תפארת יעקב על חולין חלק ב עז

בשיש ריעותא משונה משאר ולדות דא"כ מאי מקשה רבא כל הני קושיות מנין לנו דהנך מיירי שהולד משונה ובשלמא בתינוק יש לומר כמו שתירצו התוס' דמ"מ ראוי לחשבו אונס כיון דמזדמן ריסוק מחמת דוחק לידה או מחמת ריעותא דזוב אבל מעגל שנולד ביו"ט מאי מקום קושיא יש כאן, ולא עוד אלא דמשני מעיקרא שיצא דרך דופן ולמה לו כל זה אדרבא אי מיירי שנולד כדרך כל הנולדים לא חיישינן לכ"ע לריסוק ומנין לנו להוכיח דברי ר"נ כשרואין ריעותא שלא לחוש לריסוק, וכן מוכח בר"ן להדיא דהביא יש מפרשים דר"נ מיירי במקשה לילד וכתב שאינו נראה לו לפי סוגיית הגמרא והיינו מכח קושיא זו דמאי פריך מכל הני משניות היכן הוזכר שיש בולד ריעותא, וברור דכוונתם כמו שפי' הר"ן דגם בלי מקשה ובלי שינוי משאר ולדות צריך לאשמועינן והיינו כיון שרואין שינוי שאינו הולך וזהו מחמת חולשתו מבית הרחם הילכך אף דרוב נולדים כך הם מ"מ כיון דמיעוט מתים והיינו מכח ריסוק שהרי אנו רואין דבית הרחם מחליש שאינו א"כ ס"ד לחוש והרי כל נפילה גמורה משמע בב"ק דף נ"ד דאין רובה למיתה דלכך קאמר שהפסיד השור שלא המתין מעת לעת עיי"ש א"כ הכא נמי ס"ד לחוש והיינו דמקשה מעגל שנולד ביו"ט דלא משמע ליה לאוקמא שהיה בו שינוי למעליותא משאר ולדות ומ"מ מותר לשוחטו ביו"ט ולכך ניחא ליה מעיקרא לתרץ שיצא דרך דופן אבל הולד אין בו שינוי למעליותא משאר ולדות ומקשה מבכור והוצרך לאוקמא בהפריס על גב קרקע והיינו או דהפריס תיכף והיה בו שינוי למעליותא משאר ולדות או שאין שוחטין אותו עד שיפריס ולא תיכף ללידתו, והשתא מדלא קאמר דר"נ מיירי שיש בו באמת שינוי משאר ולדות דאפילו אחר איזה שעות שאז דרכן של שאר ולדות להפריס על גב קרקע והוא לא הפריס מ"מ אין חוששין ומשנה דעגל מיירי שהיה כשאר ולדות ובהא באמת לא חיישינן אפי' אי נימא דלא כר"נ וע"כ דאי באמת יש בו שינוי לגריעותא משאר ולדות וודאי חיישינן רק כל כמה שאין בו ריעותא יותר משאר ולדות סובר ר"נ דלא חיישינן ודחינן דאפי' בהא יש לומר דחיישינן רק דמיירי בהפריס, והשתא לדידן דקי"ל כר"נ מוכח דאי לא הפריס כלל באותו יום אפי' במה שרוב ולדות מפריסין אין שוחטין אותו וחוששין שפיר לריסוק וצריך שהייה מע"ל, והן הן דברי הרא"ש דכאן פסק כר"נ דאין חוששין והיינו אפי' איכא ריעותא שאינו יכול לעמוד משום דאזלינן בתר רוב ולדות ולא משגחינן בריעותא זו כיון שישנה ברוב ולדות אבל שם ביו"ט דקתני מותר לשוחטו ביו"ט והיינו כל היום ואפילו נולד אתמול בתחילת הלילה מותר לשוחטו ביום ואפי' קרוב לסופו א"כ פשיטא דבעינן שיפריס על גב קרקע דאי לא הפריס הרי יצא מגדר הרוב של שאר ולדות שמפריסין אחר הלידה כעבור איזה שעות ולא התיר ר"נ כאן רק לשוחטו מיד אף שאינו עומד כיון דרובן כך הם אבל לשוחטו אח"כ כל היום בוודאי בעינן שיפריס, ותדע דלא מיירי הרא"ש שיפריס כששוחטין אותו תיכף דהיכי שייך שיאמר וצריך שיפריס כיון שכולם אינן מפריסין והוי ליה לומר ומיירי שהפריס כיון דהפרסה זו מקרה היא ואינה בכולם וע"כ דכוונתו דצריך שיפריס באותו יום כדרך כל הנולדים דאי יצא מגדר רוב הנולדים אינו יוצא מספק ריסוק איברים וזה מוכח פרק א"ט להדיא דהך דר"נ דוקא באין בו שינוי וגריעותא משאר נולדים דאי אפי' ביש בו שינוי וגריעותא לא הוי מקשה מעגל שנולד ביו"ט דמנ"ל דהתם היה גריעותא בולד זה משאר נולדים, והשתא ניחא טפי דקאמר הב"ע משום דאפי' לר"נ ג"כ אי שחטו אחר איזה שעות בעינן שיפריס דאל"כ יש בו ריעותא וגריעותא משאר ולדות רק לר"נ אי שוחט אותו מיד תיכף כשנולד דרוב אין מפריסין לא חיישינן וכשר ואי נימא דלא כר"נ לעולם צריך שיפריס דוקא וזה נראה לי יותר ברור מכל מה שאמרו בישוב דברי הרא"ש הנ"ל:

