרפה בכך ותמות לאחר זמן זה אי איפשר לברר שאפי' תמות, לא מחמת זה מתה רק דבר אחר גרם, אבל אי תיכף לנטילה מתה לא שייך מחלוקת כלל, וע"כ דבשדרה בשיעור המטריף פליגי והשתא ממילא לא שייך הכא להקשות מפחת גולגולת דאנן בטרפה קיימינן לא במתה, וכן במתני' דאלו כשרות לא הוזכר רק נפחתה דכל פחות מכשיעור אפי' טרפה לא הוי ואי נפחתה כסלע תמות מיד ואין לדון עליה כלל, והשתא ניחא ג"כ הא דאמר התם דשדרה וגולגולת הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי משום דעיקר חומר בטרפות בשדרה נובע מגולגולת דמגולגולת מוכח דבשדרה תליא בשיעור המטריף, וכמו כן לקמן פריך שפיר דליחשביה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה דכיון דעיקר דין הטומאה מקורו מכח טרפה ס"ד דראוי ליחשב העיקר בהדי קולי ב"ש כיון דשיעור טומאה בשיעור המטריף תלוי והוצרך לומר אף דהיסוד תלוי בטרפות מ"מ איתשיל לענין טומאה כנ"ל ודוק היטב:

בא"ד חומרא לענין הורג את הנפש וקולא לענין פדיון בכור דבריהם תמוהין מאד לכאורה דבטומאה עצמה יש חומרא ומה צורך להורג את הנפש, ועוד דכפי הנראה כוונת התוס' דהורג נפש ובכור הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי והיינו דאי היה חסר בחבירו חוליא אחת לב"ש והרגו הוי חומרא להרוג הרוצח וגבי בכור הוי חומרא להוציא מיד הכהן והוא תמוה לפע"ד, דהא התם אמרינן מאין דעביד תרי חומרי דסתרי בשדרה הוי כסיל בחושך הולך ותרי קולי הוי רשע, והשתא אי בהורג נפש הוא מחמיר להרוג הרוצח ובבכור להוציא מיד הכהן הרי רשע גמור הוא דהורג נפש הרוצח להחמיר, ואי דברור לו כב"ש עד להרוג הרוצח פשיטא דהוי רשע גמור וגזלן להוציא ממון מן הכהן והוא תמוה מאד ותמהני על מהר"ם שלא שת לבו למ"ש ופי' בפשיטות כנ"ל מה שאי איפשר לפרש כך כלל כמו שבארנו:

אבל באמת דברי התוס' פשוטים וברורים ולק"מ מכל הנ"ל והוא דבטומאה יש חומרא לב"ש וקולא לב"ה ואנו צריכין להמציא חומרא דסותר לחומרא דב"ש בטומאה וקולא שיהא סותר קולא דב"ה בטומאה, והשתא אי איפשר להמציא הנך תרתי חומרי לסתור החומרא של טומאה וקולא שסותרת קולא דטומאה במקום אחד בשום פנים דבהורג את הנפש שהיה לו פחת בגולגולת כסלע אין כאן רק חומרא הסותרת חומרא דטומאה, והיינו דבטומאה מחמיר דהוא טמא דאינו טרפה ובהורג נפש מחמיר שלא להרוג הרוצח דשמא הוא טרפה והוי שפיר חומרא שאינו רוצה להכניס עצמו בספק שפיכות דמים, אמנם קולא הסותרת קולא דב"ה ליכא כאן דהיכי תאמר