ודע דרש"י ז"ל פי' הפריס על גבי קרקע ננער לעמוד וכו' והיינו דלא כהלכתא דמסיק לקמן דבעינן עמידה ממש והילוך ממש כמ"ש התוס' בד"ה והלכתא, אבל לא ידעתי מה צורך לו לרש"י ז"ל לפרש מכח עמידה דמהני בנפילה והרי כל עיקר חששא שיש לחוש הוא מכח ריעותא שאינו יכול לעמוד וכיון שיכול לעמוד ממילא ליכא למיחש לריסוק כלל ולא הוי נפילה מעולם ואדרבא אי הוי חיישינן כאן לנפילה ובעינן עמידה כמו בנפילה הוי מוקי לה בהלך דאפי' בדיקה לא בעי אלא הכוונה דלא הוי נפילה כלל כיון שהפריס וליכא ריעותא שאינו יכול לעמוד, ואולי כוונת רש"י דאזיל לטעמיה דבדיקה אינה על ריסוק כלל רק על טרפות ובבית הרחם סובר דליכא חשש טרפות כלל רק חשש ריסוק א"כ ממילא בהפריס סגי ואפי' בדיקה לא בעי ומה שלא פי' משום דכיון דהפריס לא היתה נפולה מעולם דסובר כיון שלא הלך תיכף הוי ריעותא כמ"ש התוס' לעיל ואי לית לן דר"נ ראוי לחוש רק דמ"מ מהני הפריס דלא גרע מנפילה ממש דבהפריס יצאה מכלל ריסוק כנ"ל:

שם בית המטבחים אין בו משום ריסוק איברים. והא דאמרינן לעיל שוורים המנגחין זה את זה דאי נפל לארץ חיישינן התם מחמת הכאה דכל שהיתה הכאה חזקה עד שנפל לארץ חיישינן ומהאי טעמא חיישינן התם בלי גובה עשרה אף דבנפילה בעינן עשרה כמ"ש התוס' לעיל, ולפי זה גם מה שחילקו הפוסקים בין הפילוה אחרים לנפלה מעצמה לענין גובה עשרה אינו מוכרח כלל וכבר נתבאר כל זה בספרי ת"י בי"ד סי' נ"ח עיי"ש:

שם שקל משופרי שופרי. לשון זה קשה להולמו דמה נ"מ בהודעה זו שלקח מן המיטב ומה הפרש יש לענין טרפות כחוש או שמן, ונראה לי דוודאי ת"ח ראוי להחמיר על עצמו שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם כל שאינו דבר פשוט להתיר רק פעמים צריך המורה לאכול מהוראתו להורות היתר ור' שמואל היה רוצה להראות שאין בדבר הזה להחמיר כלל רק פשוט הוא להתיר לכך לקח משופרי שופרי להודיע שלא כדי להורות היתר לקח רק לצרכו שאין בזה שום בית מיחוש, ועוד יש לומר שבא להודיע שכ"כ היה כולם נבדלין מן הבשר הזה ולא היה שום קונה עד שהיה יכול ר"ש ב"י להשיג ממנו משופרי שופרי מחמת שהיה אין קונה מיראתם שהיא טרפה:

שם עמדה אינה צריכה מע"ל. זה נמשך למה שאמרו לקמן גבי עוף שאם שהתה מע"ל ושחטה כשרה וקאמר כאן דאי עמדה אין צריך מע"ל, ויש לדקדק למה לא זכר התנא בטרפות בהמה גבי נפולה דין שהייה מע"ל ולמה נטר התנא עד טרפות עוף לקמן והיה איפשר לומר דכאן דסגי בעמידה לא זכרו מע"ל ועמידה נכלל ממילא במאמרו נפלה מן הגג וכל שעמדה אין זו נפילה רק בעוף דאין נפילה פוסל רק דרסה וטרפה בכותל ורצצתה בהמה בהא בעינן מע"ל דוקא ולא מהני עמידה דאין עמידה מהני רק לנפילה, אך יש לתמוה דקאמר לקמן עלה בגמרא אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה וא"א לפרש בין שהתה בין לא שהתה מע"ל דבלא שהתה לא מהני בדיקה כלל וע"כ הכוונה בין עמדה ולא שהתה בין שהתה ולא עמדה צריכה בדיקה אלמא דגם בעוף מהני עמדה כמו מע"ל, ודוחק לפרש דאחת זו ואחת זו כוונתו בין עוף בין בהמה וקאי גם על נפילה דבהמה בעמדה [או שהתה מע"ל] מיהו לקמן במשנה דאלו טרפות הוכחתי בראיות ברורות דהך ומפרכסת ושהתה מע"ל הכוונה דמעיקרא חשיב באלו טרפות דרסה וטרפה בכותל ורצצתה בהמה טרפה דקאי על אלו טרפות דמעיקרא וקאמר עלה דאי מפרכסת דהיינו שקפצה ממקום למקום כדרך העוף ומהני בעוף כמו עמידה בבהמה וכן שהתה מע"ל מהני ועלה קאמר בגמרא דבין מפרכסת בין שהתה מע"ל צריכה בדיקה אבל בבהמה מהני עמידה דנפלה קתני וכל שעמדה אין זו נפילה, והיינו דקאמר הכא עמדה אינה צריכה מע"ל דדייק לה דאי ס"ד דצריכה מע"ל למה לא זכרו כאן בבהמה מע"ל וע"כ משום דריסוק שלה בנפילה בעמידה סגי שכל שעמדה יצאת מחשש ריסוק של נפילה אבל בעוף דריסוק שלו אינו נפילה רק דרסה וטרפה בכותל אינו יוצא מכלל ריסוק רק במפרכסת או שהתה מע"ל:

ודע שיש להסתפק בעמדה ושהתה מע"ל אי נימא דמ"מ בעי בדיקה או כיון דשהייה מע"ל מהני להציל מה דבלי מע"ל היתה טרפה לגמרי כ"ש דמהני מע"ל להציל מבדיקה מה דבלי מע"ל לא היתה טרפה רק בדיקה היתה צריכה כיון דעמדה, וכן משמע בהך דר"א בן אנטיגנוס לקמן דאמר אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה ולפי פשוטו הכוונה בין עמדה בין שהתה מע"ל א"כ משמע דרק כל אחת צריכה בדיקה דהא קאמר אחת זו ואחת זו ולא תרווייהו אם לא שנפרש דהכוונה בין עוף בין בהמה או כמו שכתבתי לעיל מיהו נראה לי מדלא זכרו רק הילוך דלא בעי בדיקה משמע דאין תקנה להנצל מבדיקה רק בהילוך, ועוד מדקאמר עמדה אינה צריכה מע"ל משמע דמע"ל לא מעלה ולא מוריד כל שעמדה דאל"כ כיון דעמדה צריכה בדיקה א"כ ממילא צריכה מע"ל להנצל מבדיקה וע"כ דלעולם בעי בדיקה והיינו דקאמר בדיקה וודאי בעי והיינו בכל אופן לכך אינה צריכה מע"ל דלא מעלה ולא מוריד כלל, ועוד דאי ס"ד דעמדה ושהתה מע"ל לא בעי בדיקה והרי הך מ"ד דפליג כאן לא פליג רק דהלכה צריכה בדיקה ואי שהתה מע"ל ג"כ לא פליג א"כ הוי ליה לומר בזבחים גבי טרפה שנתערבה דר"ל דקאמר דאיערב בנפולה סובר דלא ככלהו כאן רק אפי' הלכה ושהתה מע"ל ג"כ בעי בדיקה דאל"כ ליבדקיה בהילוך ושהייה מע"ל וע"כ דצירוף מע"ל לעמידה או להילוך לא מעלה ומוריד לענין בדיקה לכ"ע:

איברא ראיתי בב"ק דף נ' בתוס' בד"ה ושהתה מע"ל ושחטה שכתבו להסתפק בשהתה מע"ל גרידא אי בעי בדיקה ומלבד התימה דבפי' אמרו לקמן על הך דשהתה מע"ל כשרה דבעי בדיקה מיהו בהא היה איפשר לומר דס"ל לחלק בין עוף לבהמה אבל בלא"ה הרי כאן כתבו בהדיא דאי לא עמדה ושהתה מע"ל בעי בדיקה והביאו מהך דלקמן גבי עוף והוא תמוה מאד, והיה נראה לי לומר דנסתפקו התוס' בדברי ר"נ שם דאי הדין עמדה ושהתה מע"ל לא בעי בדיקה הוי מפרשינן מילתא דר"נ דלכך נקט מע"ל ולא קאמר דהפסיד השור שאי היה ממתין אולי היה עומד, דיש לומר דלכך נקט שהייה מע"ל ג"כ דאז אפי' בדיקה לא היה צריך